אור ברסלב
הליכות אליהו על השולחן ערוך שו"ת הליכות אליהו חו"מ › סימן כד

הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין

שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן כד

סימן כג

חו"מ סי' רצ"ג סעי' ד' ויש מ"ש דה"ה נמי אפי' לא הוחזק כפרן אלא שהיה רגיל בעל הפקדון להפקיד אצלו לזה שהופקד אצלו עתה וכן נמי אי שדר ליה פלניא גברא מהימנא הוא א"י לחזור בו וחייב באחריותו עייאש והוא לקוח מדברי הר"ן והרשב"א ספ"ק דגיטין, ולכאורא תמוה דהרי מבואר לעיל סי' רצ"א סעי' כ"ו לפיכך אם דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השני הרי השומר הראשון פטור מלשלם והמה מדברי הרמב"ם בפ"א מהל' שכירות וא"כ האיך הביא המחבר בסי' רצ"ג דברים הסותרים לזה ובסי' רצ"א סתם ולא הביא שום חילק וראיתי שכבר הקשה זאת הקצה"ח בסי' רצ"ג ונשאר בצ"ע:

ולכאורא היה נראה ליישב בפשיטות שהרשב"א והר"ן כתבו זאת על דברי הגמ' גבי הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי וגבי מעות הלא קיי"ל דאין להם שמירה אלא בקרקע א"כ מאי מהני מה שמוסרם להוליך ע"י מי שרגיל להפקיד הלא גם אם הנפקד בעצמו היה מניחם בכיסו להתהלך באשר יתהלך בשוק וברחובות היה ג"כ חייב אם נאנסו שלא שמרם כדרך השומרים ומכש"כ אם מסרם לאיש אחר שלא בידיעת הבעלים ולפ"ז תהיה הכונה בדברי הר"ן וכן נמי אי שדר ליה פלניא איש מהימנא הוא אע"ג דלא פטרי כו' לא דאמר לו המפקיד לשלוח לו המעות דכיון דגלי אדעתיה שרוצה שיביאם לו שוב אינו חייב לשומרם בקרקע כמו שמבואר בשו"ע סי' רצ"א סעי' כ': וכן נמי צ"ל דאיירי המחבר בסי' רצ"ג אף ששם סתם ולא כתב דאיירי במעות ועי' בתוס' ב"ק ק"ד ע"א ד"ה אינש מהימן הוא כו' ולכאורא לפ"ז ל"ק גם קושית התוס' דבמעות הלא לא שייך המעלייתא שמסר למי שרגילים הבעלים להפקיד אצלו אך דהתם כיון דאיירי דאמר המפקיד לשלוח לו אף אם נאמר דלא הוי ליה דין שליח מ"מ הרי גלי אדעתיה דרוצה ליקח המעות ושוב א"צ לשומרם בקרקע וכמו שמבואר למעלה גם מפורש כן בגמ' גבי קרני שמשי ושפיר הקשו התוס', ולפ"ז לא יהיו סותרים דברי הר"ן והרשב"א לדברי הרב המגיד שכתב בספ"א מהל' שכירות על הא שכ' הרמב"ם היה בידו פקדון ושלחו ביד אחר כו' הואיל והראשון חייב באחריותו וכ' הה"מ נ"מ מטעם זה אם הבעלים רגילים להפקיד אצלו שאין הנפקד יכול לחזור בו שכבר נפטר מאחריותו והעתיקו הסמ"ע בסי' קכ"ה עיי"ש ולפי הנ"ל י"ל דהה"מ איירי בבהמה דהרשות בידו להוליכה ממקום למקום שוב ראיתי בתומים סי' קכ"ה שקדם להקשות מסי' רצ"ג על סי' רצ"א ותי' דבסי' רצ"ג איירי שהוליך הפקדון במקום סכנה וכעין תירוצן של התוס' ב"ק וצ"ע ועי' בקצה"ח דאף דלא הזכיר דברי התומים מ"מ מכלל דבריו דחה תי' התומים וצ"ע:

וראיתי בקרבן נתנאל ספ"ק דגיטין דברי הרמב"ם ספ"א מהל' שכירות והעתיק ע"ז בשם הרב המגיד בזה"ל הוצרך לכתוב טעם זה נ"מ כגון דשויה מריה דפקדון שליח להביא לו או דשליח נאמן גבי מפקיד כו' דלא יוכל לחזור מטעם דאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר מ"מ אם בא לחזור חוזר מטעם אחר והאריך בזה הק"נ שהרמב"ם הוכיח דין זה מדברי הגמ' מדמוקי לה בהוחזק כפרן ולא מוקי ליה בממציא לו המלוה שליח או דשליח נאמן גבי מלוה אלא בודאי אפי' בכה"ג יוכל לחזור עיי"ש. ותמה אנכי על עצמי איך כתב בשם הרב המגיד דברים שכתוב להדיא בהיפוך כמו שהעתקתי למעלה וכן כתב הסמ"ע והש"ך והל"מ בשם הה"מ, גם דקדוקו מדברי הגמ' לאו כלום הוא לפי שיטת הרמב"ם דאם מסר למי שהבעלים רגילים להפקיד באמת אינו חייב באחריותו ולפי שיטת הר"ן הדברים עולים יפה, וע"י במל"מ ספ"א מהל' שכירות ופ"י מהל' מלוה ולוה שכ' ג"כ כהתומים דכל הדרכים בחזקת סכנה והקשה על הרה"מ ונשאר בצ"ע:

תוכן העניינים

הליכות אליהו על השולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה