הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
זכור לטוב · סימן ד
שאלה בנידון הש"ץ שרצה לחדש שהמשוררים יתעטפו דוקא בטליתות של משי קטנים הצואר וגם בכובעים שקורין פעסיס כמנהגם בקאהר-שול]:
תשובה הנה לפענ"ד הוא איסור גמור ומפורש בש"ס (מגילה כ"ד) באין חולק ופסק כן הרי"ף וברמב"ם (ובפ"י מהלכות תפלה הל"ה) ובטוש"ע (בסי' נ"ג סעי' ח"י) האומר איני עובר לפני התיב' בצבועין אף בלבנים לא יעבור ופי' בש"ס דהטעם דחיישינן שמא מינות נזרקה בו ויעו' ברש"י שם שכ' המינים עכו"ם מקפידים בכך וא"כ ה"ה בנ"ד לפי ששמעתי שהיו העכו"ם מקפידים על זה דוקא היינו ממש דין המשנה הנ"ל דאסור להניחם להתפלל בהם ועוד דהנה המעיין בר"ן שם וכן הוא בריב"ש שהובא בכ"מ במ"ש בסתם שדרך המינים (ובריב"ש כתב האפיקורסים) בימים ההם להקפיד בכך שלא להתפלל בבגדים צבועים וכן בסנדל ולכן חוששין על המקפיד שמא הוא מהם ע"ש ומלשונות אלו משמע להדיא דאף גם אפיקורסי ישראלים מקפידים בזה ג"כ אסור לנו להניחו להתפלל, ולפענ"ד דגם רש"י וכ"ע יודו בזה כמובן דאף אם יש לחוש עליו דהוא אפיקורס ישראל בודאי אשור לו להתפלל בעד הצבור וא"כ בנ"ד דודאי אפיקורסי ישראל בכ"מ (בקאהר שול שלהם) מקפידים בכך בודאי דאסור לן להניחו להתפלל כן. ועוד דהנה לפמ"ש הר"ן והריב"ש שם בפי' הב' דאף שבאמת אין דרך המינים והאפיקורסים להקפיד בזה מ"מ כיון שאין דרך ישראל להקפיד בזה והוא רוצה להקפיד בדבר שאין אנו מקפידין שפיר יש לחוש עליו שמא מחמת איזה אפיקורסית שנזרקה בו הוא מקפיד בזה ע"ש. הרי להדיא דאף אם לא הי' בזה שום מנהג בין לעכו"ם ובין לאפיקורסי ישראל מ"מ אם אין דרך ישראל להקפיד בזה והוא רוצה להקפיד במה שאין דרך להקפיד דנין אותו כמאן דקפיד. וקפדינן בהדיא ושוב א"א מניחים אותו להתפלל:
ומה שאומר שהוא רק לסיבה שיהי' נקל להם לזמר הנה מלבד שהוא טעם חלוש וקלוש ושקר וכזב בפיהם והו"ל טעם לפגם ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהוא מהכת שרוצים במנהגים החדשים אשר כבר נודע מה עלתה בהם שמרעה אל רעה יצאו והפרו חוק ועברו דת עד שכמעט יצאו מהכלל כמאמר חז"ל דהתוה"ק דומה לגל של אגוזים שבהסיר אחד מהם מתבלבל ונהרס כל הגל והנמשל מובן מאליו. וכבר אמרו הגאונים בדרך מליצה שהחדש אסור מה"ת בכל מקום הנה בנ"ד בלא"ה מבואר ומפורש בש"ע שם דאף שאומר אמתלא וטעם הגון בזה כמו בהא דלבנים שודאי יש בזה משום כבוד המקום ודרך ענוה מ"מ א"א חוששין לדבריו כיון שאין הצבור נוהגים כן וחיישינן שהאמתלא הוא שקר ובאמת מין הוא ואסור להתפלל. והנה לכאורה הי' נראה דכ"ז דוקא באם הי' מנהגי המינים כן משא"כ היכי שאין בזה שום מנהג (וכפי' הב' של הר"ן והריב"ש) שפיר מהני האמתלא שלו אכן מפשטות דברי המ"א שם ממ"ש כיון שאין הצבור מקפידים ומבקשין ממנו להתפלל כן משמע להדיא דאף אם באמת אין שום מנהג למינים בזה מ"מ לא מהני לו האמתלא הנ"ל. ואף למ"ש בפר"ח שם דאם אומר תיכף הטעם ובאמתלא מותר לעבור לפני התיבה הנה כ"כ דכ"ז באם הטעם הגון כמו בלבנים משא"כ בנ"ד כמש"ל:
ועוד נלפענ"ד דע"כ לא הקיל הפר"ח אלא דוקא במה שאין בזה שום מנהג למינים ואפיקורסים וכפי פי' הב' של הר"ן והריב"ש בזה שפיר יש לחלק בזה משא"כ היכי שאנו יודעים שהוא דרך וחק למינים בזה ודאי דאין להקל ולסמוך על טעמו בזה. וכ"נ באמת מפשטות דברי הפוסקים שלא חילקו בזה ואדרבה ממ"ש הר"י אע"פ שנותן טעם לדבריו משמע דאף שאומר בשעת מעשה הטעם לזה וע"כ צ"ל כמ"ש דהפוסקי' מיירי היכי שיש בזה מנהג למינים וכמ"ש רש"י וכל הפוסקים וכהר"ן והריב"ש בפי' הא' ולכן לא מהני אף שנותן תיכף האמתלא משא"כ היכי שאין בזה שום מנהג שפיר י"ל כמ"ש הפר"ח. ואפ"ל דזה ג"כ כוונת הפרישה והלבוש שם במ"ש על דברי הר"י הטעם שדרך האפיקורסים להקפיד בזה ולכאורה מדברי הר"י משמע דמיירי אף במקום שאין בזה שום מנהג וכמש"ל ממ"ש כיון שהצבור מבקשים ממנו להתפלל (כ"ה במ"א) ולמ"ש אתי שפיר דהם הבינו בדבריו שאף שאומר תיכף הטעם אפ"ה אסור ולכן כתבו דמיירי בכה"ג דיש מנהג בזה. ועוד דאף אם נימא דהפר"ח מיקל אף בכה"ג אפ"ל דהיינו דוקא באדם שאנו יודעים ומכירים אותו שהוא מוחזק בכשרות משא"כ באדם שבא מעלמא שאין לנו בו שום חזקת כשרות ומקפיד בדבר שהוא מנהג וחוק לאפיקורסים בודאי לכ"ע אין אנו משגיחים בטעמו, וכ"ש עתה בעוה"ר שכבר גלוי וידוע ערך החזנים אשר כמעט רובם המה קלי הדעת בודאי במעט קט יש לחוש עליו שהוא מהכת שרוצים בחדשות ולא ניזל בתר טעמיו וכ"ש שכ"כ שהטעם הוא נטל"פ ואין לומר כיון שהוא עצמו אינו משנה מלבושיו אין קפידא דז"א דזיל בתר טעמיו כיון דאנו חוששים בזה דשמא הוא מין כיון שהוא מקפיד בדבר שאין ישראל מקפידים א"כ ממילא אסור להתפלל ומה"ט אין לחלק ג"כ דדוקא אם אומר בדרך שלילה שאינו רוצה לעבור בבגדים צבועים משא"כ בנ"ד שלא אמר כ"א שרוצה להתלבש באופן זה, ולכאורה הי' נראה כן מדברי הר"י שכתב דהטעם בזה כיון שהצבור מבקשים ממנו להתפלל כך אין ראוי להיות סרבן ומשמע דאם אין בזה שום סירוב אין חשש אכן באמת ז"א כיון דיש בו חשש מינות כמ"ש כל הפוסקים בודאי דאין לחלק בזה דסוף סוף כיון שהוא מקפיד במה שאין דרך להקפיד שפיר חוששין אחריו ומה לנו בסירובו אם לא אלא ודאי דבאמת אין לחלק בזה, ומ"ש הר"י הנ"ל היינו דוקא באם נותן אמתלא וטעם הגון לדבריו אפשר דבכה"ג אין לחוש עליו כ"א בצירוף הטעם דלא הו"ל לסרב ויותר נראה דמיירי במקום שאין בזה שום מנהג למינים ולכן בכה"ג בודאי אין לחוש עליו באם נתן אמתלא אלא מטעם הסירוב:
עוד נלפע"ד דכ"ז דוקא במה שאין דרך ישראל להקפיד ומ"מ לפעמים יקרה שיעשו כפי מנהג זה כמו בלבנים דודאי כמה וכמה פעמים מתפללים אף ישראלים בלבנים משא"כ בנ"ד דודאי אין שום חזן מהחזנים הכשרים וכן המשוררים שלהם מתלבשים בלבושים כאלה ורק מהם ומהמונם בודאי דיש לחוש עליו בלי ספק כלל, ועוד דהא גלוי וידוע דעיקר מנהגם בזה להתדמות לעכו"ם ולהלוך בנימוסיהם ובודאי יש בזה איסור ברור משום בחוקותיהם כמ"ש בספרי שלא תאמר כיון שהם יוצאים בארגמן אף אני אצא הואיל והן בקילוסין וכו' וכמבואר בר"מ פי"א מהל' עכו"ם ובטוש"ע יו"ד סי' קע"ח (ועי' בביאור הגר"א במ"ש על דברי המהרי"ק שם) וא"כ בודאי אסור להיות ש"ץ, דל"מ בר"ה ויו"כ דאפ"ל דדינו כתענית וצ"ל פרקו נאה, ואף בשאר הימים מ"מ מהסתם אין ביתו ריקן מעבירות (יעו' בסי' נ"ג), ואסור להיות ש"ץ דאיך יבקש ויתפלל להש"י להביא עליהם חיים ושלום וברכה: