הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
חדות יעקב · סימן ח
נשאלתי בנידון מקוה הנעשה בחפירה ממעיין שחלקו אותה לשני חלקים וחלק אחד עשו אותה בצימענד ושם אין שום מעיין נובע אלא שמחובר לחלק הב' ששמה נמצאו נקבי המעיין בנקב כשפ"ה, ובחלק הא' הנ"ל טובלים הנשים, ולפעמים כשצריך לנקות אותה נוטלים כל המים שנמצאו שמה ושופכים שאובים לתוכה, אמנם דא עקא א) שגם החלק השני אשר נשאר לכבראשונה אינו מכוסה כלל ושואבים ממנו תמיד מים לכל הצורך בבית המרחץ עד שברוב הפעמים לא ישאר בתוכה מ"ס, כמו שהעיד לפני השואל שראה הרבה פעמים שכמעט לא נשאר שום מים בחלק הנ"ל מחמת השאובה ששאבו למרחץ, וגם על ידי השאובה נשפך הרבה מהכלים (שאינם נקובים) לתוך המקוה. ב) ועוד זאת הנה מעולם לא הכשירהו אותה כלל. ג) שיש בה סדק ע"פ כל אורך המקוה או רובה וא"כ יש בה חשש זוחלין:
תשובה. א) הנה בנידון חשש הא' לכאורה דיש לצדד בזה. ע"פ מ"ש הרמ"א בסעי' מ' דבמקום טורח או בדיעבד שלא עשו כן יש לסמוך ע"ד האומרים דאין שאובה פוסלת במעיין, ומקוה זו יש לה דין מעיין כמ"ש במהרי"ק סי' נ"ו, וכן נראה מדברי הרמב"ן בתשובה כמ"ש הב"י, וכ"ה בשו"ת הרא"ש כלל ל"א סי' ד' ע"ש דהשאלה היה במקוה שנעשה ע"י חפירה והוא ז"ל השיב דמעיין אינו נפסל בשאובה יע"ש, ועוד דכ"ז אם היה ודאי שנפלו ג' לוגין משא"כ בנ"ד שאינו רק ספק ובספק כ"כ הרמ"א דאף במקוה שאינו ממעיין יש להקל מספק דהו"ל ספיקא דרבנן ע"ש, ועי' בש"ך שם מ"ש בזה:
ב) אכן לאחר העיון הנה אף כי מי יבוא אחר הני מלכי רבנן מרן הב"י ורמ"א שכתבו להכריע דהני מקואות יש להם דין מעיין ומעיין אינו נפסל בשאובה כה"ג אכן להיות שראיתי שבלא"ה הג' מהרי"ט ובעל משכנ"י כתבו להחמיר בכה"ג לכן אמרתי לברר דבר זה לפענ"ד, דהנה מקור דין זה הוא ממ"ש המהרי"ק בסי' נ"ה נ"ו והנה במהרי"ק שם בנה עיקר יסודו דבאר בחפירה דינו כמעיין לכ"ד, והנה אף שבאמת מבואר כן בכמה מהראשונים כמש"ל אכן עדיין יל"ע בזה, ומתחלה נעתיק דהנה במעיין שרבו עלי' שאובים, הרבה שיטות נאמרו בזה:
א] דעת הר"מ לפמ"ש הר"ן בנדרים סוף פ"ד דבריבה בגומת המעיין אינו נפסל משום שאובה ודינו כמעיין לכ"ד הן לענין זוחלין והן לענין כ"ש (ולענין אם מטהר אף במקום שלא יכול להלוך מתחלה הנה בב"י נראה שהשוה בזה דעת הר"מ והרא"ש דס"ל דהתוספתא פליגי עם המשנה ופסקו כמשנה דאף במקום שלא הי' מהלך בתחלה מטהר בזוחלין וכ"כ בכ"מ שם, אכן דעת הר"ן שם דגם הר"מ ס"ל כתוספתא הנ"ל, והנה במ"ש הב"י בדעת הר"מ דלא ס"ל כמ"ש הר"ן לחלק בין מקום שהיה מהלך בתחלה הנה המעיין בריטב"א ובנמוקי יוסף בנדרים שם נראה שגם הם הבינו דעת הר"מ כן, שהרי כתבו שעיקר מה שהכריחו להר"מ ורמב"ן לחלק בין ריבה בגומת המעיין לשלא בגומת המעיין הוא רק מטעם קושיא מהא דאמרינן דברבו נוטפים על הזוחלין פוסלים את הזוחלין ואמאי אמרינן דברבו שאובים דינו כמעיין, ולמאן דס"ל לחלק בין מקום שהי' מהלך בלא"ה א"ש ע"ש וא"כ לדעת הר"מ והרמב"ן בודאי דלא ס"ל לחלק בזה דא"כ למה הוצרכו לחדש בזה ולחלק בין ריבה בגומת המעיין או לא:
ג) הן אמת דלכאורה יל"ע לפ"ז א"כ אמאי במעיין העומד אמרינן דאינו מטהר בזוחלין כמבואר במשנה פ"ה ובר"מ פ"ט, דהא לפי שיטה זו דמטהר בזוחלין אף במקום שלא הי' מהלך הרי אף דנעשה הזחילה במקום זה רק ע"י השאובים מ"מ שרי א"כ ה"ה בנ"ד, ועי' בב"י בריש הסימן בד"ה וכתב הר"ן שהעתיק דבאמת דעת הר"ן דגם במעיין העומד מטהר בזחילה במקום שהי' עומד בתחלה [וכ"ה בריטב"א ונמוק"י שם] וסיים דזהו ג"כ דעת הראב"ד יעו"ש:
והנה מסתימת דבריהם משמע לכאורה דאין בזה שום פלוגתא ואף הר"מ יודה בזה, שהרי העתיקו שם דברי הר"מ במ"ש לחלק בין ריבה בגומת המעיין דהוא שלא כדעת הראב"ד הנ"ל משמע דבשאר הדינים הנ"ל אין בהם שום שינוי בין דעת הר"מ לראב"ד וגם מדברי הב"י שם נראה ג"כ שהבין כן מדלא העיר בזה כלל, וכ"נ עוד מדבריו לקמן בד"ה מקוה שיש בה מ"ס ומעיין כ"ש שהביא ג"כ דברי הר"ן הנ"ל ומה שפי' בדעת הר"מ והשיג עליו במ"ש בדעת הר"מ לחלק בין מקום שהי' מהלך בתחלה וגם במ"ש דדוקא בריבה בגומת המעיין ולא העיר כלל עליו ממ"ש בסתם דאף במעיין עומד מטהר במקום הא' בזוחלין יע"ש, והנה לפ"ז לכאורה הי' אפ"ל דכ"ז לפי שיטתם דגם במעיין זוחל אינו מטהר כ"א במקום שהי' מהלך בתחל' משא"כ לפמ"ש הב"י בדעת הר"מ באמת ה"ה במעיין עומד מטהר בזוחלין בכ"מ:
אכן באמת לפענ"ד דברי הר"ן עצמו צע"ג חדא במ"ש ע"ז דכ"ה דעת הראב"ד דהנה המעיין בראב"ד שם בכ"מ יראה להדיא דס"ל דבעומד אינו מטהר בשום מקום בזוחלין, א' ממ"ש שם כמה פעמים (והובא בב"י שם) דדינו כמעיין העומד משמע דדוקא במעיין שזוחל הוא דיש לחלק בין המקומות משא"כ בעומד יעו"ש, ב' ממ"ש הראב"ד בקושיתו מהא דפרת כיון שהוא מעיין משוך משמע דאם הי' מעיין עומד א"ש יע"ש, גם ממ"ש דפרת בבבל הי' בקיץ מעיין עומד ולכן אף שבימות הגשמים היה מתרבה וזוחל שוב אין דינו לטהר בזוחלין ע"ש משמע דלפ"ז אינו מטהר בזוחלין בשום מקום, וכ"נ עוד ממ"ש בסוף שער המים שם ואם הי' עומד וריבה עליו שאובים והמשיכן אינו מטהר בזוחלין (ומדלא חילק משמע דבכ"מ הדין כן) ואם הי' מושך בכ"ש וכו' ודוקא עד מקום שהיה מושך בתחלה (וגם מזה משמע להדיא כן דאל"כ לא הו"ל לחלק בין עומד למשוך והו"ל לכתוב דבמקום שהי' המעיין בתחלה מטהר בזוחלין א"ו כמ"ש) וכ"נ להדיא מדברי הר"ש (פ"ה מ"ג) במ"ש הי' עומד כלומר שאותו המעיין לא היה מימיו זוחלין אלא עומדים וכו' ואין מטהרים בזוחלין מאחר דעיקר מקום המעיין אינם זוחלין, ובפרט במה שנראה מסתימת דבריהם דגם הר"מ יכול לסבור כן בודאי דצע"ג דהנה ל"מ לפמ"ש הב"י לפרש דעת הר"מ דלא ס"ל לחלק בין ריבה בגומת המעיין וגם בין מקום שהי' מהלך בתחילתו הנה ע"כ בודאי אנו מוכרחים לחלק בזה בין מעיין עומד למשוך דאל"כ האיך יתפרש הא דפ"ה הנ"ל דברישא קאמר דהרי הוא כמו שהיה ובסיפא במעיין עומד קאמר דשוה למקוה לטהר באשבורן, ואף לדעת הר"ן שם מ"מ הנה המעיין בר"מ בפ"ט שם במ"ש הי' מי המעיין עומדין ואינם נמשכין משמע להדיא דס"ל כמ"ש, וכ"נ להדיא ממ"ש בפירוש המשנה שם הי' מי המעיין שוקטים נחים וכו', שוב עיינתי בב"י בד"ה מקוה שיש בה מ"ס במה שהעתיק לשון הר"ן וז"ל וסיפא קתני שאם היה עומד כלומר שאינו נמשך כנדל וכו' והמשיכו במקום שלא הי' מהלך בתחלתו והנה מלשון זה אפ"ל דהב"י הבין בר"ן דמפרש הא דמעיין עומד דר"ל שאינו מושך כנדל (דהיינו שהולך עתה במקום שלא היה מהלך בתחילה) אכן גם מתחילה באמת הי' המעיין זוחל ובזה שפיר כתב דכ"ה דעת הראב"ד והר"מ, הן אמת דהמעיין בב"י בריש הסימן העתיק בדבריו שלא היה נמשך כלל וכ"ה באמת בר"ן שם, אכן י"ל דדעת הב"י דע"כ צ"ל כמ"ש דאל"כ איך כתב דכה"ד הראב"ד ולכן פי' דבריו דמ"ש ואינו נמשך כלל הוא שלא בדיוק ור"ל במקום שהוא מהלך עתה.
ויהיה איך שיהיה הנה עכ"פ ע"כ צ"ל דס"ל דהמעיין העומד גרע בזה ממשוך, ואף דאכתי יל"ע דכ"ז ניחא לפי שיטת הראב"ד ולפי שיטת הר"מ בדעת הר"מ דס"ל דכל שנעשה הזחילה ע"י השאובים לא מהני ולכן במעיין משוך אינו מטהר בזוחלין כ"א במקום שהיה מהלך בתחלה דלא נעשית הזחילה ע"י השאובים משא"כ בעומד דינו כמקום שלא היה מהלך בתחלה, משא"כ לפמ"ש הב"י בדעת הר"מ דבזוחל מטהר אף במקום שלא הי' מהלך בתחלה א"כ לכאורה ה"ה במעיין עומד, מ"מ י"ל דלדעת הר"מ וסיעתו גם כן א"ש והיינו דס"ל דכל שהי' עליו שם מעיין זוחל בתחלה שוב מהני אף במקום שנתרבה זחילתו על ידי השאובים משא"כ בעומד שלא היה עליו כלל שם זוחל לא מהני מה שנעשה זוחל ע"י השאובים, ובהכי א"ש הא דרפ"א כפשטה דמיירי במעיין עומד ולכן אינו מטהר בשום מקום בזוחלין וכן הא דפ"ה שם שאמרו בסתם דאינו מטהר בזוחלים משמע בכ"מ וכ"נ באמת מסתימת דברי הר"מ בפ"ט שם, הן אמת דלכאורה המעיין בלשון הר"מ בפי' המשנה שם בפ"ה במ"ש דאלה אפיקים משותפין בדיניהם וכו' משמע לכאורה דדוקא במקום שהוא זוחל עתה משא"כ במקום שהיה בתחלה וכן ממ"ש הרא"ש שם במקום זחילתן (ומדלא כתב סתם דאינו מטהר בזוחלין משמע לכאורה דיש מקום שמטהר בזוחלין וע"כ צ"ל לפ"ז דמ"ש במקום זחילתן ר"ל במקום שהוא זוחל עתה ע"י השאובים) מ"מ כ"כ במק"א דבאמת ז"א וע"כ צ"ל דל"ד הוא ור"ל דבכ"מ אינו מטהר בזוחלין וכן נראה ממ"ש הרא"ש שם והיינו ההיא דריש פ"א שם, והיינו דמפרש דמ"ש בפ"א ר"ל במעיין עומד ולכן אמרו סתם דאינו מטהר בזוחלין:
ד) ובריבה שלא בגומת המעיין הנה בריבה עליו מי גשמים נפסל מלטהר בזוחלין ועכ"פ מטהר באשבורן אכן אם הרבה עלי' שאובים כה"ג נפסל לגמרי וכמ"ש בב"י שם, ואף שבב"י ובכ"מ שם השיג על פי' הר"ן בדעת הרמב"ן מ"מ המעיין ברמב"ן בהל' נדרים סוף פ"ד ובריטב"א שם שכתבו ג"כ לחלק בכך, וביאר הריטב"א שם דהרמב"ן הוכרח לחלק כן כדי לתרץ דברי הש"ס במ"ש דברבו נוטפים על הזוחלין נפסל מלטהר בזוחלין ובמקואות פ"ה אמרינן דאע"ג דרבו השאובים מ"מ דינו כמעיין יע"ש, ולפ"ז בודאי ע"כ צ"ל דגם דעת הר"מ כן ובפרט לפמ"ש בכ"מ ובב"י דלר"מ ברבו שאובים באמת מטהר אף במקום שלא היה מהלך בתחלה וס"ל דמ"ש ריבה היינו ריבה ממש (דלא כמ"ש הריטב"א שם בשם הר"פ) א"כ שוב לא נשאר לנו שום תי' לקושיא זו וכמ"ש הריטב"א שם וא"כ ע"כ צ"ל דדוקא נקט הר"מ ריבה בגומת המעיין כדי לתרץ קושיא הנ"ל, וכ"כ להדיא בנמוק"י שם דכ"ה דעת הרמב"ם ע"ש:
הן אמת דלכאורה לפמ"ש התה"ד בסי' רנ"ד לחלק בין פסול נוטפים לפסול שאוב דשאוב אינו יכול לפסול מטעם דהו"ל זריעה ונחשב כמחובר משא"כ לענין נוטפים לטהר בזוחלין לא מהני זריעה יע"ש, היה אפ"ל דבאמת אין הכרח למ"ש הב"י בשיטת הר"מ דברבו שאובים נפסל לגמרי דהא שפיר י"ל דלענין פסול שאובה ס"ל כמ"ש התה"ד ועיקר קושיתם מהא דרבו שאובים הוא רק במה שנראה מדברי המשנה דפ"ה דהרי הוא כמו שהי' דמטהר אף בזוחלין, ובפרט לפמ"ש הב"י דלשיטת הר"מ מטהר בזוחלין אף במקום שלא היה מהלך דלענין זוחלין בודאי א"א לחלק בין שאובים לנוטפים כמ"ש התה"ד ובזה כתבו לחלק בין ריבה בגומת המעיין לשלא בגומת המעיין דבגומת המעיין אינו נפסל אף לענין זחילה ושלא בגומת המעיין נפסל לענין זחילה עכ"פ, וכ"ש לפמ"ש התה"ד שם בהג"ה דלשיטת הפוסקים דס"ל דרובו שאוב כשר מד"ת בלא"ה לק"מ דפסול נוטפים בזחילה הו"ל דאורייתא יע"ש, [ויעו' בב"ח במ"ש לתרץ כן אף לפי מה דקי"ל רובו שאוב מה"ת דמ"מ קיל בזה מנוטפים יע"ש, והנה במ"ש לתרץ כן מסברתו הנה בגוף החילוק כבר קדמו בתה"ד הנ"ל וגם במה דכתב לתרץ כן אף למה דקי"ל דרובו שאוב הו"ל מן התורה, הנה מדברי התה"ד נראה להדיא דלמאן דס"ל דרובו שאוב מה"ת א"א לתרץ כן וכן נראה באמת דסוף סוף הו"ל בשניהם איסור תורה, ושוב מצאתי שכבר קדמם בחילוק זה בריטב"א שם וגם מדבריו נראה להדיא דהיינו דוקא למאן דס"ל דרובו שאוב כשר מה"ת יע"ש]:
ולפ"ז לשיטת הרמב"ם דס"ל כר"י דאף כולו שאוב כשר מה"ת כמ"ש הב"י בודאי דלק"מ, וא"כ שפיר י"ל דמ"ש הר"מ לחלק בין גומת המעיין הוא רק לענין לטהר בזחילה, אכן באמת אף שלא בגומת המעיין אינו נפסל מן השאובה עכ"פ לענין אשבורן, ובהכי א"ש מה שהקשה הב"י לשיטה זו מהא דמקוה שיש בה מ"ס דאינו נפסל משום שאובה יע"ש בב"י ובכ"מ, אכן לאחר העיון נראה שהב"י הכריח כן בדעת הר"מ וסיעתו ממ"ש דשלא בגומת המעיין אם רבו הנוטפים נפסל מלטהר בזוחלין הרי דכל שנפל שלא במקום גומת המעיין מבטל את מי המעיין ברובו ונהפכו כולם לנוטפים כמ"ש הרא"ש בפי' לנדרים שם יע"ש, א"כ ה"ה למי השאובים בודאי דדינם שוה לבטל את המעיין ושוב הו"ל רובו שאוב ושפיר מפסיל לגמרי אף לענין אשבורן, והטעם בזה דמאחר דע"כ צריך לחלק לשיטתם בין ריבה בגומת המעיין לשלא בגומת המעיין א"כ שוב מנ"ל לחלק בין פסול שאובים לפסול נוטפים דשוב אין לנו שום הכרח לחלק ביניהם (דע"כ לא כתב בתה"ד לחלק בזה אלא לפי מ"ש בשם הרא"ש דבכ"מ שרבו השאובים אינם נטהרים בזוחלין דלפ"ז שוב א"צ לשום חילוק אחר בזה משא"כ לשיטת הר"מ הנ"ל), וכ"נ להדיא ממ"ש הריטב"א דלשיטת הפוסקים דס"ל דבריבו הנוטפים נפסל אף במקום שהי' הולך בתחלה (ור"ל לשיטת הר"פ) ע"כ צ"ל בין פסול שאובה להא דנוטפים משמע דלשיטת הר"מ והראב"ד הנ"ל באמת א"צ לחלק כן:
ה) ב] דעת הר"ש בפ"א ובפ"ה שם דבריבה שאובים מטהר בכ"ש (אף במקום שלא היה מהלך בתחלה) ואינו מטהר בזוחלין אף במקום שהיה מהלך בתחלה, והא דמחלק בתוספתא בין מקום שהיה מהלך בתחלה היינו דוקא בעשה בריכה לפני המעיין וזחלו בתוכה מי המעיין בכה"ג דוקא הוא דיש לחלק בזה ע"ש, ועפ"ז פי' גם כן הא דמעיין שמשוך כנדל ג"כ כה"ג ע"ש ולפי שיטתו א"ש ג"כ דברי הש"ס הנ"ל דבין בנוטפים ובין בשאובים הדין שוה דנפסל מלטהר בזוחלין, ועיין בב"י בריש הסימן במ"ש על המהרי"ק דמדברי הר"ש והרא"ש מוכח דס"ל כדעת הר"ן הנה מלבד שגוף דבריו שם צע"ג למעיין, א' במ"ש ואפ"ה איצטריך לאשמעינן דכשרים אפילו במקום שלא היו מהלכין מתחלתן, דהא באמת לדעת המהרי"ק שם אף ברבו הזוחלין פסול במקום שלא הי' מהלך בתחלה, ב' מ"ש שאלו הנוטפים רבו לא היו מטהר כ"א במקום שהיה מהלך בתחלה דהא למהרי"ק שם פסול בכה"ג אף במקום שהיה מהלך בתחלה, וכ"כ במק"א דכפי הנראה שיש כאן ט"ס וצ"ל ואפילו הכי אין מטהרים כ"א במקום שהיה מהלך בתחלה שאלו הנוטפים רבו לא היה מטהר אף במקום שהיה מהלך בתחלה, אבל אי כהר"ן ס"ל דאף במקום שלא מהלך מתחלה מטהר (ור"ל ברבו הזוחלין) א"ש וכו', עוד הארכתי שם בזה בביאור דברי הב"י שם ואכפ"ל, הנה בלא"ה יש לעיין דאיך כתב להסכים דעת הר"ן עם הר"ש הנ"ל, דהמעיין בר"ש בפ"א ובפ"ה מ"ג יראה להדיא דדעת הר"ש דברבו השאובים אינו מטהר בזוחלין אף במקום שהיה מהלך בתחלה, וגם בנידון אם רבו הזוחלין על הנוטפים ע"כ צ"ל דלא ס"ל כדעת הר"ן דהא אף במי המעיין עצמו ס"ל דאם ע"י פעולת אדם הלכו למק"א שוב אינם מטהרים שם בזוחלין וא"כ כ"ש בנ"ד שע"י ריבוי הנוטפים או שאובים הלכו למק"א בודאי דאינו מטהר שם בזוחלין, ועפ"ז א"ש במה שפירש הר"ש הא דזוחלין שרבו על הנוטפים דמיירי שאין בו כדי טבילה בזוחלין והיינו דאזיל לשיטתו דאף בכה"ג אינו מטהר במקום שלא היה מהלך ולכן א"א לו לפרש כדעת הראב"ד וגם א"א לומר דמיירי במקום שהיה מהלך דזה פשיטא כמ"ש ש הר"ן דא"א לומר דנ' טפי מטר יפסלו נהר פרת יע"ש, ויעו' בש"ך בסי' ר"א ס"ק י"א שהשיג גם כן על הב"י במ"ש בדעת הר"ש וכתב דהר"ש סבירא ליה כדעת המהרי"ק, ולפענ"ד הנה המעיין בר"ש שם יראה להדיא דס"ל כמ"ש דאף באין שם שום תערובות נוטפים ושאובים מ"מ כיון שהוא זוחל עתה על ידי פעולת אדם במקום שלא היה זוחל מתחלה שוב אינו מטהר בזוחלין:
ג] דעת הר"ן דבמקום שהיה מהלך בתחלה מטהר בין בכ"ש ובין בזוחלין דדינו כמעיין לכ"ד ובמקום שלא הי' מהלך אינו מטהר בזחילה וגם צריך דוקא מ"ס ומ"מ אינו נפסל מהשאובים:
ד] דעת הר"מ והרא"ש לפי פי' הב"י שם דבין במקום שהיה מהלך בתחלה ובין במקום שלא היה מהלך ובין ברבה בגומת המעיין ובין שלא בגומת המעיין דינו שוה לטהר בכ"ש ואינו מטהר בזוחלין יע"ש, והנה במ"ש בדעת הר"מ כ"כ בזה דצ"ע ועוד דע"כ צ"ל דכ"ז במעיין עומד משא"כ במשוך ודאי דמטהר אף בזוחלין דאל"כ איך יפרש דברי הר"מ במ"ש בפ"ט גבי מעיין שמשוך כנדל דדינו כמעיין לכ"ד דהא לפי שיטתו הנה בכ"מ אינו מטהר בזוחלין, וגם במ"ש בדעת הרא"ש ג"כ צע"ג למעיין שם במ"ש כיון דבלא"ה היו זוחלין באותם מקומות ע"ש, משמע דדוקא במקום שהיה זוחל מתחלה, ולכן נראה לפענ"ד דדעת הרא"ש דבמעיין זוחל ובמקום שהיה מהלך בתחלה מטהר בין בזוחלין ובין בכ"ש ובמקום שלא היה מהלך בתחלה או במעיין עומד דינו כמעיין לטהר בכ"ש ואינו מטהר בזוחלין ומפרש הא דריש פ"א שם במעיין עומד ולכן אמרו בו סתם דאינו מטהר בזוחלין:
ה] דעת המהרי"ק שהובא בב"י דברבו הנוטפים על הזוחלין פסול אף במקום שהיה מהלך בתחלתו, וכפי הנראה שזה הוא שיטת הר"פ שהובא בריטב"א שם יע"ש, וכפי הנראה שלזה כוון המהרי"ק שכ' שמדומה שכ"ה דעת הראב"ד והיינו דבאמת הראב"ד העתיק שם דעת אחיו הרב הנ"ל, ואף שבאמת הוא עצמו העלה לתרץ באופן אחר וכמ"ש הר"ן והריטב"א מ"מ כיון שלא היה לפניו ספרו היה מדומה לו שפסק כן כמ"ש הש"ך בס"ק י"א ויעו' בב"י במ"ש בשם רי"ו דס"ל ג"כ כמהרי"ק הנ"ל, ויע"ש במ"ש דברבו הזוחלין אינו מטהר במקום שלא הי' מהלך בתחלה מטעם דבמקומות אלו ודאי הוא מן הנוטפים ומשמע דפסול מעיקר הדין, אכן בר"פ שם מבואר דאף במקומות הנ"ל אין לפסול כ"א מטעם מראית עין יע"ש, ויעו' בד"מ במ"ש להשיג על הב"י ומשמע מדבריו דיש לתרץ דברי הרא"ש והר"ש ומרדכי כמהרי"ק וצ"ע:
ו ] דעת הרמב"ן בתשובה סי' רל"א בשם הראב"ד דבקדמו השאובים למעיין נפסל בשאובה וסיים שם דטוב ליזהר לכתחלה:
ז] דעת המרדכי והרמב"ח שם וכ"נ קצת דעת הר"ר יהונתן שהובא במרדכי שם בתשובת מהר"מ בר"ב המתחלת יניק וחכים, וכ"נ דעת הגדולים שהובא בשו"ת הרא"ש כלל ל' סימן ד' יע"ש דגם מעיין נפסל בג' לוגין שאובים, הנה העתקתי כל השיטות בזה :
ו) ומעתה נבוא לעמק יהושפט דהנה במ"ש המהרי"ק שם בפשיטות דבאר בחפירה דינו כמעיין לכ"ד ואין לחלק בינו למעיין ע"ש, הן אמת שכ"נ מדברי כמה ראשונים כמש"ל, אכן עדיין יל"ע בזה דהנה לפמ"ש לעיל בשם הרמב"ם והרמב"ן דבריבה שלא בגומת המעיין שפיר נפסל בשאובה א"כ ה"ה בבארות הנ"ל כיון דמתחלה לא הי' לו שום גומא לפניו ועתה ע"י פעולת אדם נעשה הגומא ודאי י"ל דדינו שוה להא דריבה שלא בגומת המעיין, ועי' בר"ש בפ"א ובפ"ה במ"ש לפרש דריבה היינו שעשה לפניו בריכה ע"ש, הרי דבכה"ג שוב אין לו דין מעיין לטהר בזוחלין לפי שיטתו וא"כ ה"ה לפי שיטתם שפיר מיפסל בשאובה [וכן לדעת הר"ן והראב"ד ג"כ י"ל דבנ"ד נפסל מלטהר בזוחלין כיון דלא היה מתחלה במקום זה ואפשר לומר דע"כ לא כתבו הר"ן והראב"ד אלא במקום שנתרבה ההילוך על ידי פעולת השאובים, משא"כ בנ"ד שגם בלי השאובים היה הולך במקום זה, שוב ראיתי דבלא"ה אינו מטהר בזוחלין לפמש"ל דבמעיין עומד כ"ע יודו דאינו מטהר בזוחלין אם כן בנ"ד נראה דהו"ל מעיין עומד ומ"מ עדיין צל"ע] ומה שנסתייע מהרי"ק שם מהא דבאר כשר למי חטאת לפענ"ד אין מזה הכרת דבאמת כ"ז שלא נתערב בו שאובים דינו כמעיין לכ"ד משא"כ בנ"ד, ואף למש"ל בשם הר"ש י"ל דכ"ז דוקא לענין זוחלין משא"כ לענין מי חטאת וכדומה דינו כמעיין וכ"ש לפמש"ל דבמעיין עומד לכ"ע אינו מטהר בזוחלין ע"כ צריך לחלק כן:
ומעתה כיון שכן יש לישב דברי כל הגדולים הנ"ל שהובא ברא"ש שם שנצטערו בחשש שאובים במעיין (ותמה עליהם הרא"ש מכח הני משניות והעלה שטעו בזה) דאפ"ל דס"ל דהא דמעיין שרבו עליהם שאובים מיירי במעיין שנעשה לגמרי בידי שמים וריבה בגומת המעיין אלא שהמעיין עומד ולכן נפסל מלטהר בזוחלין ואינו נפסל מלטהר בכ"ש, וכן הא דפ"ה במעיין כנדל מיירי גם כן בכה"ג אלא שהמעיין זוחל ולכן מטהר אף בזוחלין, משא"כ בנ"ד דהשאובים נשפכים שלא בגומת המעיין שנעשה בידי שמים שפיר מיפסל אף בג' לוגין, ואף דמבואר בש"ס גבי נוטפים דאף שלא בגומת המעיין אינם פוסלים כ"א ברבו על הזוחלין וא"כ ה"ה בשאובה וכמ"ש הב"י בדעת הר"מ, י"ל דס"ל דגבי נוטפים לא היה אפשר לגזור כ"כ כמ"ש הר"ן שם דא"א לומר דג' טפי מטר יפסלו פרת, משא"כ בשאובה כיון דברבו השאובים פסול מה"ת בכה"ג שפיר גזרו לפסול אף בג' לוגין כמו בכל מקוה שאין בה מ' סאה דגזרו בזה אטו רובו שאוב, ובהכי א"ש ג"כ דאיך נפסל בשאובה כיון דסוף סוף דינו כמעיין לטהר בכ"ש וא"כ הו"ל כמקוה שלימה שאינו נפסל בשאובה דשאני גבי מקוה שהמקוה היא במקומה לכן היא חשובה לבטל כל המים שבאו עליה משא"כ בנ"ד כמ"ש הרמב"ם והרמב"ן וכיון דברובו פסול מה"ת שפיר גזרו אף בג' לוגין כמש"ל גם י"ל דס"ל כדעת הר"ת בספר הישר דג' לוגין הו"ל מכלל שיעורין דהוא מהלמ"מ, (ואף דבהשיק שאובים למקוה כשר אף ברובו שאוב י"ל דהשקה שאני שהשאובים אינם מתערבים במי הכשרים ואף במקום שנראה דמיירי גם במתערבים עם השאובים, י"ל דמיירי שגם עתה אחר שמתערבים נשאר הרוב ממים הכשרים ובכה"ג שפיר אמרינן דמהני ההשקה כיון שבגוף המקוה נשאר רובו כשר שוב אינו נפסל מהשאובה ושפיר מהני לה ההשקה) ומה שנסתייע עוד הרא"ש מהא דהעבירו ע"ג השוקת דכשר בהעבירו חוצה לה יע"ש, י"ל ג"כ דמיירי שהמעיין היה הולך שם מעצמו בגומא הנ"ל ביד"ש אלא שהעמיד לפני' שוקת ולכן אם הונח מעט ממי המעיין חוצה לה שפיר מבטלים את השאובים דהו"ל ריבה בגומת המעיין, ומעתה הנה כיון שהרא"ש לא סתר סברתם כ"א מדברי המשניות וכ"כ דאין כ"כ סתירה מדברי המשניות הנ"ל בודאי דיש לחוש לסברתם דהא הם מיירי במעיין שע"י חפירה כנ"ל ובודאי כל כה"ג שפיר י"ל דהו"ל דין ריבה שלא בגומת המעיין:
ו) והנה למ"ש המהרי"ק ובתה"ד לתרץ דברי הפוסקים הנ"ל דהוא מטעם דס"ל דגם במעיין צריך מ' סאה לאדם, אכתי צ"ע דהא המעיין במרדכי בריש שבועות יראה להדיא שהסכים לדעת האומרים דאף לאדם א"צ מ"ס וא"כ איך כתב בב' מקומות שם דמעיין נפסל בשאובה ע"ש, אכן למ"ש א"ש כמש"ל, ובזה נדחה ג"כ מ"ש במהרי"ק שם להוכיח מדעת הר"מ והראב"ד דע"כ ס"ל דאין מעיין נפסל אף בריבוי שאובים דהא ס"ל דבמעיין א"צ מ"ס לאדם ולמ"ש באמת עדיין אין הכרח מזה, , גם בלא"ה גוף דבריו שם צ"ע דמ"ש מדברי הר"מ הנה כבר כתבנו דנראה עיקר בדעת הרמב"ם כמ"ש הר"ן דבריבה שלא בגומת המעיין שפיר מיפסל בשאובה אף לכלים, ואף אם נאמר דס"ל כמ"ש הב"י בדעת הר"מ אכתי צ"ע דלמ"ל למשמע מדיוקא דס"ל כן הא לפ"ז הנה המעיין בר"מ בפ"ט הי"א במ"ש דדינו כמעיין לכל דבר הנה ממ"ש לכ"ד מבואר להדיא דאינו נפסל כלל אף לאדם, גם ממ"ש בהל"ט שם גם כן נראה להדיא כן דהנה במשנה שם אמרו דמעיין שרבו עלי' שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכ"ש והנה בלשון זה שאמרו להטביל שפיר י"ל דמיירי לענין כלים כמ"ש הר"ש בפ"ה שם אכן הר"מ שם כתבו בלשון זה ושוה למעיין שהוא מטהר בכ"ש שהמעיין אין למימיו שיעור וכו' ע"ש ומלשון זה משמע להדיא דדינו כמעיין ואינו נפסל כלל אף לאדם:
וכן מ"ש בדעת הראב"ד הנה המעיין בבעה"נ בסוף דיני מקוה שכ' וז"ל ואם היה מושך כ"ש וכו' ורבה עלי' שאובים והמשיכו הרבה הרי היא כמות שהיה לכל דבר ודוקא עד מקום שהיה זוחל מתחלה הרי להדיא דדינו כמעיין לכל דבר (אף לאדם) וכן נראה מדבריו בהשגות בפ"ט הל' י"א יע"ש, גם לפמ"ש הראב"ד בבעה"נ פ"א דאף דמעיין אינו נפסל בשאובה מ"מ מקוה שלם שפיר נפסל ברוב שאובים, וכתב לחלק בזה בב' אנפי, א' מטעם דל"ד הכשר דמקוה למעיין, ב' מטעם דבמקוה כיון דדרך מים להיות הולך וחסר א"כ כי חסרי ארבעים סאה שפיר מיפסלו מהשאובים משא"כ במעיין שאובים קא חסרי מעיין לא קא חסר יעו"ש, ולפ"ז הנה למ"ש בפן הא' בודאי דא"א לחלק כמ"ש מהרי"ק דהרי חזינן במקוה שלם דשפיר נפסל בשאובה ויעו"ש בפ"ו במ"ש להוכיח דבטלו לרביעית דמקוה ממ"ש סתם דג' לוגין פוסלים משמע בין לאדם ובין לכלים, ואם מותר להטביל כלים ברביעית איך נפסל בשאובים (ונראה דאף למ"ש לעיל דאף למ"ש לעיל דאף במ"ס נפסל בשאובים היינו דוקא ברוב או מחצה שאובים משא"כ ג' לוגין גם הוא יודה דכיון דאינו פוסל במקוה שלם ה"ה ברביעית לכלים) הרי דלא ס"ל לחלק כן דהא גם כאן סתמא תנן:
גם במ"ש המהרי"ק שם להכריח מדעת הרשב"א דאף דס"ל כר"י דלאדם צריך מ"ס אף במעיין מ"מ ס"ל דאינו נפסל ברובו שאוב אף בפחות ממ"ס, דא"ל דמיירי דוקא כשהיה בו מ"ס דא"כ אף במקוה לא היה נפסל יע"ש, לענ"ד צ"ע דאפ"ל דבמקוה חשש הרשב"א לדעת הראב"ד דאף במ"ס נפסל בשאובה ולכן כ' דעכ"פ במעיין פשיטא דיש להכשיר, שוב מצאתי שכ"נ להדיא מדברי הרשב"א בתשובה ח"ג סימן תתי"ח שכתב וז"ל דכל שיש מ"ס אינו נפסל בשאובה ואפשר דאף ברבו השאובים וכו' אלא שאין הראב"ד מודה בשרבו השאובים ע"כ, הרי דלא ברירא ליה דין זה, גם במ"ש המהרי"ק שם להסתפק בדעת מהר"מ שהובא במרדכי אם ס"ל לגמרי דאין מעיין נפסל בשאובה או דלא ברירא ליה כ"כ, גם זה צ"ע דלכאורה יש לפשוט דבר זה ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל' סי' ד' שהציע לפני מורו מהר"מ הא דמעיין אין לחוש בו לשאובה ושנפל טעות במנהג והודה לדבריו, הרי מפורש יוצא מפי הרא"ש דמהר"מ ס"ל דאין חשש כלל במעיין משום שאובה, וכן נראה מדברי המרדכי עצמו שם שתפס בפשיטות דמהר"מ ס"ל כדעת הר"ש וא"ז דמעיין אינו נפסל השאובה ע"ש:
ח) גם בגוף מה שחידש המהרי"ק שם דלר"י דגם במעיין צריך מ"ס לאדם שפיר י"ל דמעיין נפסל בשאובה ונמשכו אחריו הב"י וכל האחרונים, הנה לכאורה כבר קדמם בזה הר"ש (פ"ה מ"ב) שם והרא"ש בב"ק בפ' מרובה סי' ג', דהנה הר"ש שם כ' דאי הוה אמרינן דלאדם צריך מ"ס במעיין הוה א"ש ההיא דתלמי דמיירי לאדם והא דפ"א מיירי לכלים ונסתייע ממ"ש בזה להטביל כמש"ל, ואחר כך דחה ד"ז, א' מטעם דתימה לומר דמיפסל לאדם וכשר לכלים, ב' דהרי אלו פסולין קתני משמע דאף לכלים, ג' מהא דמעיין שהעבירו ע"ג שוקת דמיירי בכלים מדקתני סיפא העבירו ע"ג שפה כ"ש כשר חוצה לה שהמעיין מטהר בכ"ש ואם כן לפ"ז גם בתוכה הו"ל להכשיר דהא מחובר למעיין, אשר ע"כ כ' לחלק באופן אחר דכאן פסול רק מטעם גזירה יעו"ש, אכן ברא"ש שם כתב גם כן חילוק זה ולא הביא שום סתירה ע"ז רק סיים ובמס' מקואות פי' פי' הגון:
והנה לפ"ז לא זכיתי לעמוד בסוד קדושים במה שתמה הרא"ש בתשובה על מנהג הגדולים שחששו במעיין לשאובה מכח הא דפ"א ופ"ה דמקואות והעלה דבריהם בטעותא, דהא לפמ"ש הוא עצמו ז"ל בב"ק שפיר יש ידים ורגלים למנהג הגדולים ולק"מ מדברי המשניות הנ"ל, דהנה מהא דפ"א ודאי א"ש כמ"ש הר"ש ואדרבה משם יש קצת סיוע לשיטתם ממ"ש להטביל, ואף דבר"ש השיג ע"ז מהא דמעיין שע"ג השוקת דפ"ה, מ"מ הא לפמ"ש הוא עצמו ז"ל בהל' מקואות לתרץ דבשוקת שאני כיון דכלי מפסיק בטל החיבור למעיין א"כ לפ"ז שפיר י"ל דבאמת מעיין נפסל בשאיבה לאדם, ובפ"א מיירי דוקא לכלים ובפ"ה באמת נפסל אף לכלים (כמ"ש הר"ש) ומטעם שכתב הרא"ש דבטל החיבור למעיין, ובהכי א"ש ג"כ מה שדקדק הר"ש ממ"ש פסולין דמשמע אף לכלים דבאמת כה"ג שבעל חיבר המעיין פסול אף לכלים, ואף דבר"ש הנ"ל מבואר דבאמת הוא דבר תימה לחלק כה"ג מ"מ הא הרא"ש עצמו בב"ק שם העתיק חילוק זה ולא כתב עליו כלום, (וזה ודאי לא ניתן להאמר דעיקר השגתו בזה במה דס"ל דנפסל בג' לוגין, דהא עיקר סתירתו שם הוא מכח הני משניות דפ"ה ופ"א ואם נאמר דאין סתירה מזה ושפיר פוסל בו שאובים עכ"פ ברבו א"כ ה"ה בג' לוגין) וראיתי בתה"ד בסי' רנ"ח שכתב גם כן לחלק כמ"ש מהרי"ק הנ"ל ע"פ דעת ר"י הנ"ל וסיים ע"ז וכ"כ באשר"י בפרק מרובה ע"ש ומשמע לכאורה שהבין דגם הרא"ש הסכים לסברא זו, וצ"ע דהא מבואר דעת הרא"ש בתשובה ובהל' מקואות דאינו נפסל כלל בשאובה, וכן הביא הטור לפסק הלכה, וכן הביא הוא עצמו שם בשמו בתחלת התשובה ע"ש (גם במ"ש עוד שם בתה"ד לנגב המקוה ע"י עפר ושרי מב' טעמים, א' מטעם דיותר נראה דאותן המים נבלעין בעפר ואת"ל דמי הנביעה העלו אותם הו"ל המשכה ורבייה, והנה באמת בגוף ספק זה כבר נסתפקו בו הגאונים בשו"ת הרא"ש כ' ל' סי' ד', ובתשובה ממהר"ח שם השיב דיש להתיר בזה מטעם דהו"ל המשכה ורבייה יע"ש, ולפלא שלא הזכירו בתה"ד שם):
ט) ומעתה כיון דביררנו דיש לישב שיטת הפוסקים דגם מעיין נפסל בשאובה בודאי דאין להקל למעשה לטבול במקוה הנ"ל דהא אף המהרי"ק אף שהכריע שם לגמרי דעיקר כדעת הסוברים דאינו נפסל בשאובה מ"מ למעשה החמיר בזה, ואף דבב"י כתב דאינו כ"א חומרא בעלמא ואף לכתחלה יש לסמוך על המתירים הנה הב"י באמת אזיל לשיטתיה בזה שדחה פי' הר"ן בדעת הר"מ, גם נמשך אחר דברי הרא"ש בתשובה הנ"ל שהעלה דעה זו בדעת יחידאי, אכן למ"ש בשם הנמק"י דהעיקר בדעת הר"מ כמ"ש הר"ן ושכה"ד הרמב"ן שפיר י"ל דהני מקואות דידן שהמה על ידי חפירה מיפסלי ע"י שאובים [ואף דמבואר בתשובת רמב"ן דמקואות בחפירה דין מעיין להם ועכ"פ בקדם המעיין אין נפסל בשאובה מ"מ הא כבר נודע דתשובת הרמב"ן המה רק מיוחסת לרמב"ן אכן באמת המה מהרשב"א, וכן נראה מדברי הב"י כאן שהעתיק שו"ת הרשב"א וסיים ותשובה זו הוא בתשובה להרמב"ן סי' ר"ל ע"ש] וכן למ"ש לעיל דבלא"ה א"ש דברי הגדולים ע"פ מ"ש הר"ש והרא"ש עצמו לחלק בין כלים לאדם בודאי דיש להחמיר בזה, ובפרט בצירוף דעת המהרי"ט ומשכנ"י דבלא"ה אין להם דין מעיין מהא דמבואר בתוספתא ור"מ דהחופר בצד הנהר ה"ה כמקוה, הן אמת דיל"ע בזה ממ"ש רש"י חגיגה (דף כ"ב) דמים הנובעין באין מנהר גדול אם כן איך יצויר לפ"ז דין מעיין דהא כל מעיין בא מנהר והנה במ"ש רש"י לפרש הא דארעא חלחולי דמיירי במעיין ואפ"ה צריך מ"ס כפי הנראה דאזיל בשיטת הפוסקים דגם במעיין צריך מ"ס לטבילת אדם, ויעוין בב"י בריש הסימן במ"ש דעיקר ראיות הפוסקים הנ"ל הוא מהא דמבואר כאן דצריך מ"ם, ולפ"ז ע"כ נ"ל דכל הפוסקים דאזלי בשיטה זו ס"ל גם כן כדעת רש"י ואפילו הכי דינו כמעיין לכ"ד כמו לטבילת כלים ולענין זוחלין ושא"ד:
שוב עיינתי בב"י במ"ש בשם ר"י דבמקוה לא שייך חלחולי וכו' אלא במעיין שגידי המעיין מתחברים תחת הקרקע ביד"ש ע"כ, ולפ"ז י"ל דדינו כחופר בצד המעיין, עוד נראה לכאורה מרש"י כאן דלא ס"ל כמ"ש המרדכי בשבועות [והובא גם בב"י] להסביר דברי הש"ס בהא דארעא חלחולי מחלחלא דר"ל במים שאינם נובעים אלא בב' או בג' חפירות ואין בכ"א מ"ס גם אין להם שום חיבור למקום שיש בו מ"ס בכה"ג הוא דאמרינן דאין מצטרפין לשפ"ה אכן אם מחוברין לנהר או למקוה ואנו רואים החלחול שפיר מצטרפין, דהא לפי שיטת רש"י אף שמחובר לנהר גדול ג"כ צריך מ"ס במק"א, וכן נראה מדברי שאר הפוסקים שכתבו להסתייע מכאן דבמעיין צריך מ"ס לאדם וכמש"ל, ואפ"ל דבמרדכי מיירי במקום שאנו רואים החלחול להדיא משא"כ בהא דרש"י, ועפ"ז א"ש מה שהעתיק הרמ"א הא דהמרדכי הנ"ל, ושוב מצאתי בלב"ש שהרגיש בזה ויעו"ש שהאריך, שוב ראיתי די"ל בכוונת רש"י במ"ש והמים הנובעין כאן דר"ל דמזה נראה להדיא דארעא חלחולי מחלחל ולפ"ז הו"ל לומר דאף במים שאינם נובעים ג"כ יש לצרף ב' המקומות אף שאין במק"א מ"ס, אכן במעיין באמת א"צ לצירוף כלל דמטהר בכ"ש, ועפ"ז שפיר י"ל דס"ל כמ"ש המרדכי דמיירי דוקא בשאין בו במק"א מ"ס ובהכי א"ש ג"כ מה שלא העירו להסתייע מדברי רש"י הנ"ל לשיטת ר"י וסיעתו דגם במעיין צריך מ"ס לאדם, ולפמ"ש אפ"ל דלשיטת רש"י באמת זה עיקר הטעם דמעיין מטהר בכ"ש מטעם דמחובר לנהר שיש בו מ"ס ולפ"ז ע"כ צ"ל כמ"ש הכ"מ בפ"ט הל"ג בתי' הא' דבאמת אין חילוק בין חופר בצד הנהר לחופר בצד המעיין יעו"ש ויש להאריך בזה אלא שאין הזמן גרמא:
ועוד אפ"ל דבנ"ד גם הרמ"א יודה דיש להחמיר דע"כ לא כתב הרמ"א להקל בטורח או בדיעבד אלא באם אירע מקרה שנקריהו בכלים שאינם נקובים, משא"כ בנ"ד דכל עיקר המקוה נעשית באופן זה בתמידית בודאי דאין להקל כיון דלכתחלה גם הוא מודה דצריך דוקא לשאוב בכלים נקובים א"כ בכל כה"ג כיון דבכל עת שואבים אותה הו"ל כלכתחלה, ועוד דלפמ"ש האחרונים לפרש מ"ש הרמ"א דיש להקל בטורח גדול בדבר דר"ל במקום שיבוא לידי דיחוי שלא יוכלו לטבול בזמנן, הנה לפ"ז בנ"ד בלא"ה יש להחמיר כיון דאף אם יטהרו את חלק הב' מן המעיין עכ"פ ישאר החלק הב' לטבילה כדרכו ולא יהי' בזה שום דיחוי בודאי דלית דין צריך בשש דאף למ"ש הרמ"א הנ"ל צריך לתקן תיכף ולהכשיר את המעיין כמנהג ע"י עפר או ע"י יין [והנה הארכתי קצת בזה אף שבאמת כבר פשט המנהג להכשיר כל המקואות הנ"ל מ"מ כיון שהציע לפני השואל שהרב דשם מתעקש בזה ואינו רוצה להכשירה (אף שבאמת כשר להאמין כזה) אך עכ"ז אמרתי להאריך קצת בזה]:
י) והנה במה שנוהגין בכמה קהלות להכשיר המקואות על ידי נתינת יין או חלב עד שהמים שבתוך המקוה נהפך למראה יין או חלב, הן אמת דדעת הרמב"ם והרא"ש והטור וש"ע דאין פוסלים כ"א בג' לוגין ודוקא בשיש בהם מראה מים, אמנם באמת יל"ע מזה לפי המבואר בש"ס (מכות דף ג') דרבא גרס ברישא חסר קורטב ורב סבירא ליה כריב"נ ורב פפא מספקא לי' ודעת ר"ח שם דפסול א"כ לכאורה צ"ע איך פשיטא להו לפסוק כרב וכר"י דרב לא גרס ברישא חסר קורטב ודלא כרבא דס"ל דלת"ק לא אזלינן בתר חזותא כלל וכן תני ר' חייא בברייתא וכן לרב פפא עכ"פ מספקא לי', שוב מצאתי בריטב"א שם שפסק להדיא כמ"ש דאף במראה יין פוסל המקוה בג' לוגין וכרבא ור"ח הנ"ל והביא שם שכן הוא גם כן דעת מהר"מ הלוי ע"ש, הן אמת דמדברי התוספתא שהביא הראב"ד דמקוה שאין בה מ"ס ונפל לתוכה יין ונשתנה מראי' שוב אינו נפסל בג' לוגין מ"ש משמע להדיא דאף בג' לוגין שלמים אינו נפסל ואזלינן בתר חזותא, אכן הנה מלבד שי"ל דהאי תוספתא אזלא בשיטת ריב"נ הנה אפ"ל דדוקא בנפל היין למי השאובים הוא דלא אזלינן בתר חזותא משא"כ בשנפלו לתוך המקוה הכשרה ואח"כ נפלו השאובים שפיר אמרינן דלא נפסל מן השאובים כיון דעתה אין עליה תורת מקוה כלל מטעם המראה, ומזה נראה לפענ"ד דעכ"פ לכתחלה בודאי דאין להכשיר המקוה ע"י יין או חלב כיון דדעת מהר"מ וריטב"א לאסור אף בדיעבד והאחרונים לא ראו דבריהם דאל"כ עכ"פ הו"ל להביא דבריהם א"כ אפשר דאלו ראו דבריהם לא היו מקילים בזה, וגם אפילו לדעת הרמב"ם והרא"ש וטור וש"ע באמת אין מבואר בדבריהם לענין לכתחלה וא"כ י"ל דלענין לכתחלה דהיינו היכי דאפשר בע"א גם הם יודו להחמיר כר"ח ורבא הנ"ל כנלפענ"ד, ויעוין בשו"ת ש"א שכתב גם כן לפקפק בזה ואינו כעת ת"י:
והנה שמעתי שיש מפקפקים להכשיר בחלב ע"פ מה שמבואר בש"ס (מכות דף ג') לחלק בין מי צבע להא דנפל קורטב יין דהתם מיא דציבעא מקרי והכא חמרא מזיגא מיקרי יעו"ש, ועפ"ז רצו לומר דחלב כיון שאין בו מטעם חמרא מזיגא שפיר דמי להא דמי צבע, ולפענ"ד ז"א דהמעיין בראב"ד שם יראה להדיא דעיקר החילוק בזה מטעם דבמי צבע אין בהם מגוף הדבר המשנה לכן שפיר פוסל בג' לוגין משא"כ ביין ולפ"ז ה"ה בחלב, וכן נראה להדיא מסתימת דברי הפוסקים כאן וכן גבי שינוי מראה דודאי אין לחלק בין חלב ליין וכן נראה להדיא ממ"ש הט"ז בס"ק ל"ג דלכן נקט ברישא יין ובסיפא חלב מטעם דביין מצוי יותר שישנה את המים מבחלב יעו"ש, הרי דעכ"פ אם באמת נתן הרבה חלב עד שנשתנה דינו שוה ליין ועפ"ז נלפע"ד דה"ה דיכול להכשיר אותה על ידי דם שודאי משנה מראית המים וגם מעורב בו גוף הדבר, ואפ"ל דהוא עדיף מחלב וכמ"ש הט"ז דאין מצוי כ"כ שישנה היטב מראית המים כ"א באופן שיתן בו הרבה חלב ויש לחוש דשמא יצמצם ולא ישתנה היטב ועפ"ז נראה דמ"מ במקום שיש צורך להכשיר ע"י משקה מ"מ עדיף יותר להכשיר ביין מבחלב:.
ודרך אגב ראיתי בריטב"א שם תי' נכון על הא דחבית שנפלה לים הטובל בו לא עלתה לו טבילה, והקשו כולם דהא נטהרו בהשקה ובחיבור למקוה ותי' הוא ז"ל בשם ר' משה הדרשן דמחמת שמי הים מלוחים וכבדים אין מתערבים בו המים והוה איסור הניכר ואין לו ביטול לכן אינם טהורים בהשקה וגם אינם עולים מטומאתם ע"ש, ובזה יש לתרץ גם כן מה שנתקשה בשו"ת חוות יאיר ע"ז דהא קי"ל דבלח בלח יש בילה ואם כן למה נחוש דנשארו במקום אחד וכ"ש למ"ש הר"מ לשון דא"א שלא ישאר ג' לוגין במק"א אבל למ"ש א"ש דמטעם שהם מלוחים וכבדים אינם מתערבים ויעוין באו"ח ס"ס תס"ז ובתב"ש בסי' כ"ח ס"ק כ"ד במ"ש לענין לח בלח, ובזה מתורץ היטב דברי הרמב"ם בזה ודלא כמו שנדחק בב"י ובבד"ה שם בסי' ר"א בד"ה גרסינן בפ"ק דמכות, ואף דלכאורה עדיין יל"ע ממ"ש הריטב"א עצמו והובא בב"י בבד"ה גבי הא דגיגת דאף במים שאובים שבתוך הכלי שרי להטביל כשיש בו כשפ"ה או עכ"פ כמוציא רימון ואף דודאי בכה"ג אינם מתערבים לגמרי, מ"מ י"ל דכ"ז במקום שהמים בעצמן המה יכולים להתערב אלא שהעיכוב מצד הכלי ובמקום שהם נוגעים זה בזה בודאי המה מעורבים לכן שפיר הו"ל דין השקה, משא"כ בנ"ד שהעיכוב הוא מצד המים עצמן ואף דמבואר בריטב"א שם בשם הרא"ה דגם בים מהני השקה כפי הנראה דהרא"ה פליג בזה על רמ"ה הנ"ל ואין ספר הריטב"א כעת ת"י לעיין ביה:
יא) ומעתה נשוב לנ"ד דלאחר שיכשירו את המעיין ממילא שוב יוכשר המקוה מצד השקה להמעיין לכ"ע ומן אז והלאה יראו שלא לשאוב מן המעיין כ"א בכלים נקובים אכן אכתי אין בזה תקנה בטוחה דאכתי יש לחוש דשמא יבואו לטבול אף בשעה ששאבו הרבה מים מן המעיין לצורך המרחץ ואזי לא יהיו מחוברים להמעיין, או דשמא בלא"ה לא יהיה מחובר למעיין בעת הקור כדי שיהיה המים שבחלק המקוה יותר חמים ולא יתקררו ממי המעיין, וא"כ אכתי נפלין ברבוותא דלמ"ש הרי"ו והובא בש"ך ס"ק קי"ב דלאחר שנפסק ההשקה חזרו המים שאובים לפיסולים, ואף דבנובי"ת תמה בזה מהא דג' מקואות ובאמת הוא בעצמו ראיה של הרא"ש שם ויעוין בח"ס מ"ש בזה מ"מ כיון דדעת הש"ך דיש להחמיר בודאי דיש לחוש בזה, וכ"ש בנ"ד דודאי יש לחוש ברוב הימים שמא בעת שלא יהיה במעיין מ"ס יהיה נשפך שמה ג' לוגין מ"ש על ידי איזה סיבה כיון שהוא מגולה ואחר כך ינקו גם המקוה ויסמכו על חיבור למעיין:
ולכן הדרך היותר נכון בזה לעשות עוד חפירה בצד המקוה הנ"ל או ליקח איזה חלק מבור המעיין ולראות שיתקבצו בו מ"ם מים כשרים בשופי ולסתום אותם בבנין ולחברם למי המקוה בנקב כשפ"ה ובזה יהיה תמיד מי המקוה מושקים למ"ס ויצאו מכל חשש, ועפ"ז יוכלו גם כן לסתום החיבור שהוא מחובר עתה למעיין ולעשות במי המעיין כרצונם היינו בכלים שאינם מנוקבים, ובנידון הסדק שיש בו חשש זוחלין גם כן נלפענ"ד דצריך תיקון וכמש"ל בזה בשם הראב"ד דמעיין העומד ורבו עליו שאובים שוב אינו מטהר בזחילה, ואף למ"ש הב"י בשם הר"ן שם היינו דוקא במקום שעמד שם מתחלה משא"כ בנ"ד דאפ"ל דבחלק השני שהיא המקוה יש בה איזה חלק שלא היה המעיין עומד שם מתחלה וכ"ש לפמש"ל דבאמת גם הב"י הבין בר"ן דבמעיין העומד אינו מטהר בזחילה, שוב מצאתי בפ"ת שהביא בשם המעיל צדקה שכתב להדיא דבמעיין העומד יש חשש זוחלין:
את כ"ז השבתי בחפזון מפני שלא היה הזמן גורם לבוא בארוכה אכן להיות שהוא דבר הנוגע לתקנת הרבים ולהצילם ממכשול אמרתי שענין מזכי הרבים הוא דבר גדול ובפרט עתה בימי הרצון ולקחתי מעט פנאי לעיין בזה: