הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן כה
לחכם אחד. ע"ד מה שנסתפק בשומר קרקעות שאין בו חיוב שומרים אם ישנם בכלל שמירת נזקין שיכנסו תחת הבעלים בחיוב שמירתן ובתשלומי הזיקן ופשטה רום כתר"ה מסוגית הגמ' ב"ק נ"א ע"ב משהניחו משתמש ומלישנא דרש"י ז"ל דהוה ליה שואל על חלקו של חבירו. לכאורא היה עוד מקום להתעקש בזה דשא"ה דהוה בור של שני שותפין והיה חיוב שמירה על השותף הזה מעיקרא רק דגם על השני היה חיוב שמירה וכיון שזה השואל חלקו לחבירו ונסתלק משמירתו ממילא חייב השני על כולו, והרי אין כל חיוב חדש על המשתמש רק מה שנפטר הראשון, וממילא חייב השני ועי' בחו"מ סי' ע"ז ובש"ך ותומים שם ובב"ק י"ג שלמים שהזיקו לא צריכא לגבות מבשרן נגד אימוריהן כו' אבל בבור של אחד ובבור חבירו וקיבל שמירתו י"ל דכמו שאין עליו דין שמירה נגד הבעלים לא חל עליו גם חיוב שמירת היזק והבעלים לא נפטרו מחיוב הראשון עי"ל דשא"ה דאיירי בבור של מים וגם המים מצטרפין לחייב הנזק של בור כמו דאיתא התם בור שמונה ומהם בט' מים כו' ועל המים הלא איתא בהו חיוב שמירה דלא חשיבי כמו קרקעי ויעוי' ב"ב ע"ט וברמב"ם הל' מעילה (ועי' בע"ז נ"ט ואמאי הא מחוברין נינהו ל"ל דתטמינהו כו' ויש לחלק):
אבל באמת הדין עם כתרה"ג ומוכרח מהא דאיתא בדף ט' שור ובור שמסרן לחשו"ק חיב הא לפקח הבעלים פטורים ולחזקיה איירי בשור קשור ובור מכוסה ולר"י איירי בשור מותר ובור מגולה עיי"ש (ומשמע דחזקי' ור"י לא ס"ל צד תמות במקומה עומדת דאל"כ הלא בשור היה חייב על הבעלים גם בפקח שסתם מסרן משמע ש"ח ויש להאריך בזה ולעשות ציצים ופרחים ואכ"מ) וכן פסק בהדיא הרמב"ם פי"ב מהל' נזקי ממון המוסר בורו לשומר חייב בנזקיו ואם מסרו לחשו"ק כו' והובא גם בטור ובשו"ע סי' ת"י הגם דסבירא להו בסי' ש"א ובסי' ס"ו דאין דין שמירה ל"ש בעבדים וק' אף להתחייב בפשיעה ויעוי' בהגר"א שם הרי מפורש דאין גורם הפטור מחיובי דיני שומר גורם להפטר מתשלומי נזקין והטעם פשוט דחיוב נזקין בשמירה תליא ועל מי שמוטל שמירתו חייב בתשלומי נזקו וכל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו תנן ושטרות ועבדים וקרקעות אף דנתמעטו מדין שמירה היינו רק להפטר מחיוב תשלומין אבל לענין חיוב שמירה נתחייבו כ"א כדינו ש"ח שלא יפשע וש"ש בחיוב שמירתו וראיה לזה מהא דב"מ נ"ח אגרייהו מיהא לפסדי ויעוי' פירש"י שם דנתחייב לשמרו מגו"א: ומטעם זה נלע"ד פשוט דגם בשמירה בבעלים לא יצא השומר מחיוב תשלומי נזקין (ויש להעיר לכאורא מב"ק מ"ז ע"ב ולהסביר ס"ד דגמרא שם דלרבנן אינו חייב בעל חצר אם הזיקו הקדירות וממילא חייב בעל הקדירות אך באמת אין ראיה ויעוי' בש"מ שם) דבודאי בשמירה בבעלים כל דין שומר עליו לענין חיוב שמירה ש"ח כשמירתו וש"ש כשמירתו כמו שפסק הרמב"ם בפ"א מהל' שכירות הל' ד' דאף אם מסר השומר למי שרגיל להפקיד אצלו אם מיעט שמירתו כגון ש"ש שמסר לש"ח או שואל שמסר לשוכר הוי פושע וחייב אפי' שומר הראשון הוי בבעלים וכן פסק בשו"ע סי' רצ"א [ועי' בהה"מ שכתב הטעם משום דשמירה בבעלים אינו פטור רק ברשות השומר הראשון אבל לא ברשות אחר] ויעוי' במפרשים שהקשו על הא דסיים הרמב"ם ואם יש עדים להשומר השני שיפטר הראשון כדין שמירתו ה"ז פטור הלא הוי תחילתו בפשיעה כו' ועי' בל"מ שם והנה אם נאמר דלא קאי סיום דברי הרמב"ם האלו רק על הא דסיים ואפי' אם היה שומר הראשון בבעלים היה אפשר ליישב דהלא כל עיקר הטעם דלא מפטר מטעם שמירה בבעלים הוא משום דלא שייך הפטור כשהוא ברשות אחר א"כ אין לחייבו אלא אם אירע בבית השומר השני דבר המחייבו, אבל אם לא נעשה בבית השומר השני מקרה המחייבו בדין שמירתו לא נוכל לחייבו מטעם תחילתו בפשיעה דהלא על פשיעה ההיא לא נתחייב מטעם שמירה בבעלים, והא שכתב הרמב"ם הטעם שפשע שלא היה למוסרו היינו רק טעם דלא מפטר מטעם שמירה בבעלים כיון ששינה מדעת בעלים אבל מפשטות דברי הרמב"ם משמע דקאי גם על כל השומרים אף אם אינם בבעלים:
ולזאת נראה העיקר בזה ע"פ מש"כ ליישב קושית השב יעקב להקשות על דברי הרמב"ם הנ"ל מב"מ צ"ו בעל בנכסי אשתו כו' למנ"מ כו' בבעלים הוא ולפי הנ"ל הלא נ"מ אם מסר לאחר, וי"ל דהסבר דעת הרמב"ם הוא דהשומר השני אם הוא ברשות הבעלים הוי כאילו בא מכח הבעלים ויעוי' בירושלמי פ' הכותב ובקידושין פ"ק הל' ד' ואף אם שומר הראשון הוי בבעלים עכ"ז חייב ונגד הבעלים הלא הוא בא גם מכח השומר ש"ש או ש"ח וממילא נתחייב השומר הראשון מחמת ערבות דהיכא דגרועי גרעי' לשמירתו יכול לאמר לענין זה לא מסרתי: