הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
חדות יעקב · סימן ד
א) כתב הלב"ש ביו"ד בסי' ס"ו בחידושים להחמיר בנתערב חד בחד ולא נטרף לגמרי ולפי מראית עין יכולים ליטול החלבון מן התערובות, והנה לפענ"ד דבריו צ"ע כיון דדעת הש"ך בלא"ה להקל חד בחד ובנ"ד בודאי י"ל דכ"ע יודו דהא עכ"פ בודאי לאחר שמסירין את האיסור בודאי נשאר רובו היתר כמושג בחוש, ומ"ש דנראה מדברי הפוסקים דתיכף נתערב החלבון לפענ"ד אין הכרח מזה דהם מיירי בשהיו הדם במקום האוסר בודאי דבכה"ג לא מהני באמת ביטול ברוב וצריך ס' לכן שפיר כתבו לאסור בחלבון דכיון דודאי נשאר קצת מן האיסור בתערובות ושמא אין ס' בהיתר נגדו, משא"כ בנ"ד דדי ברוב היתר בודאי דאין להכחיש את המושג בחוש דודאי לאחר שנוטלין את האיסור בודאי דיש רובו היתר נגד מה שנשאר, ולכן נלפענ"ד דבכה"ג אף בנמצא הדם בחלמו ג"כ יש להקל וכמש"ל בארוכה דבכל מקום שיש רוב היתר אף בחלמון שרי דבכהאי גוונא שפיר יש לסמוך על הרש"ל ופרי חדש שהכריעו לגמרי כדעת הרא"ה יעו"ש:
ב) עוד נלפענ"ד דאם נתבשלו ג' ביצים בקדירה ונמצא דם באחת יש להתיר הקדירה בשהיית מעל"ע אף באין ה"מ כיון דלט"ז בסי' צ"ח בלא"ה הקדירה שרי וא"כ הו"ל כמו נתבשל ספק איסור ויש בו דעות להתיר דבכהאי גוונא בודאי דיש להתיר הכלים בשהיית מעל"ע וכמ"ש הלב"ש בחו"ד בכ"מ (וע"ל בס"א במ"ש בזה דבאמת כה"ד התב"ש ופר"ח ושאר אחרוני') ואפי' בחד בחד ג"כ נראה דיש להקל, ל"מ אם נתבשלו בקליפתן כ"כ דדינו כחד בתרי מטעם דקליפת האיסור אינה מצטרפת לאיסור עכ"פ (אף לפמ"ש הרמ"א בצ"ט) וקליפות ההיתר בודאי מצטרפים להיתר וא"ה הו"ל רוב היתר (דהא לא בעינן כפל כמבואר באחרונים) ואף בנתבשלו בלי קליפה מ"מ יש לצדד בזה חדא דהא דעת הש"ך דבנ"ד אף בחד בחד שרי, ולפ"ז הדר דינא דלפי שיטת הט"ז וסיעתו שם בצ"ח גם הקדירה שרי, ועוד כיון דאינו רק ספק ויש בזה דעות דהו"ל רק איסור דרבנן כמ"ש האחרונים א"כ בכל כה"ג שפיר יש להקל בשהיית מעל"ע ולפ"ז היה אפ"ל דאף בנתבשלה לבדה ג"כ יש להקל בשהיית מעל"ע ומ"מ עדיין צל"ע בזה, שוב ראיתי במש"ז כאן שכתב דבנ"ד אפ"ל דגם הש"ך בסי' צ"ח יודה דיש להתיר אף הא"מ מטעם צירוף דעת הפוסקים הנ"ל יע"ש, וא"כ כ"ש בנ"ד לענין הקדירה, ויעו' בלב"ש כאן שהשיג עליו והעלה דבאמת יש לאסור המים והקדירה אם לא בתערובות דיש בזה הפ"מ, ולפענ"ד דבריו צ"ע לפמ"ש הוא עצמו בסי' י"ב שם דבכ"מ שנתבשל בכלי ספק איסור ויש בזה איזה דעות שהוא רק איסור דרבנן וכ"ש אם יש בו דעות להתיר והובא דעתם בשו"ע שפיר יש להקל בשהיית מעל"ע, וע"כ כ"ש בנ"ד דלט"ז בלא"ה שרי וגם יש בזה הרבה דעות דאינו כ"א מדרבנן כמבואר:.
שוב עיינתי דאדרבה אם נתבשלו בקליפתן לכאורה דיש לאסור בזה, והוא ע"פ מה שנתבאר בסי' פ"ו סע"ה דביצת עוף טמא אינה אוסרת אם היא בקליפתה מטעם דאינה פולטת כ"א מיא בעלמא משא"כ בביצה שיש בה אפרוח או דם יעו"ש, וא"כ ה"ה בנ"ד לענין המים והקדירה שפיר י"ל דאף להט"ז שם בצ"ח יש לאסור מטעם דביצה שיש בה הדם פלטה טעם גמור והביצים של היתר לא פלטו כ"א מיא בעלמא וא"כ אין בה רוב היתר (ויעו' באחרונים שם במ"ש בלא"ה לפקפק בזה דמנ"ל יש בא"מ רוב מן ההיתר ויעו' בסי' א' במ"ש בזה) ומ"מ יש לצדד בזה חדא דהא דעת הפרישה וש"ך ופר"ח שם דכל שאחד מהם קלופה שפיר אוסרת וא"כ ה"ה בנ"ד שפיר פלטו הביצים של היתר טעם גמור לתוך המים ויש כאן ביטול ברוב היתר, ואף למ"ש הט"ז שה דהעיקר תלוי באיסור דאם הוא בקליפתו שוב אינו יכול לאסור וכ"נ לכאורה מפשטות לשון השו"ע שם במ"ש אם היא בקליפתה מ"מ הא כ"כ דבנ"ד אפשר לומר דאף בנתבשלה לבדה יש להתיר הקדירה וא"כ כ"ש בנ"ד אכן במ"ש הלב"ש שם להקל בתערובות בה"מ כה"ג ע"פ דעת הט"ז בסי' צ"ח לפלא עליו שלא העיר כלל מהא דסי' פ"ו הנ"ל דאדרבה לט"ז שם יש לאסור בנ"ד הא"מ אף בה"מ דהא ההיתר לא פלט כלל:
ג) וע"ז כתב לי ח"א לסייע מ"ש בנידון אם בישל ביצה ונמצא בה דם דיש להתיר הכלי לאחר מעל"ע מדברי ספר יד יהודה שכתב ג"כ כן הנה ספר הנ"ל לא ראיתיו ות"ח לו, אכן בגוף הדבר הנה באמת הנחתי בצ"ע והיינו מטעם דהנה המעיין בר"ן בע"ז ס"ו וכ"ה עוד שם בסוף פרק השוכר את הפועל בד"ה לא אסרה תורה וכו' יראה להדיא דס"ל דגוף הבלוע שבקדירה שאב"י אסור מה"ת אלא שאינו יכול לאסור התערובות מטעם נטל"פ, וכ"נ ג"כ מדעת הרשב"א דעיקר הטעם בזה מטעם ביטול חד בתרי, ויעו' במש"ה במה שהקשה לדעת הראב"ד איך מותר לבשל בקדירה שאב"י והא הו"ל מבטל איסור ותי' דאין כוונתו לבטל יע"ש, וא"כ י"ל דל"ד להא דרמ"א הנ"ל בחד בתרי דהנה ל"מ לדעת הרא"ש דנהפך להיתר ממש אף מדרבנן ואף לדעת הרשב"א מ"מ עכ"פ מה"ת גם הוא יודה דנהפך להיתר, משא"כ בנ"ד דלענין גוף הבלוע הו"ל גם עתה ספק תורה, ויעו' בפ"ת בסי' ק"י שכתב ג"כ בשם שו"ת רע"ק להעיר בזה מטעם זה, ומ"מ עדיין יל"ע בזה א' ממ"ש כל הפוסקים דיש להתיר להגעיל כלי שאב"י בלי ס' מטעם דהו"ל נטבנ"ט דהיתירה משמע דהטעם הנפלט מהכלי עצמו שוב הו"ל היתר, וכ"נ להדיא מלשון הרא"ש בסוף ע"ז במ"ש וכולו היתר כיון שנפגם יע"ש, ולמ"ש הרשב"א והר"ן הנה כשיצא מהכלי עדיין שם איסור עליו וכ"נ להדיא מלשון הר"ן בע"ז ס"ו שם במ"ש אע"פ שחל איסור מתחלה באותו דבר שנתערב בהיתר יע"ש, ועוד דסוף סוף כיון דמבואר בש"ס שם דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא א"כ הא כאן אין אנו דנין על הבליעה שבקדירה רק על הקדירה עצמה והקדירה באמת כבר הותרה מה"ת (יהיה מאיזה טעם שיהיה או מטעם דאין מבטלין הו"ל דרבנן או כמ"ש המש"ה דאין כוונתו לבטל) וא"כ שוב הו"ל סד"ר ע"י גלגול (ואף דאכתי יש לחוש שמא יבשל בה ד"ח מ"מ כיון דהתורה לא חששה לזה וע"כ מטעם שאינו מצוי כ"כ שיהיה רובו ד"ח או שבאמת גם ע"י ד"ח אינו כ"א מדרבנן יעו' באחרונים) וא"כ שפיר יש לצדד בזה וכבר הארכתי בזה במק"א ואכפ"ל: