הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן ל
שאלני ח' אחד בב"ק פ"ו חרשו נותן לו דמי כולו אם הפי' שאינו שומע ואינו מדבר כמו הפי' חרש בכל מקום או אינו שומע לבד, ורצה להביא ראיה מדברי התוס' שהקשו מהא דעירוכין חרש יש לו דמים והתם הלא הוי חרש סתמא שאינו שומע ואינו מדבר:
ואנכי השבתי לו דפשוט הפירוש חרשו שאינו שומע לבד וראיה לזה מדברי הרמב"ם פ"ב מהל' חובל ומזיק שכתב הכהו כנגד אזנו וחרשו נותן לו דמי כולו ופשוט דממכה שכנגד אזנו לא ניטל ממנו רק חוש השמע, ועוד מפורש יותר לעיל מזה בהל' ז' שכתב הך דינא דהכהו כנגד אזנו וחרשו שמפרש אח"כ כיצד כו' וכתב אח"כ בהל' ח' אמר הלה שחירשו פלוני כו' בודקין אותו הרבה שיודע שאינו שומע, עיי"ש ומוכח בהדיא שהפי' הוא אינו שומע לבד וכן מפורש בש"מ שמפרש דהך חירשו קאי על למעלה מזה היינו שאם קטע ידו כו' ואח"כ קטע רגלו כו' ואם אח"כ חרשו דהיינו שאינו שומע אינו ראוי כלל למלאכה עיי"ש ודוחק לחלק דלהאי פירושא הוי אינו שומע לבד אבל להמפרשים דחירש לאדם שלם שאני, וראיתי בנוב"י אה"ע סי' נ"ג שכתב בהדיא דהך חירשו נותן לו דמי כולו איירי שאינו שומע לבד והביא ראיה מזה דבאשה הוי זה מום גדול ובמק"א הארכתי בדברי הנוב"י ואכ"מ אבל גוף הדבר פשוט הוא ולא כתבתי רק להוציא מלבו של אותו חכם: