אור ברסלב
הליכות אליהו (קליסינקר) חדות יעקב › סימן ז

הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר

חדות יעקב · סימן ז

סימן ו

אשר השבתי לחכם אחד

א) במ"ש כת"ר בנידון מ"ש בתשובה (והוא בחלק זכל"ט סי' ח') לסתור דברי האומרים דנהרג וכדומה אין מיתתו ע"י מלאך המות דמכ"מ מוכח דגם בנהרג בודאי דהוא ע"י טיפת המה"מ וכת"ר הביא משו"ת בי"ע בסימן ע"ב שכתב להדיא כן בשם הזה"ק דלכן היו מביאין עגלה ערופה לפייס את המה"מ על הנהרג, ואני אומר אם קבלה הוא נקבל ואם לדין יש תשובה א' ממ"ש בש"ס ב"ב (דף י"ז ע"א) דששה לא שלט בהן מה"מ משמע להדיא דחוץ מאלו המה כולם ע"י מה"מ ועוד דהנה המעיין בש"ס ב"מ (דף ק"ז ע"ב) במה שהקשו לשמואל דס"ל דהכל ברוח הא איכא הרוגי מלכות (ופירש"י הרוגי חרב) ומשני הני נמי אי לאו זיקא עבדי ליה סמא וחיי. הרי להדיא דאף במי שנהרג בסייף אינו מת ע"י הסייף רק בצירוף הזיקא ואם כן שפיר י"ל דהוא ע"י מה"מ דהא ודאי לשמואל דס"ל דהכל ברוח בודאי דס"ל דע"י הרוח באה טפתא דמה"מ ודחל"כ לדידיה יהיה הכל שלא ע"י מה"מ וזה בודאי דבר שא"א כמובן) וכן נראה גם ממ"ש בש"ס (יבמות דף ק"כ ע"ב) דגם בשחטו בו שנים או רוב שנים עדיין חי הוא אלא שסופו למות וכיון שעדיין דינו כחי לכל דברי' בודאי י"ל דמת אחר כך על ידי מה"מ, ויעוין בחולין (דף קכ"א ע"ב) דבשר הפורש ממנה כפורש מן החי, וכ"ה בחולין (דף ל' ע"א) דשחט בה שנים הרי הוא כחי' לכל דברי' (וכפי הנראה דמכל זה הוציא הר"מ ז"ל דינו דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת אף דדינו כנבלה מ"מ יש לחלק בזה בין איסור לטומאה יעוין באחרונים בסימן ל"ג במ"ש בזה):

הן אמת דמהא דיבמות (דף ק"כ ע"ב) הנ"ל משמע לכאורה דכל כה"ג סופו למות ע"י השחיטה עצמה בלי שום גרמא אחרת אכן באמת המעיין שם יראה דז"א דהא מקשה שם דאלא מעתה יהיה גולה ע"י וכו' ויעו' ברש"י שם בד"ה אלא מעתה במ"ש ואפילו מת שמא מחמת דבר אחר מת עכ"ל, ואף דמשמע מלשון רש"י דבאמת אינו רק ספק שמא מת מחמת ד"א ולפעמים באמת יכול למות ע"י השחיטה עצמה וכ"נ באמת מלשון הש"ש שם במה שמתרץ דשמא הרוח בלבלתו וכו', וכ"נ עוד ממ"ש שם דבביתא דשישא ופרכוס או בברא ולא פרכוס לחד לישנא באמת גולה הרי דודאי בכל כה"ג תלינן דמת ע"י השחיטה עצמה, ויעו' בתוס' שם בד"ה חיישינן דבביתא דשישא ולא פרכוס לכו"ע גולה:

אכן לפ"ז אכתי לא יתישב הא דב"מ (דף ק"ז) דהא לפ"ז איכא הרבה דמתים שלא ע"י רוח, ועוד יל"ע לכאורה דהא מרא דשמעתא כאן ביבמות היא שמואל ולשיטתו בב"מ שם משמע דבכ"ע הו"ל מיתתו על ידי הרוח, וגם יקשה לפ"ז דמה מקשה כלל אלא מעתה יהיה גולה דהא לפי שיטתו בודאי לק"מ, וגם למה הוצרך לדידיה לטעם השני דשמא פרכוס דהא לדידיה בודאי דעיקר הטעם בזה מפני הרוח, וא"ל כיון דמבואר בש"ס ב"מ שם דדוקא אי עביד ליה סמא חיי א"כ י"ל דבאמת בלי סמא שפיר יכול למות אף ע"י השחיטה ולכן שפיר מקשה דיהי' גולה ע"י, דז"א חדא דודאי כל שיכול להתרפאות בודאי דאינו גולה כמבואר בש"ס כתובות (דף ל"ג) שחובשין אותו ואם יתרפא פוטרין אותו ואף אם לא עשו לו רפואה בודאי דאינו גולה כיון שהיו יכולים לעשות רפואה, ועוד דסוף סוף יקשה מה משני שמא הרוח בלבלתו דהא לפי שיטתו בב"מ שם אין הרוח גורם לו כ"א שלא יתרפא שפיר הו"ל לגלות לפ"ז אף שרוח בלבל אותו א"ו כמ"ש:

ושוב מצאתי בחי' הרשב"א בגיטין (דף ע') שכתב להדיא לפרש קושית הש"ס אלא מעתה יהיה גולה ומדלא גלי ש"מ שיכול להתרפאות ע ע"ש הרי להדיא כמ"ש (ויע"ש במ"ש להקשות מהא דריש א"ט דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת ותי' דאדם שאני, ואע"ג דבחולין (דף מ"ב) לא משמע הכי אפשר לחלק דיש טריפות שנוהגים בין באדם ובין בבהמה כמו בהא דלקתא הכוליא ויש שאינם באדם כנחבסה וניקב קרום של מוח יע"ש, וצ"ע דהא כ"כ מהא דחולין (דף קכ"א) דבנ"ד גם בבהמה בשר הפורש ממנה כפורש מן החי ויל"ע), ומה שנלפענ"ד בזה דמה שאמרו בב"מ דהכל ברוח מיירי אף ברוח קל ואין בו שום קרירות וכמ"ש רש"י בב"מ שם בד"ה צינים דבהא דשמואל היינו זיקא בלי צינה יעו"ש ובאמת לזה לא מהני אף ביתא דשישא דגם שם יכול לבוא רוח כזה, ומטעם זה פשיטא ליה להש"ס דודאי היה צריך להיות גולה ע"י כיון דא"א להנצל כלל מרות זה הו"ל ממש כאלו מת תחת ידו (ובאמת ע"כ צ"צ כן דאל"כ יקשה גם בהורג במזיד למה נהרג דהא עיקר מיתתו היה ע"י הרוח א"ו כמ"ש כיון דהוא הכין לו מיתתו באופן שא"א להנצל כלל מזה הו"ל כמת תחת ידו) ועי' בתוספות יבמות שם במ"ש לחלק בין גלות למיתה ולפ"ז באמת אין הכרח כ"כ, ומ"ש ביבמות דשמא הרוח בלבלתו היינו רוח קר דבכה"ג שוב הו"ל דבר שאפשר להנצל כמו בביתא דשישא וכדומה ולכן שפיר אמרינן דשוב אינו גולה ע"י ובזה א"ש הכל, ושוב מצאתי בשטמ"ק בב"מ שם שכתב בשם הר"פ דאפי' בביתא דשישא איכא קצת זיקא ע"כ וכפי הנראה דנתכוון למ"ש, ויהי' איך שיהי' עכ"פ שפיר י"ל כיון דעיקר מיתתו בגרם הרוח שפיר הו"ל ע"י מה"מ, ועוד דלפ"ז א"כ גם מי שמת ע"י חולי שנרקב כבדו או לבו וכדומה שנתקלקלו אחד מהאברים נמי נימא דאין מיתתו על ידי מלאך המות וזה ודאי צ"ע דרובא דרובא מתים כה"ג, שוב עיינתי בזוה"ק פ' וירא בד' קי"ד שבאמת מבואר שם כמ"ש הבי"ע, ומ"מ הנה המעיין שם בד' קי"ג במ"ש בענין יהושע כה"ג דהשטן דהוא היצר הרע דהוא משוטט ואזיל בעלמא לנטלא נשמתין וכו' משמע קצת דבשריפה באמת גם הם יודו דהוא ע"י מה"מ יע"ש, וא"ל דהיינו דוקא היכי דלא מת תיכף כ"א אחר איזה זמן וכמ"ש שם בשם הני אנשי דהא שם מיירי בכבשן של נבוכדנצר שודאי באש כזה היו נשרפים תיכף, וע"כ צריך לחלק דדוקא במי שנהרג ע"י בן אדם בעל בחירה בזה ס"ל להזה"ק דאין מיתתו ע"י מה"מ משא"כ במי שנהרג באופן אחר או נטבע ונשרף גם הם יודו דהוא על ידי מלאך המות, וכן נראה עוד מדברי הזוה"ק בפ' נח (דף ס"ט) במ"ש לפרש ערום ראה רעה דנח ראה למה"מ דאזיל בינייהו ונסתר מקמי' ועאל לתיבה יעו"ש משמע דמיתת בני המבול היה ע"י מה"מ:

ויהיה איך שיהיה עכ"פ בנ"ד שפיר יש לצדד בטעם המנהג ליחד להם מקום קבורה בפ"ע וכמו שהארכתי בתשובה הנ"ל, ואף אם נחליט בדעת הזוה"ק דבאמת ס"ל דבכל מיני מיתות כה"ג אינם באים ע"י מה"מ מ"מ הא ודאי דאין הכרח לחלק בין אם מת תיכף למת אחר איזה שעות דא"כ איך כ' הזוה"ק בפשיטות בהא דעגלה ערופה דלא בא ע"י מה"מ דשמא מת אח"כ א"ו דאין לחלק וא"כ שפיר י"ל דיסוד מנהג זה ע"פ דעת הזוה"ק ולכן נקרא קדוש וכמ"ש שם בשם הני אנשי ואפ"ה אף בכה"ג שלא מת תיכף ג"כ הדין כן וכמ"ש, שוב מצאתי במס' תענית (דף י"א ע"א) בתוס' ד"ה מיתה משונה שכ' וז"ל מת בחרב וברעב וכל מיתה שאינה בידי מה"מ כדרך כל אדם על מטתו ע"כ, והנה מלשון זה משמע לכאורה כמ"ש הרב הנ"ל בשם הבי"ע דכל מיתה משונה אינה ע"י מה"מ, אכן י"ל דעיקר כוונת רש"י לפרש דלכן נקרא מיתה משונה דאין עיקר התחלתו ע"י מה"מ וזה שסיים כדרך כל אדם על מטתו ור"ל דבכל אדם הנה עיקר התחלתו ע"י מה"מ משא"כ בזה דעיקר התחלת המיתה הוא בסיבה חיצונית אכן באמת יודה דגמר מיתתו בודאי דהוא ע"י מה"מ וכמש"ל, ואף אם נחליט כמו שנראה מפשטות דבריו דבאמת בכל כה"ג אינו כלל ע"י מה"מ מ"מ בודאי דאכתי י"ל דבאמת לפ"ז שוב אין לחלק בין מת תיכף למת אח"כ, וכמו שנראה מפשטות דבריו דכל מיתה משונה אינה על ידי מה"מ, וכ"נ ממ"ש מהא דמת ברעב דהא ודאי בכה"ג שוהה הרבה, וכ"נ ג"כ ממ"ש כדרך כל אדם על מטתו משמע דכל שאינו כדרך כל אדם שוב הו"ל בכלל מיתה משונה שאינה ע"י מה"מ, ומצוה לסיים בטוב, האל המטיב, יברכנו בכל טוב, אמן:

תוכן העניינים

הליכות אליהו (קליסינקר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה