הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן כט
(גיטין ל"ח) ואימא ה"מ בכספא אבל בחזקה לא כו' עי' פירש"י כגון שבאי שהחזיק בו וקנאו בחזקת יאוש כשהפקירו רבו כשנתיאש הימנו כו' וצ"ע הלא קיי"ל יאוש אינו קונה בגזלן וכן ס"ל לרבא גופיה ב"ק ס"ז והאיך קונה העכו"ם, וי"ל דרש"י ס"ל דהא דיאוש אינו קונה בגזלן הוא רק משום השבה דבגזילה איכא מצות השבה ובעכו"ם דליכא מצות השבה ממילא יאוש קונה ויעוי' בעירובין ס"ב ברש"י ובתוס' שם וכונת רש"י שם דבפחות משו"פ כיון דישראל לא קפדי ממילא הוה כיאוש והא דדייק הגמ' בע"ז דאם אינו קונה משיכה בנכרי למה חייב מיתה י"ל דבכל גזילה חייב משום דהוציא ממון מרשות בעלים דהא כל גזילה יצאה מרשות בעלים, ויעוי' סנהדרין ע"ב ע"א והדברים ארוכים, אבל בפחות משו"פ אין שייך זאת משו"ה אין לחייבו להא"י רק אם נכנסה לרשותו וקנאה, ומשני הגמ' משום דצעריה, ומאי לא ניתן להשבון לאו משום דקנו הא"י רק דמצות השבה לית ביה, וממילא בפחות משו"פ א"צ כלל להחזיר אף דלא קניה אבל בשו"פ כיון דהוי של ישראל יוחזר אפילו שאין כאן מצות השבה אבל בכל שעה הוא גוזלו וכ"ז לשיטת רש"י אבל באמת יש כאן שיטה אחרת ואיירי בשבאי דמחמת מלחמה נגעו בה, ודרך מלחמה הוי קנין לא"י ול"ה גזילה כלל בדיניהם כיון דדרך העולם הוא וכן נהוג בדיניהם ולעת הפנאי אאריך בזה: