הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
תורת החיים · יו"ד הלכות טריפות סימן כט
בטור כתב בשם הרמב"ם וז"ל אע"פ שכולם הלמ"מ הואיל ואין לך בפירוש אלא דרוסה לכך החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסורה ושאר ז' טריפות יש בהן ספיקות שמותרין עכ"ל. והקשה הב"י אמאי קאמר ח' והא ט' הוין וכו' בשלמא לעולא ניחא דהוא לית ליה הא דרכיש בר פפא אבל על הרמב"ם קשה דהוא בעצמו פסק כרכיש ותירץ ב"י דהרמב"ם מייתי לה בכלל ניטלה או חסירה והקשה הד"מ דא"כ דהרמב"ם מכניס אותו בכלל ניטלה או חסירה מנ"ל להגמרא לומר דעולא לית ליה דרכיש ב"פ דילמא סובר ג"כ כהרמב"ם ואפשר לתרץ דר"ל כמ"ש הלח"מ בפ"ה מהלכות שחיטה דעולא בעצמו אמר לאפוקי מרכיש בר פפא וא"כ סרה קושית הד"מ דעולא היה יכול להכניס אלא שהוא סובר דלא כרכיש ורכיש באמת ס"ל דנכלל בנטילה ואי קשיא הא עולא לא ראה את רכיש הא לא קשיא דדמי למה דאמרינן בכמה דוכתי לימא בדרבה קמיפלגי אלא ודאי צ"ל בסברה דידיה ה"נ כאן ועפ"ז א"ש מה שנדחקו התוס' חולין דף נ"ד ד"ה וחזייה דאמאי לא מוקי פלוגתייהו דר"י ור"ל בהא דרכיש דבאמת הא דרכיש נכלל בכלל נטילה לכ"ע:
והנה בגמרא במימרא דעולא בחולין מ"ג ע"ב גבי ישב לו קוץ בוושט פריך מ"ש מספק דרוסה והנה לשיטת הרמב"ם דספק דרוסה אסור ושאר ז' טריפות יש בהן ספיקות שמותרין א"כ מאי קשיא להגמ' דילמא בספק דרוסה מה"ט אסור כטעם הרמב"ם ועי' במפרשים מה שתירצו בזה ואפשר דהמקשן היה סובר כדעת התוס' דהחילוק בין דרוסה לשאר טריפות הוא משום דדרוסה שכיח לא כהרמב"ם. לכך פריך. והתרצן באמת היה יכול לתרץ לו כן אלא שהשיב לו לפי סברתו ועיין ברא"ש שם מ"ש בזה בשם זקנו הראב"ן:
עוד יש לתרץ ע"פ מה שתירצו האחרונים דברי הרמב"ם מקושיות הב"י דהיכן מצינו ספק טריפה שיהיה מותר (ועיין בכ"מ פ"ט הל"ג ובהל' ז' ובפ"י הל"ה ועיין בפ"ת מה שהניח בתימה ממ"ש הב"י בס"ס ל"ב וכבר קדמו בזה הדו"פ ע"ש) ואמרו דהרמב"ם סובר דבכל ספק השקול אוקמינן אחזקה דנשחטה הותרה וסובר דדרוסה לאו שכיח הוא דלא כמ"ש התוס' או דיש מהם ספיקות שהם שכיחים ויש מהם שהם שקולים וע"כ מאי דאיפלגי רב ושמואל בספק דרוסה ע"כ בשקולים פליגי דאי בשכיחים מאי טעמא דמאן דמתיר א"ו בשקולים פליגי ולכך פירש הרמב"ם טעמא דאסור בדרוסה משום דכיון דלא כתיב בתורה אלא דרוסה לכך החמירו בה נמצא לפי זה הרמב"ם סובר דדרוסה דאסור בספק הוא בספק השקול ולפי זה הכי פריך בגמ' מ"ש מספק דרוסה דמחמירין בו משום דהוא בא בפירוש בתורה ע"כ מחמירין אף בספק השקול ומ"ש הכי בישב לו קוץ בוושט אמאי אין אוסרין אף בשכיח לאסור דבישב לו קוץ בוושט גם הרמב"ם מודה דהוה שכיח לאסור כמ"ש התוס' שם ותירץ לו המתרץ דעולא סובר אין חוששין לספק דרוסה והא דפרטה התורה לדרוסה משאר טריפות מה"ט אין להחמיר בדרוסה כי אם היכי דשכיח לאסור קצת דבלאו הכי היינו מתירין ומדפרטה התורה לדרוסה ראו חז"ל להחמיר עכ"פ בכה"ג ובזה פליגי רב ושמואל דמ"ד חוששין לספק דרוסה סובר דבכל מקום ספק השקול הוא דמתירין אבל היכי דשכיח לאסור בכל מקום אסור ולכך פירש דמפרטה לנו התורה דרוסה יש לאסור אף בספק השקול דלספק דשכיח לאסור לא צריך קרא דבלא"ה היינו אוסרים אותו ומ"ד דאין חוששין לספק דרוסה סובר דבכל מקום אף היכא דשכיח לאסור קצת ג"כ מותר ולכן ס"ל שפיר דמדפרטה לנו התורה בדרוסה אין לאסור בספק דרוסה עכ"פ רק היכא ששכיח לאסור דאין לומר דמדפרטה התורה דרוסה יש לאסור אף בספק השקול דמהיכי תיתי לך דכיון דבכל מקום מתירין אף היכא דשכיח לאסור דלמא הא דפרטה לנו התורה דרוסה הוא לאסור היכא דשכיח לאסור אבל בספק השקול מותר אפילו בספק דרוסה, וממילא בשאר טריפות מותר להאי מאן דאמר אפילו היכא דשכיח קצת לאסור ואם כן יפה תירצו בגמ' דעולא סובר אין חוששין לס"ד ולכך מתיר אף בישב לו קיץ בוושט אף דשכיח לאסור קצת ויש להסביר דבר זה ע"פ מ"ש הפרמ"ג בסי' נ' שפ"ד ס"ק ג' דספק דשכיח י"ל בב' פנים או דהוא רוב מה"ת או דבאמת אין בזה משום רוב מה"ת ומעתה י"ל דבאמת בסברא זו פליגי רב ושמואל הנ"ל ועיין בט"ז סי' כ"ט בס"ק א' מה שתירץ בזה על הרמב"ם ולמ"ש הט"ז בתירוץ הא' ג"כ א"ש דברי הש"ס ע"פ מ"ש ועי' כרו"פ בסי' זה ואין כמ"ל בזה:
במ"ש האחרונים במה דנ"מ בין טריפה לנבלה בזמה"ז נראה דיש עוד נ"מ לענין ספק דספק טריפה יש בהן כמה ספיקות שמותרים מטעם אוקי אחזקת היתר ואף במקום דליכא לאוקמי אחזקה כגון בריעותא מחיים וכדומה מ"מ עכ"פ לא הוה כ"א ספק איסור משא"כ בספק נבלה אסור בתורת ודאי מטעם צירוף החזקה בהמה בחייה בחז"א עומדת:
עוד י"ל דנ"מ לפמ"ש הפרמ"ג בפתיחה להל' שחיטה בשורש הב' די"ל דבנבלה אסור חצי שיעור באיסר עשה מחמת עשה דשאינו זבוח ע"ש:
יש לחקור בכל מקום דאנו מתירים בהפסד מרובה אי לא נודע האיסור עד שנאכל קצת מהבשר בענין שבמה שנשאר כעת בעת שנודע מהאיסור אין בו הפ"מ ואם הי' נודע בתחלה היה בו שיעור הפ"מ והנה לכאורה י"ל דלדעת הסוברים דבס"ט שנתערבה אף בלא נודע אסור הרי דאף שלא נודע עדיין אפ"ה נאסר מה"ת מחמת ספיקא דאורייתא א"כ ה"ה להיפך י"ל דאף שלא נודע מ"מ אין הידיעה גורמת לא היתר ולא איסור והוה כאלו נודע בעת שהי' כל האיסור ושפיר הותר מטעם הפ"מ ואף לדידן דמתירים בהפ"מ בלא נודע מ"מ התם יש שאר סניפים כמ"ש המ"ב מטעם חתיכה חיה או גדולה כמבואר באחרונים שם. אמנם י"ל כיון דסוף סוף באין הפ"מ א"א סומכין על דעת המתיר וא"כ כיון שכעת אין בו הפ"מ אין להתיר ול"מ לדעת המתירים בלא נודע אף בנתערב מב"מ בלח מטעם סד"ר יעו' בפרמ"ג וסוברים דקודם שנודע עדיין אין חל עליו שם איסור ואין בזה משום ספיקא ד"ת א"כ ה"ה בזה עדיין לא הוחל עליו שם היתר עד שנודע ועתה אין בו הפ"מ אלא אפילו לדעת האוסרים שם בלא נודע מ"מ מודו בנ"ד חדא דהתם לחומרא אמרינן כך משא"כ בנ"ד ועוד דבנ"ד אף אם הי' נודע בתחלה לא הי' מותר כ"א מטעם שצריך להפסיד מכיסו הפ"מ אבל אם לא היה בו הפ"מ היה אסור א"כ כעת שאין בו הפ"מ בודאי אסור ומ"מ צ"ע:
ומ"מ אם נתבשל בכלים ויש הפ"מ בצירוף הכלים בודאי דיש להתיר אמנם אם לא נשאר כלל מהאיסור עצמו רק הכלים שנתבשל בו האיסור ואין בהם הפ"מ או שיש בהם הפ"מ רק שיכול להשהותם מעל"ע עכ"פ בזה ודאי צ"ע כיון דאם היה נודע בתחלה היה מתירים לו לכתחלה לבשל בכלי היתר ולאכלם וא"כ איך נאסר לו עתה הכלים או אפילו להשהותם מעל"ע ואפשר לומר דדוקא כשנודע בתחלה שפיר הותר האיסור מחמת ההפ"מ וא"כ שוב הכלים מותרים אף שבהם אין שום הפ"מ משא"כ בנ"ד דעיקר הנידן הוא על הכלים ובהם אין הפ"מ שפיר יש לחוש לדעת האוסר וצ"ע ולפ"ז היה צריך המורה לחקור בזה אם יש עדיין בבשר הנשאר הפ"מ (כגון בהעצמות שמביאי לפני המורים שע"פ רוב אין נודע רק אחר שאכלו קצת) וכדומה שלא נהגו לחקור בזה ע"כ: