הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן כח
(ב"ק ק"ה) אמר רבא גזל ג' אגודות בג' פרוטות והוזלו ועמדו על שתים חייב להעמיד לו אחרת ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח כו' טעמא דאיתיה בעיניה כו' אע"ג דהשתא לאו ממונא כו' ה"נ אע"ג דהשתא כו' בעי שלומי כדמעיקרא ויעוי' בקה"ח סי' פ"ח שכתב הטעם משום דכיון דגזל צריך לקיים והשיב את הגזילה אף דאינו שוה והוליד מזה דגזל כלי למאן דס"ל דחייב על כולו אפילו פחות משו"פ כיון דאית ביה שו"פ כשהוא בעיניה צריך להחזיר דמים יעו"ש:
ולענ"ד תמוהים דבריו מאד דהלא התם הטעם משום דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואף אם הוזל דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא מ"מ משלם קרן כשעת הגניבה וה"נ כיון דמעיקרא שויא פרוטה כ"ז שלא מחזיר לו הגזילה חייב לשלם לו דמים דמעיקרא. אבל הכא גבי כלי דמעיקרא נמי לא היה שויא כ"א חצי פרוטה מהיכי תיתי שיתחייב פרוטה ואע"ג דלא קיים מצות והשיב מ"מ לא (נוכל לחייבו ממון כיון דלא היה בשעת גזילה שו"פ וכמו דאמרינן שם בגמ' בעי רבא גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת כו' גזילה אין כאן מצות השבה אין כאן ויעוי' בתוס' דלא בעי למיפשט אלא דלא מעכב מצות השבה אבל מצות השבה מיהא לא קיים וה"נ אע"ג דלא קיים מצות השבה לא נוכל לחייבו יותר ממה שגזל ועי' בתוס' לעיל ס"ה ד"ה גופא כו' שכתבו בהדיא וא"ת דאמר רבא בגזל ג' אגודות כו' אמאי לא מייתי ממתני' דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה כו' וי"ל כו' דהתם שם איתיה לגזילה בעין הויא בת השבה כו' הרי דעיקר הטעם הוא כנ"ל משום דבשעת הגזילה נתחייב בדמיה אם אינו מחזיר הגזילה בעין ולא שייך זאת אם גם בשעת הגזילה אינו שו"פ וזה פשוט מאד: ובדבר עיקר הספק של הקצות אם אינו מחזיר לו נ"ל דתליא באשלי רברבי דהנה התוס' ב"ק י"א ד"ה אין שמין כתבו דגנב וגזלן שאני דצריך להחזיר הגזילה או דמיה ויעוי' ברא"ש שביאר יותר וכתב דצריך להחזיר לו גוף הכלי כדכתיב חיים שנים ישלם או דמיהן דמה לי הן כו' כיון שיכול לקנות בהם כעין שגזל יעוי"ש ולפ"ז אם הכלי הוא פחות משו"פ פשוט דצריך להחזיר לו כלי דוקא ולא דמיה כיון דהמעות הוא פחות משו"פ ולאו בר השבה הוא א"כ אף דהמעות א"י לתבוע כיון דהוא פחות משו"פ אבל הלא עיקר התביעה היא הכלי אשר אף פחות משו"פ נזקקין לה כן הוא פשוט לדעת הרא"ש והתוס' בב"ק אבל התוס' בב"מ צ"ז כתבו בשם רשב"ם דהא דאמרינן חייב כו' היינו דוקא דפחת נבילה לאו דניזק הוא בגנב וגזלן אבל התשלומין הוא אפילו בסובין ולפי שיטה זו נראה דבכלי שהוא פחות משו"פ אם אינה בעין א"צ להחזיר הכלי דהלא אין עליו חיוב אלא מדמי הכלי ובהדמים אין בה שו"פ ואינה ניתנה ליתבע בדיינים, ויעוי' בחו"מ סי' שס"ד סעי' ה' ובש"ך שם:
(ב"מ מ"ה ע"א) תוד"ה אין לי כו' גגו כו' כגון שהכישה כו' ולכאורא תמוה דהלא הוי משיכה וקונה אף בגזילה כמו לעיל כ"ו ע"ב וי"ל דס"ל להתוס' דבעינן הכשה ברשות שהמשיכה קונה דהיינו בסימטא וכדומה, וכן דייקי לשון התוס' שהכישה במקל מחצירו של בעה"ב ונכנסה כו' וזהו ברור כונתם ומה דחיאנו התוס' כמ"ש רש"י בב"מ י' נ"ו גיטין ע"ז שנכנסה מעצמה וגגו כו' ונעל בפניה דלדעתם אין זה גניבה רק גזילה שנמנע מלהשיב ובזה יש ליישב הא דהשמיטה הברייתא דגגו חצירו וקרפיפו גבי גנב וי"ל דהוא תי' הברייתא דס"ל דמשיכה אינו קונה בכל הבהמות כמו גמל וחמור עי' ב"מ ט' והרמב"ם לשיטתו דמשיכה קונה בכל הבהמות, ולפ"ז לא ס"ל כהתוס' וגם אם הכישה ברשות שאין המשיכה קונה והלכה מחמת לרש"י המשיכה קונה סגי בהכי ועי' בל"מ פ"ב מהל' גניבה בדעת הרמב"ם דקרא לה והיא באה ל"מ בגניבה ואינו מוכרח: