אור ברסלב
הליכות אליהו (קליסינקר) חדות יעקב › סימן ה

הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר

חדות יעקב · סימן ה

סימן ד

שאלה. שו"ב שאמר על מותר אסור מה דינו:

תשובה. א) הנה המש"ז כתב בסי' א' סק"ז דמי שאומר על מותר אסור באמת יש לאסור בזה אף מעיקר הדין ודלא כמ"ש התב"ש וכמ"ש הש"ך בסי' רמ"ב בפסק או"ה בסק"ט דמזה יבוא להתיר את האיסור ועוד דיצא מזה חורבה לענין ב' קדירות יעו"ש, ויעו' בפ"ת כאן בסק"ז במה שהעתיק בשם הבי"ע שכתב לאסור בזה מטעם דנפיק מינה חורבה לענין קדושי אשה יעו"ש:

והנה לכאורה היה אפ"ל בזה דהוא מטעם דאסור להפסיד ממון של ישראל דיש בזה משום בל תשחית ול"מ דאסור ליתן לו קבלה לכתחלה אלא דאפ"ל דמה"ט נידון אף בהעברה משום דיבוא להשחית ממון ישראל, גם אפ"ל דהוא מטעם ביטול מ"ע דכיסוי הדם דיסבור דהו"ל נבלה ודאית ולא יכסה, אכן באמת בגוף דבר זה שכתבו האחרונים דיש חשש במה שיאסר את המותר יהיה מאיזה טעם שיהיה, הנה אף שבאמת נראה כן גם מדברי הש"ך שם בסי' רמ"ב, אכן לפענ"ד באמת צ"ע בזה ממ"ש הירושלמי וז"ל לא ביש לי מה דאמרת על טהור טמא אלא דסופך לומר על טמא טהור עכ"ל, והנה מזה משמע להדיא דבמה שאמר על טהור טמא באמת עדיין אין בזה שום ריעותא כלל רק עיקר החששא בזה מטעם סופו שיבוא לטהר את הטמא ולהתיר את האסור, שוב מצאתי בגי' רש"א (בי"ד דפוס ווילנא) שהביא דהבי"ע בעצמו הרגיש בזה ופי' דברי הירושלמי ע"פ שיטתו, ולפענ"ד הנה פשטות דברי הירוש' מראין להדיא כמ"ש דאל"כ איך אמרו לא ביש לי כיון דבאמת יש גם בזה איזה חששא, ובהכי היה אפ"ל מה שלא דיבר זה גבי חכם (יעו' בגי' רש"א) די"ל דדוקא גבי שו"ב שהמה צריכים להיות בקיאים בע"פ ביותר מחכם כמ"ש הט"ז כאן בסק"ו החמירו בזה משא"כ בחכם, ומ"מ עדיין יל"ע בזה:

ב) ועל זה השיב לי ח"א בענין מ"ש הבי"ע והפמ"ג בנידון אם אומר על מותר אסור ממ"ש בש"ס (נדה דף כ') לשון לא מיבעיא לי למחזי דמא משמע דאין בזה איסור, הנה מלבד שאין בדקדוק זה הכרח גמור די"ל דבאמת ר"ל כיון שלא היה בקי באמת אסור לו לראות וכמ"ש הם, גם בלא"ה לענ"ד נראה דלק"מ דע"כ לא כתבו האחרונים בזה דיש לחוש שיבוא לידי קלקול אלא במקום שבאמת המורה טועה בזה משא"כ בהא דר"א הנ"ל שבאמת ר"א גופא ידע בזה שאינו בקי בזה שפיר י"ל דשוב אין בזה שום חששא כלל דהא ידע באמת שכל עיקר מה שטימא אותו הוא מחמת ספק ואם כן לא יבוא להקל עי"ז, ואף דאכתי יש לחוש לכאורה שמא יבוא הענין לפני מורה אחר והוא לא ידע שטימא מספק מ"מ י"ל דכולי האי לא חשו בזה, ועוד דבהא דר"א מסתמא כל ההוראות בא לפניו, ועוד דמסתמא בודאי היה גלוי לפני כל החכמים שבעירו שהוא אינו בקי כ"כ, גם במה שכתב דיש לחוש דשמא אשה אחרת תתלה או היא עצמה ור"ל בלי שאלה לחכם בודאי אינו דודאי הנשים בעצמן לא היו בקיאים במראות הדמים ביותר מר"א ואם כן לפענ"ד פשוט דיכולה לתלות דגם דם שלה אינו בודאי מראה טמא, וכן נראה להדיא ממה שהעתיקו בכל הפוסקים כל דיני תלוי ואף דא"א בקיאים במראית הדמים וא"כ י"ל שמא הדם הא' לא היה מראה טמא א"ו כמ"ש, וגם בלא"ה מוכרח לענ"ד דלא החמירו בזה כ"א במקום שהמורה טועה בדין משא"כ במקום ספק דהא בכמה דברים גם אנו מחמירים מספק בקיאות ועי' בתר"י ברכות במ"ש לפרש במ"ש כחרדל דר"ל מראה החרדל שהוא טהור יע"ש:

ושוב ראיתי בש"ך יו"ד בסי' רמ"ב בפסק או"ה סי' ט' שכתב להדיא דאם המורה אומר שאוסר מספק אין בזה שום חשש, וא"כ בלא"ה לק"מ מהא דר"א דר"ל דאף אם ירצה להודיע להם שהוא רק מספק דבכה"ג בודאי אין בו שום חשש מ"מ עדיין אין נכון מצד שיבוא להפסיד בחנם ולטמא דם טהור, אכן בגוף דברי הש"ך הנ"ל במה דמשמע דאין לאסור שום דבר מספק אם לא שמגלה להשואל שאסרו רק מספק, לכאורה צ"ע ממ"ש דהא בכמה דברים שאנו אוסרים מספק בקיאות או ספק פלוגתא ולא מצאתי בדברי הפוסקים שיצטרך לומר שהוא רק מספק וכן הוא המנהג באמת שאין מודיעים לשום שואל מזה, ונראה דע"כ לא כתב הש"ך דצריך להודיע אלא במקום שהחכם עצמו מסופק בדבר מה והוא ק"ח לו לבדו, אכן במקום שהספק כולל לכל חכמי הדור כמו בהא שאנו מחמירים בכמה דברים אין לחוש בזה (ואפשר דאדרבה אין נכון להודיע שלא יבואו להקל בזה) ואף דלכאורה אין טעם לחלק בזה מ"מ י"ל דהטעם בזה מטעם דהכל יודעים דאנו אוסרים כמה דברים מחמת ספק ולא יבואו להקל בזה ועדיין יל"ע, ויעוין בשד"ח בכללים במע' א' סימן רי"ד שהניח בצ"ע במ"ש הרדב"ז במה שאסר השואל מחמת ספק אם הלכה כת"ק דיש לחוש בזה שמא יבוא להתיר את האיסור ממ"ש הש"ך כאן דיכול לאסור מספק ולענ"ד נראה דע"כ לא כתבו דיש לאסור אלא במקום שהחכם באמת אינו טועה בדמיונות משא"כ במקום שאנו רואים שהוא טועה ולא היה ראוי להסתפק כה"ג בודאי יש לחוש כמ"ש הרדב"ז:

ג) גם במ"ש לפרש דברי המד"ר פ' חוקת במ"ש הורה ר"י על הדגי' שטעונים שחיטה ארבעוני דילקי ע"פ מ"ש בסולת למנחה דאין להחמיר במה שנתבטל בס' או בכ"ש מטעם שנראה כאפיקורסות, הנה מלבד שבאמת אין זה מוסכם כמ"ש האו"ה שם (וגם גוף הדבר צריך עיון דהנה בכ"ש באמת יש הרבה מחמירים וגם רש"ל והט"ז החמירו בזה באין ה"מ עכ"פ וגם בביטול בס' יעוין בפ"ת בסי' צ"ח סק"ב במ"ש בשם שו"ת פ"ה, ומשמע דלדידן דקי"ל דטכ"ע דאורייתא אפשר להחמיר בזה בפני ע"ה עכ"פ ויעו' בשד"ח במ"ש בענין אם אפשר למוכרו לגוי בלי הפסד וכבר הארכתי בזה במק"א ואכפ"ל) אכן במה שרצה כת"ר לחדש דיש בו מלקות בודאי תמוה דהמעיין בלשון הסולת למנחה במ"ש דיצא שכרו בהפסדו משמע להדיא דאין בזה כ"א שאינו עושה מצוה בזה ועכ"פ אין בזה כ"א חששא בעלמא וגם בלא"ה הדבר תמוה דהא אין בו מעשה, ויעו' פמ"ג בפתיחה כוללת במ"ש בענין איסור דרבנן שאין בו מעשה, גם בלא"ה אין דברי הסל"מ שייכים להא דהמד"ר דהסל"מ מיירי דוקא במי שיודע הדין שהוא מותר ובא להחמיר משא"כ בהא דהמד"ר כפי הנראה שהיה סובר דהדין כן, גם במה שדחה כת"ר דברי היפ"ת שכתב לפרש דהוא מטעם שיבא להתיר את האיסור לפענ"ד דיחו כזה חוזר ונראה דהנה ע"ז נאמר כי רבים חללים הפילה וכו' זה תלמיד שלא הגיע להוראה ואם כן שפיר י"ל כיון שעבר על דברי קבלה וגם כיון דהו"ל בכלל מבלי עולם כמ"ש בסוטה ודף כ"ב) צריך להלקותו, ושוב ראיתי ביפ"ת עצמו שכתב להדיא מהא דרבים חללים הפילה, עוד נלפענ"ד לפרש דהוא מטעם שגילה פנים בתורה שלא כהלכה לדרוש מה"ת דדגים צריכים שחיטה, ואף אם נאמר דאין בזה מלקות מה"ת מ"מ הא מבואר בכ"מ דכה"ג יש רשות ביד ב"ד להלקותו כפי ראות עיניו, שוב עיינתי וראיתי די"ל דהוא ע"פ מ"ש הר"מ בפ"ב מהל' ממרים דהאומר שבשר עוף בחלב הוא מה"ת עובר בבל תוסיף וא"כ י"ל דה"ה בנ"ד ואף למ"ש הראב"ד שם מ"מ כפי הנראה דבמ"ע גם הוא יודה שם יע"ש:

ד) גם במ"ש כת"ר ממ"ש הנובי"ת בי"ד סי' ג' דאף דנחשד לאסור מספק אינו נחשד להתיר מספק נראה דלא כמ"ש הבי"ע ופמ"ג, לענ"ד אין הכרח דכ"כ דע"כ לא כתבו הבי"ע להחמיר אלא במקום שהוא טועה ממש ואומר על מותר אסור משא"כ בנ"ד כל כמה דלא נמצא כן במפורש אנו תולים שאסרו מספק וכיון שכן בודאי לא יבוא להתיר מספק ובכה"ג לא חשו שוב לקלקולא (והיינו מטעם דודאי גם אנו אוסרים כמה דברים מחמת אומרות וספיקות ולכן בודאי כל מי שירצה לתלות להקל בודאי יצטרך לחקור היטב ממה נאסר וכשיחקור אצלו הנה יכול להודיע לו שאסרו רק מספק משא"כ במקום שטועה בדין) ואף למ"ש בשם הרדב"ז דאף בכה"ג יש לחוש שיבוא להתיר את האיסור וגם למ"ש בשם הש"ך דכה"ג צריך עכ"פ להודיע שאוסר מספק מ"מ הא באמת סיים שם ואף שזה מורה שלא למד (ור"ל וא"כ עדיין יש בו חששא הנ"ל) מ"מ אין להעבירו לגמרי (דיש לו תקנה בלימוד) ועוד דכפי הנראה שהיה שם עוד שו"ב עמו בעת הבדיקה:

תוכן העניינים

הליכות אליהו (קליסינקר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה