הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
חדות יעקב · סימן יא
א) הנה הסופר הר' לוי יצחק הנ"ל שלח אלי קונטרס שהדפיס תעלומת סופרים ושם האריך לפסול ג"כ את הדיו שנעשה מעפצים וגומא, ועיקר יסודו הוא על פי מה שמצא בשו"ת פאר הדור להר"מ שהאריך להשיג על האומרים שחיבר הוא דיו דבאמת אין זה דיו הנזכר בש"ס אלא שעיקר הדיו הוא מעשן השמנים כמ"ש בחיבורו, אלא דלפי שמעשן השמנים אינו מתקיים לכן אחר עשייתו התיר לשרותו במי עפצא אף לכתחלה, ומי שירצה יוכל ליתן בו גם קנקנתום לחזקו יותר אכן הוא בעצמו לא רצה ליתן בתוכו קנקנתום בס"ת שכתב לעצמו, ולפי מ"ש המפרש (הוא מעתיק פי' המשנה) במס' סוטה דחיבר היינו עפצים וקנקנתום, הנה מבואר מדעתו דכ"ז אינו מקרי דיו, ועפ"ז השיג על הב"ח בסי' תרצ"א שכתב להתיר בדיעבד במי עפצא וקנקתום (והנה באמת כ"ה ג"כ דעת הכ"מ כמ"ש הט"ז שם וכה"ד הב"י בי"ד סי' ער"א שהכי כתב להשוות דעת הר"מ והרא"ש דבעפצא וקנקתום כשר עכ"פ בדיעבד, וכה"ד הב"י באו"ח בהל' תפילין בריש סי' ל"ב ע"ש, אכן מ"ש הב"ח שם להסתייע מדברי המ"מ באמת דבריו צ"ע דהא במ"מ מבואר להדיא דהעיקר דיש לחלק בין עפצא וקנקתום למי עפצא וקנקתום וכמ"ש הט"ז בסי' תרצ"א שם) דכ"ז גרם לו שלא ראה דברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל ובאמת אם הי' רואה דבריו בתשובה בודאי היה חוזר בו, ועפ"ז נדחק ג"כ להשוות דבריו שבפי' המשנה סוטה שם עם דבריו שבתשובה הנ"ל, דמה שהתיר בפי' המשנה שם היינו דוקא באם עשה דיו גמור מעשן השמנים ואח"כ ערבו בעפצא וקנקתום וכמ"ש בתשובה הנ"ל, ועפ"ז כ' ג"כ לפרש דבריו בחבור שכ' להתיר במי עפצא וקנקתום היינו ג"כ באופן הנ"ל יע"ש, עוד האריך לעורר חששות על הדיו שלנו הנ"ל עד שעלה בלבו שכבר מלאה ידו לפסול כל הספרים שנכתבו חיו בהם:
והנה המעיין בפי' במשנה בסוטה שם יראה להדיא שודאי א"א להעמיס כלל בכוונתו כמ"ש החכם הנ"ל, דהא המעיין בתשובת הר"מ יראה להדיא דאיבר אין לו דין דיו ועיקר הדיו הוא מעשן השמנים אלא כדי לחזקו נכון לשרותו בעפצא או בעפצא וקנקתום, הרי דחיבר עצמו אינו כ"א עפצא וקנקתום (ואין בו תערובות עשן השמנים) וא"כ ע"כ צ"ל דמ"ש בפי' המשנה להתיר בחיבר היינו במי עפצא וקנקתום לבד וכמ"ש הכ"מ והב"ח, וכ"נ באמת מדברי המעתיק בפי' המשנה שם דחיבר הוא רק מעפצא וקנקתום לבד, והנה לפ"ז לכאורה יש סתירה מדבריו בתשובה למ"ש בפי' המשנה אכן לאחר העיון ראיתי דבאמת אין בזה שום סתירה דהנה בפי' המשנה כתב להשיג ע"ד האומרים דאסור לכתוב ס"ת בחיבר (ואף בדיעבד פסול לשיטתם דאין לו דין דיו) והשיג עליהם דבדיעבד בודאי אין בזה שום פסול דבכתיבת סת"ם אינו מעכב אף שא"י למחוק, אכן בתשובה שם מיירי באופן אחר דהנה נמצא מי שטעה והיה סבור דעיקר דיו הוא החיבור ולפ"ז הנה עיקר המצוה לכתוב דוקא בחיבר (ולפי שיטתם אפשר דאף בדיעבד פסול בכותב בדיו מעשן השמנים) ע"ו כתב הר"מ שם דגם ז"א אלא דעיקר הדיו הוא העשוי מעשן השמנים אלא כדי לחזקו עדיף לשרותו בעפצים או בעפצים וקנקתום, אכן מענין אם בדיעבד כשר במי עפצא וקנקתים (שהוא הנקרא חיבר) מזה לא מיירי שם דלפי שיטתם זה פשוט דהא הוא עיקר הדיו כנלפענ"ד, ומה' אלקי צבאות, ברוב פלאות, אבקש בתחנונים ובכיות, הראני נא לטובה אות, ותציל אותי משגיאות, והראני בתורתך נפלאות, אמן:
נשמט בדף י"א ע"ג אחר התיבות וכה"ד כמה אחרונים כמש"ל. ואם מיירי שנשתמשו בה בתוך מעל"ע אלא דבתוך מעל"ע לא היה בזה שום ספק רק עתה אחר מעל"ע נולד הספק גם ז"א דסוף סוף הו"ל ספ"ת.
נשמט שם אחר התיבות כמבואר בכ"מ שוב עיינתי דאפ"ל דנפל ט"ס בדבריו ובדין הא' צ"ל ואח"כ נולד ספק אם נשתמש בה האיסור בצונן או בחמין דבכה"ג שפיר לא חל הספק כ"א בדרבנן וכמ"ש בשו"ת רעק"א הנ"ל, וכן בדין הב' צ"ל וכן אם בישלו פסח או בכלי חמץ (ומ"ש ב"י ג"כ אותו מדוקדק בדין הב' צ"ל וכן אם בישלו תבשיל של חמץ בי"ג בניסן וספק אם בישלו בכלי פ"ז) באופן שבי"ד יהיה הכלי נטל"פ דבכה"ג שפיר יש להתיר הכלי מטעם סד"ר וכמ"ש בשו"ת רעק"א הנ"ל,: