הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
זכור לטוב
סימן א
שאלה בנידון הג"פ שנסדר ונכתב שם המגרש אהרן ושם האשה פעסיא והנה אח"כ נתודע שזה איזה שנים שהאשה הנ"ל שינתה את שמה לשם "פאליניא" כדרכם והיא נקראת בשם זה בפי כל משכילי עירינו כרצונה ורצונם וגם בפי קצת משאר אנשים אשר יצטרכו לקבל טובתה עושים רצונה לקרוא אותה בשם זה דוקא, וכן חותמת א"ע בכל הכתבים ששולחים זה לזה כדרכם (הנקראים וויזיטניא קארטיס) ובשאר כתבים שבלשון רוסיא ובלשון עברי אין מצוי כתיבתה כ"כ וזה ימים לא כביר היתה אסיפה גדולה מהרבה אנשים ונשים לערך שבעים או שמונים ואפשר יותר. ובעת האסיפה הנ"ל בא לה ידיעה מבעלה וכל המסובים בשרו לה את הבשורה הנ"ל בשם פאליניא לבד וגם שמעתי מהאיש שמביא לה "הפאסט" שבכל המכתבים נכתב לה בהאדרעס בשם פאליניא הנ"ל, אמנם שאר אנשי עירינו מחזיקים וקוראים לה בשמה הראשון וגם העיד לפני אחד מעדי הגט שבעת כתיבת הגט סיפר לו המגרש שבמקום דירתו נקרא בפי כל בשם ארה (או ארא) וגם בפה בעת שהיה עם אשתו הי' נקרא בפי כמה אנשים בשם זה וכן שמעתי כעת מפי כמה אנשים שבמקום דירתו נקרא עכ"פ בפי כל בשם ארה (או ארא) הנ"ל:
תשובה הנה בנידון שם ארה הנ"ל אף שלכתחלה בודאי הי' צריך לכותבו ל"מ אם גם בפה הי' נקרא בשם זה כמ"ש בשו"ת תשובה מאהבה בשם הנוב"י ובספר כרם שלמה בשם הג' בעל ח"ס ושאר אחרונים ואף אם נחליט שבפה לא נקרא רק בשם אהרון לבד מ"מ כיון שבמקום דירתו נקרא בשם זה בודאי דצ"ל כפשטות דברי הש"ע בסעי' י"ב דלכתחילה יש לפרוט כל השמות וכן נראה להדיא דעת הב"ש שם בס"ק כ"ב במ"ש אפילו יודעים יע"ש, ואפילו למ"ש בט"ג בשנ"מ ובשנ"ק בשם תשובת פנ"י מ"מ נראה דבכה"ג יודה כיון דעדיין דר שם כעת ונקרא כן ותיכף אחר הגט ישיב לקביעת קמא ובפרט למ"ש הרא"ש בטעם שם מקום כתיבה דשמא תבוא האשה לשם ויוציאו לע"ז על הגט יע"ש ובמ"ש בשו"ת ב"א בשם פנ"י בענין מקום נתינה אמנם בדיעבד שכבר ניתן הגט בודאי דיש להכשיר כמ"ש בג"פ בהא דאלחנן חנן ויעו' בט"ג ש"א יו"ד בס"ק ל"ג דעכ"פ בנתגרשה יש להקל וא"כ כ"ש בנ"ד:
אמנם דא עקא במ"ש בשם האשה "פעסיא" לבד דהנה ל"מ לפמ"ש הג"פ דכל שנשתנה לסיבה חזקה דינו כשמ"ח וא"כ נ"ד בודאי דדמי לסיבה חזקה שוב ראיתי דכ"נ להדיא בג"פ במ"ש דמי שמשנה שמו בכוון דינו כמו סיבה חזקה וכ"כ להדיא הג' מהר"ם בנעט בשו"ת הר המור דבכל כי ה"ג דינו כשם העיקר לדעת הג"פ ולפ"ז אף אם לא נקראת בשם זה כ"א בפי המעט דינו כשם העיקר והו"ל כמו שגירש בשם הטפל לבד ומבואר דעת כל האחרונים דאין להקל בזה (ודרך אגב ראיתי לרשום כאן במה שצע"ג על הט"ז במה שתמה על הרמ"א שכתב להכשיר בשם טפל לבד כיון שהרמב"ם פוסל והיותר תימה שבש"ע עצמו העתיק תיכף דבריו יע"ש ולע"ד צע"ג דהמעיין בב"י וד"מ כאן יראה להדיא דלפי פי' לק"מ דבה"ג גם הרמב"ם יודה יע"ש) ואף למ"ש בג"פ אין להקל כ"א במקום דחק ועיגון יע"ש, ואף למה שהסכים הב"ש בס"ק ל"ג דכל שנשתנה מחמת דבר אחר ל"ד לשמוח הן אמת דדבריו שם צ"ע לפע"ד דהא ע"כ מ"ש בשם מהרי"ק ומהר"י מינץ לחלק בין שמ"ח לשם שנשתנה מחמת דבר אחר ע"כ מיירי דהרוב קרי לי' בשם הא' דבזה בשמ"ח אף שאינו נקרא כן כ"א בפי המיעוט אפ"ה יש לו דין שם העיקר וצריך להקדימו ובשאר שמות הו"ל שם טפל וא"כ אפשר לומר דגם רמ"א יודה בכה"ג דהא בתשובת הנ"ל מיירי באופן שהרוב קורין לה בשם השני כמבואר למעיין וכ"כ הב"ש עצמו בס"ק הקודם, והיותר צ"ע במ"ש דהיינו כמ"ש בסמוך ור"ל בס"ק הקודם ושם כתב להדיא דבזה חילוק בין שמ"ח לשם מחמת ד"א וא"כ הוא כמ"ש מהרי"ק ומהרי"מ הנ"ל, וא"ל דס"ל בדעת מהרי"ק ומהר"י דאף במקום שהרוב קורין בשם הב' אפ"ה שם הא' עיקר דפשטות דברי הש"ס בהא דרובא מרים לא משמע כן וכן נראה להדיא דעת כל הפוסקים דבה"ג אזלינן בתר רובא אם לא בשם העברי נגד שם הלע"ז לדעת הרמ"א, וגם במ"ש עוד הב"ש להסתייע מדברי הש"ס דמקדימין שם האחרון דבריו צ"ע דהא שם מיירי דוקא משם מקום נתינה ואדרבא אם יצא למקום אחר ושם נשתנה שמו ושולח גט למקום הראשון מקדימין בודאי שם הא':
ויהיה איך שיהי' מ"מ אף לפי דעת הב"ש עדיין צ"ע דכיון שחותמות א"ע בשם זה דוקא א"כ שם החתימה הו"ל עיקר דהא שם החתימה הו"ל עיקר אף נגד שמ"ח וכ"ש נגד שם העריסה דהא שמ"ח יש לו דין עיקר השם אף נגד שם העריסה וקריאת הרוב וא"כ כ"ש בשם החתימה ולפ"ז צ"ע דלכ"ע הו"ל דין כתב שם הטפל לבד ואף אם נברר דחותמת לפעמים גם בשם פעסיא ונקראת בשם זה בפי רוב בני העיר, ואף שרוב עיסקא עם משכילי עם מ"מ כבר נודע דעת הפ"מ והובא בג"פ בכ"מ דלענין רובא אזלינן רק בתר רוב בני העיר, ועיין בה"ג מל"מ בפ"ג מהל"ג, מ"מ אכתי צ"ע לפמ"ש בג"פ דאף בגירש בשם העיקר אין להקל כ"א במקום שא"א להשיג גט אחר והנה ראיתי בשו"ת הג' מהרש"ק שכתב לצדד דאין להזכיר שם העכו"ם בגט וכפי הנראה דלמדו מהא דר"ת במומר, אמנם לפע"ד צ"ע אם יש לסמוך ע"ז דהנה גם בהא דר"ת דעת הרבה מהראשונים דצ"ל כמ"ש בב"י כאן ואף למ"ש הר"ת ולפי המנהג בודאי עיקר הטעם בזה מטעם שבא לו שם זה אחר ההמרה ובשם זה יצא מדת וכאן מגרש מכח הדת וכמ"ש האחרונים ובפרט לפי מ"ש הר"ת עצמו בתשובה והובא במהרי"ק שורש ק"ג לצרף הטעם בזה מטעם דרוב ישראל קראהו בשם ישראל ובכה"ג אזלינן בתר רוב ישראל דוקא ע"ש הן אמת דלפ"ז צ"ע במ"ש המהרי"ק בשורש פ"ו דאפילו בנשתקע שם ישראל הס מלהזכיר שם עכו"ם בגט וכ"כ האחרונים אמנם כבר הרגיש בזה בשו"ת בית אפרים ויהי' איך שיהי' עכ"פ בנ"ד צ"ע אם יש לצדד בזה וכ"כ להדיא בשו"ת ח"ס בהרבה תשובת בשם לעני ובעטי וכדומה וכ"כ בהר המור מהג' מהרמ"ב בשם טרעזיא ויעו"ש שכתב להקדים שם טרעזיא מטעם דהוא שם הרוב, שוב ראיתי דגם הג' מהרש"ק הנ"ל לא סמך ע"ז כ"א בשם האיש מטעם דצירוף לזה דשם העלי' הו"ל שם העיקר משא"כ בנ"ד באשה בודאי גם הוא יודה ואף בשם האיש ג"כ לפע"ד צ"ע וכ"נ להדיא מדברי התשובת הנ"ל, ושוב מצאתי שגם הג' מהרש"ק בספרו ח"י אנ"ש בסי' צ' חזר בו יע"ש בנידון שם שארלאטע, והנה לכאורה היה אפשר לצדד בזה ע"פ מ"ש מהרי"ק בשורש פ"ו בנידון שם בלי כיון דאין מי שיקרא בשם כזה מלידה אמנם באמת קשה לסמוך ע"ז למעשה דהנה מלבד שגוף דברי המהרי"ק צ"ע לפמ"ש הוא עצמו בשורש ק"ג בהעתיק דברי הר"ת דמיירי דוקא במקום שרוב ישראל קורין אותו עדיין בשם ישראל וא"כ לפ"ז אין שום ראי' לדין זה מהא דמומר וגם בגר ע"כ צ"ל לפ"ז שגם עתה נקרא כן ואין הכרח כלל לדין הנ"ל, וגם בגוף דבר זה לומר דנ"ד דמי לשם בלי צ"ע כי לפי מה שחקרתי אצל הרב מהממשלה יר"ה דמצוי כעת שיתנו שם כזה אף מלידה אצל אנשי המשכילים בעם א"כ בודאי ל"ד להא דמהרי"ק הנ"ל ועוד אפ"ל דע"כ לא היקל במהרי"ק שם כ"א בשכתב שם העיקר אליהו או עכ"פ שם החניכא שהכל קורין אותו כמו בהא דשם בלי:
ולפ"ז בנ"ד לפמש"ל דלדעת הג"פ יש' לשם זה דין שם העיקר וכן לפמש"ל דמטעם החתימה עכ"פ הל"ל שם העיקר אפ"ל דבכה"ג גם מהרי"ק יודה כולן דהשם שנכתב בגט באמת אין לו דין שם העיקר וגם אינו חניכא שהכל קורין אותה (ואף דרובא קרי לה בשם זה ומבואר בנוב"י סי' פ"ח דבה"ג יש להתיר מטעם חניכא מ"מ כ"כ במק"א דדבריו צ"ע וכמו שיתבאר לקמן בסק"ט) ועוד דהנה המעיין במהרי"ק שם יראה דעיקר יסודו שם על פי דברי התוס' דבשני שמות שבמקום אחד די בשם אחד לבד וא"כ י"ל דכ"ז לפי שיטת התוס' משא"כ לפי דעת הריא"ז וסיעתו שהעלה דאף בכה"ג צריך לפרוט כל השמות והחמיר בג"פ כוותייהו עכ"פ במקום שאפשר להשיג גט אחר בודאי אף מהרי"ק יודה דאין להספיק א"ע אף בשם העיקר לבד אף בכה"ג, שוב ראיתי דבאמת נראה מפשטות דברי המהרי"ק דאף במקום שאינו חניכא שהכל קורין אותו ג"כ כשר דהא מבואר שם דאף אם אינו רק שם מקום כתיבה ג"כ כשר, וגם במ"ש דלדעת הריא"ז וסיעתו גם מהרי"ק יודה ג"כ צ"ע דהא המעיין בג"פ יראה דבכ"מ מסתמיך ואזיל בסברת המהרי"ק הנ"ל אף דס"ל להחמיר כשיטת הריא"ז הנ"ל וע"כ צ"ל כיון דמהרי"ק כתב דבכה"ג יש להקל אף בשם מקום כתיבה לבד ע"כ דל"ח בכה"ג ללע"ז כלל דהא במי שיש לו שם א' במקום כתיבה ושם אחד במקום נתינה לכ"ע צריך לפרוט כל השמות מטעם תקנת ר"ג כמבואר בש"ס, אכן י"ל דע"כ לא כתב מהרי"ק להקל בזה אלא בשם בלי דהוא רק כינו ויעו' באחרונים במ"ש שפירושו מתוק והו"ל כמו שם "באבא" ואלטר שהכל יודעים בפשיטות במושכל ראשון דאין זה שם כלל ואין אדם ניתן שם כזה לעיקר משא"כ בנ"ד אף אם נאמר דאין מצוי שיתנו שם כזה מעריסה מ"מ כיון שאין פשוט כ"כ במושכל ראשון אף אם אחר החקירה יוכל להתברר דבאמת אין זה שם עצם מעריסה מ"מ שוב שפיר יש לחוש ללע"ז והא עיקר חשש לע"ז בכ"מ הוא מטעם שלא יבואו לחקור היטב בזה, והנה מכל הלין טעמי נלפענ"ד דבודאי אם אפשר להשיג שהבעל יתן לה גט אחר בודאי דלית דין צריך בשש דצריכים להשתדל בכל עוז בכח ב"ד יפה שיתן לה גט אחר גם בשם פלינא (או פאלינא אם הוא הקמץ תחת הפא) ואפשר דאף במקום שמבטים הפ' בפתח ג"כ שפיר דמי לכותבו באלף ע"פ מ"ש הט"ג בשא"ו סק"א דע"כ לא כתב בנוב"י שם בנידון שם ימפלא דא"צ א' אלא משום דהאות שלאחריו הברתה בשוא לכן אין להפסיק בא' משא"כ במקום שהאות שלאחריו נמשך לאחריו ש"ד לכותבו בא' ולפ"ז ה"ה בנ"ד שהלמד שלאחריו הוא בחירק, אכן באמת כ"כ בגי' הט"ג שם דאין דבריו מוכרחים דהנה המעיין בס"מ והובא בב"ש בכ"מ יראה להדיא דס"ל דבכ"מ לפתח א"צ א' ועי' בט"ג בשנ"ב ס"ק ט"ו ובשנ"ט סק"א במ"ש בשם ס"ש ומהריב"ל דלפתח צריך א' לפי מנהג הספרדים ולפי הרומנטש א"צ וסיים בט"ג דאנן בתר בני רומנטש גרירי, ומזה נראה דאף במקום שהאות שלאחריו יש לו תנועה לעצמו כמו בשם בארונא ושם טרנא אפ"ה א"צ א' לדידי' וכ"נ להדיא ממ"ש בשנ"ז גבי שם זלטא ובשא"מ בשם מני וכ"נ מדבריו בשנ"ל סק"ב במ"ש בנידון שם לאנא ויעו' בשנ"י סק"ט ויעו' בביאר לס"ס בשם צאריט דדעת הלבוש לכותבו בלי א' וד"מ ויש"ש דדינו בא' ע"כ נראה לעשות פשר דבר דבפתח א"צ א' ובקמץ צריך א' יע"ש וכ"נ ג"כ ממ"ש בשו"ת מים חיים בשם באבא דנכון לכותבו בא' כדי שלא יבואו לטעות ולקרותו כשם המס' בבא קמא [הן אמת דלכאורה יל"ע דאכתי מה תיקן בזה דהא אף לפ"ז שנכתב בא' ג"כ יש לקרותו כן ואדרבה הוראת הא' מורה להדיא דצריך לקרות הב' בקמץ] הרי להדיא דאי לא האי חששא דודאי לא היו צריך א' אף שהב' השניה נמשכת לאחריה ונקודה בקמץ יע"ש ומ"מ כיון דבדיעבד אין קפידא אף במקום שא"צ א' וכמ"ש הט"ג בכ"מ הנה מי שירצה לכותבו בא' ג"כ לא משתבש ואפ"ל דמטעם זה נהגו לכתוב שם באבא בא' כיון דבאמת אין קפידא בזה ושפיר יש לקרותו אף בכה"ג בפתח א"כ אין בזה שום הכרע מכתיבת הא' לקרוא הב' בקמץ לכן שפיר נהגו לכותבו בא' כדי להבדילו מהא דשם המס' ב"ק או ב"מ וכן מהא דבבא בוטי שאנו מורגלין לקרותו בקמץ ונכתב בשוא וגם בנידון היוד שאחר הנ' נראה ג"כ יותר דאין צריך דהא כפי הנראה דבמבטא אין שם שום הרגש יוד אכן אם א"א להשיג מידו גט אחר לפענ"ד צ"ע:
והנה הצעתי דבר זה לפני כבוד הרה"ג וכו' מוה' ר' שלמה הכהן שליט"א מק"ק ווילנא והאריך בזה בכוחא דהתירה ומ"מ למעשה כתב להחמיר בזה וז"ל והנה תוכן שאלתו בגט שנכתב בשם האשה פעסיא כמו שקראו לה בעריסה ואחר הגט נתודע שזה כמה שנים שינתה שמה לשם פאלינא והיא נקראת כן בפי כל משכילי עירינו וגם בפי קצת משאר האנשים אשר יצטרכו לקבל טובתה וכן חותמת א"ע בכל המכתבים ששולחים זל"ז (הנקראים וויזיטניא קרטיס) ובשאר כתבים שבלשון רוסיא וכן בכל המכתבים ששולחים לה ע"י הפאסט נכתב על האדרעססע בשם פאלינא אמנם שאר אנשי עירינו מחזיקים וקוראים לה בשמה הא' עכ"ל בהעתיק דברי, בנוסח השאלה והנה אחר פלפול ארוך סיים וז"ל ומ"מ לענין הלכה למעשה בנ"ד בודאי מחויבין לחפש אחר הבעל ולבקשו שיתן לה גט אחר ובפרט דהא הדבר נוגע גם להבעל דצריך להזהירו שאסור לו לישא אחרת מחמת חרגמ"ה אם לא יגרש פ"א בגט כשר ובודאי יתרצה ליתן ואף אם נצטרך ליתן לו איזה סך שאפשר להאשה או להקרובים ליתן אבל אם לא יתרצה רק בסך גדול מאוד באופן שא"א להקרובים ליתן בשום אופן וכ"ש אם כבר נסע ולא נודע כלל היכן הוא אזי יש מקום להקל אך אם יסכים לזה עוד איזה רב מובהק ואך ראוי שהאשה תמתין לערך יב"ח אולי יתודע היכן הוא ויתרצה לשלוח גט שנית ומה שחשש כת"ר שליט"א גם בשם המגרש מחמת שלא נכתב שם ארא (כן העתיק הג' נ"י בא') י"ל דודאי יש להקל בדיעבד אם קשה קצת למצוא להבעל דשם ארא הוי רק קצה"ש משם אהרן ובדיעבד אין לפסול בשביל זה (והנה במ"ש לצדד בנידון שם הבעל הנה באמת גם אנכי לא כתבתי בזה כ"א לענין לכתחלה כמבואר לעיל) וכן השיב לי הרה"ג וכו' מוהר"ר ישראל יעקב מק"ק קרימינטשאק נ"י דאם באפשר להשיג גט אחר בודאי מחויבים להשתדל בכל האפשרי לקבל גט, אך לדעתי יכתבו בגט הנ"ל פעסיא דמתקריא פלינא ולהקדים שם פעסיא מטעם הנ"ל דהכל יודעים שאין זה שם הלידה כמו בשם אלטע ובאבע (והנה במ"ש להקדים שם פעסיא בודאי יפה כיון דהא באמת אין בירר כ"כ דשם הב' הו"ל שם עיקר וכששני השמות כתובים בגט אין קפידא כ"כ כמבואר בכל האחרונים) ומ"מ במק"ע אין להחמיר אך לא יסמוך עלי לחוד כ"א בצירוף שיסכים לזה עוד איזה רב מובהק ע"כ תו"ד והרה"ג הק' מוהרמד"ב מהרישטאפאלי אף שבלוחות הראשונות קודם שקבל מכתבי כתב מ"ש אכן בלוחות השנית אחר שקבל מכתבי הנה חתר הרבה לצדד בזה אף לענין דיעבד ואף שדעתו נוטה להקל מ"מ סיים שאינו רוצה לתקוע א"ע להשיב להלכה בעניני גיטין הן אמת שהשגתי איזה תשובות מרבנים מפורסמים היינו מהרה"ג מוהר"ש נ"י מק"ק קנסטנטין שליט"א ומאת הרה"ג מק"ק ראוונא שליט"א ומהרב הג' מוהר"י חייצין ז"ל מק"ק חארקאו ומהר"ר מוהר"ש מק"ק חאטין ני' ומהרה"ג מוהר"מ מק"ק הארדישטש ני שדעתם להקל בזה בדיעבד אכן לכתחלה כולם פה אחד דלית דין צריך בשש שודאי היו צריכים לכותבו הן בנידון שם האשה ואף בשם הבעל ג"כ דעתם שודאי הי' צריך לכותבו, ויעו' במכתב מהרה"ק מוהר"ר מד"ב שליט"א שהעתיק ג"כ שס ארה בה בסוף ודלא כמ"ש הרב הנ"ל והנה ודאי מהראוי הי' להעתיק כל דבריהם היקרים אכן להיות שיעלה מזה קונטרס גדול וצריך לזה הוצאה רבה וגם כבר נודע מ"ש הנוב"י בהתנצלות על מה שלא העתיק כל דברי הרבנים א' מטעם שלא למלא ספרו במה שחידשו זולתו וגם אולי גם המה ירצו לחקוק דבריהם ויהיה בזה אומר הבא מן החדש וא"כ ק"ו בנ"ד ולכן לא העתקתי כ"א המורם מדבריהם ומזה נקל לדעת כמה עיקם עלינו הדרך הרה"ג מק"ק שאבוא להלן:
וראיתי להרב הג' רמש"נ מק' במ"ש לסייע ידי המסדרים הנ"ל והאריך בדבר שפתים ובשצף קצף להכריע דאף לכתחלה כתורה עשו בזה והנה כבר הוכחתיו במכתב גלוי על שעשה תורתו פלסתר לכתוב על דבר שאף בדיעבד הרבה צע"ג וכמו שביארתי בתשובתי בארוכה והסכימו לזה הג' מוהרש"ל מק"ק ווילנא והרה"ג מקרימיטשאק והרה"ג הצ' מהרישטאפאל אף שגם הוא יצא מתחלה בכתובים להכשיר הגט בלי שום פיקפק אף לכתחלה הנה מ"מ אחר שראה מכתבי בזה הנה הודה על האמת שודאי לא עשו כהוגן בזה ואף שכ' לצדד בזה לענין דיעבד מ"מ נתן צו במכתבו שמעתה הנה לא יתנו המסדרים הנ"ל שום גט עד שנהי' בצוותא חדא הנה מזה יראה בעליל כמה מגומגם הדבר אצלו וגם אח"כ הנה לא שמעו המסדרים הנ"ל וסידר אחד מהם גט אחד בלעדי וגם שם לא עשה כהוגן כמבואר אצלי בארוכה בהסכמת כמה רבנים מפורסמים וכתבתי לו מזה עוד הפעם והשיב לי במכתבו הטהור שהנה נגמר בדעתו שלא להתערב עוד לבוא בכתובים לפה אחר שלא שמעו לדבריו במ"ש בנידון סידר הג"פ הלא עתה יחזו מה עשו ומה הגיע אליהם עכ"ל, וכן הסכימו אתי עוד כמה רבנים וא"כ האם אמר יאמר שגט כזה יוכשר אף לכתחלה והנה כבר נודע לי דרכו מאז אשר בכדי להפך בזכות הרבנים המסדרים הוא כותב על דבר שאף בדיעבד צל"ע שהוא כשר אף לכתחלה ובאמת אף שצריך לחוש על כבוד התורה ובפרט עתה בעוה"ר שקרן התורה ירדה מטה וח"ו נתקיים בנו מאמר חז"ל וחכמת סופרים תסרח מ"מ במקום שיש איזה חשש איסור וקלקול לדורות בודאי דאין לקלקל שורת הדין כי אין חכמה ואין עצה וכו', והנה כבר נודע דברי הרש"ל שהובא בתשובת הרמ"א בסי' יו"ד במ"ש להשיג על הרמ"א ז"ל במ"ש במכתבו פ"ש מגיסו מוהר"ר משלם וכתבו מלא שהי' לו לכותבו חסר מטעם שמא יבואו לטעות וללמוד ממכתבו ולכותבו גם בגט כן, ואף שבאמת גם אם כתבו מלא כשר כמ"ש הרמ"א בסי' קכ"ט וכ"כ הט"ג שם בשא"מ ס"ק כ"ה וגם הרמ"א ז"ל הודה לו במכתבו השני וכתב לו פ"ש מגיסו משלם חסר, והנה מזקנים נתבונן כמה וכמה חשו בזה אף במכתבים בעלמא וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו איך יכתוב רב דעתו להלכה למעשה להכשיר לכתחלה בדבר שאף בדיעבד יל"ע דהא בודאי בכל כה"ג יש לחוש חששא גדולה שיבואו המסדרים לעשות כן ובפרט רב מוסמך ומפורסם בודאי בכגון דא אמרו חז"ל הזהרו בדבריכם וכו' וכ"ש עתה שראיתי שקבע דבריו בדפוס בספרו הנד"מ ובפרט בנושא חמור אשר הרבה שקדו חז"ל על תקנות בנ"י וגזרו אומר שכל מי שא"י בט"ג לא יהיה לו עסק עמהן וכבר נודע מ"ש בשו"ת פנ"י והובא בט"ג בכ"מ דר"ל בזה דאף שלא יוכל לתקן שיהי' הגט כשר לכתחלה אסור להתעסק בו ודפח"ח יע"ש, ובפרט אחר שכבר ראה וידע היטב שכמה גדולים חשו לדברי אף לענין דיעבד איך לא החשיב דבריהם ועומד על דעתו אף לענין לכתחלה והנה כבר אמרו חז"ל דלמה נקבע ההלכה כב"ה מפני שהיו שונים דברי חבריהם ולא עוד וכו' ובפרט שעיינתי כעת בתשובתו הנ"ל ולא מצאתי בדבריו שום מענה על דברי מכתבי שכתבתי לו בארוכה בזה והנה לא די לפניו במה שעשה שלא כהוגן במכתבו הנ"ל שהשיב דבר בטרם שמע דברי (כי הנה מ"ש במכתבו שראה דברי הנה זה כתבתי להמסדרים בקצרה בלי שום ביאור לבאר לי טעמם בזה כי אמרתי שלא ילכו בגדולות ויבארו לי טעמם בזה ואף אם שגו בזה נוכל עדיין לתקן המעוות בקל כי הי' תיכף אחר נתינת הג"פ וכמ"ש בתה"ד בסי' רל"ג דאם נודע ביומו אין כ"כ זילותא דב"ד ולכן לא הצרכתי לבאר בארוכה טעמי ונימוקי) אף גם זאת הנה יצא בקן קולמסו לדבר סרה עלי בלשון גבוה ושפך חמתו בעטו בדברי בוז ונתן בידם חרב להבאישני בעיני בני עירי ולהצית אש המפלגות כי הנה המה הוסיפו וגרעו והעתיקו מזה כמה וכמה העתקות ודבקו אותו בכל בתי כנסיות לולא ד' הי' בעוזרי להפר עלת בדים אז אבדתי בעניי כי הנה כל פה דובר נבלה וחסדי ד' אזכיר כי ב"ה אשר לא השבית לנו חכמי אמת כי הנה בבוא מכתב השני מהרה"ג הצ' מהרישטאפאל שליט"א וכ"ש בבוא מכתב שאר הרה"ג נ"י הנה נסתמו ונסכרו פי דוברי שקר והנה אף שלא עשיתי כמעשיהם להכריז דברי מכתבם בבתי כנסיות ולא הוצאתם חוץ לביתי מ"מ הנה האמת עד לעצמו ומעט מן האמת דוחה הרבה וכו' כמ"ש בחו"ה וברגע אחד נתפרסם בכל בני עירי כי הצדק אתי בזה והנה גם בזה הוכחתיו במכתב גלוי הנ"ל כי הנה אף אם הי' הצדק אתו הנה לא טוב עשה אשר פחז במכתבו לכתוב עלי דברים כאלה ובפרט ליתן אותו בידם כי הנה אף אם הי' רוצה להחזיק במעוז הרבנים המוסמכים מאתו מ"מ הי' די לפניו במה שכתב במכתבו שהגט כשר אף לכתחלה ואף אם הי' רוצה למשוך בשבט פיו ולכתוב אלי דברי כבושים לפי דעתו שפגעתי בכבוד הרבנים בחנם הנה הי' יכול לשום דברי אלי ביחיד והנה חוץ שהוא נגד דעת תוה"ק ודעת חז"ל בכ"מ כנודע שצריך להוכיח ביחיד תחלה ובפרט למי שנושא עליו דגל התורה ומכונה בשם חכם (ואף שבאמת בעוה"ר עתה כמעט נתקיים בנו מאה"כ ואבדה חכמת חכמיו כנודע דאין לנו דין ת"ח ואף לענין צורבא מרבנן אף שדעת השבו"י בח"א בסי' קי"ד בפשיטות דגם עתה יש לנו דין צורבא מרבנן דלא כמ"ש הסמ"ע בחו"מ בס"ס רס"ב מ"מ הנה המעיין בב"י א"ע בסי' קל"ב והובא ג"כ בב"ש שם בסק"ו במ"ש בשם המ"מ משמע לכאורה כמ"ש הסמ"ע הנ"ל ושוב מצאתי שהג' מהרי"ש מלבוב הרגיש בזה וכתב שבגי' הש"ע חו"מ האריך בזה ואינו כעת ת"י וסיים דצע"ג וכתבתי בגי' הש"ע שלי דבאמת המעיין במ"מ ובב"י שם יראה להדיא דכונת המ"מ כיון דאין מצוי עתה כ"כ צורבא מרבנן ויבואו לידי מחלוקת לכן החמירו באיסור ערוה החמורה משא"כ בהא דחו"מ בודאי י"ל דגם הם ס"ל כמ"ש השבו"י הנ"ל) הנה מבואר בש"ס דכבוד אלקים הסתר דבר והוא הלכה פסוקה בר"מ כמו שהארכתי במכתבו אליו בזה ובפרט שלא עמד בדיבורו כי הנה זה איזה שבועות קודם כתבתי לו בנידון הרבנים החדשים אשר באו להס"ג והשיב לי שאף שודאי כבר נודע בשערים המצוינים בהלכה איסור השגת גבול ובפרט בנושאי דגל התורה הנה עכ"ז לא יוכל לבוא בכתובים כי הנה הנסיון הורה לו לברוח מן המחלוקת כמפני האש והנה עתה בבוא מכתבם הנה פחז כמים ורץ כצבי לתוך אש המפלגות בדברים כאלה והנה האריכות בזה אך למחסור:
ומעתה נבוא לעמק יהושפט דהנה במ"ש הרב הנ"ל בתשובתו דאף בשם ארון אם לא רצה המסדר לכותבו אין קפידא וביאר בטעמו דבס' דב"ח האריך והעלה דצריך לכתוב המכונה ארון ואם כתב דמתקרי פסול והג' מהרי"ש מלבוב כתב להיפך דצריך לכתוב דמתקרי דוקא ואם כתב המכונה פסול והב"ש כתב דכשיש ספק בקה"ש איך הוא טכסיס כתיבתו נכון להשמיטו לגמרי וא"כ ה"ה בנ"ד שיש ספק בדמתקרי ולדעת הש"ע וס"ש א"צ לכותבו דהו"ל קיה"ש וכ"נ דעת הב"ש ואח"כ האריך דעדיין יש לפקפק בזה דאפ"ל דדוקא במקום שיש ספק בטכסיס כתיבת השם משא"כ בנ"ד אכתי יש לתקן ולהקדים שם הכינו וכמ"ש האחרונים גבי הא דמשה ליב בפלוגתת הב"ש ונוב"י ואח"כ העלה דגם עצה זו אינה מבוררת וציין לבית אפרים סי' פ"ה ובלק"ש סי' ט"ו יעו"ש ע"כ תו"ד:
א) והנה מתחלה אומר שבעיקר ספיקו אשתמיט לי' ד' הרמ"א בת' סי' פ"ד שכ' וז"ל ולא נאמר מאחר שדבר זה מפוקפק לא נכתב אלא שם אחד הרגיל בו ובו הגט כשר דלא גרע מחניכתו שרגיל בו שכותבין אותה לחודה לפי דעת כמה פוסקים דנראה דמאחר שדבר זה תלוי באשלי רברבי דלרמב"ם ורש"י אין להכשיר בכה"ג כ"א בדיעבד לכן ניחוש לדבריהם לכתחלה עכ"פ כי אין חילוק זה בין מתקרי למכונה כדאי לכנוס בספק זה הרי דברי הרמ"א ברור מללו דאף במקום שבדיעבד כשר לכ"ע בהשמטתו ולדעת כמה פוסקים אף לכתחלה א"ל לכותבו מ"מ אין לחוש ולהשמיט שם הנ"ל בשביל ספק דמתקרי והמכונה וא"כ כ"ש בנ"ד לדידן לפי מ"ש בג"פ להחמיר כדעת הש"ג בדעת הר"מ דאף בדיעבד יש חשש אף בכותב שם העיקר לבד א"כ בודאי לדעת ס"מ כאן יש בזה חששא אף לענין דיעבד בודאי אף אם היה דברי האחרונים כראי חזקים אין לזוז אף זיז כ"ש מדברי רבן של ישראל הרב רמ"א דאין לחוש על ספיקות כאלו ולהשמיט שם זה כמובן, ועוד דהנה המעיין שם בתשובת הרמ"א במה שסיים שם וז"ל ואין לשנות המנהג ולא לכתוב שום כינו אבי המגרש שאין צריכים לכותבו אפילו לכתחלה לדעת קצת רבוותא מאחר דרבים חולקים וס"ל דיש לכותבו לכתחלה וכן המנהג פשוט ואין לשנות המנהג עכ"ל הרי להדיא דאף בכינו בשם האב דבכה"ג יש הרבה צדדים להקל אף לענין לכתחלה חדא דהו"ל כותב שם העיקר ובכה"ג לדעת התוס' והרא"ש וסיעתם אף בשמו ושמה יש להכשיר אף לכתחלה וכמ"ש מתחלה מטעם חניכא ואף לדעת הר"מ ורש"י מ"מ בכינו שם האב בלא"ה דעת הרמב"ן בשם הרי"ף דא"צ לכותבו וכה"ד מהרי"ק בסי' ק"ז וכמ"ש בד"מ שם סק"י ובדיעבד לכ"ע **)א) סתירה על מ"ש הרב דבשביל ספק דמתקרי אפשר דמותר להשמיט לגמרי שם הכינו ובו מבואר תי' על דברי המהרי"ו מסי' כ"ג לסי' ק"צ בנידון אם לא כתבו שם כינו האבות בגט:(** כשר וכמ"ש הרמ"א בסע"ט, הן אמת דהמעיין בד"מ יראה דבמהרי"ו יש סתירה בדין זה דבסי' כ"ג כתב דבדיעבד כשר עכ"פ ובסי' ק"צ כתב דאף בדיעבד פסול כה"ג אכן לאחר העיון הי' נלפע"ד לחלק בזה דהנה בסי' כ"ג שם יראה דלא כתב לצדד כ"א בצירוף הטעם דכתב וכ"ש ועפ"ז י"ל דבהא דסי' ק"צ כיון דמיירי שם בגט שבא ממק"א הנה אפ"ל דשם לא הי' נכתב וכל שום כנודע דיש כמה מקומות שאין כותבין וכ"ש ולכן החמיר בזה אף בדיעבד, עוד נלפע"ד דאפ"ל דמ"ש בסי' כ"ג להקל בדיעבד מיירי דוקא בשכבר ניתן הגט אכן בסימן ק"צ מיירי שעדיין לא ניתן הגט לכן שפיר החמיר שם ויהי' איך שיהי' עכ"פ מדברי הרמ"א הנ"ל מבואר להדיא דאף שאין בזה שום חשש כלל לענין דיעבד ואף לכתחלה כשר לדעת רוב הפוסקים אלא שנהגו להחמיר כדעת המחמירים מ"מ אין לשנות המנהג מטעם ספק דמתקרי או המכונה וכ"נ עוד שם במ"ש דאין להקפיד לכתוב דמתקרי בכ"מ וכו' ואע"ג דכתבו לכתוב בעברי דמתקרי ובלע"ז המכונה היינו לסימנא בעלמא שלא נטעה לכתוב המכונה בעברי אבל לא להיפך דמתקרי כולל הכל עכ"ל, ויעו' בג"פ בס"ק פ' במ"ש דלכן אין לכתוב כינו משפחה מטעם דיש ספק אם דינו בהמכונה או בדמתקרי וסיים דכ"ה בתשובת הרמ"א שם אפ"ל דדוקא בכינו משפחה כתב להחמיר מטעם זה דבכינו זה אפשר דיש קפידא אף בדמתקרי ויעו' במ"ש לקמן בזה:
ב) וגם במ"ש הרב הנ"ל דלהקדים ב) סתירת דברי הרב שם ארון ג"כ אין ברור וציין במ"ש בדין אם מותר לשו"ת ב"א ולק"ש סימן ט"ו דקיה"ש. להקדי' קיה"ש לש' העיקר גרע מהקדים שם הטפל יע"ש הנה וביאור בדעת הט"ג לכאורה דברי הט"ג צ"ע כיון דנקרא בלק"ש סימן ט"ו במ"ש בפי כל בקיה"ש א"כ בודאי אם כתב דקיה"ש גרע משם טפל:
שם זה לבד הי' הגט כשר מטעם חניכא שהכל קורין אותו וא"כ איך נאמר עליו דהוא גרע משם טפל דהא בגירש בשם הטפל קי"ל דאין להקל כ"א במק"ע ואדרבה לכאורה שם זה עדיף אף משם העיקר דהא גם בכותב שם העיקר לבד דעת הג"פ דאין להקל כ"א במקום דחק שא"א להשיג גט אחר כ"א ע"י טורח רב (ועי' בלק"ש שם במ"ש הט"ג בשם הג"פ דבכה"ג שכתב שם העיקר לבד אין להקל כ"א במק"ע גדול ולכאורה הוא שלא בדקדק דהא במק"ע מתיר שם אף בכותב שם הטפל לבד ובכותב שם העיקר דעתו להקל אף במקום דחק יע"ש) הן אמת דבשו"ת שיבת ציון כתב לפקפק דאפשר דקיה"ש אין לו דין חניכא שהכל קורין אותו אכן באמת המעיין בב"ש גבי שרה שערלין יראה להדיא דאף בכותב שם הקיצור ג"כ כשר מטעם דהו"ל חניכא וכ"נ עוד מדבריו בכ"מ וכ"נ באמת גם דעת הט"ג בכ"מ ועי' בשא"י בט"ג במ"ש דאם כתב יודה לבד כשר מטעם חניכא אף דהו"ל רק קיה"ש כמ"ש שם דבאמת א"צ לכותבו כלל אכן לאחר העיון נראה דע"כ לא כתב הט"ג בלק"ש לפקפק בזה אלא בנידון דידי' דמיירי בקיה"ש דאין הכל קורין אותו רק שנקרא כן בפי הרוב והמיעוט קורין אותו בשם העיקר ובכה"ג באמת אין לו דין חניכא שהכל קורין אותה וכמ"ש שם להדיא ולכן בכה"ג שפיר כתב דיש לפקפק דשמא גרע משם טפל משא"כ בקיה"ש דנקרא בו בפי כל בודאי אין בו שום חששא כלל כיון דעדיף אף משם העיקר וכמ"ש ויעו' בג"פ בס"ק ס"ז במ"ש לפרש דמ"ש בש"ע דא"צ לכתוב קיה"ש היינו דוקא היכי דנקרא עכ"פ בפי המיעוט בשם העיקר אכן אם כ"ע קרי לי בקיה"ש בכה"ג צריך לכותבו וכה"ד מהרי"ט שם וגם הביא דבשו"ת לחם רב כתב דבכה"ג צריך לכתוב שם הקיצור לבד ואם כתב שם העיקר ודמתקרי על שם הקיצור פסול יע"ש וז"ב, ומ"מ עדיין יל"ע קצת דכיון דביארנו דאף קיה"ש יש לו דין חניכא א"כ לפמ"ש כל האחרונים לבאר דעת הר"מ במ"ש כתב חניכא דדינו כשם טפל יע"ש א"כ ה"ה בנ"ד לא עדיף משם טפל אכן בלא"ה לפענ"ד הנה מדברי הרמ"א בתשובה הנ"ל נראה דאין זו דרך בטוחה שהרי כתב דכל שיש בזה איזה חששא כ"ד אף לענין לכתחלה אין להשמיטו בשביל ספק דמתקרי או המכונה וא"כ בנ"ד הרי מבואר בב"ש בסק"ד דלדעת הר"ת עכ"פ מבואר בש"ס להדיא דאין להקדים שם הטפל אף במקום ששני השמות כתובים במפורש וסיים דאין ליתן גט זה כ"א במק"ע א"כ בודאי לפי שיטת הרמ"א אין להקדימו בשביל ספק דמתקרי או המכונה וכ"ש לפי מ"ש הג"פ בשם הראנ"ח לפרש דבכה"ג לדעת ר"ת אף בדיעבד פסול בודאי דלית דין צריך בשש דלדעת הרמ"א אין לכנוס בשביל זה לספיקות הנ"ל ואף דבאמת דעת הט"ג בכ"מ להקדים כה"ג שם שנקרא בו בפי כל ולכתוב ע"ש השני דמתקרי יע"ש בלק"ש סי' ה' וכ"ד מ"מ גם דבריו צ"ע לפ"ז ואפ"ל דס"ל דע"כ לא כתבו האחרונים להחמיר בזה כ"א בשם טפל שאינו נקרא בו בפי כל משא"כ בנ"ד שנקרא בפי כל בשם זה דבאמת כ"כ דעדיף יותר אף משם העיקר לבד בכה"ג כ"ע יודו דעכ"פ אם שני השמות כתובים להדיא בודאי דאין בזה שום חששא כלל דהא אף אם לא הי' כותב כלל שם השני ג"כ כשר לכתחלה ומ"מ עדיין יל"ע קצת בזה כיון דמבואר בכל הפוסקים דשם שחותם ועולה לתורה הו"ל עיקר השם נגד שם דנקרא בו בפי כל וישנו בדין קדימה לשם הלע"ז עכ"פ לכתחלה א"כ איך נקדים שם השני בשביל ספק דמתקרי ומפשטות דברי הרמ"א הנ"ל משמע להדיא דאין לדחות שום דבר מפני חששא הנ"ל, ושוב מצאתי לכבוד הרה"ג בעל קב ונקי ז"ל בסוף כלל ל"ח שתמה על הט"ג הנ"ל מכח דברי הרמ"א אכן כ"כ דבאמת אין זה תמי' כ"כ דבכה"ג אפשר כ"ע יודו כמש"ל:
ג) במה שנאחז הרב ג) וגם בעיקר הספק שנסתפק הרב בסבך אם שם ארון הנ"ל בנידון שם ארון אם דינו בדמיתקרי או בהמכונה מחמת דבס' דינו בהמכונה או בדמתקרי דב"ח כתב דדינו דוקא בהמכונה ובשו"ת בדמתקרי עפ"י פלוגתת. מהרי"ש כתב דדינו דוקא בדמתקרי הג' מוהרח"צ והג' ואם כתבו במכונה פסול הנה המעיין מוהרי"ש ופלפול ארוך בשו"ת מהרי"ש ח"א סימן ק"ד יראה שבאמת על מדוכה זו ישבו דבאמת כבר תברה הג' הנ"ל לגזיזה גדולי הקדמונים, וביאור דעת כל האחרונים בזה והשגה על הרב בעל קב ונקי וספר שולחן המערכות:
וצידד לומר דהעיקר כדעת הב"ש דדינו בהמכונה אלא שלא החליט דבר זה ומ"מ עכ"פ לענין דיעבד בודאי י"ל דגם הוא יודה למ"ש הדב"ח והוא באמת דעת הב"ש וכ"ה להדיא בס"מ שם דדינו בהמכונה וגם במ"ש הדב"ח לחשוש בדמתקרי אף לענין דיעבד ג"כ דבריו תמוהים מדברי הרמ"א בתשובה הנ"ל דבדמתקרי בודאי אין בו חששא לענין דיעבד וכ"נ הסכמת כל האחרונים בזה, וצ"ע בגוף הספר כי אינו ה"י וגם בעיקר הפלוגתא שבין האחרונים בזה הנה עיקר יסוד דבריהם בזה הוא ממ"ש הג' בעל בית אפרים דצריך לכתוב דמתקרי ארון והוא אזיל לשטתו בט"ג דכל שם שיש לו פתרון בלה"ק אף שאינו שם לעצמו מ"מ דינו בדמתקרי כמ"ש בשא"א ס"ק ל"ז בשם מלך ובשא"ש בשם שואל והנה באמת דבר זה במחלוקת שנוי' גבי שם חבל דהנה דעת ס"מ וזכרון משה דצ"ל המכונה חבל ובס"ש תמה על הז"מ דלמה כתבו בהמכונה כיון דחבל הוא לה"ק והנה בב"ש עצמו יש לכאורה סתירה בזה דהנה בשא"ח גבי שם חבל העתיק דעת ס"מ דצ"ל עליו המכונה וכ"נ באמת דעתו בכ"מ גבי שם ארון וגבי שם קנה וגבי צפרה פורה ועוד בכ"מ אכן בשא"ר העתיק דברי הס"ש דצ"ל דמתקרי חבל דלה"ק הוא ע"ש ועי' בט"ג שא"ח שם ובשא"ר שהרגיש בזה דיש סתירה ממ"ש כאן למ"ש בשא"ר ולפלא שלא הרגיש בזה שבאמת מבואר בכ"מ כמ"ש בשא"ח וכמש"ל, וראיתי בספר קו"נ במ"ש לתרץ דברי הב"ש ע"פ מה שמצא בב"ש מהד"ק בשא"ר רחבי' דמתקרי חביה רחביה המכונה חבל ועפ"ז העלה דט"ס נפל בב"ש מהד"ב וצ"ל המכונה חבל ומ"ש דלה"ק הוא גם כן ט"ס וצ"ל אחר שם חבי' ונסתייע לזה ממ"ש בספר חקי דרך הג"ה ממ"א רחבי' המכונה חבל יע"ש אכן לפענ"ד אין דבריו מוכרחים דשפיר י"ל דבכוון שינה הב"ש במהד"ב ממ"ש במהד"ק דבמהד"ק נמשך אחר ס"מ וז"מ וכמ"ש בשא"ח כאן אכן במהד"ב כאן חזר בו וס"ל כדעת הס"ש דדינו בדמתקרי וכ"נ להדיא ממה שסיים דלה"ק הוא והן הן ממש דברי הס"ש הנ"ל, ומ"ש הוא ז"ל דקאי על שם חבי' ז"א דא"כ הו"ל לומר דהוא שה"ק וכמ"ש באמת בזה בביאור לס"מ בשא"ח דאף, דהוא קיה"ש מ"מ צ"ל מטעם דהוא שם לעצמו בנחמיה ז' ע"ש א"ו דקאי ע"ש חבל וכמ"ש הס"ש, ומ"ש להסתייע מדברי הח"ד בשם מג"א גם ז"א דלפענ"ד אין כוונת הח"ד ומ"א להגיה כן בדברי הב"ש אלא שכתב כן להכריע בזה באמת דלא כמ"ש הב"ש וס"ל כדעת ס"מ וז"מ הנ"ל ועי' בביאור לס"מ שכ' שכן הוא דעת הד"מ הן אמת דלכאורה יל"ע במה שהכריע הב"ש כמ"ש בס"ש דהא בס"ש עצמו בשם שבתולה כתב לתרץ דברי הז"מ ע"פ מ"ש הרח"ש דשם זה כיון דודאי אינו שם לעצמו אלא כינו שמכנים ע"ש שנולדה בשבת ולכן דינו דוקא בהמכונה יע"ש ועי' בט"ג בשא"ח שהרגיש בזה וכתב דהב"ש לא ניחא לי' בתי' הס"ש הנ"ל:
אכן באמת אכתי צריך להבין כיון דבלא"ה דעת הד"מ וס"מ וז"מ דדינו בהמכונה וגם הס"ש עצמו אף שנתקשה בזה מ"מ העלה ארוכה לקושיתו וא"כ איך דחה דברי כל הגדולים בלי שום ראי' כלל ועכ"פ אם הי' דעתו לחלוק עליהם הו"ל לבאר טעמו בזה, שוב ראיתי דלמ"ש הג"פ בס"ק פ"ד ובס"ק ע"ו דבכינו שהוא בלה"ק ואינו שם העצם כמו חכם או שבתולה ואבן עזרא וקמחי וכדומה בכה"ג לדעת הב"י צריך לכתוב עליהם המכונה ולדעת הרמ"א צ"ל עליהם דמתקרי מטעם שהם לה"ק יע"ש א"ש דברי הב"ש הנ"ל דהא עיקר תי' הס"ש הוא מטעם דאינו שם העצם וא"כ כ"ז ניחא לדעת הב"י אכן לדידן אף בכה"ג צ"ל דמתקרי, ועפ"ז יל"ע במ"ש הט"ג בשא"ח בשם הג"פ דצ"ל המכונה חכם וסיים הוא ז"ל דלפענ"ד עדיף לכתוב בכה"ג דמתקרי דלמה תלה זה בדעתו וגם מטעם שלא יטעו לכתוב ע"ש הקודש המכונה יע"ש דהא לפמ"ש הג"פ כאן הן הן ממש דברי הרמ"א דבכה"ג דינו דוקא בדמתקרי וכ"נ מדבריו שם בע"נ במ"ש כמ"ש מרן בסעי' י"ז דכל חניכא כותבין המכונה אף שהוא שם העברי הרי להדיא שתלה דינו דוקא לפמ"ש המחבר משא"כ לדידן לפמ"ש הרמ"א ויעו' בט"ג שא"מ ס"ק ל"ה העתיק ג"כ דברי הג"פ בדין שם מורינו דג"כ דינו בהמכונה וכפי הנראה דהסכים עמו בזה, אכן למ"ש ז"א דהג"פ אזיל לשיטתו דנמשך אחרי דברי הב"י משא"כ לדידן דינו בדמתקרי דוקא ויעו' בספר שלחן המערכות שנדפס מחדש העתיק ג"כ דברי המהרח"ש דבשם שבתולה צ"ל המכונה דוקא ולא דמתקרי מטעם דאיני שם העצם ולמ"ש ז"א דכ"ז לפמ"ש המחבר משא"כ לדידן, אכן לפי מ"ש אכתי צריך להבין דעת הז"מ וס"מ וד"מ הנ"ל במ"ש בכמה מקומות דדינו בהמכונה דהא לפי שיטת הרמ"א הנ"ל באמת דינו בדמתקרי וכמ"ש, וראיתי בספר שלחן המערכות בשא"א ס"ק כ"ז במ"ש לתרץ דעת הב"ש דס"ל דדוקא בכינו אם הכינו יש לו הוראה בלשון הקודש אף שאינו שם לעצמו מכל מקום דינו בדמתקרי ולכן כתב אורי דמתקרי אהוביה וכן מנחם דמתקרי מן וכן רחבי' דמתקרי חבל משא"כ בקיה"ש אם דומה ממש לשם אף שיש לתיבה הוראה בלה"ק מ"מ כל שאינו שם לעצמו דינו בהמכונה דוקא ולכן גבי קנה ופורה וארון העלה דצ"ל המכונה ואם אינו דומה ממש לשם הדר דינא דהו"ל ככינו, ולענד"נ דא"א להעמיס כן בדברי הב"ש דא"כ הו"ל לבאר טעמו ונימוקו בזה כיון דכל הגאונים לא ס"ל לחלק בזה וכמש"ל ועוד דהא לפי דעת המהרי"ק וב"י הנ"ל באמת קיה"ש עדיף מנינו כיון דהוא יוצא משה"ק ודינו תמיד בדמתקרי וכמ"ש במהרי"ק להדיא משם פורה וחקין ונהי דאנן ס"ל דצריך שיהי' דוקא לה"ק מ"מ איך נעשה בזה מחלוקת מהיפך אל ההיפך דקיה"ש שיוצא משה"ק ודמי לי ממש יהי' דינו במכונה אף שהוא לה"ק וכינו כה"ג יהי' דינו בדמתקרי:
שוב ראיתי דבאמת על מדוכה זו כבר ישבו כמה גדולים גבי מנחם מן יעו' בב"ש שא"מ שכ' בשם ס"ש דצ"ל דמתקרי מן ואם כתב המכונה ג"כ כשר ובשם ס"מ דצ"ל מאן וסיים הב"ש דבכה"ג כשכותבין באלף לכ"ע צ"ל עליו המכונה אף לכתחלה דבשלמא אם כותבים מן בלי אלף הוא שם הקודש ע"ש ויקראו את שמו מן או שהוא מן מן מנחם יע"ש והנה לכאורה משמע מדבריו דבאמת אם נגזר מן מנחם אף שאינו שה"ק דינו בדמתקרי אכן באמת צ"ע דהמעיין בב"ש שא"ס בשם שעי' יראה להדיא דאף ביוצא משה"ק דינו בהמכונה וכ"כ בשנ"ב גבי שרה שארקא ובשנ"ס גבי סאייה וכ"נ באמת ממ"ש מהרי"ק להוכיח דינו דביוצא משה"ק דינו בדמתקרי ממ"ש הסמ"ק דא"צ לכתוב דמתקרי חקין ופורה הרי דאם הי' צריך לכותבו הי' צ"ל דמתקרי א"כ ממילא לדידן לפמ"ש דלא קי"ל כמהרי"ק ע"כ צ"ל בהא דהסמ"ק או דל"ד נקט שם דמתקרי או דבאמת גבי חקין ופורה דינו בדמתקרי וכמ"ש היש"ש הובא בט"ג שא"ס סק"ב דחקין ראוי להיות שם בפ"ע כמו חקים ופורה הוא מלשון המקרא יע"ש ומזה משמע להדיא דבשאר קיה"ש אף שיוצא משה"ק דינו בהמכונה דוקא ויעו' בט"ג שם בשא"מ בס"ק י"ג במ"ש להשיג על הס"ש במ"ש דכיון דנגזר משם מנחם דינו בדמתקרי דאפ"ל דאף שנגזר משם מנחם אפ"ה הו"ל שם הלע"ז ולכאורה גם דבריו צ"ע דלמה הוצרך לכל הראיות והא דין זה מבואר בכ"מ דבכל קיה"ש אף שיוצא משה"ק דינו בהמכונה, ועוד דאדרבה על הס"ש באמת לק"מ דהרי סיים שם ומאחר דהוא שם הכתוב בתורה נראה דשפיר טפי לכתוב דמתקרי הרי דארכבי' אתרי רכשי וכ"ה באמת במהרי"ב שם א"כ י"ל דבאמת אם לא הי' שם מן נמצא בתורה בודאי גם הוא יודה דדינו בהמכונה, הן אמת דלפמ"ש הב"ש בשמו גבי שם שעי' ושנ"ב בשם שארקא יקשה לכאורה על הס"ש להיפך דלמה לי' הטעם שהוא ע"ש הכתוב דהא לשיטתו הי' די בטעם הא' כיון דנגזר משם מנחם ויוצא ממנו דינו בדמתקרי ואפשר דמטעם זה נדחקו הב"ש וט"ג הנ"ל ופי' בו דמ"ש ומאחר דהוא שם הכתוב בתורה הוא באמת טעם אחר ע"ז ועדיין צ"ע בזה גם בעיקר מ"ש הס"ש וב"ש דבנגזר משם מנחם צ"ל בדמתקרי ג"כ לכאורה צ"ע דהא המעיין ביש"ש במ"ש על המהרי"ב דמ"ש לכתוב הכינו יפה כתב דאין מוכרח כ"כ שהוא ממנחם יע"ש משמע מדבריו דבאמת אם הי' ברור לנו ששם מן בא משם מנחם לא הי' צריך לכותבו כלל, וגם דברי היש"ש לכאורה צ"ע דמשמע מדבריו דגם מהרי"ב ס"ל כן דאם הוא ודאי משם מנחם א"צ לכותבו ובאמת המעיין במהרי"ב דמתחלה שם דהוה ס"ל דודאי בא משם מנחם הוה פשיטא לי' דצריך לכתוב עליו דמתקרי (בצירף הטעם דהוא ע"ש הכתוב) וממילא פשיטא דצריך לכותבו רק אח"כ כשנסתפק בשם זלמן דשמא הוא קיה"ש מסוף השם כתב דדינו בהמכונה ע"ש (ואפשר דמ"ש הרש"ל דאין מוכרח שהוא בא ממנחם ר"ל כמ"ש מהרי"ב מתחלה כיון דשם מן הו"ל כינו למנחם ולמנשה ומנוח ומנוש לכן צ"ל) וגם בגוף דברי המהרי"ב יל"ע וכמ"ש בט"ג שם:
והנלפע"ד בזה בכונת המהרי"ב הוא דמתחלה הוה ס"ל דשם מן הוא כינו משם מנחם וכדומה וא"כ לכאורה הו"ל קיה"ש וא"צ לכותבו וע"ז כתב דאפ"ה צ"ל מטעם דהו"ל כינו לכמה שה"ק מנחם מנוח מנשה וס"ל כמ"ש אחרונים דבכינו שיש לו ב' שה"ק צ"ל ואף שמובלע בעיקר השם צריך לכותבו ואח"כ כתב דעדיף יותר לכתוב עליו דמתקרי (ור"ל דאף דבאמת נראה דהו"ל קיה"ש ובקיה"ש דינו לדידן בהמכונה וכמש"ל ואף בשיוצא משה"ק מ"מ בנ"ד) כיון שהוא תיבה דכתיבא בתורה וגם הוא שם דבר (נראה דר"ל שהוא מונח בעצם לשם איזה מין כמו בנ"ד שהוא שם למן) ואולי אפשר שגם לאדם קורים לו מן (לכן שפיר צ"ל עליו דמתקרי) ומשום הכי נראה נמי דלא סגי במנחם ע"כ, ולפ"ז יצא לנו דקיה"ש שיוצא משה"ק ויש למלה הנ"ל פתרון בלה"ק וגם הוא שם דבר בלה"ק כמו תיבת מן שפיר צריך לכותבו ודינו בדמתקרי, ונראה דהוא ע"פ מש"ל בשם רש"ל בישוב ראיות המהרי"ק מהא דסמ"ק בהא דחקין ופורה דאי לא דהוה ברירא להו דהו"ל קיה"ש הי' דינו בדמתקרי כמש"ל ואח"כ כתב עוד המהרי"ב כיון די"ל דהו"ל קיה"ש משמות הלע"ז כמו זלמן וכדומה ולכן צריך לכותבו אף אם נאמר דאינו כינו לשום שם קודש אחר מ"מ כיון דיש להסתפק בו דשמא הוא קיה"ש משם לע"ז הנ"ל ולפ"ז סיים ג"כ דצ"ל המכונה ולא דמתקרי והיינו דע"כ לא הכריע מהרי"ב מתחלה דדינו בדמתקרי כ"א בשיש בו ג"כ מעלה דיוצא משה"ק משא"כ עתה דנסתפק מהרי"ב דשמא באמת אינו יוצא משה"ק והטעם בזה דהא אף ביוצא משה"ק מ"מ אין דינו בדמתקרי כ"א מטעם צירוף הספק דשמא באמת הונח לו כינו זה בתחלה ע"ש המלה בלה"ק משא"כ בנ"ד ובפרט די"ל דכ"ז דוקא בצירוף דעת המהרי"ק דבלא"ה ס"ל דביוצא משה"ק דינו בדמתקרי משא"כ בנ"ד, ועוד דלפמ"ש דעיקר דין זה נובע מהראי' שהביא מהרי"ק מהא דסמ"ק וא"כ בנ"ד די"ל דהוא משם לע"ז ממילא ל"ד להא דסמ"ק.
ובהכי אפשר לישב ג"כ מה דקשה לכאורה על הא דמהרי"ב דהא קי"ל דבכל ספק עדיף יותר לכתוב דמתקרי וכמ"ש הרמ"א בתשובה דבנ"ד דאיכא כמה ספיקות א' דשמא בא משם הלע"ז ואף אם בא משם הקודש שמא לא הונח בעצם בתחלה ע"ש הכתוב בתורה ובפרט דנראה מענינו שהוא שם הלע"ז וכמ"ש מהרא"ש הובא בט"ג כאן שא"מ ס"ק י"ג הנ"ל ובכה"ג אפ"ל דאף רמ"א יודה דדינו בהמכונה וע"ז השיג עליו ביש"ש (בסי' כ"ח) דמה שהעלה דצריך לכתוב הכינו יפה כתב וכמש"ל אף דלמהרי"ב הוא מטעם דחשש בסוף לשם לע"ז ולרש"ל ע"כ הוא רק מטעם שכתב המהרי"ב מתחלה או מטעם שהוא כינו גם לשאר שה"ק או מטעם שהוא עצמו הונח בתחלה ע"ש הכתוב, ושוב עיינתי ביש"ש כתב להדיא וז"ל דאין מוכרח שהוא נגזר מן מנחם דשמא מאיש אחר הוא (ור"ל כמ"ש מהרי"ב דשמא הוא כינו לשה"ק אחר) וכ"ש שיש לכתוב מנים, אבל במה שכתב לכתוב המכונה ולא דמתקרי לא נהירא שהרי מלה עברית הוא ושם עברית הוא ולמה נאמר שהוא נגזר מלשון אשכנז דלא ידעינן ולא ניזל בתר גופא דשמא שהוא שם בפ"ע עכ"ל היש"ש (ובט"ג העתיק בלשונו ולא נגזר בתר גופא דשמא הוא שם בפ"ע והנה במה שהעתיק ולא נגזר נראה דהוא ט"ס וצ"ל כמ"ש ביש"ש שהעתקתי ולא ניזל אכן במה שהעתיק דשמא הוא שם בפ"ע בזה נראה יותר בפי גי' דבאמת בודאי אין זה ברור שיהיה שם בפ"ע) ויצא לנו דדעת רש"ל דאף דיש לתלותו קצת בשמות הלע"ז מ"מ כל שאין ברור לנו שבא משם לע"ז ויוצא משה"ק ויש למלה זו פתרון בלה"ק והוא שם בעברי לאיזה מין שפיר צ"ל בדמתקרי והן הן ממש דברי הס"ש כמבואר למעיין אלא שכתב להכריע בדיעבד כדעת המהרי"ב דגם בהמכונה כשר ואף דלכאורה לפי דעת הס"ש גבי שם שעי' וסאייה משמע דאף שאין לו שום פי' בלה"ק מ"מ כל שיוצא משה"ק דינו בדמתקרי וכמש"ל בשם הב"ש אפ"ל דכ"ז דוקא במקום שאין לתלותו בשם לע"ז משא"כ בנ"ד דאפשר לתלותו בשם הלע"ז וכמ"ש בשם מהרי"ב לכן החמיר דצריך להיות בו כל התנאים הנ"ל, עוד אפ"ל ע"פ מ"ש הט"ג בשא"ס דדעת הס"ש באמת דגם בשעי' יש למלה פתרון בלה"ק יע"ש וא"כ ס"ל בכ"מ לגמרי כדעת הרש"ל הנ"ל אכן הב"ש לשטתו בשא"ס ובשנ"ב דס"ל בדעת הס"ש דביוצא משה"ק לבד ג"כ דינו בדמתקרי (אף שאין לו פי' בלה"ק) וס"ל כיון דבאמת דחה הס"ש חששא של המהרי"ב במה שחשש לתלותו בשם לע"ז ממילא הדר דינא דאף שאין לו שום פי' בלה"ק דינו בדמתקרי לכן הבין בדעתו דבאמת אף בטעם א' לחוד יש בו די לכתוב עליו דמתקרי ולכן כתב שפיר דבמן בלי אלף דינו בדמתקרי או מטעם שהוא שה"ק או מטעם שיוצא משה"ק, ויעו' בט"ג במ"ש לתמוה על המהרי"ב דלמה לא תלה לי' בשם גוטמן וכדומה יע"ש, ולפעד"נ דדעת המהרי"ב דבשמות גוטמן וזוסמן וליבמן, הנה עיקר הכינו בזה הוא גוט וזום וליב אלא שמוסיפין תיבת מן והו"ל כמו שיאמרו גוט משנטש וכדומה ולכן ל"מ שאין לתלותו שהוא מכונה בשם מן לחוד כיון דאין זה כלל שם לעצמו אלא צירף לאיזה שם ואפילו אם תרצה לומר שבאמת היה שמו גוטמן אלא שקיצרו כן מלאחר השם כמו בחקין מ"מ ס"ל דגם ז"א דכל קיצור השם צריך להיות בו עכ"פ קצת מעיקר אותיות הברת השם (כמו בחקין שיש בו עכ"פ הח' והק' מעיקר השם) משא"כ בנ"ד שאין בו כלל שום אות משם העיקר ולכן כ' דאין לתלותו כ"א בשם שלמן וזלמן שבאמת בזה תיבת מן המה מעיקר השם:
גם מ"ש הט"ג דמה בכך שהמלה יש לה פתרון בלה"ק מ"מ כיון שלא נמצא כן שיהי' שם לאדם הנה כ"כ דדעת הרש"ל כיון דשם זה נמצא בכתוב י"ל דהונח בו בעצם בהתחלה ע"ש הכתוב בצירוף הטעם דבלא"ה הו"ל יוצא משה"ק וגם המהרי"ב ס"ל כן במקום שא"א לתלותו בשם לע"ז אלא דכאן עיקר חששא שלו הוא מטעם די"ל דהוא שם הלע"ז ודעת הרש"ל וס"ש דאין לתלותו בשם לע"ז כלל ודעת הד"מ וס"מ כפי מה שהעלה מהרי"ב בסופו דכל שיש לתלותו בשם לע"ז א"א הולכים בזה אחר שם הכתוב בתורה ואף שכפי הנראה הוא יוצא משה"ק ויש למלה פתרון בלה"ק אכן במקום שא"א לתלותו בשם לע"ז נראה דלכ"ע דינו בדמתקרי וכמ"ש המהרי"ב בתחלה, והנה כפי הנראה מדברי הב"ש שבאמת לא הכריע בזה בין דעת רש"ל וס"ש ובין דעת הד"מ וס"מ בזה שהרי כתב דאם כותב מאן באלף בודאי צ"ל בהמכונה משמע דמי שירצה לכתוב מן בלי אלף ובדמתקרי ג"כ אין שום חשש בזה ואם כתבו במכונה ג"כ כשר וכמ"ש בה"ש, ועפ"ז תראה דמ"ש הט"ג בשא"ח בפשיטות להחליט דכל שיש להמלה פתרון בלה"ק דינו בדמתקרי וכ"כ עוד בכ"מ גבי שם מלך וארון הנה באמת דבר זה במחלוקת שנוי' וגם במה שעשה סתירה בדברי הב"ש משא"ח לשא"ר באמת י"ל דהב"ש העתיק בשא"ח דעת ס"מ ובשא"ר העתיק כפי דעת הס"ש וכמ"ש בשם מן דבאמת אין בזה שום הכרעה ומאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כמר ג"כ אין בזה שום חשש וגם זאת לפלא עליו שלכאורה דבריו סותרים זא"ז דהרי בשא"מ דחה בפשיטות דברי הרש"ל וס"ש דמה בכך שיש למלה פתרון בלה"ק וכאן בשא"א ובשא"א ובתשובתו בשם ארון החליט דכיון שיש להמלה פתרון בלה"ק דינו בדמתקרי:
ולמעשה היוצא לנו מזה דבקיה"ש היכי דברור לנו דהוא רק קיה"ש ולא הונח על שם הכתוב בתורה בודאי דא"ל לכותבו ואף אם יבוא לכותבו דינו בהמכונה ואף שיוצא משה"ק וכמ"ש הרש"ל גבי חקין ופורה והיכי שיש לנו ספק שמא הונח בעצם ע"ש הכתוב בתורה והוא שם דבר הנה אם א"א לתלותו בשם לע"ז בזה לכ"ע צ"ל ודינו בדמתקרי ואם אפשר לתלותו גם בשם הלע"ז בזה פליגי דמהרי"ב וד"מ וס"מ ומהרא"ש ס"ל דדינו בהמכונה ורש"ל וס"ש ס"ל דדינו בדמתקרי ואם כתבו בהמכונה ג"כ כשר לדעת הס"ש (וכ"ז במה שאינו שם לעצמו אכן במה שהוא שם לעצמו בודאי צ"ל ודינו בדמתקרי לכ"ע) והב"ש לא הכריע באמת ויכול לעשות כמו שירצה ועפ"ז א"ש הכל דמה שהעתיק הב"ש גבי שם קנה ופורה וארון לשון המכונה דבאמת אין בזה קפידא כ"כ, ואף דלכאורה יל"ע גבי שם ארון ושם קנה דהא כאן אין לתלותו בשם לע"ז כלל וא"כ בכה"ג דינו לכ"ע בדמתקרי מ"מ הוא כבר כתבנו דכ"ז דוקא במקום שאין בירר שהוא קיה"ש משא"כ במקום שברור לנו דהו"ל קיה"ש כמו פורה שפיר דינו בהמכונה וא"כ אפ"ל דבכל השמות הנ"ל באמת הי' נראה להם יותר דהמה קיה"ש דהא באמת מה"ט א"צ לכתוב שם קנה ופורה ולכן שפיר כתב בהם לשון המכונה, ואף בשם ארון הנה בב"ש בודאי א"ש שהרי העתיק וא"צ לכתוב המכונה ארון (והיינו מטעם דהו"ל קיה"ש וא"כ ודאי דינו בהמכונה כמו גבי פורה הנ"ל) ואח"כ כשהעתיק דברי ס"מ הנה כתב סתם וי"ל דסומך באמת על מ"ש בשאר מקומות לענין דמתקרי ואף דבס"מ מבואר להדיא דדינו בהמכונה מ"מ י"ל דגם לס"מ באמת ס"ל דהו"ל רק קיה"ש ואף דהחמיר לכותבו מ"מ בזה פשיטא דאינו ע"ש הכתוב ולכן העלה דדינו בהמכונה:
והנה הארכתי בזה אף דבאמת לכאורה אין נ"מ בזה לענין נ"ד מ"מ כתבתי זאת להראות איך שהרב הנ"ל עיקם עלינו הדרך וכתב דבריו בלי עיון כלל ולא כוון בזה להלכה כלל דודאי בכל כה"ג אין דינו בהשמטת השם ובענין דמתקרי והמכונה יכול לעשות כפי שירצה ובפרט לדידן לפמ"ש הרמ"א בתשובה דבדמתקרי אין בו שום חשש:
ד) וגם במ"ש בפשיטות להחליט בדעת ד) סתירה במ"ש להחליט הב"ש דא"צ לכתוב כינו ארון בדעת הב"ש דא"צ כלל הן אמת דלכאורה נראה כן לכתוב כינוי ארון:
ממ"ש הב"ש כאן גבי שם ארון ע"ד הש"ע וס"ש ונ"ש דכן עיקר אכן באמת כ"כ בביאורי לט"ג דיל"ע בזה, דהנה המעיין בביאר לס"מ שם הנה עיקר טעמו בזה ע"פ מ"ש בשם אברוש דכל שנשתנה הכינו בניקד משם העיקר צ"ל ולכן ה"ה בשם ארון דהוא בקמץ ממילא צ"ל דהוא משונה משם אהרן וגם ארנן אף שאינו משונה בניקד מ"מ כיון שהוא בלא"ה משונה הרבה משם העיקר דינו כאברילפא וצ"ל, וא"כ הא הב"ש בשם אברוש ואברילפא העלה כדעת ס"מ דצ"ל מספק ואיך החליט כאן בפשיטות דלא כס"מ והם ממש דין אחד וכ"כ בזה בארוכה שם:
ה) גם במ"ש הרב הנ"ל בנידון מ"ש במה שלא כתבו שם ארה והנה מתחלה תפס עלי במה שהעתקתי שם ארה בהא וחשד אותי שלא ראיתי סוף דברי הפ"ת בשם הכרם שלמה בשם הח"ס דדינו בא' ואח"כ יצא להכריע דהעיקר כדברי הח"ס באלף ודלא כמ"ש התשובה מאהבה בשם הנוב"י דאף דשם ארה יוצא משה"ק מ"מ הביא בשם הרה"ג מוולאזין בספרו משיב דבר שהעלה דמה שאמרו דביוצא משה"ק דינו בהא הוא דוקא בש"נ משא"כ בש"א וגם הוא הביא סיוע לזה ממ"ש הב"ש בכ"מ בשא"ב בשם בונא ובשא"מ מונא מאשקא עוד כתב דבהא יש חשש שיבואו לקרותו בחולם כמ"ש בס"ש דנמצא שם ארו בואו ובסוף העלה לסייע ידי המסדרים
ה) במה שתפס עלי במ"ש שם ארה בהא וגם במ"ש להכריע כמ"ש בח"ס דדינו בא' וביאור דהעיקר כמ"ש בנוב"י דצ"ל בהא. ועפ"ז מיושב ג"כ מה שהעירו כמה אחרונים בנידון כמה כינוים שמבואר בכמה ספרים דדינם בהמכונה ובאמת נמצאים בתנ"ך שהם שם עצם. וישוב דעת הט"ג בשא"ב והשגה על הרב שהע"מ בזה. עוד ישוב לדעת הנוב"י הנ"ל עפ"י מ"ש הט"ג בשנ"מ סק"ט:
דמטעם ספק זה אם דינו בהא או באלף נכון להשמיטו לגמרי ולסמוך א"ע על דברי הב"ש דהו"ל קיה"ש וכן עשה כמה פעמים הלכה למעשה ע"כ תו"ד, והנה מתחלה אומר דמה שהריץ ראשו לעמוד במקום גדולים להכריע בנידון כתיבת שם ארה דלא כדעת הנוב"י הנה לא זכה לכוון שיחתו דהנה בלא"ה לכאורה לפלא על הגאונים הנ"ל במה שכתבו בהא איך אשתמיט להו מקרא כתוב בדה"א ז' ל"ח שמבואר שם שם ארא בן יתר באלף וגם על הח"ס לכאורה יל"ע א' דלמה הוצרך להכריע מטעם דארה בהא הוא לשון קללה שבאמת הוא דקדוק חלוש וכמו שאבאר לקמן ולמה לא הכריע בזה מטעם הנ"ל ועוד דכפי הנראה מדברי הכרם שלמה הנ"ל דאף שכתבו באלף מ"מ כתבו בהמכונה כמ"ש הנוב"י ולפמש"ל הי' צ"ל בדמתקרי (וכ"ז הי' בהעלם דבר מהרב המחבר הנ"ל שלא הרגיש בזה כלל) וכמ"ש האחרונים בכ"מ דבכל קיה"ש שהוא שם לעצמו דינו בדמתקרי אכן לאחר העיון נראה דבאמת מה"ט הכריע הג' בנוב"י לכותבו בהא והוא ע"פ מ"ש הט"ג בשא"ב בשם בונא דבס"ש כתב דבד"ה נמצא שם בונה בהא לאיש וכתב בט"ג דמה"ט כתבו האחרונים כאן לכותבו באלף דוקא כיון דידענו דשם בונא באיש זה אינו לשם העצם דהא לס"ת עולה בשם בנימין הרי דאף דהא במקום א' אין קפידא כ"כ מ"מ בחרו יותר לכותבו בא' כדי להבדילו משה"ק ולא יבואו לטעות דהוא שה"ק וא"כ בנ"ד דבשה"ק הוא בא' בודאי כ"ש דנכון להבדילו משה"ק ולכותבו בהא כדין כינו היוצא משה"ק כדי שלא יבואו לטעות עליו שהוא שה"ק וה' במקום אלף בודאי דאין קפידא:
וראיתי בספר שלחן המערכות במ"ש להשיג על הט"ג בזה ממ"ש הוא עצמו בשם חנה כיון דבש"ס נמצא כמ"פ שם חנה בהא ותיבת חנה בעצמה הוא לה"ק לכן דינו בהא ועפ"ז העלה דיש לכתוב בונה בהא ולענ"ד דבריו תמוהים דבשלמא כאן שפיר כתב הט"ג דכיון דבד"ה לא נמצא כ"א בהא ולכן אם נכתוב באלף בזה שפיר יבדילו בין קודש לחול וידעו שהוא שם כינו משא"כ בשם חנה דבאמת נמצאו שמות חנה בש"ס בין באלף ובין בהא א"כ סוף סוף איך שיכתבו לא יהי' בזה שום היכר והבדל דהא אף באלף באמת הוא בש"ס שם העצם לכן שפיר כתב שם להכריע דעדיף לכותבו בה' דה' במקום אלף אין קפידא, עוד נלפע"ד דדוקא בשם חנה וכדומה דבאמת אין שם שום חילוק בנידון כתיבת דמתקרי או המכונה כמבואר למעיין שם דבין בא' ובין בהא דינו בדמתקרי לכן שפיר דמי לכותבו בהא משא"כ בנידון שם בונא וה"ה בנידון שם ארה דודאי יש חילוק בזה דאם נבוא לכותבם כטכסיס כתיבת שה"ק בודאי יצטרך לכותבם בדמתקרי כיון דהוא שם לעצמו ואף אם נאמר דכ"ז דוקא במה שהוא מצוי עתה להיות שם לעצמו כמו בחנן וכדומה משא"כ בנ"ד שבאמת אין מצוי עכשיו שיהיה שם לעצמו, ובהכי הי' אפשר לישב במה שחתרו איזה אחרונים לחפש בשמות כמה וכמה כינוים שנמצאו בדברי הב"ש וכתב דדינם בהמכונה מטעם שמצאו בד"ה שהם שמות העצם ועפ"ז העלו דצ"ל בדמתקרי (יעו' בשם ארי' ובשלחן המערכות בשם מיכא ובט"ג בשם מיכל ותמר ותקוה ועוד בכמה שמות אכן למ"ש א"ש דאדרבה כיון שאנו רואין דבאמת באיש זה אינו שם העצם א"כ אדרבה צריך להבדיל בין קודש לחול שלא יבואו לטעות דהו"ל שם העצם ול"ד לאלחנן חנן דבאמת גם עתה מצוי שיהי' שם העצם לכן שפיר דינו בדמתקרי:
ומ"מ עדיין יל"ע בזה ונפלין ברבוותא לפמ"ש לעיל בשם מן דדעת כמה גדולים דאף במה שאינו שם אדם מ"מ כל שיש להמלה פתרון בלה"ק והוא שם דבר ויוצא משה"ק דינו בדמתקרי וא"כ לכאורה כ"ש בנ"ד שהוא באמת שם לאדם ואפשר לומר דהוא על פי מה שכתבתי לעיל בשם מהרי"ב דעד כאן לא נסתפקו כי אם במקום שאין לתלותו בשם לע"ז משא"כ במקום שיש לתלותו בשם לע"ז בודאי דינו בהמכונה ואף לדעת היש"ש שם היינו דוקא במקום שיש עכ"פ איזה ספק שמא הונח לו בעצם ע"ש הכתוב משא"כ במקום שברור לנו שהונח מתחלה לשם הלע"ז בודאי דינו בהמכונה א"כ י"ל דבכל הכינוים הנ"ל הוה ברור להו להאחרונים שהונחו מתחלה לשם הלע"ז ולכן שפיר כתבו דצריך לכותבם בכטסיס כתיבת שם הלע"ז ובהמכונה, ויהי' איך שיהי' עכ"פ בנ"ד בודאי יפה כוון הנוב"י לכותבו דוקא בהא דאל"כ יהי' בזה איזה חששות לענין דמתקרי וכמ"ש כמה אחרונים באמת דבשמות כה"ג צ"ל בדמתקרי ובמ"ש בהא באמת אין בזה שום חששא דה' במקום א' אין קפידא ובפרט שיוצא משה"ק כמו שיתבאר לקמן, עוד נלפענ"ד דבחרו לכתוב בהא ע"פ מ"ש הט"ג בשנ"מ סק"ט ובלק"ש עיירות וכתיבת ס"ק י"ג בשם מונטשא ובילא וצומלא דיש כמה וכמה שמות שהברתם נוטה לסגל ובא' צריך לקרותו בקמץ ולכן עדיף לכותבם בהא ואף שאנו נוהגים לכותבם באלף היינו מטעם שעיקר הנחת השם היתה בקמץ משא"כ בשם שאינו מצוי כ"כ וא"י טכסיס כתיבתם בשטרות בודאי עדיף לכותבו בה' יע"ש, ועפ"ז י"ל דה"ה בנ"ד עדיף לכותבו בהא כיון דבזה יכול לצאת כל החששות וכמ"ש:
ו) ומה שחשש הרב הנ"ל מטעם שכ' ו) סתירת דבריו במ"ש הח"ס דארה בהא הוא לשון לחשוש בארה בה' קללה הנה באמת כבר נמצא ויכו ח מטעם שהוא לשון קללה, כזה בנידון כתיבת שם ריבה דהב"א ובו מבואר דבאמת לפי הביא בשם מהרמ"ח דדינו בא' והוא. מ"ש שנמצא שם זה בד"ה כתב דדינו בהא מטעם שיוצא משה"ק בא' גם הח"ס יודה ובח"ס כתב דאפשר דדינו בא' מטעם דבשם כינו צ"ל בהא וגם דבהא הוא לשון מריבה ומורה על בלא"ה הביאתי דבאמת איזה ריעותא וציין למ"ש הב"ש גבי, לא ברירא לי' להח"ס ישעי' הרי להדיא דגם הג' בעל ב"א דבר זה:
לא חשש לזה וכ"נ באמת לפענ"ד ממ"ש הב"ש בכללים דאין דורשין השמות ואף אם מורה על איזה ריעותא ועי' בט"ג שציין להא דישעי' דרמ"א הכריע גבי שם גדלי' דאין לחוש בכ"ז ואף דבב"ש שם הביא שיטת שאר האחרונים שהעלו דצריך ליתן כה"ג ב' גיטין היינו דוקא בצירוף שאר הטעמים שמבואר שם אכן מחמת חשש ריעותא לבד בודאי דאין לחוש כלל לפענ"ד אף לענין כתיבת הא במקום א' וכ"ש בנ"ד לכתוב אלף במקום הא ובפרט בנ"ד דבלא"ה יש חשש גדול בכתיבתו באלף מטעם שכ' הט"ג וגם מטעם דמתקרי וגם מדברי הח"ס נראה להדיא דע"כ לא כתב לחשש בזה כ"א מטעם דלא נזכר דשם ארא בא' הוא שם לעצמו דהרי לא כתב שום דבר מענין דמתקרי כלום וכמש"ל, אכן למ"ש בודאי דלית דין צריך בשש דודאי גם הוא הוה אזיל ומודה לדברי הנוב"י הנ"ל דעדיף לכותבו בהא כדי שלא נצטרך לבוא לחששות הנ"ל ועוד דהמעיין בח"ס שם גבי שם ריבה דלא ברירא לי' לחלוק על הב"א בזה וכתבו בלשון אפשר לתרץ דברי מהרמ"ח וא"כ אין ספיקו מוציא מידי ודאי של הנוב"י והב"א ובעל תשובה מאהבה ובפרט בנ"ד:
ז) גם במה שהכריע הרב הנ"ל דבשמות אנשים אף ביוצא משה"ק אין דינו בהא הנה אף שהביא כן בשם הרה"ג מוולאזין מ"מ לפענ"ד אין זה ברור דהנה המעיין בב"ש שא"א גבי שם אדא במ"ש דשה"ק דינו בהא וכן הוא בש"נ וסיים דכינו הבא משה"ק ג"כ דינו בהא ומזה נראה להדיא דס"ל דגם בש"א ג"כ דיני בה"א וכ"נ להדיא ממ"ש הב"ש בכל כ בסי' ט"ו בסתם דכל כינו היוצא משה"ק דינו בהא וכ"כ הג"פ להריא דהנגזרים מלה"ק בין באנשים ובין בנשים כותבים בהא וכ"נ מסתימת דברי הב"ש בש"ס קכ"ט בשם ס"ש וט"ז דבכל כינו הבא משה"ק כגון סאייה משרה דינו בהא, הן אמת דמה שהביא כן בשם הט"ז לכאורה צ"ע דהמעיין בט"ז באות ס' הביא דברי הלבוש שהעתיק שם סאייה בהא והוא השיג עליו דדינו ו) סתירת דבריו במה שהחליט דבש"א אף ביוצא משה"ק אין דינו בה' והערה בדברי הט"ג במ"ש דאם אין בשה"ק שום ה' אזי אף ביוצא משה"ק אין דינו בה' והערה בדברי השהמ"ע במה שיצא לחלק בזה וישוב דעת הב"ש ושאר אחרונים בזה בתרי אנפי. בא' כמו בילא דהו"ל שם הלע"ז אכן המעיין בדבריו גבי שם ריסא באמת כתב כמ"ש הב"ש כאן בשמו דריסה כוין שבא משה"ק דינו בהא משא"כ בהיסא שבא משם הלע"ז דינו בא' יע"ש שוב ראיתי בב"ש שא"ס שהרגיש בזה ויעו' במ"ש בזה וכ"נ דעת הג' בעל מים חיים במ"ש בנידון שם צלי' ובנידון שם חייקא לזכר דכיון שבא משה"ק שאין בו הא דינו באלף מלבד בשם צלי' הכריע לכותבו בהא מטעם שמצא בזה"ק שכתוב שם זה בהא (והנה אזיל לשיטתו דס"ל כמ"ש הט"ג דגם בשמות הנשים א"צ לכותבו בהא כ"א במקום שגם בשם העצם נמצא בו הא) הרי להדיא דס"ל דאין לחלק בזה בין שא"א לש"נ וכ"נ מדברי הנוב"י ושו"ת תשובה מאהבה בנידון שם ארה וכ"נ ג"כ דעת הח"ס ממ"ש דאין לכותבו בהא מטעם דהוא לשון קללה משמע דאם לא היה בו ריעותא זו בודאי הי' דינו בהא:
הן אמת דלפ"ז יל"ע במ"ש הב"ש בשם בינא מבנימין ובשם מונא ומאשקא ובשא"א בשם אליקא ובשא"י בשם הוצקא דהא המה כולם משה"ק ונכתבים בא' אכן באמת האי כללא דכייל הב"ש ושאר אחרונים דכינו הבא משה"ק דינו בהא לכאורה צ"ע דהא גם בש"נ נמצא כמה פעמים דאף ביוצא משה"ק מ"מ נכתבים בא' יעו' בשנ"מ גבי מרים מעסא וגבי ראחציא ויעו' בשנ"צ בשם ציפא דהב"ש העתיק בא' ובט"ג סק"א העתיק בהא (ואפשר דב"ש מיירי בא"י שם העריסה) וראיתי בט"ג בשנ"ב ס"ק ח"י ובשנ"ש סק"ב וכ"ה בפ"ת בקו"ה בשם חנה שיצאו לחלק דמ"ש דדינם בהא היינו דוקא כשנמצא גם בשה"ק שלהם הא אכן במקום שגם בשה"ק שלהם אין בו שום הא אף בשיוצא משה"ק דינו בא' והסכים לזה גם בספר מים חיים וכמש"ל, אכן באמת גם זה צ"ע עדיין ממ"ש הב"ש בשנ"א בשם סתירה מאסתר דדינו בהא וכ"כ בשנ"ז בשם זאפירה או סאפירה דדינו בהא אף שאין בשה"ק שלהם שום הא וכ"כ הט"ג עצמו בשנ"א ס"ק י"ב בשם אסנה דכיון דנגזר משם אסנת דינו בהא וכ"נ באמת ממ"ש בס"ש גבי שם בוליסא דאם נגזר משם בול הי' דינו בהא ויעו' בט"ג שנ"ב וכ"נ גם דעת הג"פ בענין שם אסתרולה מאסתר יע"ש ויעו' בב"ש שנ"ר בשם ריבלא שהעתיק בא' ובט"ג תמה עליו דדינו בהא יע"ש (ויעו' במ"ש בפ"ת בשם הח"ס בזה) ויעו' באחרונים מ"ש בשם הב"א דשם חנציא דדינו בא' ולכאורה לשיטתו אדרבה דינו בהא דהא הוא משם חנה שיש בו הא' וכמ"ש באמת בזה בפ"ת בשם מהרי"ש (יעו"ש בשנ"ח) וראיתי בס' שד"ח במה שכ' לתרץ דבעל ב"א מיירי דוקא במקום שידוע שגם שם העריסה הי' חנציא וא"כ אינו יוצא משה"ק והג' מהרי"ש מיירי כשידוע ששם העריסה הי' חנה ועפ"ז כתב לתרץ גם דברי ספר חא"ש דבסי' קכ"ד כתב דדינו בא' ובסי' קל"ז כתב דדיני בהא, אכן לפי מה שראיתי בשלחן המערכות (בשא"ח סק"ו) במה שהעתיק דבריו שבסי' קכ"ד במ"ש להשיג על מ"ש המהרי"ש הנ"ל דדינו בהא מטעם דיוצא משה"ק וסיים הוא ז"ל דלא שמיע לי' דבר זה הנה מזה נראה להדיא דלא ס"ל לחלק כן דא"כ הו"ל לתרץ דברי הג' מהרי"ש הנ"ל דמיירי בשידוע ששם העריסה הי' חנה ובפרט למ"ש הרב בעל שד"ח הנ"ל שם (הוא בסי' ל"ד סק"י וי"א) דאף בספק אם הי' שם העריסה חנה דינו בהא דלא כמ"ש בשו"מ וגם בדברי הב"א קשה להעמיס כן דכל כה"ג הו"ל לבאר בהדיא, ויעו' שם בשד"ח במ"ש בשם דברי אמת דשם שבתולה דינו בהא מטעם דנגזר משם שבת וכ"כ עוד בשם הג' בעל ברכ"י בשם שבתי' דנגזר משם שבת הרי להדיא דלא שמיע להו האי כללא דהא בשם שבה אין בו שום הא (וגם מזה נראה בעליל דאף בש"א ס"ל דביוצא משה"ק דינו בהא) וכ"נ גם מדברי הח"ס בסי' כ"ח גבי שם רויה דאם הוא בא משם רות דינו בהא יע"ש:
וראיתי בספר שלחן המערכות שם בשא"ח שיצא לדון בדבר החדש דמ"ש דדינו בהא היינו דוקא בשנמצא כל האותיות משה"ק כמו בשם בול וסאפירה ואסתורלה וכן מיכלה בכה"ג אמרינן דדינו בהא אף שאין בשה"ק שום הא וכן היכי שלא נמצא בקיה"ש שום אותיות נוספת על עיקר שה"ק כמו אלחנן חנה ג"כ דינו בהא (אף שאין בו כל אותיות משה"ק) ולכן ברחציא שחסר בו אות למד וכן בחייקא שחסר בו אות מם משם חיים דינו בא' ובשרציה ורחלה וחיימקה וכן בחנציה דינו בהא. אכן באמת דבריו תמוהים ממ"ש הב"ש בשנ"ס גבי שם סאייה דדינו בהא והא שם חסר מאותיות השה"ק וגם יש בו אותיות נוספת ואפ"ה דינו בהא וכן נראה ממ"ש בשם הט"ז דבשם ריסה מרבקה דינו בהא ובשם זה בודאי יש בו גרעון והוספה על שה"ק כמובן:
והנה לכאורה היה נראה לומר דבכל מקום שיש בשה"ק הא אף שיש בקיה"ש חסרון והוספה משה"ק דינו בהא כמו בשם סאייה וריסה אכן במקום שאין בשה"ק הא אזי שפיר יש לחלק דבמקום שיש בו כל אותיות השם או שאין בו שום אותיות נוספת על עיקר השם בכה"ג דוקא דינו בהא. אכן באמת לאחר העיון גם ז"א דהא בשם מאשקא ממשה אף שיש בשה"ק הא מ"מ מבואר בב"ש דדינו בא' וא שיש בו כל אותיות השם וכן נראה ג"כ ממ"ש בשם מונא ממשה והוצקא מיהודה (דאף שהם משה"ק שיש בו הא מ"מ דינו בא') וכ"נ מהא דשם בינא מבנימין דהא כפי הנראה אין בו שום אותיות נוספת על עיקר השם ודינו בא' וכ"נ ג"כ ממ"ש הג"פ בשם בוליסא דאם הי' נגזר מבול הי' דינו בהא אף שאין בשה"ק שום הא ואף שיש בו הוספה על עיקר השם:
ומה שנלפענ"ד בזה דהוא ע"פ מ"ש הג"פ בשם בילא (והובא בט"ג שנ"ב ובכללים ס"ק י"ג) דלדעת המהרי"ט אף שיש לקיה"ש איזה פי' בלשון לע"ז מ"מ דינו בהא והוא ז"ל כתב דמהא דשם בילא נראה דכל שיש לקיה"ש איזה פי' בלשון לע"ז שוב אמרינן דדינו בא'. ועפ"ז א"ש הכל דמה שנמצא בב"ש ושאר ס"ש איזה כינוים בא' היינו מטעם שהי' ידוע להם שיש להכינו הנ"ל איזה פי' בלשון לע"ז ומ"ש כמה פעמים דדינו בהא היינו דוקא במקום שידעו שאין למלה שום פי' בלשון לע"ז וממילא ה"ה לדידן בשמות כאלו שלא נמצאו בב"ש ושאר אחרונים ג"כ הדין כן דאם לא נמצא להם שום ביאור בלשון לע"ז דינם בהא בין בש"א ובין בש"נ ובין שיש בשה"ק הא ובין שאין בשה"ק שום הא:
עוד נלפע"ד דהוא ע"פ מ"ש הט"ג שם בכללים דאף בכינו הבא משה"ק מ"מ אם רגילים לחתום בשטרות ובאגרות בא' דינם בא' ואין לשנות ועפ"ז י"ל דמה שנמצא בב"ש ובס"ש כמה פעמים בא' היינו מטעם שחקרו ומצאו שכן דרכם בזה בשטרות ואגרות אכן במקום שאין לנו בירר בזה בודאי הדרינן לכללא דדינו בהא ולפ"ז בנ"ד בשם ארה בודאי דדינו בהא דלא כמ"ש הרב הנ"ל. וגם במ"ש לחשוש בזה מטעם דשמא יבואו לקרותו בחולם כמ"ש בס"ש שם ארו לפענ"ד אין בזה שום פקפוק כלל דהנה ל"מ למ"ש הג"פ ובט"ג בשא"ש גבי שם שלום דכל שהשם כתוב כהלכתו אין לחוש לשמא יבואו לטעות כלל בודאי דאין שום חשש בנ"ד ואף למ"ש בט"ג שם בדרך אפשר דכל שיש לתקן הקריאה שפיר יש לתקן מ"מ יודה בנ"ד, חדא דודאי אין בזה שום טעות כלל דאדרבה מדלא נכתב בוואו ממילא יקראו אותו כהלכתו ועוד דבאמת אם הי' בזה שום חשש א"כ אף אם יכתוב אותו בא' ג"כ יוכל לטעות לקרותו בחולם:
ח) גם במ"ש בסוף דבריו דמטעם הספק אם דינו בהא או ח) סתירת דבריו במ"ש בא' נכון להשמיטו לגמרי וכן עשה דבשביל ספק אם דינו בה' או בא' נכון להשמיטו כמה פעמים למעשה דבריו תמוהים לגמרי ושכן עשה מעשה:
דהנה חוץ ממש"ל דודאי אף לכתחלה יכול לכותבו בהא הנה אף אם נחליט כדעתו דיש בזה ספק מ"מ הא ודאי דאסור להשמיטו מטעם הנ"ל דהא דעת כל האחרונים דאם כתב הא במקום א' אין קפידא כלל ובנ"ד אף מי שירצה לכותבו בא' בודאי אין בו שום חשש כלל כמ"ש הט"ג בשא"א ס"ק כ"ב דבכה"ג כ"ע מודים דאף א' במקום הא כשר יעו"ש, וכ"כ בכ"מ בזה. וא"כ האם אמר יאמר שבשביל ספיקות כאלו נבוא לשנות ולהשמיט שם הכינוים בודאי דיש בזה חששא מאחר דלדעת ס"מ עכ"פ צריך לכותבו:
וגם בזה אישתמיט ליה דברי תשובת הרמ"א שכתבתי לעיל שכ' דאין להשמיט אף שם כינו האבות בשביל חשש דמתקרי ואף דאין בהשמטתו שום חשש כלל לענין דיעבד כמש"ל וכ"נ מדברי כל האחרונים בכמה תשובות במה שהרבו לחתור ולחקור בכל כה"ג ולא בחרו להשמיט שמות כאלו. ושוב ראיתי בג"פ בס"ק נ"א שחשש לדעת הלח"ר בשם שמואל מולי אף לענין דיעבד (והביא שם שדעת הלבוש ומהרי"ט דצריך לכתוב כל קיה"ש כשנקרא כן בפי כל יע"ש ובס"ק קל"ב) אם לא שיש צד להקל וא"כ במקום שיש בזה ספק אם הו"ל באמת קיה"ש לכאורה הו"ל ס"ס לאיסורא שמא כדעת הג"פ ושמא באמת אין זה קיה"ש. ושוב ראיתי בשד"ח בסי' מ"ב ס"ק ט"ו שהביא כן בשם הרה"ג הצ' מהרמ"מ בס' צ"צ בסי' רי"ח. ואף אם נאמר כדעת הב"ש ושאר אחרונים דאף בכה"ג כשר בדיעבד מ"מ לענין לכתחלה בודאי הס מלהזכיר להשמיט שמות כאלו במקום שעכ"פ בדיעבד בין בא' ובין בהא כשר וכ"ש לפי מה שבארתי לעיל בשם מהרי"ו דע"כ לא כתב להכשיר בלא כתבו שם הכינו כ"א במקום שכותבין וכ"ש או עכ"פ היכי שכבר ניתן הגט יע"ש א"כ איך נאמר להשמיט שם כזה דשמא דינו ככינו בודאי דאין זה אלא תימה. גם במ"ש הרב הנ"ל להסתייע ממ"ש הט"ג בשנ"מ סק"ז הנה כבר כתבתי לעיל דאף לדעת הט"ג שם מ"מ יודה בנ"ד דצ"ל:
ט) סתירת דבריו במ"ש בנידון שם פאלינע דא"צ לכותבו מטעם דהו"ל מיעוטא דמיעוטא וביאור בדברי הנוב"י בסי' פ"ח וגם ביאור דעת הפמ"א בזה. גם מבואר בו דין חדש דאפ"ל דאף בשם דקרי לי' מידמ"י מ"מ אם רוב עסקיו עם אותם האנשים צ"ל וגם אם מקפיד שיקראו אותו בשם זה דוקא ג"כ צריך לכותבו. גם מבואר פי' דברי הב"י, בשם הקונדרסין פלפול ארוך בדין מידמ"י ישוב לקושית האחרונים דאמאי לא חיישינן לשמא במקום נקב קא שחט מטעם סמוך. הכרעה דלענין שמות בעינן מיעוט חשוב הכרעה בדברי הנוב"י במ"ש דשם פילץ שנקרא בפי הרוב יש בו די אף לכתחלה לפמ"ש הב"ש מטעם דהו"ל מטעם חניכא. הכרעה דאף אם יש אחד או שנים שאינם קוראים בחניכא מכל מקום מקרי שפיר חניכא שהכל קוראי' בשם שהבעל והאשה מקפידים שיקראו אותם דוקא בשם זה אפ"ל דאף בשביל א' או ב' ג"כ צ"ל באם הכל
ט) גם במ"ש הרב הנ"ל בנידון שם פאלינא בפשיטות דא"צ לכותבו מטעם דהו"ל מיעוטא דמיעוטא דאין לחוש הנה מלבד שכבר הארכתי לעיל בזה הנה גוף דבריו צ"ע דהנה מה שהביא כן בשם הנוב"י בסי' פ"ח הנה המעיין בנוב"י שם במ"ש דאם אחד או ב' וכדומה קורים אותה פילץ הוה מיעוטא דמיעוטא משמע דדוקא באחד וב' הו"ל מיעוטא דמיעוטא משא"כ בנ"ד ואף לפי מ"ש במק"א דממ"ש וכדומה משמע דאף ביותר מב' הו"ל מיעוטא דמיעוטא וכמ"ש שם באמצע התשובה בד"ה ועכשיו במ"ש שצ"ל מיעוט דשכיח דאל"כ כמאן דליתא דמי יע"ש. אכן כ"ז דוקא באם אינם באמת רק אחד באלף או עכ"פ במאה וגם אינם כ"א מתי מעט משא"כ באם גם המיעוט המה הרבה אנשים בודאי דאין לזה דין מיעוטא דמיעוטא וכ"נ להדיא מדברי הט"ג בלק"ש בכ"מ ויע"ש בדין ט"ו במ"ש דאם קצת בא' ומב"ב ומשפחתה קורין אותה בשם הראשון צריך לכתוב שני גיטין ואף שכמעט כל בני העיר קורין אותה טובא לבד הרי להדיא כמ"ש דכל שיש מקצת אנשים אף שרובא דרובא אין קורין אותו כן מ"מ צריך לכותבו, וע"כ צריך לחלק כמ"ש דדוקא במתי מספר ואינם עושים רושם לעצמם משא"כ במקום שיש הרבה אנשים שמחזיקים בשם זה אף שרובא דרובא קורים אותו בשם הא' מ"מ דינו כשם טפל עכ"פ וכ"נ לפענ"ד מוכרח ממקומו דהא מבואר בש"ס גבי קטן וקטנה דר"מ חייש בזה למיעוטא אלנ"א דכה"ג לא הו"ל מיעוטא דמיעוטא. והנה קרי ליה גם בשם זה אלא שבשם הב' נקרא באחד מאלף אפ"ל ג"כ דצ"ל. באמת לא נמצא סריס ואיילונית כ"א אחד ממאה או יותר כנודע ויעו' במרדכי סוף חולין במ"ש דמטעם זה יש לחוש אף למידמ"י אם לא שהוא בתרי עניני אכן לשיטת התוס' בכורות כ' ושאר הפוסקים דמה שאינו מצוי הו"ל מידמ"י ע"כ צ"ל כמ"ש, וכ"נ להדיא דעת החו"י (הובא בפ"ת לחו"מ בסי' של"א סק"א) דדוקא באחת ושתים בעיר הו"ל מיעוטא דמיעוטא אכן אם יש כמה נשים המקפידות הו"ל מיעוט ממש יעו"ש. ואף דמדברי הרב בעל פנים מאירות נראה לכאורה דאף בכה"ג הו"ל מיעוטא דמיעוטא שהרי כתב דמה שהא"י קורין אותה פראסניטץ הו"ל מיעוטא דמיעוטא נגד רוב יושבי המדינה הרי דאף שודאי גם המה הרבה אנשים מ"מ נחשבים מיעוטא דמיעוטא בערך אנשי המדינה. אכן י"ל דבאמת שם הו"ל רק אחד מאלף נגד אנשי המדינה ובכה"ג ס"ל דהו"ל מיעוטא דמיעוטא אף בכה"ג. עוד אפ"ל דשם מיירי בשם שקורין הא"י והנה בשם הא"י הנה בלא"ה מבואר ברמ"א דהו"ל שם טפל נגד שם ישראל ולכן בכה"ג דאף בא"י הו"ל רק שם המיעוט שוב הו"ל דין מיעוטא דמיעוטא (והנה למ"ש בנוב"י שם דכיון דכותבין בשטרות וכתובות כן מצטרף בהדי מיעוט הקריאה והו"ל עיקר א"כ לכאורה ה"ה בהיפך בנ"ד דהפמ"א דודאי שם בהא דפמ"א בשטרות וכתובות היו כותבין כשם הישראל וא"כ בצירוף עם הרוב הו"ל בלא"ה מיעוטא דמיעוטא. אכן י"ל דכ"ז לא מהני כ"א בנידון דהנוב"י דמיירי בקריאת המיעוט בפי ישראל משא"כ בנ"ד דהפמ"א דמיירי בשם הא"י א"כ אין בזה שום סיוע מכתיבת ישראל כיון דהם כותבים ג"כ באופן אחר) ובהכי א"ש ג"כ מ"ש בפמ"א שם ומוטב שלא נכתב אותו כלל דמשמע לכאורה דבאמת אם הי' נכתב ג"כ אין חשש כ"כ. והנה באמת המעיין בשבילי לקט שבסוף הט"ג בסי' ח' יראה דבכה"ג דהו"ל רק מיעוטא דמיעוטא גרע משם הנשתקע ואף בדיעבד פסול אכן למ"ש א"ש דבאמת בנ"ד לא הו"ל מיעוטא דמיעוטא אלא בצירוף הטעם דשם העכו"ם בלא"ה הו"ל שם טפל ומ"מ גם אם כתבו אינו מזיק דסוף סוף הרבה אנשים קרי לי' הכי וצ"ע בגוף התשובה שם:
עוד נלפענ"ד דכ"ז דוקא במקום דהשם דקרי לי' רובא הוא באמת שכיח ומצוי יותר משם דקרי לי' מיעדמ"י אכן בנ"ד דודאי רוב עסקיה הוא רק עם האנשים אשר כגילה וקוראים אותה בשם החדש בודאי דצע"ג דאף דמבואר בג"פ בכ"מ דהשם דקרי לי' רוב בני העיר הו"ל שם עיקר נגד שם המיעוט אף שרוב עסקיה עם המיעוט מ"מ באמת עדיין לכאורה יל"ע בזה ממ"ש בהג' מל"מ בפ"ג מהל' גירושין דאע"ג דהספרדים קרי לי' בשם נפתלי מ"מ כיון שרוב עסקיו עם האשכנזים שפיר י"ל דשם צבי הו"ל עיקר והביא כן בשם הפמ"א יע"ש. ושוב מצאתי בשד"ח בסי' ל"ה סק"ז שהביא דבאמת בפ"מ שם מסתפק בזה וכן בס' עז"ן כתב להסתפק בזה ואף אם נחליט בפשיטות כדעת הג"פ הנ"ל מ"מ י"ל דכ"ז דוקא לענין מ"ש הג"פ דאין לדונו כשם העיקר מטעם זה משא"כ בנ"ד לענין דיצטרך לכותבו בודאי י"ל דכ"ע יודו דסוף סוף שם זה מצוי ורגיל בה יותר משם הא' וא"כ איך נאמר עליו דהו"ל מיעוטא דמיעוטא ויהי' נפסל בכתיבתו. עוד אפ"ל דע"כ לא כתבו הפוסקים לחלק בזה אלא במקום שאין הבעל והאשה מקפידים מלקרוא אותם בשמות האחרים משא"כ בנ"ד דודאי המה מתביישים בשמות הראשונים הנ"ל ומקפידים שיקראו אותם דוקא בשמם שהתחקו מחדש בודאי כ"ע יודו דצריך לכותבו דבענין זה אין לנו אלא השם שהחזיק לעצמו ובפרט דהגט הוא לשון הבעל, ובפרט לפי מ"ש לעיל דנ"ד אפ"ל דדמי לשמ"ח והנה המעיין בב"י במ"ש בשם הקונטריסין דאין קורין אותה כלל בשם השני ואיך יכתוב עליו דמתקרי יע"ש ומלשון זה משמע דאם הי' עכ"פ אחד או ב' שיקראו אותה בשם זה שפיר צריך לכותבו וכ"נ באמת דהא אף בנשתקע לגמרי דעת הב"י שם בפי' הא' דצריך ליתן ב' גיטין וא"כ בנ"ד בודאי די"ל דצ"ל לכתחלה אף בעיקר השם וע"כ צ"ל דבשמ"ח שאני. הן אמת דהמעיין בב"י שם גבי חיים ביבנט כתב ג"כ לשון זה דאין קורין אותו כלל משמע דבאמת אם הי' נקרא כן בפי איזה בנ"א אף שהם מיעוטא דמיעוטא צ"ל אפ"ל דנקט לשון זה משום סיפא שכ' דאם כתבו אף בדיעבד פסול ובכה"ג ס"ל להב"י דדוקא בכה"ג שאין שום אדם קורא אותו בשם זה פסול אם כתבו אכן אם הי' אפילו א' או ב' באלף קורין אותו כן שוב לא מקרי נשתקע לפסול אף בדיעבד ודלא כמש"ל בשם הט"ג בש"ל, או דמיירי דבאמת הי' נקרא מתחלה בשם הא' ואח"כ נשתנה שמו ובכה"ג אפ"ל דגם הט"ג יודה דלא מפסיל בדיעבד עכ"פ כ"א בשאינו נקרא כלל בשם הא' דע"כ לא פסל שם כ"א בשלא נקרא מעולם בשם זה כ"א בפי אביה ואמה דלא הי' לשם זה התחלה כלל:
עוד נלפע"ד דהתם כיון שקורין אותו בשם ביבנט שהוא פי' שה"ק חיים ס"ל להב"י דלא מקרי שם הא' נשתקע כ"א באופן שאין שם אפילו מיעוטא דמיעוטא שיקראו בשם הא' דהא בלא"ה דעת הג' מל"מ דכל שנקרא בשם הלע"ז שהוא פי' שה"ק לא מקרי נשתקע יע"ש וא"כ י"ל דאף לדעת הב"י כאן דאף בכה"ג מקרי שפיר נשתקע מ"מ עכ"פ יודה דלא הו"ל נשתקע כ"א בנשתקע לגמרי עוד אפ"ל דהב"י אזיל לשיטתו שכ' לקמן שם בשם המהרי"ק דבשם העריסה אף בנשתקע לגמרי צריך לכותבו בשם העיקר (הן אמת דלכאורה דברי הב"י שם צ"ע דהא המעיין במהרי"ק שם יראה דלא כתב כן כ"א בשם בלי דהכל יודעים שאינו כלל לכן שפיר לא מקרי שם הא' נשתקע יע"ש) וא"כ ס"ל דשם העריסה עדיף בזה אף משמ"ח (ואף דנגד שם החולי דינו כשם טפל מ"מ נגד שאר השמות יש לו מעלה דאף בנשתקע צ"ל ואף לשם העיקר) ולכן כתב דאף לדעת הקונדריסים לא מקרי נשתקע כ"א באופן שאין קורין אותו כלל בשם זה משא"כ אם נקרא כן אף בפי א' או ב' גם הקונדריסים יודו דצ"ל ולא מקרי נשתקע. שוב מצאתי בספר שד"ח בסי' ל"ה סי' ל"ד הביא בשם הרב תורת חסד דאם אין שם אלא איש או אשה פרטית שקורא לה שם אחר שלא הוחזק א"צ לכותבו דבטל היחיד במיעוטו משמע להדיא דדוקא בא' א"צ לכותבו משא"כ במקום שיש הרבה אנשים וע"ש בסי' מ"א סי' ו' בשם מוהרמ"ב דבד"מ רצה להוכיח מדברי התו"ח הנ"ל דבשביל איש אחד או ב' שקורין אותו בשם זה אינו יוצא מדי נשתקע והוא השיג עליו דבתו"ח מיירי דוקא בשם שלא הוחזק בו והיינו דקרי לי' ולא עני משא"כ בשם דקרי לי' ועני הנה כל שיש מי שקורא אותו בשם זה בתדירות צ"ל. עוד הביא שם בשם שער אשר דאף לפי דעת הדב"מ דבשם דקרי לי' רק א' או ב' הו"ל נשתקע מ"מ בשם דקרי לי' פורתא גם הוא יודה דצ"ל ופי' הוא שליט"א דר"ל בזה דס"ל דלדעת הדב"מ לאו דוקא היכי דליכא דקרי לי' רק א' או ב' אלא ה"ה היכי דנקרא כן בפי איזה אנשים רק שהם מודמ"י א"צ לכותבו ואף בדיעבד י"ל דהו"ל שם הנשתקע דמ"ש בש"ס רובא מרים ופורתא שרה היינו דוקא במיעוט סתם משא"כ במידמ"י ולדעת הג"מ הנ"ל אף בא' או ב' רי להוציאו מדי נשתקע ולכן העלה דעכ"פ יש לחוש לדבריו במידמ"י ואין דבריו מוכרחים דאפ"ל דדעת השעא"ש הנ"ל דאף לדעת הדב"מ הנ"ל היינו דוקא בא' או ב' משא"כ באם יש עכ"פ איזה אנשים הרבה אף שהם רק מידמ"י גם הוא יודה דצריך לכותבו וכמ"ש שם בשם כמה ספרים דס"ל דאף במידמ"י צ"ל, ויסודם מדברי הב"י בשם הקונדריסים הנ"ל ואף שכ"כ דאפ"ל דדעת הקונדריסים דוקא בשמ"ח או בשם העריסה מ"מ י"ל דבשמ"ח ושם העריסה באמת די אף בא' או ב' ובשם אחר שוב אין די בזה וצ"ל עכ"פ מידמ"י: