אור ברסלב
הליכות אליהו על השולחן ערוך שו"ת הליכות אליהו אה"ע › סימן כט

הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין

שו"ת הליכות אליהו אה"ע · סימן כט

סימן כח

תשובה לחכם אחד. הנה בענין שליח שלא ניתן לגירושין המבואר בגיטין כ"ז ולכאורה סותר להמבואר בספ"ב הוי שליח להולכה עד דמטית למקום פלוני כו' ושוי שליח להולכה כו' ותי' הר"ן כיון דשליח שלא ניתן לגירושין אין לו לשנות כלל ממה שאומר לו הבעל אבל התם שצוהו בפירוש כו' והריטב"א פי' דכל הקפידא היא משום בפ"נ ובפ"נ דל"מ רק בשליח שניתן לגירושין, ומשו"ה התם כיון דאי היה משוי שליח הוי שליח שניתן לגירושין יעו"ש וכפה"נ לא ראה הפ"י דברי הריטב"א ויעויין בב"מ שנעלם מאתו ג"כ דברי הב"מ הנ"ל, ויעויין ברשב"א בחי' ספ"ב שעמד ג"כ על קושיא זו ומפשטות לשונו היה נראה כונתו כדברי הר"ן אך התשב"ץ בח"א סי' כ"ה הסב כונתו לכונה אחרת שכיון שבמצות הבעל עשתה האשה שליח זה הרי היה שליח שניתן לגירושין יעוי"ש מה שהאריך ויעו"ש בתשב"ץ שהעתיק בשם הרשב"א אבל התם נעשה שליח ע"פ ציוויו של הבעל ולפנינו איתא עושה שליח ולפי גי' דידן י"ל כונת הרשב"א כהר"ן: ויעויין במהרי"ט ח"א סי' ה' שהביא ספיקת מהר"י אדרבי לענין אמירת בפ"נ במי שהוא אינו שליח להולכה והוא חולק עליו אבל באמת המעיין במהר"י אדרבי הנ"ל כתב ג"כ כהמהרי"ט דאם אמר לשלוחו שוי שליח אפילו אם אמר לפלוני גם כן מהני אמירתו, ולפ"ז גם הדברי ריבות ס"ל כהמהרי"ט דאם עושה מעשה קוף בעלמא לא מהני אמירתו, אבל לשיטת הר"ן י"ל דגם הכא אינו שליח שניתן לגירושין א"כ אין נ"מ כלל בין אם הוא בעצמו עשה לשליח שני או השליח עושהו לשליח. אך לכאורה צ"ע על מהר"י אדרבי הנ"ל דס"ל אם אמר לשלוחו למסור לב"ד פלוני מיקרי דעביד מעשה קוף בעלמא א"כ אמאי מהני להאב"ע דספ"ב אמירתה בפ"נ ויעויין בדברי ריבות שפי' דברי הגמ' דהאשה עושה לב"ד לשלוחים אבל צ"ע דכיון דאמר לה ב"ד שבמקום פלוני הלא הבעל בעצמו עשאם לשלוחים ומשו"ה י"ל דזהו כונת הגמ' ואב"א דאמר לה הוי שליח עד מקום פלוני דלתירוץ קמא ל"מ אמירת בפ"נ רק היכא דהויא שליח שניתן לגירושין אבל להאבע"א מהני גם היכא דלא הויא שליח שניתן לגירושין, ומיושבין בזה דברי התוס' דלא כמו שנתקשה הרש"א ולפ"ז להרי"ף והרמב"ם שהביאו להך ואבע"א יהיה מהני אמירת בפ"נ גם בשליח שלא ניתן לגירושין:

ויעויין בגיטין ל' דלפי גי' הרי"ף ב"ד יכולים לעשות שליח שלא בפניו ויעויין ברא"ש פ' התקבל ומזה הוציאו האחרונים דבעל א"י למנות שליח שלא בפניו לשיטת הרי"ף, ומה שהביאו ראיה מהא דאבא בר מניומי י"ל דהני פוסקים יסברו דהוא צוה להשליח שיעשה שליח לאבא בר מניומי ולא שהוא בעצמו עשאו לשליח וכן משמע מפירש"י מסור מילך קמן כו' ויהיה שליח ב"ד הרי דלא הבעל עשה שליח לאבא בר מניומי. וראיתי בדברי אמת שכתב ג"כ לדחות הראיה מאבא בר מניומי כנ"ל ומה שהביא שם בשם רש"י לפרש הא דאבא בר מניומי אפכא צ"ע, אך לפ"ז יהיה מוכרח הפי' בהרשב"א שלא כהתשב"ץ הנ"ל דאם כהתשב"ץ האיך נסתפק הרשב"א בתשובה אם יכול הבעל למנות שליח שלא בפניו הלא מפורש בעובדא דאבא בר מניומי אע"כ דהפי' בדברי הרשב"א כמ"ש למעלה כשיטת הר"ן, וכונת התוס' בתירוצם בודאי כדברי הר"ן, הרי דלשיטת הר"ן והתוס' והרשב"א אף בנותן לו רשות לעשות שליח הוי שליח שלא ניתן לגירושין, ולהריטב"א ולפי פי' התשב"ץ בהרשב"א אם נותן לו רשות לעשות שליח הוי שליח שניתן לגירושין:

ולפ"ז תהיה נ"מ גדולה לדינא דהלא לפי שיטת הר"ן, והתוס' כל שליח שלא ניתן לגירושין אינו רשאי לשנות דבר מדברי הבעל רק לעשות כמו שאמר ואינו רשאי רק לעשות שליח ולמוסרו לידו אבל לא לשלחו ביד א"י דהוי קפידא בכה"ג ויעויין בהג"ה מל"מ שנסתפק אפילו בשליח גמור אם מצי לעשות שליח שלא ניתן לגירושין ואם כי לכאורא יש לפשוט ספיקא זה לקולא אבל בשליח שלא ניתן לגירושין שמפורש בדברי הר"ן והתוס' והרשב"א שאין לו לעשות רק כמו שאומר הבעל י"ל בודאי דהוי קפידא בכה"ג ויעויין בחת"ס שכתב לחשוש אף בשליח גמור אבל בכה"ג בודאי הוי קפידא וכפמ"ש למעלה דלא נעשה שליח רק בבוא לידו הגט הוי שינוי מלשון הבעל כמו אם אמר זיל יהביה לפלוני וא"ל דהתם משום שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר כו', אבל לשיטת הריטב"א ולפי פי' התשב"ץ בדברי הרשב"א הוי בכה"ג שליח שניתן לגירושין דאינו רשאי לשנות רק ממה שהקפיד הבעל בפירוש, ולפ"ז אם היה מקום לחוש דלא היה ביד שליח ראשון לגרשה היה אפשר להאריך בזה אבל באמת בנ"ד לא אדע מקום להסתפק בזה דהוא פשוט, הנה התשב"ץ כתב בסי' כ"ה וז"ל וכל שליח שהוא יכול לעשות שליח ע"כ הוא ראוי לעשות אותו דבר מכח שליחותו מזה הטעם עצמו לפי שכל שליח הבא אחר אותו שליח מכח שליחותו הוא בא ומשו"ה היה ס"ל לרב אשי שאם מת השליח ראשון בטלו כולן יע"ש, ובמקום אחר הארכתי בזה ולפ"ז ממילא כיון שפרש שבשליח שיעשה תהא מגורשת תיכף הוה כאילו הגיד בפירוש שגם בכחו יהיה לגרש תיכף:

ואף אם נאמר דלא כהתשב"ץ כי יש לפלפל הרבה בדבריו אבל לבד זה הדברים פשוטים כמו שהעיר מעכ"ת כי אין צורך כלל לכתוב לשון זה כמו שמפורש במהר"י ואף הפוסקים שהצריכו לכתוב הוא רק לשופרא דשטרי, ומה שחושש מעכ"ת דאולי גרע מה שפירש לשליח שיעשה ולא לו לעצמו, לדעתי אין כאן חשש כלל מה שהאריך להשני ולא להראשון כיון דמסתמא כן הוא וגילוי דעתא כי הא לאו מלתא היא ויעויין בחו"מ ורמ"א סי' ס"א ורנ"ג, ועוד י"ל דכיון שכותב לו ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ודבורך כדבורי והלא הוא בעצמו אם היה נותן לה סתם באמירת ה"ז גיטך ל"צ מעכשיו כמו שמפורש ברמב"ם וטור ושו"ע סי' קל"ו ממילא הוי כפירש לו בהדיא שתהא מגורשת מעכשיו וממילא דל"ה סתירה ממ"ש לשליח שני ולא לשליח ראשון כי לשליח ראשון די באמירתו ידך כידי ועשייתך כעשייתי כו' ולשליח שני שלא אמר פרש בהדיא ותיכף כו' ולא עוד כיון שכתב נותן אני לך רשות לעשות שליח בחריקך כו' הרי פי' בהדיא כונתו דלו הוא נותן הכח בעצמו שנותן להשני ואף אם נאמר דלא כהתשב"ץ הכא מודו כ"ע כיון שאמר לו בהדיא בחריקך:

והחשש מ"ש עד מאה שלוחים א"י כלל מה חשש יש בזה הלא הבעל בעצמו יכול להרשות לו לעשות שלוחים עד מאה וניזיל בתר לשון אחרון ויהיה בידו באחת לעשות יותר מצ"ט שלוחים ואם באנו לחוש דהוי סהדי חתומי על שקרי דמסתמא הגיד בע"פ כפי הנוסח הרגיל והמה שינו לכתוב יותר חדא דמאין לנו לחוש לזה ועוד דיהיה כדברים שמוכח הטעות כמ"ש בסי' מ"ג ועוד דהלא לנ"ד אין נחוץ כלל השטר הראשון כיון דהעיקר היא ההרשאה השניה ואב"ד שקימו שטר הראשון הלא ב"ד רק על חתימות העדים קא מסהדי:

לזאת בנ"ד הדברים פשוטים כמ"ש מעכ"ת דהגט כשר, חדא כיון דהיה בידו רשות לעשות שליח הוי שליח שניתן לגירושין כמ"ש התשב"ץ ומהרי"ט ודברי ריבות והריטב"א ואף אם נאמר בהני גדולי הראשונים דל"ה שליח שניתן לגירושין כי המה הרבים לפמ"ש למעלה התוס' והר"ן והרשב"א ותוס' רי"ד וגם רש"י ז"ל והרמב"ם והרי"ף מטין לזה עכ"ז אין כאן מקום לחוש כנ"ל. ואין הזמן גרמא להשתעשע ולפלפל בדברים צדדים גם אין דרכי בכך כי אין נחוץ לנ"ד ולא להתיפות באתי:

תוכן העניינים

הליכות אליהו על השולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה