הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן כב
יבמות ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר אנא בר מיתנא אנא וכולהו נכסי דידי ויבם אמר אנת ברי דידי כו' הוי ממון המוטל בספק כו' ועיין לקמן בפ' אלמנה דף ס"ח ע"א אר"י אמר שמואל זו דברי ר' יוסי אבל חכמים אומרים כו' אוכלין בשביל המשפחה כולה, ופסק הרי"ף שם כחכמים דאוכלין בשביל המשפחה משום דאנן קיי"ל דעובר לית ליה זכיה וה"ה בירושה דממילא וכן פ' הרמב"ן והרשב"א ועי' ברמב"ם פ"ח מהל' תרומות ופשטות דבריו משמע ג"כ דפסק כהרי"ף ויש להאריך בזה ובדברי הכסף משנה שם ואכמ"ל:
ועי' בבא בתרא פ' מי שמת דף קמ"ב ע"א רבא אמר שאני הכא דרפויי כו' ובפי' רשב"ם דסבירא ליה לרבא דעובר לא קני אפי' בירושה דממילא וא"כ לכאורה קשה אמאי לא מיקרי היבם מוחזק דהלא כל זמן שהיה העובר במעי אמו לא זכה העובר ונכסים בחזקת היבם קיימא, גם יש להעיר הלא אף הני פוסקים דפליגי על הנך רבוותא היינו הרא"ש ודעימיה טעמייהו משום דאנן קיי"ל דאב המזכה לעובר קני וכש"כ ירושה דממילא, והרי כתבו הנ"י והריטב"א דקודם מ' יום הוי מיא בעלמא ולא קני רק כשהקנה לו לאחר מ' יום והסכים לדעתם הש"ך בסי' רי"ב עיי"ש וא"כ ה"ה ירושה דממילא דלא זכי העובר רק לאחר מ' יום וכמו דקיי"ל ביבמות עובר מ' יום אינו פוסל וא"כ קשה לכו"ע הלא זכה היבם קודם מ' יום ואמאי לא יהיה נקרא מוחזק נגד העובר שבא להוציא מחזקתו וצ"ע לעת הפנאי ולא באתי בזה רק להעיר: