הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן כג
ראיתי בת' נוב"י מה"ת חלק חו"מ סי' ל"ד שכתב בנידון אפטרופוס שלוה מעות יתומים על רבית בלא משכנות, זה פשוט שאם הב"ד שמינוהו אמרו לו בפירוש שיעשה כטוב בעיניו אז מה שעשה ברשות ב"ד עשה ואף שע"פ דין אין רשאי להלות מעות יתומים כ"א על דהבא פריכא כו' מ"מ אין לאפטרופוס חיוב כיון שהב"ד הרשוהו כו' עכ"פ אין לחייב את האפטרופיס כלל, כמו שמבואר בשאלה אשר הב"ד בעת שמינוהו אמרו לו שיעשה כטוב בעיניו עיי"ש ומקור הדין הוא ממה שמבואר סי' ר"צ סעי' י"ג בהג"ה רמ"א שאם נטל רשות מב"ד מותר לעשות כל מה שירצה עיי"ש, אבל צ"ע מדברי הריטב"א גיטין נ"ב שכתב ג"כ הדין של הרמ"ה והר"ן מקור דברי הרמ"א וכ' ע"ז בשם רבו הרב דוקא שנטל רשות מב"ד בכל שעה אבל לתן רשות בתחילתו לעשות מה שירצו אין רשות לב"ד ואם נתנו להם רשות לא עשו כלום עיי"ש וא"כ דינו של הנוב"י צ"ע:
ועי' בטור בשם הרמ"ה שכ' וז"ל דכ"ז לא מיירי אלא בלא רשות ב"ד אבל ב"ד רשאין לעשות כל מה שיראה להם שהוא תועלת ליתומים עיי"ש, ומוכח בהדיא כהריטב"א הנ"ל דלא הזכיר רק שהרשות ביד ב"ד לעשות אבל לא הזכיר כלל שהרשות ביד האפטרופוס לעשות, ואף שהה"מ כתב בשם הרמב"ן והרשב"א כלשון הרמ"א מ"מ מודו לדברי הריטב"א שגם הריטב"א כתב כן לדעתם עיי"ש וכ"ז אינו אלא לענין לשחרר עבדים (ודברי החמד"ש צ"ע) ולענין למכור קרקעות, אבל בנידון של הנוב"י י"ל דגם ב"ד אין רשאין לעשות כן וה"ה האפטרופוס ברשות ב"ד, דהרי בגמ' וברמב"ם לא הוזכרו תנאים אלו לתן מעות יתומים רק לענין ב"ד ועי' בטור שכ' דממנין אפטרופסים מ"מ כתב דאינו רשאי לתן המעות אפי' בתנאים שהוזכרו רק לפני ב"ד עיי"ש הטעם משום דנותנין אותן קרוב לשכר ורחוק מהפסד ועי' בב"י בשם תלמידי רשב"א דב"ד צריכי כדי ליטול רשות מהם דאין אפטרופוס רשאי להלות מעות יתומים מעצמו בלא רשות ב"ד ומ"מ בעי תנאים הנ"ל ועי' בשו"ע ובסמ"ע ס"ק ט"ז לזאת מכריעים הדברים דלא כהנוב"י:
ועי' ברשב"א גיטין נ"ב שכתב וז"ל אבל בברייתא כו' אפי' אפטרופוס שמינהו ב"ד להאכיל אין כו' היא כיון דמינהו ב"ד הוה ליה כאילו נטל רשות מב"ד בפירוש על מה שהוא רוצה לעשות בנכסיהן דאז ודאי מותר דכל מה שאמרו בברייתא אין אפטרופין רשאין כו' והלכך אצטריך בברייתא לאשמעינן דסתם מינוי ב"ד אינו כנוטל רשות ב"ד מפורש בפרטי המעשים כו' אם כי מתחילת לשונו משמע דלא כהריטב"א רק אם נטל רשות מפורש מהני ולא ממעט אלא מינוי ב"ד סתמא אבל מסוף לשון הרשב"א משמע די"ל דס"ל כהריטב"א דצריך ליטול רשות מב"ד בפרטי המעשים, ועי' בחידושי הר"ן גיטין נ"ב שכתב ג"כ כהריטב"א וז"ל ומיהו משמע דוקא כשנטלו רשות כל שעה כפי מה שיראו ב"ד אבל לא היה כח בידן לתן להם רשות לעולם ואם נתנו לא עשו ולא כלום, וכ"כ הרא"ה ז"ל הרי שיטת הריטב"א והרא"ה והר"ן ז"ל בהדיא בשיטה אחת ולא מצאנו חולק בהדיא: