אור ברסלב
הליכות אליהו (קליסינקר) חדות יעקב › סימן ט

הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר

חדות יעקב · סימן ט

סימן ח

א) באו"ח ס"ס ל"ח פסק דמנודה ומצורע אסורים בתפילין, וצ"ע דהמעיין בסי' של"ד בטור וב"י יראה שדעת רוב הפוסקים הרמב"ם והרי"ף והרא"ש דחייבים בתפילין ואיך סתם כאן דאסור, ובפרט לפי הנחת הרב ב"י בכ"מ לפסוק כרי"ף ור"מ ורא"ש, ועיין בש"ך שם ס"ק י"ב שכתב בפשיטות דחייב בתפילין וצ"ע שלא העיר מדברי השו"ע כאן, והנה בב"י כאן בסה"ס סיים דבעיטור כתב דאסור בתפילין ולא הביא בזה שום חולק וד"ז צע"ג על הב"י ושוב ראיתי בפ"ת שם סק"ד שכתב בשם תפארת למשה שט"ס כאן בשו"ע אמנם כפי הנראה דאשתמיט ליה דברי הב"י כאן שכתב בפי' כן, גם מה שנסתייע שם מהא דר"א שהניח תפילין לפענ"ד אין הכרח ע"פ מ"ש בתשו' הרשב"א (הובא בב"י בסי' של"ד) דדוקא בנתנדה על עבירה משא"כ התם שהיה לש"ש, וכן נראה להדיא מדברי הפוסקים שכתבו להקל מטעם ספיקא דרבנן ואמאי לא כתבו מהא דר"א א"ו כמ"ש ובגוף הדין הנה מדברי המחבר בסי' של"ד שהשמיט אם אסור נראה ג"כ דנסתפק בזה וצ"ע, ואפ"ל דמ"ש באו"ח ר"ל שהוא *)מוחרם וס"ל כמ"ש הרשב"א (הובא בד"מ של"ד סק"ח) דספק חרם הוא ספיקא ד"ת:

והנה ע"ז תפס עלי כבוד יד"נ עוז ה"ה הרב הגאון המובהק וכו' וכו' וזה אשר השבתי לו, הנה במה שתפס עלי כ"ת במ"ש דכה"ד הרמב"ם דמותר בתפילין שהוא טעות דהא ברמב"ם בפ"ז ליתא מזה מדי לענין תפילין וחליצת סנדל ולא כתב רק דאסור לספר ולכבס והרמ"ך העיר עליו באמת בזה למה לא הזכיר דאסור בנה"ס יע"ש בכ"מ שהעתיקו] ע"כ תו"ד, ומה מאד נפלאתי על דבריו בזה דלפענ"ד טעות כזה לעולם חוזר דכ"ה באמת מבואר בב"י שם וז"ל ומ"ש והרי"ף פסק לקולא מבואר שם בדבריו והרא"ש העתיק דבריו וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ז מהלכות ת"ת, וכ"כ עוד שם גבי נעילת הסנדל שם בגמ' בעיא דלא איפשטא וכ' הרי"ף דכל תיקו דאיתמר בהאי ענינא לקולא וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ז מת"ת, וכן כתב עוד גבי מוחרם דדעת הקונדרסים דחייב בחליצת מנעל מהא דר"א דס"ל דברכוהו והיינו מוחרם והר"מ בפ"ז מת"ת לא חייב למוחרם לא לחלוץ ולא לקרוע, וכן כתב *) ד"ז אינו נוהג בזמה"ז וזה רק לאסוקי הלכתא מימיה הקדמונים הריב"ש הובא בב"י בבד"ה שם וכל הני בעיות עלו בש"ס בתיקו ופסקו הרי"ף והרמב"ם לקולא וכו', וכ"ה בכנה"ג שם וז"ל שהרי דברי הריב"ש ברור מללו שמסכים לסברת הרי"ף והר"מ דנקטינן לקולא וכ"כ כמה פעמים בס"ק הנ"ל, וכ"כ בק"נ על מה שכתב הרא"ש בשם הרב דכל הני תיקו לקולא כתב הוא דר"ל הרי"ף וכ"כ הר"מ בפ"ז הרי כולם פה אחד דהר"מ פסק בהני בעיות להקל ובאמת דבריהם צודקים ומוכרחים דאל"כ הו"ל לבאר דאסור בהם, ומ"ש מדברי הרמ"ך הנה באמת גם הרמ"ך הבין כן אלא דהוקשה לו מחליצת מנעל דמוכרח מהא דר"א דאסור בנעילת הסנדל ואיך כתב וסתם דגה בזה שרי ולכן תי' דס"ל דר"א החמיר על עצמו (וכ"ה בתוס' שם), גם במ"ש עוד הרה"ג הנ"ל שם על מ"ש הטור בשם הרי"ף והרא"ש דכל הני בעיות לקולא דבאמת אינו מפורש בהרי"ף והרא"ש כן רק הטור הביא כן בשמם וא"י מניין לו ע"כ תוד"ק, גם בזה דבריו צע"ג לפענ דהמעיין בהרי"ף שם יראה שכתב להדיא כן וכן העתיק דבריו הרא"ש וכמש"ל בשם הב"י וכן הוא באמת דעת הראב"ד והריב"ש וכמש"ל בשמם וכ"ה ג"כ בפי' ר"ח מטעם דהו"ל דרבנן ועיין בר"ן שם שכתב מטעם דהלכה כמקיל באבל ובד"ת שם השיג עליו יעו"ש ויעו' בכנה"ג מה שהשיג עליו דבאמת גם כוונת הר"ן מטעם ספק דרבנן וכ"ה באמת מבואר להדיא בשו"ת הרי"ף סי' רצ"א דהוא מטעם דהו"ל ספק דרבנן:

ומזה נסתר ג"כ מ"ש עוד הרה"ג הנ"ל דהב"י מספקא לי' אי נידו הו"ל דרבנן וגם אין ראי' מהרי"ף והרא"ש שתופסים האבעיא לקולא דדלמא ס"ל כבעל העיטור ע"כ ואזיל לשיטתו דבאמת אינו מבואר כן בהרי"ף ובהרא"ש, אכן למ"ש בודאי דא"א לומר כן בדעתם, ועוד דהנה המעיין בב"י ביו"ד שם יראה להדיא דס"ל דדעת הרי"ף והר"מ והרא"ש והראב"ד והטור והריב"ש להקל בהנך בעיות ולפ"ז בודאי שוב אין להסתפק בזה כלל, ובפרט לפי מה שכלל הב"י דכל דהרי"ף והר"מ והרא"ש אף אם תרי מנייהו קיימא בחדא שיטתא הלכה כמותם א"כ כ"ש בנ"ד כמובן, גם במ"ש עוד דאף אם נאמר דהרי"ף וסיעתו פסקו לקולא בהנך בעיות מ"מ כיון דמנודה מותר בת"ת א"כ כל העוסק בתורה פטור מהנחת תפילין כל היום זולת בשעת קריאת שמע ותפלה ויוכל לצאת ידי כל הפוסקים, ואפשר דבשעת קריאת שמע ותפלה מודה השו"ע דצריך להניחם ומ"ש בשו"ע דאסור בתפילין היינו כל היום אכן בשעת ק"ש ותפלה חייב להניחם ע"כ, גם בזה יל"ע דא"כ איך פסקו באמת הרי"ף והר"מ והרא"ש לקולא כיון דבאמת יש תקנה לצאת מן הספק ע"י שיעסוק בתורה ולמה לן לכנוס בספק איסור דרבנן לכתחלה א"ו שזה אינו שאין לעשות גרמא לכתחלה לפטור א"ע מתפילין, ועוד דא"כ איך סתם בשו"ע שם והו"ל לפלוגי דכ"ז דוקא בת"ח משא"כ במי שאינו יכול ללמוד וגם בלא"ה א"א לפענ"ד להעמיס כלל בדברי השו"ע דמ"ש דאסור בתפילין ר"ל כל היום ובשעת ק"ש ותפלה באמת חייב בתפילין כמובן, והנה לפמ"ש רוב כת"ר לחלק בין בשעת ק"ש ותפלה לשאר כל היום לכאורה היה אפשר לתרץ מה שהקשה שם לדעת הראשונים שכתבו להוכיח דיום א' דאבילות מן התורה מדפטור מתפילין דאם לא כן איך דחו אותו ממ"ע דאורייתא דא"כ איך נסתפקו במנודה ומזה כתב להכריח דע"כ ס"ל דמנודה הו"ל ד"ת ושזה הוא גם כן שיטת הבה"ע, דהא שפיר י"ל דדוקא גבי אבילות דבאמת אסור בד"ת שפיר כתבו דע"כ הוא מה"ת משא"כ במנודה דמותר בת"ת שפיר נסתפקו בזה ואף דאינו כ"א מדרבנן מ"מ הא יכול לפטור א"ע בד"ת, ואף דבשו"ע או"ח שם מבואר דאף בכה"ג שעוסק בתורה צריך להניחם בשעת ק"ש ותפלה מ"מ הנה המעיין בב"י שם יראה להדיא דדעת כמה מהראשונים דאף בשעת ק"ש ותפלה פטור יעו"ש:

אכן לאחר העיון ג"ז אינו דא"כ גם באבל לק"מ דהא גם הוא מותר בכמה דברים מד"ת כמבואר בסי' שפ"ד דמותר לקרות באיוב ובדברים הרעים שבירמיה ובהלכות אבילות, גם במ"ש עוד על מה שכתבתי לתרץ דברי השו"ע ע"פ מ"ש הרשב"א דמדברי הראב"ד והתוס' ישנים (בנדה ד"ז ע"ב) לא משמע כן, לפענ"ד לק"מ דעכ"פ דברי השו"ע שפיר יש לתרץ כן שהכריע כדעת הרשב"א הנ"ל, גם מדברי הראב"ד באמת לפענ"ד אין הכרח דלא ס"ל כדעת הרשב"א הנ"ל דאף אי ס"ל כדעת הרשב"א דהא דר"א קיל משאר נידו מ"מ שפיר יליף מינה לענין חליצת מנעל דהרי אף שם צריך חליצת מנעל וא"כ כ"ש בשאר נידו, גם במ"ש הרה"ג הנ"ל בשם הד"מ דהרשב"א ס"ל דנידו הו"ל דאורייתא ולפ"ז אזלינן בספיקו להחמיר ג"כ תמוה דהמעיין בכנה"ג שם במ"ש בשם הכיב"ש דבנידו גם הרמב"ן ס"ל דיש להקל בכל הספיקות, אמנם במוחרם בזה פליגי הרמב"ן והרשב"א דלרשב"א אף במוחרם לקולא ולרמב"ן במוחרם ספיקו להחמיר ע"כ, הרי להדיא דדעת הרשב"א דאין בזה שום איסור תור':

הן אמת דמדברי הד"מ בס"ק ח' משמע לכאורה כמ"ש הרב הנ"ל דציין על דברי הטור במ"ש בשם הרי"ף דכל תיקו דמנודה לקולא דכה"ד מהרמ"פ דאף במוחרם אמרינן ספיקו להקל וכ"כ מהרי"ק דלא כתשובת הרשב"א בסי' תקצ"א דמשמע דהוי ד"ת, אכן באמת המעיין ברשב"א שם יראה דמיירי שם לענין אם קבלו איזה דבר בחרם ויש איזה ספק בענין ההסכמה והתקנה (אם גם בכה"ג אסרוהו ע"ע) ופסק דהו"ל ספיקא דאורייתא ע"ש, וא"כ לכאורה אין מזה ראיה לנ"ד דודאי מי שקבל ע"ע איזה דבר בחרם שפיר י"ל דאותו דבר אסור עליו באיסור תורה כמ"ש הרשב"א שם וכ"ע יודו בזה, וכמ"ש הש"ך ביו"ד בסי' רי"ח סק"ג בשם התה"ד יעו"ש, אכן במ"ש הרי"ף וסיעתו לענין נידו ומוחרם איך יתנהגו, בזה ודאי י"ל דגם הרשב"א מודה דכל מנהגי מנודה ומוחרם אינו אלא מדרבנן ושפיר אזלינן בכל הספיקות להקל וכמ"ש הריב"ש בשמו, שוב מצאתי מובא בשם התשב"ץ דהרחקת ד"א הוא מד"ת אכן שאר מנהגי מנודה הוא רק מדרבנן, שוב ראיתי דגם למ"ש הד"מ הנ"ל בהבנת דברי הרשב"א אכתי י"ל דהיינו דוקא במוחרם וכמש"ל משא"כ במנודה:

והנה ע"ו תפס וחקר ח"א, וזה אשר השבתי אליו:

ב) הנה במה שתפס כת"ר על הג' מוהרש"ל שליט"א במ"ש אבל לדעת התוס' אינו כן דמשמע מדבריו דלפי מ"ש התוס' תקשה באמת למה לא נפשטה האיבעיא מהא דר"א ותמה ע"ז מדברי התוס' במו"ק (ט"ו ע"ב) במ"ש דאין לפשוט מהא דר"א דדלמא ר"א ספוקי מספקא לי' וה"נ לענין תפילין י"ל דמספיקא הניחם ע"כ תו"ד, ולדעתי הנה לא ירד לכוונת הרב הנ"ל דפשוט דר"ל למ"ש התוס' ישנים בנדה הנ"ל דהא הם ע"כ לא ס"ל כמ"ש התוס' במו"ק דא"כ אין התחלה לקושיתם שם יעו"ש, גם במה שתפס עלי ג"כ מדברי התוס' כאלו נשמטו מאתי, הנה מה מאד לפלא בעיני על אשר לא שם עין עיונו במכתבי שם שהביאתי דברי הרמ"ך וכתבתי שבאמת כ"ה בתוס' שם, אכן בגוף הדבר מה שרצה כת"ר לתרץ בזה הראיה מר"א ע"פ דברי התוס' הנ"ל די"ל דר"א הניחם מספק, הן אמת שכ"נ ג"כ מדברי התפל"מ במ"ש וגם בפ' ואלו מגלחין מיבעיא לן מנודה מהו בתפילין ונשאר בתיקו ומספיקא חייב ע"כ, אכן באמת לאחר העיון ז"א דהנה המעיין בהרי"ף והרא"ש ובטור שם בסי' של"ד (ויעו' בדו"פ שם) יראה להדיא דכל עיקר חילם דמנודה חייב בתפילין הוא מטעם דס"ל דנידו הו"ל דרבנן ואזלינן בכל הני ספיקות לקולא משמע להדיא דאי באמת הו"ל ספיקא דהני איבעית בדאורייתא (ר"ל אם נידו הו"ל מה"ת) הוה פשיטא להו דפטור מתפילין וכמו שפסק באמת הבה"ע באו"ח שם, והטעם פשוט בזה דבאמת אי היה מיבעיא לן אי פטור מתפילין או חייב באמת היו דבריהם צודקים דמספיקא יש להחמיר דהו"ל ספק דאורייתא (ואף דלכאורה יל"ע גם בזה מטעם דכל הפטור מן הדבר ועושה נקרא הדיוט מ"מ בודאי מטעם זה אין לבטל מ"ע דאורייתא) אכן באמת המעיין בש"ס שם הנה עיקר האיבעיא שם אם מותר להניחם או אסור וכיון שכן באמת אי הו"ל ספיקא דאורייתא היה הדין נותן דאין להניח תפילין מספק דשב וא"ת עדיף ולכן הוכרחו כל הפוסקים לומר דרק משום דהו"ל ספק בדרבנן לכן יש להקל, ועפ"ז יל"ע לכאורה במ"ש הברכ"י בנידון אם מת לו מת ברגל דדעת הכנה"ג דאסור להניח תפילין ביום א' אחר החג, והוא ז"ל כתב דאף אם הו"ל ספיקא מ"מ אין לבטל מצוה רבה כזו מספק דהא גם שם עיקר הספק אם מותר או אסור, אכן י"ל דס"ל להלכה דאבילות יום ראשון הו"ל ג"כ דרבנן וא"כ הו"ל ספיקא דרבנן וכה"ג כ"כ הפוסקים דחייב מספק, אכן לפ"ז א"ש גם דברי הכנה"ג הנ"ל והיינו דהוא יכול לסבור כמ"ש המחבר בסי' שצ"ח סע"א דיום א' הוא מה"ת ולכן שפיר כ' דאין להניחם מספק:

ועפ"ז אזדא לי' מ"ש כת"ר לדחות ראיות התפל"מ מהא דר"א די"ל דהניחם מספק כמ"ש התוס' שם דע"כ לא כתבו התוס' שם די"ל דר"א ספוקי מספקא אלא לענין נעילת הסנדל דשם שפיר שייך לומר דהחמיר מספיקא משא"כ לענין תפילין דכיון דס"ל להחמיר בספיקן א"כ אדרבה גבי תפילין יש להחמיר דאסור להניחם, הן אמת דאכתי לכאורה יל"ע למה דקי"ל דנידו הו"ל דרבנן למה באמת החמיר ר"א מספק, אכן באמת לק"מ דנראה דבאמת בגוף דבר זה פליגי הני ב' התי' שבתוס' שם דלמ"ש בתי' הא' דר"א החמיר ע"ע ס"ל דהני בעיות המה בדרבנן ולכן א"א לתרץ דהחמיר מספק דהא הו"ל סד"ר (וא"ל דהו"ל ספק ח"ח משא"כ עתה דהו"ל ספק כולל לכל העולם דז"א דודאי ע"כ דגם בימיו היה הספק לכל חכמי הדור דאל"כ הו"ל לשאול לשאר החכמים שבדור) ולכן הוכרחו לתרץ דהוא רק מטעם שהחמיר ע"ע, משא"כ בתי' הב' ס"ל דדיני נידו המה ד"ת והו"ל ספיקא דאורייתא לכן שפיר כתבו דהחמיר מספק (וזה נראה ג"כ דעת הרמ"ך במה שתי' על הר"מ מהא דר"א דהוא רק מחומרא דלפי שיטתו דהו"ל סד"ר א"א לתרץ כמ"ש התוס' בתי' הב' הנ"ל) ולפ"ז לפי תי' זה ע"כ תקשה מהאי דר"א לענין תפילין כיון דהו"ל ספיקא דאורייתא ממילא לא הו"ל להניחם מספק, ואף לפמ"ש בתי' הא' אכתי לא יתישב בהא דתפילין דהא בזה אין שייך חומרא דאדרבה אם היה ברור לו דאסור בתפילין היה אסור להניחם, ובהכי א"ש דעת הבה"ע דס"ל דאסור בתפילין מטעם דהו"ל ספק איבעיא דהיינו דס"ל דהו"ל ספק דאורייתא ולכן אסור להניחם מספק:

ואף דאכתי י"ל לדידן דקי"ל דדיני נידו הו"ל רק מדרבנן א"כ שפיר י"ל דאין ראיה מהא דר"א די"ל דהוא ג"כ נסתפק בזה והניחם מספק, וכמ"ש התוס' בהא דנעילת הסנדל לשיטתם, אכן באמת כפי הנראה דלדבר זה עצמו נתכוון הג' בעל תפל"מ (דלא כמ"ש כת"ר דעפ"ז יש לדחות ראייתו) במ"ש בסוף וגם בש"ס מו"ק מיבעיא לן מנודה מהו בתפילין ומספיקא חייב דלכאורה לפ"ז איך יתרץ דברי הש"ס במה דלא פשטו האיבעיא מהא דר"א אלא דר"ל כמ"ש דכיון דהו"ל ספק דרבנן ממילא חייב מספק וכמש"ל (ובהכי א"ש מ"ש דמספיקא חייב ומסתימת דברי הפוסקים משמע דדוקא מטעם סד"ר וכמש"ל) וא"כ ממילא א"א לפשוט מהא דר"א הנ"ל די"ל דשפיר הניחם מספק, ושוב מצאתי לכבוד יד"נ ה"ה הרה"ג מוהרש"ל שליט"א בהגהותיו לש"ס נדה הנד"מ בווילנא שכתב ג"כ לתרץ כן ע"פ מ"ש התוס' במו"ק הנ"ל (ומזה תראה להדיא דלא נעלמו מהרב הנ"ל דברי התוס' הנ"ל) אכן ע"כ צ"ל דר"ל כמ"ש דהתוס' בעצמו א"א לתרץ כן דא"כ הקשה מהא דנעילת הסנדל אכן לדידן שפיר אפ"ל כן, וגם יל"ע קצת שלא הרגיש דבאמת כ"ה דעת התפל"מ עצמו בזה:

אכן מ"ש כת"ר להתפלא עלי במה שלא כתבתי כן, מה מאד לפלא בעיני כי הנה חוץ ממ"ש שהן הן דברי התפל"מ עצמו גם בלא"ה הנה כל עיקר יסודי לתרץ דברי הש"ע ובזה אין שום ארוכה לדברי הש"ע כלל ואדרבה יש סתירה מפורשת מהא דר"א הנ"ל דאף מספק צריך להניחם דלא כבה"ע הנ"ל, אכן במ"ש באמת א"ש הכל, הן אמת דאכתי יל"ע במה שהחליט הב"י באו"ח שם כדעת הבה"ע דמספק אסור להניחם דהא בי"ד העלה דהעיקר כדעת הרי"ף ור"מ ורא"ש דאזלינן בכל הני איבעיות לקולא מטעם דהו"ל סד"ר בשלמא לפמ"ש בתי' הב' שם דבאו"ח שם מיירי במוחרם א"ש דס"ל דהוה דאורייתא, משא"כ לפמ"ש בתי' הא' לחלק בין נתנדה מחמת עבירה לבין אם נתנדה לש"ש הנה אף שאין לזה סתירה מהא דר"א דהתם היה לש"ש מ"מ בלא"ה הו"ל להתיר מטעם סד"ר, וע"כ צ"ל דדעת הב"י דאה דקי"ל בכל הני בעיות לקולא מטעם סד"ר מ"מ לעניי תפילין כיון דיש איסור בהנחתם (מטעם דהו"ל מצטער ויש בו משום היסח הדעת ויעו' פמ"ג במ"ש דמצטער פטור אבל אין איסור בדבר אכן המעיין בר"מ והובא דבריו בש"ע שם סע"ט במ"ש פטור מפני שאסור משמע קצת שיש איסור בדבר וצ"ע) לכן אף בדרבנן אזלינן להחמיר:

ומכל מקום צ"ע דמלשון הפוסקים משמע להדיא דלדעת הרי"ף ור"מ ורא"ש דס"ל בכל הני בעיות להקל ה"ה דמותר בתפילין וכמש"ל וכ"ה להדיא בקיצור פסקי הרא"ש שם דמנודה מותר בתפילין אף ביום א' (ומזה היה נראה לכאורה כמ"ש הרד"ל דעיקר האיבעיא במנודה היינו דוקא ביום א' אכן באמת אין הכרח די"ל דלרבותא כתב הרא"ש כן) וגם בגוף התי' הנ"ל דר"א הניחם מטעם סד"ר ג"כ יל"ע עדיין דהנה ל"מ לדעת הש"ע הנ"ל דבתפילין אף בדרבנן יש להחמיר מטעם האיסור בודאי דא"א לומר כן, ואף לפמ"ש לדעת שאר הפוסקים מ"מ לפ"ז עדיין צ"ע מהא דחלץ מנעליו דודאי בזה אין להחמיר מספק, וע"כ צ"ל דמה שחלץ מנעליו הי' רק מחומרא שהחמיר ע"ע, וכמ"ש התוס' בתי' הא' ועי' בתוס' ב"מ במ"ש שעשה כדי לצער א"ע והנה מלבד שזה דחוק אכן באמת לפ"ז בלא"ה מעיקרא לק"מ דהא עיקר ראיות הת"י בנדה דחש לנידוים מהא דחלץ מנעליו יע"ש, אכן למ"ש דהיה רק מחומרא בעלמא או כדי לצער את עצמו אם כן יש לומר דבאמת לא חש לנידוים ולכן הניח תפילין, הן אמת דלפי מ"ש בתוספות ישנים הנ"ל די"ל דלא חש ר"א לנידוים היה אפ"ל דר"א לא חש בזה לנידוים כ"א לחומרא ולכן חלץ מנעליו משא"כ לענין תפילין דהו"ל להקל ולבטל ממ"ע באמת לא חשש לנידוים אכן כ"כ דחליצת מנעל גופא אין ברור גבי מנודה וע"כ צ"ל דהוא רק מחומרא (ולפ"ז באמת אין הכרח דחש כלל לנידוים וכמ"ש) או מספק כמ"ש התוס' (ולפ"ז ע"כ צ"ל דס"ל דהו"ל ספק תורה וא"כ ע"כ דבנידו הוה פשיטא ליה דצריך לחוש עליו דאל"כ אכתי הו"ל ס"ס) אכן למ"ש הרא"ש והראב"ד דבאמת נפשטה האיבעיא לענין נעילת הסנדל שפיר י"ל כמ"ש דהא דחלץ מנעליו היינו משום דפשיטא ליה דצריך חליצת מנעל והא דהניח היינו משום ספק דרבנן וכמ"ש או מטעם דלא חש לנידוים להקל:

תוכן העניינים

הליכות אליהו (קליסינקר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה