הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
חדות יעקב · לוח המפתחות על חלק חדות יעקב
עפ"י סדר הסימנים ואותותם
סימן א
בנידון בהמה שנמצא מים בראש, וספק אם היה המוח מקיף ונחלקה לשני חנויות וכל אחד מכר אותה בעירוב עם בשר כשר, ואחר שנודע מהאיסור נמצא בא' מן החנויות שנשאר בה רוב מבשר הכשר ובב' נשאר רוב מבשר הטרפה:
א) לעד"נ דלאותן שלקחו בחנות הא' יש לאסור ולאותן שלקחו בחנות השני יש להתיר, והערה במ"ש המ"י להקל בלא נודע אף בלי הפ"מ עפ"מ שמצא שדברי המ"כ הן הן דברי המהרא"י:
ב) הערה בדברי הטוט"ק במ"ש להשיג על הפמ"ג שכתב להקל במב"מ ולא נודע בלח:
ג) הערה בדברי הפמ"ג הנ"ל ממ"ש הרא"ש בתשובה והובא בטוש"ע בסי' ס"ו, וישוב ע"ז דהיכי דנשאר מגוף האיסור תורה אף ר"ת יודה דיש לאסור, ועפ"ז מיושב דברי התוס' בחולין, וביאור בדברי הד"מ והרמ"א באו"ח בסי' תס"ז במה שלא הביא מדברי התוס' הנ"ל, והערה בדברי הח"י שם במ"ש בשם הל"מ, וביאור בדברי הב"י שם במה שהוכרח לומר דקיל משאר איסור דרבנן:
ד) הערה בדברי הב"י בסי' נ"ז במה שסיים להקל בלא נודע מטעם ספק ספיקא ולא כתב להקל מטעם דהו"ל ספק דרבנן וישוב ע"ז דמספק ספיקא יש להקל אף בחד בחד, והערה בדברי הט"ז ופר"ח בסי' ק"י במ"ש דבחד בחד גם לר"ת אסור מלשון הש"ע בס"ס ק"י, הערה דאף למ"ש הש"ך דאין להקל בלא נודע כ"א בהפ"מ וסע"מ מ"מ יודה בנ"ד ע"פ מ"ש הוא עצמו בסי' נ' לצדד בזה מטעם חז"ה ובצירוף מ"ש הקה"י:
ה) הערה בדברי הבינת אדם במ"ש דיבש ביבש צריך להיות מוקף דוקא:
ו) עוד במ"ש הב"א דכל שאין מוקף הו"ל דין תערובות חנויות, והערה בדברי החו"ד וביאור דל"ד להא דחנויות דתערובות חנויות היינו דוקא כשאין שם בכ"א מן המקומות כ"א חתיכה אחת משא"כ כשיש במק"א ב' ובא' חתיכה א' שפיר בטל:
ז) עוד דאף למ"ש הב"א הנ"ל יש להקל היכי דבמקום אחד יש בו עכ"פ רוב היתר וכ"ש היכי שיש להסתפק שיש בכל המקומות רוב היתר, ואף במקום שיש ספק שמא נמצא רוב היתר במק"א ג"כ יש לצדד בזה, והערה בדברי הרב בתשובה ח"י במ"ש להשיג על הש"ך בסי' ק"ט דג' מינים שפיר בטל מטעם שהם מובדלים בממשן ובמראיתן ממשנה פ"ד דתרומות:
ח) במה שיש לצדד בנ"ד מטעם דהו"ל ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן, והערה בדברי הג' רעק"א בחי' לסי' ק"ה בזה ממ"ש הש"ך בסי' ס"ו, והערה בענין אם היתר נהפך לאיסור מרש"י ריש סוכה, וביאור דאף דבנ"ד קרוב לודאי שיש בכל א' מן הבתים מן האיסור מ"מ יש להקל, והערה בדברי החו"ד בסי' ק"י במ"ש בפשיטות דבפי' קודם שנעשה התערובות לא אמרינן כל דפריש:.
ט) ביאור דבנ"ד בודאי א"צ להודיע להקונים שלא יבשלו אותם בב"א וכן שלא יאכל אותם אדם א', ואף בשאר ס"ט ג"כ י"ל דא"צ להודיע, והערה בדברי הנובי"ק והלב"ש במ"ש דבס"ט בתערובות צריך למכור א' לגוי מדברי הש"ך והמ"י:
י) דבנ"ד גם לפמ"ש הנודע ביהודה א"צ להשליך, והערה בדברי הפמ"ג בסי' ק"ט במ"ש דאם נתערב חתיכת איסור של ראובן בב' היתר של שמעון דצריך לשלם לראובן דמי חתיכה מעליא, והערה בדברי שו"ת רעק"א דבשותפים צריך שיהיה אצל כ"א הפ"מ, הערה בנידון מה שנהנו לחשוב כל עוף להפ"מ ממ"ש ההלק"ט, ביאור בדברי הנ"ש במ"ש לשער ההפ"מ ביותר משתות, והערה בדבריו ממ"ש בתה"ד דהפסד חשוב היינו ביותר מחומש, הערה בדברי הח"ס במ"ש דהטבח צריך להודיע להקונים, הערה בדברי השד"ח דא"צ שיגיע לכ"א מהשותפים כדי הפ"מ מהא דלחה"פ ומהא דהתורה חסה, חילוק דבדבר המצוי הרבה כ"ע יודו דאף שבפ"א עדיין אין בזה הפ"מ מ"מ יש להקל, הערה בנידון מה שנסתפקתי בסי' כ"ט בנידון דבר שאין לו היתר כ"א בהפ"מ ונודע לאחר שאין בו הפ"מ:
יא) הערה דאף שנמלח קודם שנודע מן האיסור מ"מ יש להקל, והערה בנידון עוף עם בשר אם יש לו דין מב"מ, וביאור בדברי הנוב"י בסי' כ' ובסי' ל"ג לענין אם צריך קליפה עכ"פ, והערה בדברי הלב"ש בחידושי', הערה בדברי הט"ז וש"ך בסי' ע' במ"ש בשם הרש"ל דבמליחה דרכו להתהפך:
יב) סתירת דברי חכם אחד במ"ש דאף לפמ"ש הפמ"ג דא"צ מוקף מ"מ יודה דבנאבד קודם שנודע שוב אינו מצטרף לבטל, וביאור בדעת הפמ"ג בשעה"ת דלא כמ"ש החכם הנ"ל, והערה בדברי האחרונים במ"ש לענין יבש בא"מ ונפל א' מהם לים, וביאור דברי הב"י בסי' ק"י במ"ש בביאור דברי הרשב"א דל"ד נקט בעשרים דה"ה לחד בתרי, וביאור בדעת הרשב"א בתוה"א ובקצר ובתשובה בזה, ובו מבואר דלשיטת האחרונים דצריך מוקף שפיר היה אפשר לחלק דאם גם עתה נשאר רוב היתר שפיר יש להקל משא"כ בנתערב חד בתרי אכן למ"ש דא"צ מוקף שפיר כתב הב"י דאין לחלק בזה, וכמה הערות בדברי הפמ"ג בסי' ק"ט וק"י בזה:
יג) סתירת דברי החכם הנ"ל במ"ש להעיר על מ"ש בסק"ה לחלק בין יבש ללח, והערה בדברי הבנ"א במ"ש להסתייע דצריך מוקף מהא דס"ס קי"א ממ"ש המ"י, וביאור דגם לדעת הש"ך שם באמת א"צ מוקף, וחקירה בנידון אם נתערב חתיכה של איסור בג' של היתר ונתבשלו קודם שנודע בב' קדירות בא' ג' ובב' חתיכה אחת דאפ"ל דבכה"ג אף לשיטת הש"ך בסי' ק"ט שרי, וישוב לדעת הש"ך שם במ"ש דבלא נודע הו"ל איסור תורה ממה שהשיג עליו במ"י מדברי הרא"ש, והערה בדברי הג' אמרי ברוך במ"ש על המ"י הנ"ל, וביאור בתשובת מהר"מ בזה:
יד) ביאור דעת הש"ך בסי' ק"ט במ"ש דבלא נודע הו"ל ספק דאורייתא:
טו) הערה במ"ש הרמ"א בסי' ק"ט לסמוך בה"מ ע"ד הר"מ והרא"ש דלאחר שנודע שוב מותר אף לבשלם ביחד, א' מטעם דבמהר"מ עצמו לא סמך ע"ז למעשה, והערה בדברי מהר"מ בתשובה במ"ש בשם הר"ש, וגם בו מבואר דלר"ש ע"כ לא ברירא לי' הא דהיתר נהפך לאיסור ממ"ש במס' טבול יום בתי' הב' דגם במב"מ יש לאסור בכא"פ:
טז) ביאור בשיטת רש"י בהא דטעמו וממשו ע"פ מ"ש הר"ש הנ"ל, והערה מדברי הפמ"ג בפתיחה כוללת במ"ש על ראיות המ"כ שפי' דרש"י מיירי במכיר את האיסור, והערה בדברי המ"כ הנ"ל, ובו מבואר דאם ניכר האיסור בחזותא שפיר י"ל דדינו כטעמו וממשו:
יז) הערה בדברי רש"י (פסחים מ"ג) במ"ש דהא דאסר ר"א בתערובות חמץ מיירי בנימוח ואינו בעין דא"כ איך אמרו בש"ס שם דאי כבא"פ ד"ת אמאי פליגי רבנן עלי', וגם הערה בדברי רש"י שם (דף מ"ד) בד"ה ואי משטר ובדברי רש"י (מ"ה) בד"ה ור"ע, והערה בדברי המגיה במ"ש להשיג על המהרש"א בד' מ"ד שם:
יח) הערה דלפמ"ש בביאור דעת רש"י דס"ל כדעת הרא"ש ע"כ צ"ל דלא ס"ל כמ"ש מהר"מ והרא"ש דאיסור נהפך להיתר, גם לפמ"ש המל"מ בפ"א מהל' מטמאי טו"מ בשם מהרי"ק משמע דס"ל להר"מ ג"כ כדעת הר"ש, וכן לפמ"ש שם המל"מ בתי' הא' ע"כ דס"ל להר"מ דאין האיסור נהפך להיתר אף בלח, והערה בדברי המל"מ מהא דלח בלח, ביאור בדעת הר"מ דאף דס"ל דמה"ת אין האיסור נהפך להיתר מ"מ ס"ל דמה"ת שרי לאוכלם אף בב"א ומדרבנן שפיר י"ל דס"ל כדעת הרשב"א:
יט) הערה במ"ש המ"י להגיה בדברי המהרא"י ות"ח במ"ש הר"מ דצ"ל מהר"מ דהמעיין בשע"ד עצמו יראה שהעתיק ג"כ בשם רבינו משה כמ"ש המהרא"י, וביאור בדעת השע"ד דאפ"ל דנתכוון לדעת הרמב"ן בתשובה דס"ל באמת כדעת מהר"מ והרא"ש, והשגה על ס' רביד הזהב במ"ש דהרשב"א בתשובה ס"ל כדעת מהר"מ, ביאור בדעת המהרא"י ות"ח דשפיר י"ל דאין שם שום ט"ס וכוונתם באמת לדעת הרמב"ם:
כ) ביאור שיטת הרשב"א דבאמת י"ל דס"ל דאף מה"ת אין האיסור נהפך להיתר ודלא כמ"ש הפמ"ג והרב בש"ע בסי' תמ"ב, ישוב לקושית הפמ"ג בשעה"ת במה שהוצרך הרשב"א לומ' דלח צריך ס' מטעם גזירה אטו א"מ ע"פ מ"ש הרב בש"ע שם ולמ"ש בשם הר"ש בלא"ה א"ש, ביאור בדעת המ"א בתמ"ב ס"ק י"א דס"ל ג"כ בשיטת הרשב"א כמ"ש, ולכן באמת לענין שהייה א בדיעבד יש לאסור ודלא כמ"ש האחרונים, וביאור בדברי המ"א בריש סי' תמ"ב, ובו מבואר דלדעת המ"א אם נתערב יבש ביבש ועשאו לח קודם הפסח שפיר י"ל דעכ"פ שרי לאח"פ, ומ"ש המ"א דצריך ס' ר"ל לענין לכתחלה, והערה בדברי הרב בק"א שם במה שהכריח בדעת המרדכי והג"מ דס"ל דאף משום חוזר וניעור אסור להשהות דבאמת אין זה מוכרח, והערה בדברי המ"י במ"ש להגיה בדברי מהרא"י דצ"ל מהר"מ דבאמת כפי הנראה דמהרא"י עצמו לא ברירא ליה בדעת מהר"מ דס"ל כדעת הרא"ש וכ"נ באמת מדברי מהר"מ:
כא) הסבר בשיטת התה"ד והכרעת הרמ"א בסי' תמ"ז במ"ש לחלק בין יבש ללח לענין חוזר וניער, ביאור דברי המ"א בריש סי' תמ"ב במ"ש דבקמח בקמח לכ"ע אינו עובר עליו בב"י, ישוב לקושית המל"מ במה שתמה על הב"ח וש"ך במ"ש דחלב מאבר היוצא בטל בס', והערה בדברי הח"י בריש סי' תמ"ב דבטעמו ולא ממשו אינו עובר בב"י אף לדידן דטכ"ע ד"ת, והערה בדברי הרב בש"ע שם, ישוב לקושית הנוב"י ודגמר"ת במה שתמהו על הש"ך שכ' דמהני כה"ג אף ביטל ברוב, חילוק חדש דאף למה דקי"ל דאף בתיקו יש להקל בדרבנן מ"מ כל שאין לנו שום נ"מ בהך בעיא כ"א לדרבנן שפיר יש להחמיר, ובהכי מיושב דעת הרי"ף ושאר פוסקים בכ"מ, והשגה על בעל בגדי ישע במ"ש בענין זה:
כב) אופן ב' לישב קושית הנוב"י והדגמ"ת על הש"ך במ"ש דמה"ת מהני ביטול ברוב בהא דחלב מאבר היוצא, וביאור דעת הש"ך בקונט' ס"ס דאף במקום שלא חל הספק מעולם באיסור תורה מ"מ כל שהספק בא ע"י גלגול אין להקל כ"א באופן שאין בגוף השני מעורב מגוף הא' וגם לא הי' באפשר שיחול בו עתה לענין ד"ת או שיש בזה ספק אם יש כאן איסור כלל והיכי שסילקו לגוף האיסור ולא נשאר בתערובות כ"א טעמו, הנה אם לא חל הספק בפ"א באיסור תורה שפיר יש להקל אף שהי' באפשר שיחול עתה בד"ת אכן אם כבר נאסר בפ"א בפ"ע מספ"ת אין להקל, וביאור שיטת המ"י בזה דבמקום שלא חל הספק בפ"א באיסור תורה שפיר יש להקל אף שגוף האיסור מעורב בו ואף שהיה באפשר שיחול הספק בדאורייתא, אכן במקום שכבר נאסר הספק בפ"א גם הוא יודה דאין להקל כ"א באופן שאין גוף האיסור מעורב בו וגם לא באפשר שיחול עתה בדאורייתא:
כג) הערה בדברי הפמ"ג במ"ש להקל בספק איסור במב"מ בלח בלא נודע, דלפענ"ד דב"ז תלוי בפלוגתת הש"ך ומ"י הנ"ל, עוד במ"ש הפמ"ג לצדד בספק איסור שנפל לא"מ וספק אם הי' בו ס' ע"פ מ"ש השבו"י דלפמ"ש הנה בכה"ג לפי דעת השבו"י יש לאסור, הכרעה דבהא דחלב מאבר היוצא אין הקל מטעם ספק דרבנן ע"י גלגול אף לפמ"ש המ"י הנ"ל מב' טעמים, א' מטעם דהו"ל ספק בעיא, ב' ע"פ מ"ש הרשב"א דעיקר הספק הוא בגוף האבר אם אין בו רק משום אבמה"ח או דיש בו גם איסור טרפה, והערה בנידון אם מותר ליתן החלב הנ"ל לב"נ, גם בו מבואר בנידון אם מהני ביטול ברוב בלח בלח לב"נ:
כד) הערה במ"ש בספר בית יצחק בזה, וביאור דעת הפר"ח במ"ש על הא דמהריב"ל, וישוב למה דקי"ל באו"ח להקל בספק בדיקה ע"י ביטול דל"ד להא דסד"ר ע"י גלגול, וביאור בדעת המ"י דס"ל דלא כמהריב"ל דסד"ר ע"י גלגול חמיר מהא דס"ט בתערובות ובסד"ר כה"ג אפ"ל דיש להחמיר אף בלא נודע ואף בלא נפל הספק מתחלה כ"א מדרבנן, וישוב להא דסי' י"ד ע"פ תי' הפר"ח הנ"ל:
כה) הערה בדברי שו"ת רעק"א במ"ש להחליט בדעת מהריב"ל דהיכי דלא נפל הספק מתחלה כ"א בדרבנן שפיר יש להקל ממ"ש הש"ך, גם במה שכ' דהיכי דעתה שוב אין לנו שום נ"מ לדאורייתא שפיר יש להקל מהא דר"ת בתוס' וממ"ש הפר"ח בהא דמהריב"ל:
כו) עוד במ"ש להסתפק בנידון אם יש ספק אם שימשו בו איסור או בשר, דלכאורה דין זה מבואר בי"ד סי' קכ"ב ושכ"כ המהרשד"ם, ומזה יש סיוע למ"ש הנובי"ת בסי' נ"א, והערה בדבריו במ"ש שלא מצא דין זה בשום פוסק, והערה על דברי המהרשד"ם ונוב"י מדברי הרשב"א בתשובה, הערה בדברי התב"ש בסי' א' במ"ש להקל בכלים שאב"י מהא דמהריב"ל ושו"ת הרשב"א, ישוב לדעת המהרשד"ם מהא דרשב"א והערה בדבריו בסי' מ"א מטעם דמטרפה לנבלה לא נעשה חשיד, וכן יל"ע בזה מה"ט על דברי התב"ש במ"ש בשם היש"ש, והערה בדברי הנובי"ת בסי' ג', והערה בדברי התב"ש בסי' ב' במ"ש להשיג על הש"ך:
כז) ישוב לזה ע"פ מ"ש הב"י בסי' א' בשם ר"ח והר"מ והערה בגוף דברי הר"ח ומרדכי וב"י בזה, ישוב ע"ז בשם הרב בק"א, וביאור בדברי המרדכי שם, ביאור דגם הרר"י ס"ל כשיטת הר"ח ור"מ הנ"ל, הערה בדברי הרב בתשובה בנידון שו"ב שבאים להס"ג, הערה דמדברי הש"ך בסי' קי"ט משמע דס"ל כמ"ש הב"י בדעת הר"מ, הערה בדברי הפמ"ג בסי' א' במ"ש להחליט דא"צ מוחזק בכשרות מדברי הש"ך והד"מ הנ"ל:
כח) הערה ע"ז מדברי הרא"ש בתשובה והובא בטוש"ע בסי' א' וביאור בדברי הרמ"א, ישוב לדעת הא"ח והרשב"א דלא פליגי, ועפ"ז א"ש דברי הב"ח ותב"ש במ"ש דכל שהיה רשע שוב אינו נזהר בבדיקת סכין ושכ"ה להדיא דעת הרשד"ם, וישוב לדברי הנוב"י בסי' ג', הערה בנידון מה שנהגו לאסור שחיטת השו"ב שבאים להס"ג, וישוב ע"ז:
כט) ישוב לדעת המהרשד"ם דבס"ט שפיר יש להקל בכלים שאב"י, והערה בדברי המ"י במ"ש להשיג עליו מהא דתשובת הרשב"א, הערה בדברי התב"ש במ"ש להקל בכלים שאב"י, וישוב ע"ז, וביאור דבריו דבסי' א' כתב בפשיטות להקל. ובסי' ב' לא כתב להקל כ"א בכ"ח ובהפסד, הערה בדברי הלב"ש בחידושי' במ"ש להקל במקום שלא הי' באפשר להודע מן הספק (וכן היכי שאינו מחויב לבדקו) עד שנעשה דרבנן, וחילוק בין הא דקכ"ב להא דס"ט, וישוב דבהא דשו"ב י"ל שפיר דדמי להא דסי' קכ"ב הנ"ל מכמה אנפי:
ל) הערה בדברי הש"א במ"ש לתמוה על מ"ש להקל בכלים שבישלו בהם ס"ט בלא נודע עד שנעשו אב"י מטעם דאכתי איכא בזה גזירה אטו ב"י מהא דקכ"ב, וישוב לדברי הנובי"ת בסי' נ"א, ביאור שיטת הט"ז בסי' קל"ז במ"ש להקל באב"י מאיסור דרבנן ע"פ מ"ש בס"ס צ' וצ"ח, והכרעה די"ל דהט"ז לא הקיל כ"א ביי"נ ובכ"מ שאינו כ"א גזירה רחוקה משא"כ בשאר איסורי דרבנן, והערה בדברי הדגמ"ר ובחי' רעק"א בס"ס צ', וביאור דעת הדגמ"ר דס"ל דבב"ח שנבלע ע"י כבישה ומליחה אף אחר הבישול אין בזה איסור תורה ושכ"ה באו"ה ודלא כמ"ש הפמ"ג, וחילוק דאף דקי"ל לאסור שאב"י בדרבנן מ"מ שפיר יש להקל באב"י מס"ט בלא נודע דלא כש"א הנ"ל, השגה על הש"א במ"ש להשיג על הלב"ש להקל באב"י במקום שיש דעות להתיר גגו האיסור, וישוב למ"ש הרשד"ם להתיר הכלים:
לא) דלפמ"ש נפשט ספיקו של הג' רעק"א שהובא בס"ק כ"ו דעכ"פ בספק שימש שפיר יש להקל, והערה בדברי הבית יצחק בזה ושגוף דבריו צ"ע, ישוב לדברי הג' דאפ"ל דבשאר ס"ט גם בספק שימש ג"כ אסור ואין ראיה מהא דקכ"ב הנ"ל דשם יש שאר צדדים, ועפ"ז מיושב ג"כ דברי המהרשד"ם בסי' ל"ח, והכרעה דמ"מ ממ"ש הש"ך בקונ' ס"ס נראה דיש להקל בספק שימש וכמ"ש המ"י, הערה בדברי הג' רעק"א במה שנראה מדבריו דלר"ן אין באב"י שום איסור תורה ממ"ש הר"ן בסוף ע"ז:
לב) סיום המאמר דיל"ע במ"ש הרמ"א דבה"מ יש לסמוך ע"ד הרא"ש לענין אכילה בב"א וכן בבישלם ביחד, וביאור בדברי הטור בסי' צ"ח במ"ש ותולין לומר דמינו הי' רוב ודעת היש"ש, והערה במ"א סי' תמ"ז ס"ק י"א ובבל"י בסי' ק"ט:
לג) סתירת דברי החכם במ"ש להעיר על מ"ש בסק"ה לחלק דביבש א"צ מוקף משא"כ בלח:
לד) סתירת דבריו במ"ש דביבש אינו מתבטל מעוצם מיעוטו, והערה בדברי הפמ"ג בשעה"ת ח"ג פ"ה במ"ש דביבש אפ"ל דגרע מלח ואף ביש ס' אסור לאוכלם בב"א, והשגה על הבעל חו"ד בסי' ק"ט במ"ש דביבש בא"מ אסור לאוכלו בב"א מה"ת, וביאור דעת הש"ך שם דבקמח בקמח באמת דינו כלח אף שעדיין אין בהיתר מטעם האיסור, וישוב לדברי המ"א בריש סי' תמ"ב, והערה בדברי המק"ח שם, והערה בדברי הפמ"ג בשעה"ת במ"ש דלהרשב"א יש להחמיר בהא דאיסורים מבטלים, גם בו מבואר דאף ביבש בא"מ כשיש ס' מותר לאוכלם בין בב"א ובין א' א':
לה) סתירת דבריו במ"ש לתרץ דברי החו"ד שהובא בסק"ח דר"ל מטעם דהדר לקביעותא:
סימן ב
בנידון לובן ביצה שנתנו מקצת לתוך מילוי דגים ואח"כ מצאו בהנשאר טיפת דם:
א) בו מבואר דאם היה נודע קודם הבישול שפיר היה מהני שיתנו את כל המילוי לתוך המים וימצו אותה היטב, אכן כ"ז באם נתנו הביצה בתוכה לאחר שנכתשו הבצלים היטב בתוך המילוי, הערה דגם בנידון שלא נודע עד אחר הבישול ג"כ יש לצדד בזה מטעם דבכל הקדרה הי' ס', ואף דאכתי יש בזה משום דבוק מ"מ כיון דאין בזה מטעם ממהר לבלוע רק משום שמא הי' פ"א חוץ ע"פ מ"ש הט"ז בסי' צ"ב, חקירה באפל"ס בשא"ס אם הוא מה"ת, הערה בדברי הפמ"ג בזה ובמ"ש בסי' ע"ד בכוונת דברי הב"ח, וביאור כוונת דברי הב"ח הנ"ל (ויעו' בסי' ג' במ"ש באריכות בזה):
ב) עוד בביאור דעת הב"ח הנ"ל ע"פ מ"ש הרמ"א בסי' צ"ב סע"ד דיש לאסור אותה חתיכה ולהתיר השאר, ואף אם אפל"ס בשא"ס מה"ת יש לצדד בנ"ד מטעם ס"ס, הערה דבנ"ד יש לצדד ע"פ מ"ש הרשב"א דבכחל כיון שהיה באפשר להוציא החלב ע"י קריעה שפיר יש לתלות דגם ע"י הבישול יצא לגמרי ואין בו משום אפל"ס וא"כ ה"ה בנ"ד, והערה דיש לחלק דע"כ לא הקיל הרשב"א כ"א בכחל דרבנן דשוב אין בו משום חוץ לרוטב משא"כ בנ"ד, ישוב דמ"מ יש לצדד בנ"ד מטעם ס"ס והערה בנידון ס"ס מש"א:
סימן ג
אשר השבתי לח"א, בנידון העלזיל שנתערב בה מעט מביצה ואח"כ נמצא בהנשאר מהביצה טיפת דם:
א) הנה במה שצדד על פי מה שכתב הפמ"ג בכ"מ דבדרבנן אין לחוש לשמא היתה פ"א חוץ לרוטב, הנה באמת מבואר בכמה פוסקים דאף בכה"ג יש לחוש לזה, וישוב לקושיתו דהא הו"ל סד"ר, גם בו מבואר ישוב דעת הטור שכ' דל"ח בזה, הערה במ"ש המהר"י טרושין בביאור דעת השע"ד ובמ"ש עליו הרנ"ש, ביאור דעת השע"ד בזה, ובזה מיושב מ"ש בהגמי"י דגם הר"י כתב להחמיר בדבוק כרש"י, הערה ממ"ש בתוס' ומרדכי וש"ג דגם בדבוק מהני ניעור וכסה, וישוב למה השמיטו הפוסקים דבר זה, הערה דבענין פעולת הניעור וכסה פליג ר"י עם רש"י, והערה בדעת האחרונים במה שלא ביארו דלרש"י לא מהני הכיסוי כ"א בהי' מעלה רתיחות:
ב) ביאור דעת המרדכי במ"ש בשם הא"ז בהא דדבוק דהוא רק מטעם שהוא בולע האיסור תחלה, הערה בהגש"ד במ"ש בשם הראבי"ה דמטעם דלא ידעינן כמה הי' חוץ לרוטב צריך לשער נגד כולו, הערה במ"ש הב"י להשיג על הגמי"י דאף בשכולה בתוך הרוטב אלא שפני החתיכה חוץ לרוטב ג"כ אסור לשיטת רש"י, הערה בהא דקי"ל דכל הילוכו ל"א דנ"נ, הערה במ"ש האחרונים להקל בדבוק במליחה היכי שנמלחו או שנמלח האיסור בסוף דהיינו דוקא בשלא נמלחו ביד כ"א לבדה כ"א בצירוף בעת שמונחים על הדף, דעת היש"ש דאף לפי דעת המרדכי הנ"ל ג"כ יש היתר בדבוק ע"י ניעור וכסה, כמה שיטות שנאמרו בהא דאיסור דבוק:
ג) ראיה דאף בכבד שיש בו ספק בעיא דלא איפשטא ואף בשכבר נמלחה מ"מ יש לאסור בדבוק, אף דלכאורה יש בזה ס"ס מ"מ לא מצרפין האי ספיקא דשמא לא הי' פ"א לבדה לשום ספק, הערה במ"ש הנוב"י דאין לצרף דעת הראבי"ה דמליחה אינו אושר כ"א כ"ק לשום ספק, והערה במ"ש הפמ"ג דלכן א"א מקילים באיסור דרבנן בשמן מטעם דהו"ל ספח"ת, ישוב למ"ש הרמ"א בסי' ק"י להקל בנשמט הגף ספק מחיים בה"מ ממ"ש הרשב"א והר"ן בפ"ק דחולין לאסור בכה"ג, הערה במ"ש האחרונים דאף בספח"ח לכל העולם אין לצרפו לס"ס כ"א בה"מ מדברי הט"ז בסי' צ"ח, וישוב ע"ז ע"פ דעת הש"ך והב"ח, ישוב לדעת הש"ך בסי' נ"ה במ"ש להחמיר בקולית בספק מחיים מטעם ח"ח:
ד) הערה דלכאורה אף למ"ש בנוב"י דרוב הפוסקים דלא כראבי' מ"מ אכתי הו"ל להקל בשעה"ד בדרבנן וכמ"ש הש"ך בס"ס רמ"ב, וישוב ע"ז, ובהכי א"ש גם לדידן, וישוב למ"ש הרמ"א בסתירת דברי המהרמ"פ:
ה) השגה על שו"ת טו"ט במ"ש דגם בשבו"י ופמ"ג לא כתבו להקל כ"א בכחוש שיש בו סרך שמנונית, הערה בדברי החו"ד במ"ש בזה, השגה על מ"ש בספר בינת אדם לתרץ קושית הנוב"י מהא דאיסור דרבנן, וגם סתירה על מ"ש בדעת הנוב"י דס"ל דבהגיע לחלל הו"ל ודאי טרפה:
ו) הערה במ"ש הפמ"ג בכ"מ דאף דחנ"נ בשא"ס לא הו"ל כ"א איסור דרבנן מ"מ יש להחמיר בספיקו מטעם דלענין גוף החתיכה הו"ל איסור תורה, ובו מבואר חילוק נכון במה דבכ"מ מבואר דאף במקום שיש ספק תורה וסד"ר דיש להקל בדרבנן ובכ"מ נראה להיפך, ישוב לדברי המ"א דבסי' תקפ"ה ס"ל בפשיטות דבספק תורה א"צ לברך ובסי' קפ"ד כ' דצריך לברך גם ברכה ד', וביאור דעת הפר"ח בזה, ביאור דברי הרשב"א בתשובה במ"ש בביאור דעת הר"מ דגבי ק"ש צריך לברך אף בספק, וישוב לדברי הב"י וכ"מ מקושית הלח"מ דיש סתירה בדבריו בזה, הערה בנובי"ק סי' כ"ו ביאור דברי התוס' (חולין צ"ז), וחילוק נכון בהא דסד"ר ע"י גלגול דאם נשאר מגוף איסור תורה בעין אף לר"ת אסור, ישוב לדעת האחרונים שכתבו להקל בסד"ר בלא נודע ממ"ש הרא"ש בתשובה, ישוב למ"ש הרמ"א בד"מ בסי' תס"ז במה שלא הביא מדברי התוס' הנ"ל, והערה על מ"ש הלח"מ בדעת הר"מ:
ז) בנידון אם יש לצדד גבי דם ביצים באיסור דבוק לענין דלא יצטרך ס' נגדו, הערה בדברי המש"ז בסי' צ"ח סק"ה, הערה במ"ש כל הפוסקים להחמיר בהא דכבד מטעם דבוק ע"פ מה דקי"ל דדם הכבד אין בו כ"א איסור דרבנן, הערה במ"ש הלב"ש בחידושי' להקל בספק איסור היכי דיש דעות דגוף האיסור הוא רק מדרבנן:
ח) הערה במ"ש הרב לצדד בנידון עור ההעלזיל עצמו מטעם דאפל"ס בשא"ס לא הו"ל כ"א מדרבנן, ובו מבואר דלדעת הפמ"ג יש לחלק דלפעמים אפל"ס בשא"ס הו"ל איסור תורה כגון בלי טעימה וע"י טעימה אין בה כ"א איסור דרבנן, ובזה מיושב סתירת דברי הפמ"ג, הערה ע"ז ממ"ש הט"ז בסי' צ"ו וש"ך בסי' צ"ד ומ"א בסי' תמ"ז, הערה דמ"ש הפמ"ג סי' צ"ב הוא לשיטתו בסי' צ"ו, ישוב לקושית הפמ"ג בסי' צ"ח בהא דסלק, הערה דבדבוק אפ"ל דגם הרשב"א בארוך יודה דאין בו כ"א איסור דרבנן:
ט) הערה דבר"ן מבואר להדיא דודאי ע"פ הרוב אין נסחט האיסור מן החתיכה ונשאר בה כדי נ"ט וכ"נ שהבין הב"י בדעת הרמב"ן ורשב"א, הערה במ"ש הרשב"א בתשובה להשיג על השואל להתיר אותה חתיכה דא"כ מצינו הגעלה באוכלין, וא"ל דיש בזה משום מבטל איסור דא"כ בטלת כל דיני הגעלה, והפליג לדבר בזה דלכאורה כ"ה ג"כ דעת רש"י ותוס', גם במ"ש הרשב"א דאין בזה משום מבטל איסור יל"ע ממ"ש הרשב"א בשם ר"י דלכן המים של מילוי ועירוי מותרים מטעם דמשהו מבטלין, תי' על קושית הרשב"א מהא דהגעלה ע"פ מ"ש הנובי"ק, והערה על דברי הנוב"י ממשנה פ"ב דתרומות, ישוב למ"ש בנ"ש דניקר הרחיים אינו כ"א ממנהגא, הערה על מ"ש הפמ"ג בסי' צ"ט לחלק בין כלי למאכל, הערה במ"ש האחרונים להכריע דלא כמ"ש הצ"צ גבי יין שהוכהה מראיתו, גם במ"ש השד"ח בדעת המ"א דס"ל דבהיתר מותר לבטל, הערה עמ"ש בנוב"י בדין ביטל היתר בהיתר מדברי הירושלמי וממ"ש הר"ן בתשובה:
י) ביאור דעת מהרמבר"ב בתשובה דס"ל דבאין כוונתו לבטל שרי דלא כפר"ח, ביאור דברי התה"ד בסי' קע"א ובסי' קי"ד ובכתבים סי' קמ"ו, הערה בדברי הש"ך בסי' פ"ד, הערה בדברי שו"ת טו"ט מה"ק, ביאור בדעת הר"ן ע"פ מ"ש בתשובה דהיכי דנהנה מן האיסור שפיר מקרי מבטל איסור אף באין כוונתו לבטל, הערה בדברי המ"י כלל ס' במ"ש בשיטת הצ"צ, ישוב לדעת הרשב"א במה שהשיג על השואל:
יא) הערה בדברי הנוב"י במ"ש בפשיטות דבמבא"מ אפל"ס אסור מה"ת וגם במ"ש דבמב"מ בודאי דאין בו איסור תורה, הערה במ"ש האחרונים דאפל"ס בשא"ס אסור מה"ת ממ"ש הט"ז וש"ך ומ"א בשם מהרמ"מ אכן באמת גם דבריהם צ"ע, ביאור דעת רש"י ותוס' והרא"ש דאפ"ל דס"ל ג"כ כדעת הר"ן וסיעתו דגוף הבלוע א"א ליסחט ע"פ הרוב מן החתיכה, הערה בדברי הבית ישראל ובמ"ש הכו"פ לתרץ סתירת דברי הש"ע מסי' צ"ב לק"ו, והערה בדברי חי' רעק"א במ"ש דחתיכה שנאסרה מחמת אפל"ס בטילה ברוב (אף שהבלוע א"מ) ובמ"ש הס"ט, ותי' על קושית האחרונים על מ"ש הרמ"א בסי' ס"ט דחתיכה שנתבשלה בלי מליחה בטילה ברוב, ובזה נסתרו דברי הס"ט במ"ש להכריח כן מדברי הרא"ש, עוד תי' לזה ע"פ דעת המ"י בסי' ק"ט:
יב) הערה במ"ש החו"ד בסי' צ"ו וסי' צ"ב ובספרו מק"ח בסי' תמ"ז דאפל"ס אינו כ"א טעם קלוש, גם במ"ש בפשיטות בס' מק"ח דא"ל דנשאר בה משהו ממש דא"כ אף באיסור הו"ל להתיר למאן דס"ל דל"א חנ"נ בשא"ס, וסתירה ע"ז מדברי הב"י בסי' ק"ו, גם במ"ש בחו"ד בסי' ק"ו דאף אם נשאר משהו ע"פ מ"ש המרדכי בהא דיבמה שרקקה דם ג"כ דבריו צ"ע, ישוב למה שנדחק הפמ"ג בסי' צ"ב בהא דל' זיתי רוטב ול' זיתי גוש, גם בו מבוחר דבלח יש להתיר ההיתר הא' אף אם ההיתר השני הוא דבר גוש אכן לדידן כ"ז בה"מ משא"כ באין הפ"מ אף שיש בהיתר גוש השני ס' נגד כל מה שנאסר מ"מ נשאר התערובות הא' באיסורו, הערה בחו"ד בסי' צ"ב במה שהחליט בפשיטות דאפל"ס אסור מה"ת לשיטתו דאין בזה כ"א מטעם קלוש, הערה בדברי החכ"א במ"ש לצדד באפל"ס באיסור דרבנן:
יג) הערה על דברי הרב הנ"ל במ"ש להכריע מן המוחש דודאי נשאר בעור ההעלזיל ביותר ממה שמפליט לשאר הקדרה, גם במ"ש לחלק דבבשר שנתבשל בלי מליחה הו"ל ודאי איסור, והערה על מ"ש בבנ"א להכריע דקי"ל פי' ממל"מ שרי לדידן, והערה במ"ש הפמ"ג בשעה"ת בדין היתר מעורר איסור מדברי המרדכי והגשע"ד, עוד בזה מהא דפ"ב דערלה:
יד) ביאור דברי הט"ז בסי' ס"ט ע"פ מ"ש המרדכי (ודלא כמ"ש הפרמ"ג), הערה במ"ש הש"ך שם בשם המרדכי ושע"ד דל"א גבי בשר שנתבשל בלי מליחה דנ"נ, במ"ש הפמ"ג וחו"ד בדין אם נפל לקדרה אחרת ובמ"ש היא"פ בזה, וביאור שיטת המרדכי בהא דאפל"ס דס"ל כדעת הרשב"א:
טו) במ"ש בכרו"פ ובחכ"א להכריח בדעת ר"ת דס"ל פי' ממל"מ שרי ממ"ש התוס' בצלי שלא נצלה כ"צ, ביאור דברי הרנ"ש בשער ה' סק"ה ובזה מיושב דברי החכ"א במ"ש לאסור בפשיטות בנתבשל בלי מליחה מטעם פי' ממל"מ, תי' על קושית הפמ"ג על המ"י גם במה שנדחק לחלק בין בישל בלי מליחה לצלי שלא נצלה כ"צ, תי' על קושית המהרא"י וכרו"פ הנ"ל בדברי ר"ת ע"פ מ"ש בהגשע"ד בשם מהרי"ק וביאור בסברת המהרי"ק:
טז) ביאור סברת המהרי"ק הנ"ל באופן אחר ע"פ מ"ש הר"ן ובזה מיושב קושית המש"ה על דעת הרא"ה, ישוב לשיטת הדרישה בפי' דעת הרא"ש, וביאור דברי הרא"ש בזה בכ"מ, הערה במ"ש הב"י בסי' ע"ו בהא דפי' מדופן לדופן, ישוב למ"ש הרא"ש בהשגתו על הר"פ בהא דמולח בכשא"מ, ישוב לדעת הרא"ש ממה שהקשה עליו הרשב"א בתשובה, הערה בדברי המהרש"א פסחים דף ע"ד במ"ש על הטור וגם במ"ש על דברי התוס' שם, ביאור דעת הסמ"ק, הערה בס' רביד הזהב במה שתמה על הרא"ש בזה, גם במ"ש בשם הרשב"א דס"ל פי' ממל"מ שרי:
יז) ביאור דברי הטור בסי' ס"ז בהבנת דעת אביו הרא"ש דס"ל דאף במקום שלא נתקבץ הרבה במק"א מ"מ כל שיש איזה דבר המעכבו שפיר יש לאסור מטעם פי' ממל"מ וכ"נ דעת הרשב"א בכ"מ:
יח) עוד ישוב לקושית התה"ד על הר"פ שכ' לאסו' לדעת הר"ת בהא דמולח בכשא"מ מטעם פי' ממל"מ מהא דכתב ר"ת להתיר בצלי שלא נצלה כ"צ ע"פ מ"ש בהגמ"ר, ובזה מיושב דברי הרמ"א בסי' ע"ו שלא העתיק דעת האו"ה במ"ש לאסור בלא נצלה כ"צ, ישוב לדברי המנ"י ממה שתמה עליו הפמ"ג, ישוב לדברי הרמ"א בסי' ס"ט סעיף י"א להשוות דין בשר שלא שהה במלחו ללא נמלח כלל, ישוב לדברי הרמ"א בסעיף י"ב במ"ש בטעם דאין להשהות ג"י מטעם דשמא יבשלו, והערה בדין הודח תוך שיעור מליחה:
יט) במ"ש לחכם אחד בנידון שובר מפרקת ונתבשלה ממנה חתיכה בלי מליחה אם יש להתיר גוף החתיכה ע"י ס' בה"מ עכ"פ, ובו מבואר דעת הרמ"א במ"ש להשוות הא דלא שהה להא דלא נמלח כלל, גם מבואר דדעת הלבוש בטעם ההיתר שאנו מתירים בכה"ג בה"מ דהוא ע"פ דעת הרשב"ט, והרמ"א ס"ל דעיקר ההיתר בזה הוא ע"פ דעת הרא"ש דדם הנשאר הו"ל דם שלא פי', ועפ"ז כתבתי דמה שפלפלי הפמ"ג וחו"ד בנידון אם נפל לקדרה אחרת הנה באמת דין זה תלוי בפלוגתת הלבוש ורמ"א הנ"ל:
כ) השגה על מ"ש הרב לאסור את ההעלזיל מטעם דהביצה נקרשת והו"ל גוש ובגוש לא שייך אפל"ס, ובו מבואר דבנ"ד בין אם הו"ל דין גוש ובין אם הו"ל לח בלח יש להתיר, גם מבואר דבנידון אם נבלל מתחלה עם הקמח ושומן הו"ל ממש לח בלח אף לאחר הקרישה, גם מבואר דאין להחמיר בזה מטעם דנ"נ בצונן אף באין ה"מ ואף במקום שיש בו ודאי איסור מ"מ יש להקל בה"מ עכ"פ ואף דודאי ממשו של איסור אינו מתערב ונבלל בתערובות השני, הערה בדברי החכ"א במ"ש דאף בנבלל מתחלה הביצה עם הקמח ונעשה עיסה מ"מ דינו כלח ויש להקל בה"מ דל"א בי' נ"נ ואפל"ס, הערה במ"ש החו"ד דאף בצלול אין בלוע יוצא בלי רוטב, עוד במ"ש החו"ד בסי' ע"ג לתרץ דברי הש"ך בזה, גם במ"ש דאף בלא נפסק הקילוח ג"כ יש לצדד ע"פ מ"ש הש"ך בק"ה ס"ק כ"א ג"כ צ"ע:
כא) הערה דלכאורה הו"ל לאסור במקום שאין בקדרה כ"א ס' מצומצם נגד האיסור מטעם דשמא היתה חתיכה פ"א חוץ לרוטב, ישוב ע"ז ממה שמצאתי בחו"ד, ועפ"ז הי' אפשר לצדד בנידון מילוי דגים וכן בעור ההעלזיל הנ"ל, ישוב לדברי הש"ך בסי' ע"ב במ"ש דבאינו דבוק מתולדה אין בו משום איסור דבוק מקושית הפמ"ג דהא אכתי יש לאסור מטעם שמא יצא חוץ לרוטב, ישוב לדברי הש"ך בסי' כ"ב סק"ח וביאור בדברי הפמ"ג בסי' ע"ב, ישוב לקושית הפמ"ג על הת"ח במ"ש דגם בדרבנן י"ל לשמא הי' חוץ לרוטב, השגה על ספר ערוגת הבושם במ"ש דאין לחוש לדבוק כ"א במקום דאיכא צירוף ב' הטעמי' הערה במ"ש החו"ד דאין לחוש לשמא הי' חוץ לרוטב כ"א בצירוף הטעם דממהר לבלוע ממ"ש האחרונים מהא דקרעפיש, סתירה במ"ש דכה"ג הו"ל חז"א ממ"ש המ"י גבי מליגה ואף למ"ש הש"ך שם ג"כ י"ל דבנ"ד לא הו"ל חז"א, הערה במ"ש הפמ"ג להחליט כמ"י ממ"ש בסי' ל"ג לחוש לדעת הכרו"פ, עוד יש לצדד בזה מטעם ס"ס, והערה דאף למה דקי"ל דלא מהני ס"ס במקום חזקה מ"מ כ"ז שהחזקה היה קודם שנעשה הס"ס משא"כ בבאים כאחת שפיר י"ל דלא מקרי אתחזק:
כב) ביאור בדעת החו"ד בסי' צ"ב במ"ש דאף במה שאינו דבוק מתולדה יש לאסור גוף החתיכה דאף במקום שאפשר לרוטב לבוא מכל צד כמו במילוי דגים ג"כ אסור מ"מ בהא דדם ביצים יש להקל בזה מב' טעמים, ביאור בהא דחיישינן לשמא הי' חוץ לרוטב דכ"ז דוקא במקום שכבר יש בה בליעת האיסור משא"כ במקום שעדיין אין בה בליעת האיסור רק לחוש לשמא יצאתה ובלעה אין לחוש, ביאור דאף במקום שאפשר לרוטב לבוא מ"מ אם הוא מוקף ואין הרוטב יכול לבוא בשופי שמה שפיר אמרינן דעיקר פליטת האיסור הוא רק דרך ההיתר ובכה"ג יש לחוש לשמא היתה חוץ לרוטב, הערה בדברי החכ"א בכלל ל"ד ובכלל מ"ד, הערה בדברי היד שאול, הערה בדברי התיו יהושע, הערה בדברי הטו"ט במ"ש דגבי מילוי אין שאר הקדרה מצטרף לס', ביאור דבהא דמילוי כיון שנעשה מהרבה חתיכות וכ"ש במילוי בשר שנכתש דק דק בודאי דאין בה משום דבוק מטעם דהרוטב יכול לבוא בשופי מכל צד, וראיה ע"ז מדברי הרש"ל:
כג) ישוב למ"ש בחו"ד להסתייע מהא דט"ח דאף במקום שנבלע מתחלה בחתיכה שפיר מצטרף שאר הקדרה לס', עוד ישוב לדעת הש"ך, דס"ל בהא דקרפפיש דבאמת אין המים יכולים לבוא שמה דעת התב"ש בהבנת הש"ך דבכ"מ שאין הרוטב יכול לבוא בשופי יש בזה ג"כ מטעם ממהר לבלוע, ישוב לדעת הש"ך בסי' כ"ב, דין חדש דבאם האיסור דבר גוש ומקיף את ההיתר מכל צד שפיר יש בו משום דבוק:
כד) כלל העולה דגבי מילוי דגים בודאי דיש לצדד, וגם בנידון המילוי בעור העלזיל ג"כ יש לצדד, א' מטעם דאין התפירות תכופים זל"ז כ"כ, ב' ע"פ מ"ש המ"י דבעור העוף אית בי' נקבי, ג' ע"פ מ"ש המ"ב דבספק ל"א בי' איסור דבוק, ד' דבנ"ד דבלא"ה יש דעות דהוה רק איסור דרבנן אפ"ל דכ"ע יודו, ה' מטעם דבדבוק אפ"ל דלכ"ע אפל"ס דרבנן ובדרבנן שפיר יש להקל כמ"ש הרמ"א בהא דחד בתרי, השגה על מ"ש בשו"ת טו"ט להחמיר בזה:
סימן ד
בנידון ביצה שיש בה טיפת דם שנתערבה חד בחר ולא נטרף לגמרי באופן שלפי מראית עין עדיין יש ליקח האיסור מן ההיתר.
א) הנה לעד"נ דשפיר יש להקל בזה ואף במקום שהיה הדם בחלמון ודלא כלב"ש:
בנידון ג' ביצים שנתבשלו בקדרה ונמצא דם בא':
ב) הנה לענד"נ דיש להתיר הקדרה בשהיית מעל"ע ואף בחד בחד וגם נתבשלו בלי קליפה ג"כ יש לצדד לענין הקדרה, ואף בבישלה לבדה ג"כ הי' נראה לצדד, ומ"מ בזה עדיין צ"ע, וכ"ז דלא כמ"ש הלב"ש דאין להקל בקדרה כ"א בה"מ, הערה דלכאורה אם נתבשלו בקליפתן יש להחמיר בקדרה אף לפמ"ש הט"ז בצ"ח להקל אף בא"מ כדעת הרשב"א ע"פ מ"ש בסי' פ"ו דביצת עוף טמא אינה אוסרת אם היא בקליפתה, והכרעה דמ"מ לענין הקדרה שפיר יש לצדד ולהקל אכן לענין אם יש להתיר גם את הא"מ שפיר יל"ע, והערה בדברי הלב"ש שכתב בפשיטות להקל בא"מ ע"פ דעת הט"ז בה"מ עכ"פ:
ג) הערה בדברי חכם אחד במ"ש לסייע לי במ"ש להקל בנתבשלה לבדה מדברי ספר יד יהודה דבאמת עדיין אין זה ברור, דלפמ"ש הרשב"א והר"ן דגוף הבלוע שבאב"י אסור מה"ת אכתי ל"ד להא דחד בתרי, אכן ממ"ש הפוסקים להתיר להגעיל אב"י אף בלי ס' מטעם נטבנ"ט דהיתירא משמע באמת דאין בזה שום איסור מה"ת, ועוד דאף לדעת הרשב"א והר"ן אכתי י"ל כיון דא"א דנין על הבלוע רק על הקדרה והיא באמת כבר הותרה מה"ת עכ"פ (ויעו' במ"ש בסי' א' בדברי הג' רעק"א בזה):
סימן ה
בנידון שו"ב שאמר על מותר אסור.
א) הנה דעת הפמ"ג דיש לאסור בזה אף מעיקר הדין (ודלא כתב"ש), א' מטעם שיבוא להתיר את האיסור, ב' דיצא מזה חורבה לנידון ב' קדרות, ובשו"ת בי"ע כתב דנפיק מינה חורבה לענין קדושי אשה, הערה דאפ"ל דהוא מטעם בל תשחית או מטעם ביטול מ"ע דכיסוי הדם, והערה בגוף דבר זה מלשון הירושלמי, ישוב למה שלא הוזכר דין זה גבי חכם ב) סתירת דברי חכם א' במ"ש להקשות ע"ז מש"ס נדה (דף כ'), וביאור דבאמת אין לחוש בזה כ"א במקום שהמורה טועה בזה, משא"כ במקום שהוא יודע שאינו אוסר בזה כ"א מטעם שאינו בקי כ"כ בזה או שהוא מסתפק בדין זה, הערה דממ"ש הפוסקים דין תלוי משמע דאף לדידן שאא"ב במראית הדמים מ"מ שפיר יכולה כ"א לתלות בחברתה דהו"ל ס"ס, ביאור בדברי הש"ך בסי' רמ"ב במ"ש דבכ"מ שאוסר מספק צריך להודיע שאינו אוסר רק מספק דהיינו דוקא במקום שהוא עצמו מסתפק בזה משא"כ במקום שהספק כולל לכל חכמי הדור, ישוב לקושית השד"ח על הרדב"ז שכ' דבאוסר מספק י"ל לשמא יבוא להתיר את האיסור ממ"ש הש"ך, דבש"ך מיירי דוקא שהחכם מסתפק במה שראוי להסתפק, ורדב"ז מיירי במקוה שהחכם טועה בדמיונות ומסתפק במה שאין ראוי להסתפק כלל:
ג) סתירה לדברי החכם הנ"ל במ"ש לפרש דברי המד"ר במ"ש דחייב מלקות ע"פ מ"ש בסל"מ דאין להחמיר במה שנתבטל בס' או בכ"ש מטעם דנראה כאפיקורסות דז"א, דגם לסל"מ הנ"ל אין בזה ענין למלקות, וגם דבאמת ל"ד להא דהסל"מ דבסל"מ מיירי במי שיודע הדין ורוצה להחמיר משא"כ בהא דהמד"ר באמת מיירי בטעה בדין, הערה בגוף דברי הסל"מ הנ"ל, ישוב לדברי היפ"ת שם שכ' דהוא מטעם שיבוא להתיר את האיסור ע"פ דברי הש"ס דהוא בכלל מבלי עולם, ביאור בדברי המד"ר דהוא מטעם שגילה פנים בתורה שלא כהלכה, גם ע"פ דברי הרמב"ם בהל"מ דמי שאומר על בשר עוף בחלב שהוא מה"ת עובר בבל תוסיף:
ד) סתירה לדברי החכם הנ"ל במ"ש דמדברי הנובי"ת נראה דלא ס"ל כמ"ש הפמ"ג ובי"ע הנ"ל, דאפ"ל דהם מיירי דוקא במקום שהוא בודאי טועה בדין משא"כ בסתם שפיר י"ל דאסרו רק מספק ובכה"ג שוב לא שייך שיתיר את האיסור:
סימן ו
בנידון בהמה שהי' לה מכה הנקראת זאווניע:
א) סתירת דברי מורה אחד במה שר"ל בנ"ד דהו"ל ודאי ע"י קוץ, הכרעה דבהא דניקב העו"ב ספק ע"י חולי שפיר יש לצדד בזה כמ"ש הרמ"א, ישוב למ"ש המ"ב בסי' ס"ט ממה שהקשה עליו במ"א בסי' תס"ז ס"ק ח"י:
ב) ביארתי דאף למ"ש הפר"ח ותב"ש להחמיר בהא דניקב העו"ב ספק ע"י חולי מ"מ י"ל דכ"ז בניקב העו"ב משא"כ בעור הצואר, וראיה לחילוק זה מדברי הפמ"ג בכ"מ, והערה בדבריו במ"ש במש"ז בסי' ל"ג סק"ז, גם יש לצדד בזה דבמקום שיש מכה ומוגלא כ"ע יודו, ישוב לדברי הפר"ח ממה שתמה עליו הפמ"ג שלא העיר כלל מדברי הרמ"א בסי' נ"א:
ג) נראה דאין להחמיר בנ"ד מטעם דהו"ל ס"ס בחז"א ע"פ דעת כמה אחרונים דאין בספק נקובת הושט שום חז"א, ושכ"ה ג"כ דעת המ"י וכנה"ג ושי"ל דגם הש"ך יודה לזה, הערה בדברי הפמ"ג במ"ש על הכרו"פ בזה, והערה בזה ע"פ מ"ש המהר"ם שיף שם:
ד) ביארתי דאף למ"ש הכרו"פ יש לצדד בזה מטעם דאף אם נחוש לדברי המורה מ"מ עכ"פ לא הי' רק בתורבץ, ובו מבואר דהיכי דהעור שלם לצד הסימנים בודאי דאין בזה שום חששא כלל אף נגד הושט ואף בודאי ע"י קוץ ג"כ יש לצדד בזה, והערה בדברי הט"ז במ"ש דבעור אין בו דם ע"פ מ"ש הרא"ה:
ה) הערה דאין לאסור בנ"ד מטעם חששא דנתרפא, ובו מבואר כל השיטות שנאמרו בזה, וביאור בדעת הרשב"א והר"ן בזה:
ו) נראה דע"כ ל"ח לנתרפא כ"א בודאי ע"י קוץ משא"כ בספק, וישוב בדברי הרמ"א בסי' ל"ג סע"ד מקושית הש"ך שם בס"ק כ"א, הערה דאפ"ל דל"ח לנתרפא כ"א בשכבר הוחל מעשה הטורף, וראיה לזה מש"ע שם סע"ח, הערה ע"ז ממ"ש הב"ח ודו"פ בסי' נ"א, הערה בדברי המטה יהונתן בזה, והערה בדברי הנוב"י בסי' ח', הערה בדברי הפמ"ג במ"ש דכל שחזרה המחט שוב חיישינן לנתרפא בכל האברים לדעת הר"ת, וביאור דעת הר"ת בב' אנפי, ושעפ"ז מיושב היטב דברי הרא"ש ממה שהקשה עליו התב"ש:
ז)הערה דאף לפי עדות השו"ב דבכל הזאוונים העור נקוב מעל"ע מ"מ אכתי יש לצדד בזה מכמה אנפי, א' מטעם דיש בשר מפסיק, וביאור בדעת הש"ע בסי' כ"ג בחתך כל העור, ישוב לדברי הש"ך בל"ג סק"ז וי"ד, ב' די"ל דהאי בשר בכלל עור יחשב וכ"ז שלא ניקב דינו כחתך מקצת העור, ג' ע"פ מ"ש הש"ך בסי' כ"ג דבה"מ יש להקל אף בחתך כל העור:
ח) סתירת דברי המורה במה שרצה לאסור בזה ע"פ מ"ש הש"ע ס"ס א' מכמה אנפי, א' דאין כאן חז"א ועוד דהו"ל עכ"פ ס"ס, ב' מטעם שהי' רק נגד התורבץ, ג' מטעם דאין בזה כ"א מחמת חומרא, ד' דאין כאן הכחשה, ה' דבאמת אין זה חד לגבי חד, והערה דאין להחמיר בנ"ד מטעם שכ' בשו"ת ש"צ דהרב נאמן נגד השו"ב, סתירה לדברי חכם א' שרצה לאסור בזה מטעם המנהג דהו"ל כמו נדר, והכרעה דבספק מנהג בודאי אין בו שום לתא דאורייתא:
ט) הערה דאין לאסור בנ"ד מכח חכם שאסר מכמה אנפי, והערה בדברי הרשד"ם במ"ש דבפשט המנהג כדברי הב' אין בזה משום חכם שאסר ממ"ש בש"ע חו"מ, וישוב ע"ז ע"פ דברי הש"ך שם, הערה דבמקום שהחכם טעה בראית עין בודאי דאין בו משום חכם שאסר, וראיה לזה מש"ס, וכן היכי שקפץ להורות שלא בעתו ג"כ אין לחוש לדבריו, סתירה לדבריו במה שגבה עדות על השו"ב שלא בפניו, והערה בדברי השד"ח במ"ש בשם עה"ג דאם העיד שלא בפני בע"ד שוב א"י להעיד אף בפניו, והערה די"ל דאם העיד שלא בפניו ואח"כ שינה בעדותו בפניו, דאם הוא ת"ח שידע מתחלה שאינו מחויב להעיד שפיר מהני עדותו אח"כ, אכן באיש פשוט וכ"ש בנ"ד שבאמת יש להסתפק בזה דלפ"ד באמת כבר עבר על הא דאליונ"ע שוב אין לסמוך על עדותו:
סימן ז
אשר השבתי לח"א.
בנידון מה שהעיר בדברי שכתבתי בנירון ב"מ שנשרף אם נכון ליחד לו מקום קבורה בפ"ע:
א) ביאור בש"ס יבמות ק"כ ע"ב, ביאור בדעת הזה"ק בזה:
סימן ח
בנידון מקוה ממעיין שחלקו אותה, חלק א' נעשה בצעמינד ושם אין בה שום מעיין אלא שמחוברת לחלק הב' שבה נמצאו נקבי המעיין ויש בה ג' חששות, א' שגם החלק הב' אינו מכוסה ושואבים ממנו תמיד, ב' שלא הכשירו אותה מעולם, נ' שיש בה סדק ע"פ כל ארכה או רובה:
א) הנה בנידון חשש הא' יש לצדד ע"פ מ"ש הרמ"א דבמקום טורח וכו' יש לסמוך דאין שאובה פוסלת במעיין, ועוד דבנ"ד הוה רק ספק ובספק כ"כ הרמ"א דאף שאינו ממעיין יש להקל:
ב) הכרעה דהעיקר בדעת הר"מ בהא דמעיין שרבו עליו שאובים כמ"ש הב"י דס"ל דבאמת מטהר בזוחלין אף במקום שלא הי' מהלך מתחלה, ושכ"נ להדיא מדברי הריטב"א ונמק"י בהל' נדרים:
ג) ביאור דעת הר"מ והראב"ד דבמעיין עומד שרבו עליו שאובים אינו מטהר בזוחלין אף במקום שהי' בתחלה, ושכ"ה גם דעת הר"ש, והערה בדברי הר"ן וב"י בזה:
ד) דבריבה שלא בגומת המעיין הנה העיקר בדעת הר"מ כמ"ש הר"ן דאם רבו עליו נוטפים נפסל מלטהר בזוחלין, וכ"ה להדיא בנמק"י שם, ושכ"ה באמת גם דעת הרמב"ן שם, וברבו עליו שאובים באמת נפסל לגמרי אף לענין אשבורן וכמ"ש בב"י שם ע"פ שיטת הר"ן, והערה בדעת הב"י בזה ע"פ דברי התה"ד דלכאורה י"ל דגם ברבו שאובים אין חשש כ"א לענין זחילה, וישוב ע"ז, הערה בדברי הב"ח שם במ"ש לחלק בין פסול נוטפים לשאובים:
ה) ביאור שיטת הר"ש בזה, הערה בדברי הב"י במ"ש בהבנת דבריו, וביאור שיטת הר"מ והרא"ש בזה, ובו מבואר כמה שיטות נאמרו בענין זה, ישוב לדברי המהרי"ק במ"ש בשם הראב"ד ושכ"ה דעת הר"פ, הערה בדברי הרי"ו ובדברי הד"מ בזה:
ו) הערה בדברי המהרי"ק במ"ש דבאר בחפירה יש לו דין מעיין לכ"ד, דלפמ"ש בשם הר"מ והרמב"ן וריטב"א ונמק"י אפ"ל דיש להני בארות דין ריבה שלא בגומת המעיין, ושעפ"ז יש לתרץ דברי כל הגדולים שהביא הרא"ש שחששו במעיין לשאובה דמיירי בבארות הנ"ל משא"כ במעיין שהוא לגמרי ביד"ש גם הם יודו דאינו נפסל משום שאובה:
ז) כמה הערות בדברי המהרי"ק שם במ"ש להכריח בדעת הר"מ וראב"ד דע"כ ס"ל דאין מעיין נפסל בשאובה מהא דס"ל דאף לאדם א"צ מ"ס במעיין דאין מזה הכרח כ"כ, וביאור דעת הר"מ והראב"ד בזה, והערה במ"ש בדעת הרשב"א, וגם במה שנסתפק שם בדעת המהר"מ בזה:
ח) עוד במהרי"ק הנ"ל במ"ש לחדש דיש לחלק בין אדם לכלים לענין פסול שאובה דבאמת כבר העיר בזה הר"ש והרא"ש בב"ק, אכן הר"ש שם הניחו בתימה, והרא"ש שם באמת לא כתב שום סתירה לחילוק זה, ועפ"ז צע"ג במה שסתר הרא"ש בתשובה דעת הגדולים שכ' לחוש במעיין לשאובה, והערה בדברי התה"ד במ"ש בשם הרא"ש בזה, גם במ"ש לחדש שם בנידון הכשר המקואות ע"י ניגב בעפר דבאמת כבר קדמו בזה בשו"ת הרא"ש שם בשם מהר"ח:
ט) הכרעה דודאי יש להחמיר בנ"ד ע"פ מ"ש דיש כמה דעות לחוש בהני בארות לענין שאובה, והערה בדעת המהרי"ט ומשכנ"י במ"ש להחמיר בכה"ג מהא דהחופר בצד הנהר מדברי רש"י שכ' דכל מעיין בא מנהר, וביאור בדברי רש"י הנ"ל דשפיר י"ל דס"ל דאף לאדם א"צ מ"ס וס"ל ג"כ כמ"ש המרדכי דבמחובר לנהר ורואין החלחול שפיר מצטרף, עוד דבאמת בנ"ד יש להחמיר אף לדעת הרמ"א, א' מטעם דהו"ל לכתחלה, ב' דאין בזה שום דיחוי לענין טבילה:
י) הערה בנידון מה שנהגו להכשיר המקואות ע"י יין או חלב דלפמ"ש הריטב"א בשם מהר"מ והוא ז"ל הסכים ג"כ לזה בודאי דיש להחמיר בזה עכ"פ היכי דאפשר, והערה ע"ז מדברי התוספתא, וישוב ע"ז דיש לחלק בין אם נפל היין למקוה ואח"כ נפלו השאובים ובין אם נפל היין לתוך השאובים, סתירה למה ששמעתי לפקפק בנידון הכשר המקואות בחלב, הערה דיש לצדד להכשיר המקואות במקום צורך ע"י דם, ישוב לקושית הפוסקים בהא דחבית לים מטעם דהא הו"ל השקה ע"פ מה שמצאתי בריטב"א שם בשם רמ"ה, ושעפ"ז מיושב ג"כ קושית החו"י מהא דבלח יש בילה, והערה בדברי הריטב"א הנ"ל:
יא) דאין לסמוך בנ"ד על מה שיכשירו כעת את חלק המעיין רק צריך שיעשו איזה חפירה בצד המקוה ולקבץ שם מ"ס ולסתום אותה ולחברה למקוה בנקב כשפ"ה, ובו מבואר דגם בנידון הסדק צריכה תיקון דבמעיין עומד יש בו חשש זוחלין:
סימן ט
א) הערה בדברי הש"ע או"ח סי' ל"ח במה שפסק דמנודה אסור בתפילין מדברי הב"י בי"ד סי' של"ד דהרי"ף והר"מ והרא"ש ס"ל דחייב בתפילין, והערה בש"ך שם שכ' בפשיטות דחייב בתפילין ולא העיר מדברי הש"ע כאן, השגה על ספר תפל"מ שכ' שנפל ט"ס בש"ע כאן דאשתמיט ליה דברי הב"י כאן, ישוב למ"ש בתפל"מ להביא ראיה מהא דר"א דחייב בתפילין ע"פ דברי הרשב"א בתשובה שכ' לחלק בין מי שנתנדה מחמת עבירה ובין הא דר"א שנתנדה לש"ש, ישוב לדברי הש"ע דאפ"ל דמיירי במוחרם וס"ל כמ"ש בד"מ דכה"ג הו"ל מה"ת:
סתירה לדברי הג' במ"ש לסתור דברי דבר"מ ליתא מידי לענין תפילין דבאמת כה"ד הריב"ש וב"י וכנה"ג וק"נ דהר"מ ס"ל דחייב בתפילין וכמ"ש, גם במ"ש על דברי הטור שכתב בשם הרי"ף והרא"ש דקי"ל בכל הני בעיות לקולא דבאמת אינו מפורש בדבריהם כן, הנה גם בזה דבריו צע"ג דבהרי"ף מבואר להדיא כן וכן העתיק דבריו הרא"ש וכה"ד הראב"ד והריב"ש וכ"ה בפי' ר"ח וכ"ה להדיא בשו"ת הרי"ף:
הערה בדברי הג' במ"ש לפרש דברי הש"ע דמ"ש דאסור בתפילין היינו כל היום (מטעם דאפשר לפטור א"ע ממצות הנחת תפילין בת"ת) ובשעת ק"ש ותפלה באמת חייב להניחם דלפ"ז באמת יקשה על הרי"ף וסיעתו איך פסקו הך בעיא לקולא, ועוד דא"כ איך סתם בש"ע ולא כ' לחלק דכ"ז בת"ח דוקא משא"כ בע"ה שא"א לו לעסוק בת"ת:
הערה בדברי הג' במ"ש דמתוס' ישנים והראב"ד נראה דלא ס"ל כמ"ש בשם הרשב"א דהא עכ"פ דברי הש"ע שפיר יש לתרץ דס"ל כמ"ש הרשב"א, גם מהראב"ד באמת אין הכרח דלא ס"ל כדעת הרשב"א, הערה במ"ש עוד בשם הד"מ דהרשב"א ס"ל דנידוי הו"ל ד"ת וספיקו להחמיר ממ"ש הריב"ש דהרשב"א ס"ל דאף במוחרם אזלינן בספיקו לקולא, והערה בגוף דברי הד"מ הנ"ל ושאף לדעת הד"מ הנ"ל י"ל דהיינו דוקא במוחרם:
ב) הערה בדברי חכם אחד במ"ש להעיר בדברי הרה"ג הנ"ל מתוס' מו"ק, וגם במ"ש להעיר על דברי בזה, סתירה לדבריו במ"ש לתרץ הראיה מהא דר"א ע"פ דברי התוס' הנ"ל, הערה בדברי הברכ"י במ"ש בנידון אם מת לו מת ברגל דצריך להניח תפילין ביום א' שאחר החג (דלא ככנה"ג), וישוב ע"ז, וישוב לדברי הכנה"ג הנ"ל, ביאור בדברי התוס' הנ"ל, ביאור בדברי התפל"מ הנ"ל, סתירת דבריו במה שתפס עלי במה שלא כתבתי לתרץ ע"פ דברי התוס' הנ"ל, והערה בדברי הש"ע במ"ש לאסור בתפילין דהא הו"ל סד"ר, וישוב ע"ז, הערה דלמ"ש בתוס' ישנים בנדה א"א לומר דהא דר"א הניח תפילין הוא מטעם סד"ר, אכן למ"ש הרא"ש והראב"ד דבאמת נפשטה הבעיא לענין נעילת סנדל שפיר י"ל דהא דהניחם הוא רק מטעם סד"ר או שבאמת לא חש לנידוים להקל:
סימן י
אשר השבתי לח"א.
נידון מ"ש לחשוש בקלפים שלנו שיש להם דין דוכסוסטוס מטעם שנחנו לגרור אותם הרבה מצד השיער:
א) הנה למעשה ח"ו לחשוב כן שחקרתי שרוב התפילין במדינות אלו נכתבו על הקלפים הנ"ל:
ב) סתירת דבריו מדברי התוס' שבת שכתבו להוכיח דקלפים שלנו יש להם דין קלף ממה שנהגו לכתוב עליהם תפילין, הרי דיש כח במנהג כי האי להכריע דיש להם דין קלף וא"כ ה"ה בנ"ד, ותוכחת מגולה להחכם הנ"ל על שהוציא עתק מפיו לפסול כל התפילין שנכתבו על הקלפים שלנו:
ג) ב' חקירות, א' בימי הש"ס שהיו חולקין העור לב' אם הי' מותר לגרור חלק הקלף הרבה לצד השיער, ב' אם יחלקו העור בעובי לג' חלקים מה יהיה משפט חלק האמצעי, הכרעה דלכאורה דין זה תלוי בפלוגתת הקדמונים דלדעת הסוברים דקלפים שלנו יש להם דין דוכסוסטוס ה"ה בנ"ד אסור לגרור חלק הקלף וחלק האמצעי יש לו דין דוכסוסטוס, אכן לדעת הר"ת וסיעתו שפיר מותר לגרור אותו אף הרבה מאוד כיון שכבר ניטל ממנו חלק הדוכסוסטוס, וכן אם חלקו לג' הנה אם חלק האמצעי הוא מחלק הקלף יש לו דין קלף לכ"ד:
ד) חקירה במהות גדר הקלף והדוכסוסטוס, וסתירה לדברי החכם הנ"ל במ"ש דהקלף צריך להיות דק וכל שניטל איזה קליפה דקה לצד השיער כבר ניטל כל הקלף מדברי הפוסקים דהקלף הוא לצד הבשר, וגם מדברי הסה"ת שכ' דבניטל קליפה דקה לצד הבשר שוב יש על הנשאר דין קלף, וישוב למה שכתבו הראשונים דהקלף הוא דק:
ה) במ"ש בנשמת אדם דהעיקר תלוי בב' הקליפות החיצונים דהעליונה (ר"ל הקליפה שתחת העליונה) היא עצם הקלף, וכן הקליפה התחתונה שלצד הבשר הוא עצם הדוכסוסטוס, ומ"מ כל שנשאר דבוק לקלף יש לו דין קלף, וכן אם ישאר דבוק לרוכסוסטוס בטל לגבי הדוכסוסטוס (ולפ"ז נפשטו ב' החקירות הנ"ל בסק"ג), והתירה ט"ז מדברי הרא"ש והמרדכי, וסתירה דעת המחה"ש במ"ש דרק הקליפה הדקה שלצד הבשר היא עצם הדוכסוסטוס מדברי המרדכי והרא"ש:
ו) ביאור שיטת הרא"ש וסה"ת וסיעתם בטעם היתר הקלפים שלנו דהוא מטעם שכבר נגרר הרבה מצד הבשר ולכן שוב מותר לגרור אותם בצד השיער אף הרבה מאוד, וסתירה למ"ש החכם הנ"ל בדעתם דגה לדידהו באמת אסור לגרור הרבה בצד השיער, ולדעת המרדכי דעיקר ההיתר בזה מטעם שלא נגרר הרבה מצד השיער הוא מטעם דבמקומו לא היו גוררין מצד הבשר כ"א מעט ולכן שוב אין היתר כ"א מטעם דגם הגרירה לצד השיער אינו ג"כ כ"א מעט, ועפ"ז מיושב במ"ש במרדכי בטעם האוסרים דיש להם דין גויל ושאר הפוסקים כולם הביאו דבריהם שכ' שיש להם דין דוכסוסטוס, ועפ"ז נפשט ג"כ מה שנסתפקנו בדין חלק האמצעי:
ז) ביאור מהות גדר קלף ודוכסוסטוס דהעיקר תלוי דאם הוא ראוי לכתיבה מצד בשר ביותר מלצד השיער יש לו דין קלף, ואם הוא ראוי יותר לצד השיער יש לו דין דוכסוסטוס:
ח) ישוב לדברי המחה"ש במ"ש דהקליפה התחתונה שלצד הבשר הוא עצם הדוכסוסטוס, וגם קצת ישוב למ"ש הנשמת אדם דב' הקליפות העליונות המה הקלף והדוכסוסטוס:
ט) ראיה מדברי הר"מ בתשובה ומרדכי וא"ז דס"ל כמ"ש בסק"ז, וביאור בדברי הא"ז הנ"ל במ"ש לחלק דבעיבוד שע"י סיד יש לו דין קלף ובעיבוד שע"י עפצים יש להם דין דוכסוסטוס, וישוב דבריו ממה שקשה לכאורה דא"כ אמאי לא מוקי בש"ס דמ"ש רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף דר"ל בעיבוד שע"י סיד, והשגה על דברי המחבר הנ"ל במ"ש בביאור דברי על הא"ז הנ"ל, וראיה למ"ש בסק"ז מדברי הסה"ת והרא"ש, השגה על מ"ש המחבר הנ"ל בקונט' תעלומת סופרי' בביאור דברי הרא"ש:
י) ביאור שיטת הסוברים דקלפים שלנו יש להם דין דוכסוסטוס, וביאור השגת המרדכי עליהם, וביאור שיטת הרא"ש וסיעתו בהשגתם, והשגה על המחבר הנ"ל במ"ש מדברי התשב"ץ דבנקלף מצד השיער כ"ק הניטלת בב"א שוב יש על הנשאר דין דוכסוסטוס דהיינו דוקא בלא נגרר מצד הבשר כ"א מעט, וביאור בדברי הסה"ת בסי' קצ"ד:
יא) ביאור דעת הב"י באו"ח וביו"ד ובמ"ש בש"ע, וביאור דעת הב"ח דהם מיירי ג"כ מב' אופני תיקן הקלפים, וביאור דעת הכנה"ג בשכה"ג במה שתמה והניח בצ"ע במנהג תיקן הקלפים:
יב) ביאור דעת הלבוש בזה דהוא מיירי רק מתיקן הקלפים בדרך שכ' המרדכי, גם בו מבואר דעת הב"ש בב' אנפי, והשגה על המחבר הנ"ל במ"ש להסתייע מדברי הב"ש הנ"ל, וביאור דעת המעדני יו"ט בזה, ישוב לקושית הצ"צ על מ"ש הפוסקים דהקלף הוא דק דבשבת (ע"ט) משמע דהקלף הוא עב:
יג) דאפ"ל דיסוד מנהגנו בתיקן הקלפים מיוסד ע"פ דברי הירושלמי במ"ש דקלף היינו בקולף פני העור, וראיה מדברי הצ"צ מהג' מהרמ"מ דגם הוא ס"ל דאין שום קפידא אף אם יגררו אותו הרבה בצד השיער ודלא כמו שכתב המחבר הנ"ל:
סימן יא
אשר השבתי להחכם הנ"ל:
א) השגה על מ"ש לפסול כל הס"ת שנכתבו עם דיו שנעשה מעפצים וגומא ע"פ מה שכ' הר"מ בשו"ת פ"ה, וביאור בדברי הר"מ בתשובה הנ"ל ובמ"ש בפי' המשנה בסוטה:
בראותי נשלם בעור העליון שני החלקים הראשונים, יגל מאוד ישמח נפשי לתת תודה לשוכן מעונים, וממנו אבקש עזר לסדר החלק השלישי מרוב אונים,