הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו אה"ע · סימן כח
עובדא באה לפני באחד שמו ישעיה דוד בן זאב המכונה וואלף אשר זה איזה שנים אשר דר עם זוגתו וחותנו עם ב"ב בעיר לילין. וזה ערך שנה ומחצה נסע מביתו עם איש א' עובר אורח אשר היה בליליען והמתיקו סוד יחד, וקודם נסיעתו אמר לזוגתו כי נוסע הוא להאראדאק מקום קרוב לליליען כי נצרך לו בשמה, ולא שב עוד לביתו, ואחרי איזה משך זמן הגיע מכתב ממנו מלייפציג אשר נתחבר בשמה עם המיסיאנערן ופה ובלילין הוא מוחזק למומר אך בירור גמור לא נודע רק מאשר כתב כנ"ל ובעת נסיעתו היה ג"כ בקישינאוו לפי הנראה היה גם שמה אצל המיסיאנערן דשם ובקישינעוו הכיר עמו איש א' מהאראדאק והאיש הזה פיתה אותו אשר ישלח ג"פ לאשתו כה סיפר האיש והאיש הזה היה שליח על הגט והביא את הגט להראדאק והגט נכתב כפי שנוהגין בגט מומר דהיינו שכתוב בשם המגרש וכל שום וחניכה ובהרשאה מהב"ד מבואר שהבעל זיכה מקודם את הגט לאשתו ע"י השליח ולרווחא דמילתא צוה להשליח להוליכו וכפי המבואר בשו"ע בגט מומר. והנה הגט נתעכב ביד השליח יותר משנה עד קודם פורים העבר סיבת זה לא אדע בבירור לפי אשר שמעתי מקודם היה מאשר כי השליח בקש ממון הרבה והאשה היא עניה ולפי אשר שמעתי אח"כ הוא מאשר כי היה על הגט שאלות אם הוא כשר:
אמנם זה קודם פורים היה בהראדאק ר' ישראל אבי האשה ומסר לו השליח את הגט ועשה אותו לשליח שני למסור את הגט ליד האשה, וזה איזה שבועות בא לפה אבי האשה אשר הוא השליח השני עם בתו אשר אנכי אסדר להם נתינת הגט ליד האשה באמרו כי הרב דלילין שלח אותו אלי כי הוא לא ירצה לסדר לו כי הוא אומר כי בלילין אין נותנים גיטין ולא ירצה לעסוק בעניני גיטין אף בנתינת הגט מיד השליח ואמרתי לו לאבי האשה הנ"ל כי לא אוכל לסדר נתינת הגט בלתי שיביא לי מכתב מהרב דלילין כי מי יודע איזה דברים בגו ומה גם כי כבר שמעתי כי היה להרב פקפוקים על הגט ולא אדע איזה, כשמוע זאת אבי האשה אשר הוא השליח השני כעס ואמר איזה דברים על ענין השליחות אשר לא אוכל לכונם עתה, ובעת הזאת היה גם גיסו של השליח דוד האשה בביתו והוא אמר כי השליח אמר בזה הלשון "איך וועל אריין ווארפין דעם גט אין פייער ווארום איך קען שוין דאס ניט טראגין" אך הוא דיבר עוד איזה דברים ואנכי וגם הוא איננו יכולים לכונם ואיני זוכר אותם כעת באופן אשר יש לי ספק אם לא היו דברים אשר המה ביטול על השליחות שלו ובכ"ז שלח אח"כ שליח ללילין והביא לי מכתב מהרב והרב כתב כי באמת שלח אותו אלי, והפיקפוקים שהיו לו על הגט הוא (ובזה הלשון כתב לי הרב) א' מחמת כי בגט מומר מזכה המומר מקודם את הגט להאשה ע"י השליח כי זכות הוא לה ובזה עברו כמה מכתבים קודם קבלת הגט אחרי אשר היה הגט ביד השליח בהראדאק ע"ד ביאתה אליו ללייפציג ולראות עיני היה נדמה כי גם היא נדחתה מלקבל הגט וחששתי אולי מחמת זה נתבטל הגט, וע"ז השיב לי הגאון דקאוונא שליט"א (כי הרב דלילין היה בקאוונא ושאל מהגאון דקאוונא ע"ז) כי מדברי המכתבים רק גילוי דברים ולא ביטל והגט כשר והספק השני היה על הגט כי בהאראדאק מקום אשר דרו שם היא עם בעלה שעיה דוד מקודם כתב לו הרב דהראדאק אשר היתה נקראת רק בשם צירא ובהגט כתוב שם צירל לבד, ובלילין יש שקורין אותה צירא ויש שקורין אותה צירל וגם סיפרו לי כי בעלה ישעיה דוד היה קורא אותה בעת רצון עמה בשם צירל ובעת כעס היה קורא אותה צירא ובהמכתבים אשר עברו ביניהם כמדומה לי שכתב אליה בשם צירל, א"כ בודאי לכה"פ שם צירל שם טפל שלה ובמקום עיגון יש לסמוך על שם הטפל כה כתב לי הרב דלילין, אך לא אדע מתוך מכתבו אם גם זה מ"ש דהוי לכה"פ שם טפל כו' הגיד לו הגאון דקאוונא או שהרב הנ"ל כתב כן מעצמו:
ושאלתי אנכי בפה את אבי האשה איך קורא הוא וב"ב את האשה ואמר לי כי קורין אותה תמיד צירל ושאלתי אותו איך היו קורין שם זקנתה אשר היא נקראת על שמה ואמר לי צירל ושאלתי לגיסו דוד האשה הנ"ל אשר הוא דר בפה ואמרו לי כי זה תשעה שנים אשר היתה בפה איזה ימים ולא יותר, ומאשר כי הגט היה מונח זה זמן כביר ולפי אשר ראיתי כבר התחילו איזה אותיות להתלבן קצת לזאת לא חפצתי לדחות נתינתו וסדרתי נתינת הגט ליד האשה וקודם הנתינה שאלתי את אבי האשה אשר הוא השליח השני לפני הב"ד אשר נצטרפו עמי לנתינת הג"פ, אם זוכר את הדברים אשר דבר לפני על נתינת הגט, ואמר כי אינו זוכר אותם, וסדרתי את נתינת הגט אח"כ כד"ת ואחר הנתינה אמרתי להאשה כי כתב היתר לא אוכל לתת לה עד אשר אתיישב ע"ד ביטול השליחות:
אמנם אחרי נסיעתם נודע לי כי כבר היתה האשה בפה זה ערך ארבעה שנים איזה ימים וגם מקודם היתה בפה כמה פעמים איזה ימים בכל פעם ובבית דודה בפה קורין אותה בשם צירא ולא צירל, וגם סיפר לי אחי אמה השני כי זקנתה אשר היא נקראת על שמה היתה נקראת צירא ולא צירל וגם על המצבה שלה אשר היא קבורה בפה חרות שמה על המצבה צירא ולא צירל. וא"כ נראה ברור כי גם האשה המגורשת היתה נקראת מעריסה צירא ולא צירל, ומאביה אין ראיה כי הוא איש בור ואינו יודע את חומר הנושא וחפצו להתיר את בתו, רק זאת סיפר א' לפני כי חמיה וחמותה אשר זה ערך עשרה שנים אשר דרו איזה משך בפה והאשה המגורשת היתה בפה אצלם פעם א' עם בעלה ופעם א' לבדה וחמיה וחמותה וכן בנם בעלה הנ"ל קראו אותה בפה צירל ועוד פעם אחת היתה בפה בעת אשר חמותה לבדה היתה בפה והיא קראה אותה צירל, וזולת חמיה וחמותה ובעלה קראו אותה בפה צירא ולא צירל באופן שבפה מקום הנתינה מיעוטא הוא דקרו אותה צירל ורובא קורין אותה צירא:
ובהצטרפות כל המקומות יחד לא אדע כי אפשר כי יהיו שוים כי אף שהרב דהראדאק כתב כי בשמה קראו אותה צירא נראה דהוא רק מה שאמרו לו אנשי הראדאק עתה אבל בעת שהיו דרים שמה היו גם אלו שקראו אותה צירל דהלא כל ב"ב אביה דרו ג"כ שם ואביה אמר לי כי הם קוראין אותה תמיד צירל ולפי מה דמשמע מדברי המגיה במשל"מ פ"ג מה"ג דאזלינן בתר אלו שרוב עיסקו עמהם א"כ י"ל דהך שם צירל הוי לא רובא דודאי עם ב"ב עסקה עמהם יותר מאחרים אכן ראיתי בס' נוב"ש שמביא בשם הת"ג בשם הג"פ דאין אנו משגיחין בתר רוב אשר עסקיו עמהם רק בתר רוב העיר: והנה המגרש זה זמן כביר אשר לא נשמע ממנו ולא נודע עתה מקומו אם הוא בלייפציג או לא, ואף אם הוא בשמה מי יודע אם אפשר לקבל ממנו גט אחר ואם יתרצה עוד בזה, וגם השליח הראשון לא נמצא עתה בהראדאק כי נסע למרחוק ולא יבוא לביתו עד סוף הקיץ ואפשר עוד יותר וגם אם יבוא אפשר כי יהיה קשה אשר יתרצה עוד הפעם למסור את הגט אם לא בריצוי כסף וגם אם יתרצה הלא דבר קשה כי לא יתרצה רק למסור לשליח שני והאשה היא עניה אשר אף הוצאות קטנות אין לה וגם אם יהיה מונח הגט זה זמן כביר אולי יתקלקל באופן שלפסול את הגט לגמרי הוא מקום עיגון וגם להמתין על השליח הראשון הוא מקום דחק גדול:
והנה מחמת זה שלא נכתב בהגט רק שם צירל היה נראה שהוא כשר במקום עיגון וכמו שמבואר בפ"ת אה"ע סי' קכ"ט ס"ק ה' בשם הג"פ דבמקום דחק ועיגון גדול די בשם טפל לחוד, איברא דלכאורה י"ל דהכא גרע משם טפל דהלא הכא נראה דשם צירא היה מעריסה וא"כ י"ל דשם צירל הוא קיצור השם משם צירא דגם אריכות הל' בסוף הוא קיצור שקורין אותה לגעגוע וכמו שמבואר באחרונים, וכיון דהקיצור שם צירל אין קוראין אותה רק המיעוט א"כ י"ל דהוא גרע משם טפל וכמו שמבואר בט"ג בליקוטי שמות שנשתנו מ"ת ס"ק י"ח שפסול אף בדיעבד, ועי' בט"ג בליקוטי שמות כללים ס"ק ט"ז די"ל דאף אם הרובא קורין בקיצור השם הוא גרע משם טפל: והנה אם רובא קורין בשם הקיצור מבואר להדיא בט"ג שמות אנשים אות מ' ס"ק כ"ח גבי שם מתת בשם תשובה מאהבה שהוא כשר, ועי' בס' חידושי אנשי שם להגאון מהר"ש קלוגער סי' מ"ד שהאריך בזה וע"ש שהביא להבית אפרים שהביא ראיה מהרלב"ח לענין שם גזול וגזאלה לפסול והוא כתב דאדרבא מהרלב"ח משמע דחניכה שרבים נקראו כך הוי שם בפ"ע ואף דהוא בתורת קיצור חשוב כשם לעז בפ"ע וכשר, וא"כ לפ"ז נראה דאף אם המיעוט קורין אותו בשם קיצור כזה דרבים נקראו כך חשוב ככל שם טפל כיון דשם כזה שרבים נקראו כך אף אם הוא בתורת קיצור חשוב ככל שם לעז, א"כ אם רובא קוראין אותו הוי ככל שם עיקר ואם מיעוטא קורין אותו הוי ככל שם טפל, וא"כ כיון דשם צירל הוא שם שרבים נקראו כך דהוא שם המבואר בב"ש שמות נשים אות צ' ומסתמא רבים נקראו כן, ואדרבה שם צירא לא נמצא בכל ספרי שמות וא"כ כיון דמיעוטא קורין אותה בשם זה צירל הוי ככל שם טפל שכשר במקום עיגון:
איברא דראיתי בשו"ת שיבת ציון סי' פ"ז דהביא למהרלב"ח הנ"ל אשר בס' חא"ש הנ"ל וכתב בשמו להיפך דאם שם גזול הוא שם בפ"ע לא יחשב לקיצור שם מגזאלה אף שרובא קוראין אותה גזול דכיון דשני שמות חלוקין הן יש לחוש שהוא שינוי שם מגזאלה לגזול וע"ש שכתב לענין עובדא דידיה בענין שם מתת דשם מתת אינו חלוק מן מתתיהו דכל הנקראים מתת שם הקודש שלהם מתתיהו לכך הוי קיצור השם וכיון שהוא ידוע ונקרא בשם מתת אין זה שינוי השם והוי כחניכה שהכל קוראין אותו וכשר יעוי"ש. וא"כ לפי הנ"ל דשם צירל הוא שם בפ"ע שרבים נקראו כן א"כ הוי שינוי השם ואף דשם צירל הוא קיצור מצירא הלא גם שם גזול הוא קיצור מגזאלה ובכ"ז הוא פסול אם רבים נקראו גזול, והנה ס' מהרלב"ח אינו פ"י לעיין בו ובאמת סברא זו כתב ג"כ הט"ג בשמות אנשים אות א' ס"ק ב' לענין שם אליהו שהכל קוראין אותו אליה בלא ויו יע"ש, אמנם שם בט"ג ס"ק ל"א הביא בשם הנוב"י דבגט ע"י שליח דקשה לעשות שני גיטין יש לכתוב אלי' לבד דהוי כחניכה שהכל קוראין אותו:
ועיין בנוב"י מ"ק סי' צ' שכתב על זה כמו שמחלק באות ח' ולפי הנראה הוא תמוה דהלא שם באות ח' גבי חזקיה כתב הב"ש דהוא משום ממ"נ וא"כ בשם אליהו לא שייך הך טעמא אך לפי הנראה דכונתו דלא ס"ל הך ממ"נ רק כמו שכתב הט"ג שם גבי חזקיה ס"ק א' דמיירי שהכל קוראין אותו חזקיה בלא ויו וסברת התה"ד דכשר משום דכיון דהכל קוראין אותו בלא ויו הוי כחניכה ועיין בט"ג בשם גדליה שכתב שכן דעת הט"ז, וא"כ גם מדברי התה"ד והט"ז והט"ג מוכח דאף דשם חזקיה וגדליה בלא ויו הוי שם בפ"ע בכ"ז הוי כחניכה וכמדומה לי שכן נוהגין וכבר היה אצלי גט שנשלח לפה שסדר אותו הגאון מו"ה אלעזר משה אב"ד דק' פינסק ז"ל וכתב ג"כ כן הרי דבדיעבד אין חוששין לזה ואף די"ל דהוא רק משום דספק לנו אילו באמת שמו אליה בלא ואו. אמנם מדברי הנוב"י (וכן מוכח מדברי הט"ג והט"ז בשם חזקיה וגדליה בודאי) משמע להדיא דס"ל באף אם שמו אליהו בוא"ו אם כתב בלא ואו כשר דהוי כחניכה שהכל קוראין אותו, וא"כ אף בקצור השם דהוי שם אחר אם רובא קוראין אותו הוי כחניכה שהכל קוראין אותו, וא"כ אף אם רק מיעוטא קוראין אותו י"ל דהוי שם טפל וכנ"ל: והנה ס' מהרלב"ח אינו ת' לעיין בו אמנם לפי אשר ראיתי מדברי השיבת ציון כפי שהביא דבריו י"ל דאין ראיה ממנו אף אם נימא כמו שפירש דבריו השיבת ציון הנ"ל, (ונראה כמו שכתב החידושי א"ש דהרי סיים וחקרתי ועיקר שמה היתה גזול גם אומרים שיש נשים בארצות המערב ששמן גזול לאלפים וי"ל דכונתו דלכך הוי חניכה כוון שבארצות המערב הוא שם בפ"ע ושם בפ"ע הוי חניכה ורק בקיצור שאינו שם בפ"פ ס"ל דלא הוי חניכה דלא כהמבי"ט אך מלישנא דהמבי"ט כפי שהביאו השיבה ציון הנ"ל נראה להיפך דקיצור שאינו שם בפ"ע הוי חניכה והיכי דהוי שם בפ"ע לא הוי חניכה ועיין בחידושי א"ש שם מה שכתב בשם הבית אפרים ואף אם נימא כמו שפירש השיבת ציון בדעת המהרלב"ח ז"ל וגם לדעת המבי"ט י"ל) די"ל דס"ל כדעת קצת מפרשים שכתב הג"פ הביאו הפ"ת סי' קכ"ט ס"ק ה' דאף אם כתב שם העיקר לבד פסול דבעינן שיכתוב כל השמות, וא"כ אף אם הוא כחניכה שהכל קוראין פסול אם היה שמה גזאלה ורק אם גזול הוא קיצור השם הוא עדיף וכמו שיבואר להלן בשם הת"ש. אך לפי מה דקי"ל דבחניכה שהכל קוראין אותו כשר גם אם כתב קיצור דהוא שם אחר כשר וצ"ע בגוף שו"ת מהרלב"ח הנ"ל:
ולענ"ד נראה לדון בזה עוד דהנה בס' חידושי אנשי שם הנ"ל סי' קפ"ב כתב דהג"פ הביא בשם הרשב"א דאם לא היה נכתב רק בת פלוני ולא נכתב שמה כלל כשר ורק אם כתב שמה ושינה פסול אף שכתב בת פלוני, והנה בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק כ"ח כתב בשם שו"ת מהרי"מ דאף אם נאמר דאם לא כתב רק שם טפל פסול ולא משום דשם טפל הוי כשינוי רק דשם טפל הוי כחסר ולכך בשם אביה דחסר כשר גם שם טפל כשר וע"ש שכן איתא בב"ח ועי' בפ"ת שם ס"ק ה' שכתב כן ג"כ בשם החמדת שלמה. מעתה לפ"ז י"ל דהא דבשם עצמה פסול שם טפל זהו רק אם לא כתב שם אביה אבל אם כתב שם אביה דבזה אם לא כתב שמה כשר אף אם כתב שם טפל לבד כשר, אך עיקר הדברים מה שכתב בשם הרשב"א דאם לא כתב רק בת פלוני כשר הוא תמוה דבב"י סי' קכ"ט הביא בשם הרשב"א להדיא להיפך וס' ג"פ אין ת"י לעיין בו, ואולי דט"ס הוא ולא בשם הרשב"א כתב זה רק בשם אחר:
אמנם לענ"ד י"ל דהכא עדיף משם טפל די"ל דכל שם צירא הוא קיצור השם משם צירל דעיקר השם הוא צירל שהוא נמצא בב"ש ושם צירא לא נמצא בכל ספרי שמות וא"כ דמי לשרה שארקא דאף אם שם העריסה שארקא אם כתב שרה כשר כיון דהנקודות שוות וכמו שמבואר בב"ש שמות נשים אות ב' יע"ש איברא דלא נהירא לומר כן דעיקר השם הוא צירל ושם צירא הוא קיצור דמאי אולמא צירל לומר דהוא עיקר מצירא ואף דבב"ש לא נמצא צירא רק צירל אין ראיה מזה כי עניני השמות כתב כל א' כפי שהיה במדינתו ובמקום הב"ש לא היה נמצא שם צירא רק צירל אבל אצלינו שנמצא השם צירא הוא שם בפ"ע כמו צירל ועיין בחידושי א"ש סי' ס"ד לענין שם ריזא וריזל שכתב להדיא כן:
אמנם לענ"ד יש לדון בזה עוד דהנה בב"ש שמות נשים אות ב' כתב דאם שם העריסה זוסא אע"ג דרובא קורין זוסלין יש לכתוב זוסא ועיין שם בט"ג סק"ח שכתב בשם הד"מ בטעם א' דזוסא וזוסלין חדא וא"כ לפ"ז י"ל דגם צירא וצירל הוא חדא דמה גרע צירא וצירל מזוסא וזוסלין ואף שמבואר שם דרק אם שם הפריסה זוסא כותבין זוסא ואם שם העריסה זוסלין כותבין זוסלין והיינו די"ל דמה שכתב דזוסא וזוסלין חדא הוא דכיון דשם העריסה זוסא אמרינן דמה שרובא קורין אותה זוסלין הוא שקורין לגעגוע והוי כמו קיצור השם והוא חדא עם שם זוסא העיקר שניתן מהעריסה אבל אם לא היה שם העריסה זוסא אם כתב זוסא י"ל דהוא פסול. וכן אם כתב זוסלין ושם העריסה היה זוסא י"ל דפסול דכל אחד הוא שם בפ"ע: אמנם גם בזה יש לעיין דהלא הרמ"א ז"ל בשו"ע סוף סי' קכ"ט כתב כל כינוי שמשתנה מכח לשון המדינה כגון ליב ליבא וואלף וואלפא וואלבליין גומפרעכט גומפרחט הולכין אחר לשון המדינה שנותנין בו הגט וכו' ומסיק לסוף מ"מ בדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים כשר ונראה מדבריו אף אם נקרא וואלף וכתב וואלבליין כשר אף שלא היה לו שם וואלבליין מעודו וא"כ לפ"ז גם אם שמה צירא וכתב צירל הוא כשר דמה גרע צירא וצירל מוואלף וואלבליין דגם צירא וצירל נראה שהוא נשתנה מכח לשון המדינה דבמקום הב"ש לא נמצא רק שם צירל ואצלינו נמצא צירא איברא דמדברי הט"ג בכמה מקומות לא נראה כן ועי' בשמות אנשים אות ו' ס"ק ה' לענין וואלק וועלקיל שכתב דמהרש"ל מיירי דדוקא דידוע שם העריסה ואלק אבל בלא"ה פסול:
והנה הכא מסתימת לישנא דהרמ"א לא משמע כן, ומצאתי בט"ג שמות אנשים ז' ס"ק כ"ג לענין שם זנוויל זנביל שהס"ש מכשיר בדיעבד מלישנא דהרמ"א הנ"ל והט"ג כתב דאין ראיה מהרמ"א די"ל דהרמ"א קאי אאין ידוע לשון המדינה בזה כשר אם שינה אבל אם ידוע לשון המדינה ושינה אף בדיעבד פסול, והנה לבד דהוא דחוק לומר כן דמסתימת לישנא דהרמ"א משמע דקאי אאף אם ידוע לשון המדינה ושינה שהוא כשר, עוד זאת אף אם נאמר כן כמ"ש הט"ג הלא עכ"פ חזינן דלאו פסול ודאי הוא ובמקום ספק דלא ידעינן לשון המדינה הוא כשר וא"כ בנידן דידן אף דהוא ודאי ששינה מכפי שנקראת בשמה העקרי צירא שהוא מעריסה ורובא שקורין עתה מ"מ הלא מיעוטא קורין אותה בשם הזה צירל ובמקום עיגון מכשירין שם טפל ואף דהכא י"ל דהוי קיצור השם דהוא שם אחר בפ"ע והוא גרע משם טפל וכנ"ל מ"מ לאו ודאי דגרע וכמו שהוכחתי לעיל. וא"כ הוי ס"ס להכשיר וכמו שמבואר בכמה אחרונים להכשיר גם בנט ע"י ס"ס. וגם דהוי כמו אין ידוע לשון המדינה שהוא כשר דמה לנו אם הספק הוא מצד דאין ידוע לשון המדינה או דהוא ספק מצד דילמא הוא כשר מצד שמיעוטא קורין אותה צירל וכנ"ל:
איברא דגם מהרמ"א הנ"ל י"ל דאין ראיה די"ל דהרמ"א לא כתב כן רק גבי שמות כינויים דיש להם שם קודש כגון וואלף וואלבליין דהמה כינויים לשם הקודש זאב ובנימין א"כ נראה דהם שם א' דהלא שניהם המה כינויים לשם קודש אחר ולכך אם שינה בזה הוא כשר, אבל הכא בצירא וצירל דהמה שמות לעז ואין להם שם קודש י"ל דכל אחד הוא שם בפ"ע ואם שינה בזה הוא פסול, אמנם משו"ת ר"ח כהן נראה דלא ס"ל הך חילוקא כאשר ראיתי בס' א' מנחת משה קונטרס חוקי השם דין ט' שהביא שו"ת ר"ח כהן סי' ס"ד (ואין שו"ת רח"כ פ"י לעיין בו) באשה שנקראת צענא וכתב בהגט צינא וכתב שם להכשיר משום דבמדינתנו מי שקורין אותו במבטא העגיל כותבין ביוד, ועוד דאפילו היכא שאין ידוע לשון המדינה שטן הדין שאין לשנות אפ"ה כתב רמ"א דאם שינה כשר בנ"ד דידוע לשון המדינה ששם שקורין בסעגיל כותבין ביוד לא כ"ש שכשר בדיעבד ודברי רמ"א קאי נמי על גומפרעכט גוטפרכט דהוי ממש כמו צינא וצענא וכשר יע"ש. וא"כ אם נימא דהרמ"א לא כתב כן רק גבי כינויים שיש להם שם קודש א' דגם גופרפט וגוטפרחט המה כינויים לשם הקודש מרדכי. א"כ מאי ראיה מייתי הגאון רח"כ מזה לשם צינא וצענא. אלא ודאי דלא ס"ל הך חילוקא ואף שיש לדחוק בדבריו מ"מ הוא דוחק ולדידיה אף בשם צירא וצירל אם שינה י"ל דכשר וכנ"ל:
שוב מצאתי בשו"ת תשובת שמואל להגאון הנקרא מ' שמואל גליל רב ה' גיטין סי' ב' בשם סלאווא שכתבו בגט טיסלאווא שהגאון המחבר כתב לפסלו ששם סלאווא הוא גזרא אחרת משם טיסלאווא, וע"ש שהביא שהגאון מהר"ש דק' טיקטין כתב להכשירו מדבר הרמ"א דסוף סי' קכ"ט הנ"ל וע"ש שכתב בשמו בין האריך במקום שאמרו לקצר כו' והגאון המחבר דחה דבריו דכל הני המבוארים בהגהות רמ"א קיצור השם הם דהחילוף הוא בסוף התיבה דהוא קיצור השם אבל באם כתב טיסלאווא דהטית יוד הוא בראש התיבה פסול וע"ש בדברי הגאון המחבר הנ"ל דאם כתב קיצור השם דהיינו אריכות אות בסוף או חילוף אות בסוף התיבה אף אם מעודו לא היה נקרא בהקיצור מ"מ הוא כשר דקיצור מהשם דמי להשם שכן דרך בני אדם לקצר ולא הוי שינוי:
וא"כ הכא בנידון דידן דשם צירל הוא אריכות הל' בסוף ודאי דהוא כשר לדעתו אף אם לא היתה נקראת מעולם בשם צירל, ואף שכתב שם בתשובת שמואל דמדברי הב"ש ושאר אחרונים משמע דבשם לעז הוי שינוי וע"ש שכתב ליישב דבריהם:
הנה לבד שלהלכה לא החליט בודאי כמותם, עוד זאת זהו רק בחילוף אות או שינוי אחר ויש שינוי במבטא ובמשמעות דלא הוי קיצור השם אבל היכא דהוי קיצור השם דהיינו במקום שאם כתב] העיקר של השם אין צריך לכתוב הקיצור, גם אם כתב הקיצור לבד בלא שם העיקר אף שלא היה נקרא בשם הקיצור מעולם הוא כשר יע"ש שכן מבואר בדבריו וא"כ כיון דבשם זוסא וזוסלין מבואר בד"מ וגם בב"ש וכן בעוד שמות כמו אלה, דאם שם העריסה זוסא אף דרובא קוראין זוסלין אין צריך לכתוב זוסלין דהוא חדא אף אם נימא דהוא מטעם דזוסלין הוא קיצור מזוסא וא"כ גם הכא בנ"ד דאם שם העריסה צירא אף אם היו קוראין אותה רובא צירל לא היה צריך לכתוב צירל דהוא קיצור השם בודאי דלא גרע צירא וצירל דגם המה הנקודות שוות מזוסא וזוסלין דזוסא וזוסלין לא הוי הלכה מסיני דנימא דוקא הכא ולא במקום אחר וא"כ לפ"ז אף אם לא כתב רק צירל ולא היתה נקראת צירל מעולם רק צירא היה כשר לדעת הגאון הנ"ל דקיצור השם חשוב כהשם עצמו אף שלא היה נקרא בהקיצור מעולם וכנ"ל:
ואף דמדברי האחרונים לא נראה כן מ"מ בנ"ד דהמיעוט קורין אותה בשם צירל ולפמ"ש לעיל י"ל דכשר בזה, יש לצרף דעת הגאונים הנ"ל ולהכשיר, וגם י"ל דאף לפמ"ש השיבת ציון בשם מהרלב"ח דאם הקיצור הוא שם בפ"ע] דכיון דשני שמות חלוקין הן יש לחוש שהוא שינוי השם מ"מ בנ"ד י"ל דגם הוא מודה, דדוקא בגזאלה וגזול הוי שמות חלוקין אבל לא בצירא וצירל והוא לפמ"ש הט"ג שמות נשים אות ג' סק"י דצבי וצביה בלשון ערבי גזאלה וגזול וא"כ נראה דהם שני שמות דגזול הוא שם צבי זכר וגזאלה צביה נקבה וגם בגזאלה וגזול אין הנקודות שוות, אבל בצירא וצירל דאין חילוק בניהם וגם הנקודות שוות י"ל דהכל מודים דהם שם אחד וכמו שנראה מלישנא דהט"ז גבי שם שרה שארקא דכיון דהנקודות שוות הוי חדא, ואף דהוי צירל קיצור מצירא כבר מבואר בשיבת ציון שם דאם קורין אותו בקיצור חשוב כחניכה וכן כתב בחידושי א"ש בסי' מ"ד דגם הט"ג בשו"ת בית אפרים כתב דבדיעבד סמכינן על דעת המבי"ט דגם קיצור השם חשוב כחניכה יע"ש:
ועי' בב"ש שמות] אנשים אות ג' גבי שם גרשום מה שכתב בשם בן ששון דדוקא בשמות גרשום וגרשון דמצינו בקרא שהם שני שמות מ"ה הוי שינוי אבל אם לא היה בקרא שני שמות אמרינן דשם השני הוי כינוי וע"ש בב"ש ובט"ג סק"ל וגם יש לצרף מ"ש לעיל דבהצטרפות כל המקומות יחד י"ל דאפשר דשם צירל הוא מחצה על מחצה עם שם צירא ואפשר כי עוד רובא כיון דב"ב שרוב עסקה עמהם קורין אותה צירל וכמ"ש לעיל אף דבמקום הנתינה מיעוטא הוא שקורין אותה צירל הלא איכא דעות הראשונים דס"ל דאם לא נודע במקום הכתיבה שם מקום הנתינה כשר ועי' בב"ש סי' קכ"ט סק"ו ובפתחי תשובה סדר גיטין אות י"ט ס"ק כ"א, וגם הלא במומר שכבר זיכה מקודם הגט ע"י השליח ולדעת כמה פוסקים מגורשת בזה לבד ואף שאינה מהדרת וכמו שמבואר בט"ז בסי' ק"מ ס"ק ו' וא"כ לא איכפת לן מה שבפה מקום הנתינה אין קוראין אותה רק מיעוטא בשם צירל, אך על זה צ"ע אם לסמוך ע"ז דאין בזה ידיעה ברורה שהמיר כנ"ל אך מהגט שנכתב כפי שכותבין בגט מומר וממכתביו כנ"ל:
וגם זאת לא אדע מתוך מכתב הרב הנ"ל כמה קראו אותה בהראדאק בשם צירא ואולי הרבה אנשים אשר גם אם נחשוב לפי ערך אלו אשר עסקה עמהם יהיה אלו אשר קראו אותה בשם צירא יותר ואף כי לפי הנראה מסתמא לא כן הוא (והוא דבר שיוכל להתברר) הלא דעת הג"פ דרובא ומיעוט מיקרי רוב ומיעוט העיר ואין אנו משגיחין על אלו אשר עסקה עמהם ביותר. מ"מ בהצטרף כל הנ"ל נראה דיש להכשיר הגט במקום עיגון כנ"ד. אך מה שיש לעיין בזה עוד הוא מחמת ספק ביטל השליחות של השליח השני וכמ"ש לעיל:
והנה אם לא היה רק אלו הדברים שאמר השליח "איך ווארף אריין דעם גט אין פייער איך קען שוין דאס אויף מיר ניט טראגין" היה נראה דזה לא הוי ביטל רק גילוי דעתא וכבר מבואר באחרונים הביאם הפ"ת בשו"ע סי' קנ"ד בסדר הגט ס"ק מ"ג דגם בשליח גילוי דעתא לאו מילתא היא אכן באשר כי לא אוכל לכון את דבריו של השליח אשר דיבר וגם השליח בעצמו אמר לפני הב"ד קודם נתינת הגט כי אינו זוכר את הדברים אשר דיבר וא"כ הוי ספק ביטל השליחות וכבר מבואר בפ"ת אה"ע סי' קמ"א] ס"ק ס' בשם המשכנות יעקב דאם העדים מסופקים אם] אמר הבעל בלשון המועיל לביטול הרי הגט בטל מספק ואתתא בחזקת א"א קיימא וא"כ גם הכא הרי הוי ספק ביטל של השליח. וכבר מבואר בסדר הגט בשו"ע ובסדר הגט של מהר"מ דשואלין את השליח אם הוא בעצמו לא בטל השליחות ומשמע מזה דאם בטל השליח את השליחות לא מהני אף אם יחזור ויתרצה וכן מבואר בט"ז סי' קמ"א סק"ב וס"ק מ"ג דאם ביטל השליח שליחותו הוא בטל:
אמנם הבית מאיר בסי' קנ"ד בסדר הגט צידד לומר דלא יכול השליח לחזור משליחותו ואף אם יכול מ"מ אם חזר אח"כ והתרצה להיות שליח יכול לחזור לשליחותו דהלא הבעל עשה אותו שליח ואף דאם בינתים חזר השליח ולא רצה בשליחותו מ"מ כשחזר אח"כ ונתרצה חוזר לשליחותו דהלא הבעל לא נטל ממנו הכח שלו שעשה אותו לשליח. וע"ש בב"מ שהביא ג"כ לסדר הגט הנ"ל ודברי הט"ז דס"ק ב' הנ"ל אמנם דברי הט"ז בס"ק מ"ג לא הביא שמה. והנה הט"ז בס"ק מ"ג הביא ראיה לדבריו מדברי הריב"ש סי' שכ"ט הובא בב"י סוף סי' ק"מ שכתב גבי הך דינא דשליח שבא לבעל ואמר לו לבעל אשתך עשאתני שליח לקבל לה גט והבעל מסר לו שטר שליחות להולכה ואח"כ שטר שליחות לקבלה, וכתב הריב"ש דמפני רצון השליח להיות שליח להולכה לא נתבטלה שליחות קבלה דאי הוי שליח להולכה כ"ש דהוי שליח קבלה משמע דאי הוי עקירה לשליחות קבלה היה שליח בטל לגמרי מפני שהוא עצמו מבטל שליחותו:
והנה זה ודאי דראית הט"ז מדברי הריב"ש הוא אף שחזר ונתרצה לא מהני דכבר נתבטלה שליחותו דאי דלא נתרצה עוד ודאי דבע"כ לא מהני השליחות שלו, לכך הוצרך הט"ז לדברי הריב"ש דשם אמרה האשה התקבל וכן השליח והבעל אמרו התקבל וא"כ כשקבל השליח הגט ע"ד לקבלה קבל והתרצה לזה וא"כ מאי איכפת לן במאי דביטל השליח את השליחות מקודם אלא ע"כ מוכת דכיון דביטל השליח את השליחות בטלה שליחותו לגמרי ואף אם נתרצה לא מהני, ועי' בס' נודע בשערים להגאון מו"ה בפרוש אשכנזי סי' י"א שהביא לדברי הט"ז והריב"ש הנ"ל לענין אם יכול לחזור לשליחותו כשיתרצה וע"ש:
אמנם לענ"ד אי משום הא לא איריא ואין ראיה מדברי הריב"ש הנ"ל דהנה בשו"ע סי' ק"מ סעיף ח' עשאתו שליח להביא גיטה ובא ואמר כו' לקבל לה והוא אומר הולך כמו שאמרה אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת ואם הבעל אמר הולך לה או זכה לה ולא אמר כמו שאמרה כשיגיע לידה מגורשת. וכתב הב"ש דדעת הבעל העיטור דאף אם אמר הבעל התקבל לה רק שלא אמר כמו שאמרה אמרינן ג"כ דהבעל אינו משגיח בשליחות שעשאה היא רק הוא עצמו עושה אותו לשליח וכיון דאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה בודאי כונתו לשליח הולכה והרשב"א והר"ן חולקים ע"ז דאם אמר התקבל דעתו של הבעל שיהא שליח לקבלה אף שלא אמר כמו שאמרה היא, שהוא סומך על השליח שאמרה כן התקבל וע"ז הוא נותן לו, ועי' בר"ן גיטין ובב"י בזה:
ונלע"ד לומר דאף להרשב"א והר"ן הנ"ל זהו רק אם השליח אמר אשתך עשאתני שליח לקבל והשליח אינו מבטל את שליחותו א"כ הבעל שאומר ג"כ התקבל הוא סומך על דברי השליח ונותן לו הגט ע"ד שליחות שלו שהוא לקבלה כפי שאמר לו אבל אם השליח אומר בפירוש אשתך עשאתני שליח לקבל לה הגט ואנכי מבטל את השליחות שלה, ואח"כ נתן לו הבעל הגט ואמר לו התקבל ולא אמר כמו שאמרה היא בזו גם להרשב"א והר"ן הנ"ל י"ל דלא אמרינן שנתן על דעת שיהיה שליח לקבלה שהוא סומך על השליח שאמרה כן, לא מיבעיא אי אמרינן דהשליח שביטל שליחותו אינו יכול לחזור לשליחותו, א"כ ודאי דלא שייך לומר הוא סומך על דברי השליח שאמרה כן דמה בזה שאמרה כן הלא כבר נתבטל שליחותה, וא"כ אמרינן דאדם יודע שאין יכול לעשות שליח לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה, אלא אף אם אמרינן דשליח שביטל שליחותו אם חזר ונתרצה יכול לחזור לשליחותו מ"מ כל זמן שלא חזר ונתרצה הוא עומד בביטולו א"כ מה בכך שהוא סומך על השליח שהאשה אמרה כן דהלא השליח אמר לו שביטל את שליחותו, וע"כ מה שאומר לו הבעל אח"כ התקבל הוא שליחות בפני עצמו של הבעל והתקבל והולך קאמר, דהלא הכלל הוא בידינו דלמעט במחלוקת עדיף וא"כ כיון דלהעיטור אף אם השליח אומר אשתך אמרה התקבל והשליח אינו מבטל את שליחותו רק שהבעל לא אמר כמו שאמרה היא אמרינן דהוא שליחות בפני עצמו והתקבל והולך קאמר:
א"כ די לנו לומר דאף להרשב"א והר"ן החולקים עליו זהו רק אם לא ביטל השליח את שליחותו אבל אם ביטל בפירוש אף שהבעל אמר התקבל והשליח קבל בשתיקה מ"מ כיון שהבעל לא אמר כמו שאמרה וגם לא שאל מהשליח אם מתרצה לחזור לשליחותו ולקבל הוא שליחות בפ"ע וגמר ונתן לשם הולכה, דאין לומר דהבעל סמך עצמו על מה שהשליח קבל בשתיקה ומסתמא מתרצה הוא לחזור לשליחותו ולקבל, דהלא בהבא לי גיטי והשליח אמר התקבל והבעל אמר כמו שאמרה היא, אמרינן דאף אי אדיבורא דידה סמיך והבעל במה שאמר כמו שאמרה כונתו לשליח הולכה. בכ"ז אמרינן דאינה מגורשת משום דהשליח עקר שליחותו ואף דבעת הקבלה הוא מקבל בשתיקה ואנן אמרינן דאדיבורא דידה סמיך הבעל, בכ"ז אמרינן דהשליח לא קבל רק כמו שאמר הוא, ולא התרצה לדברי הבעל אף שאינה מגורשת בזה וקבלתו היא לריק א"כ מכ"ש הכא אף שהשליח קבל בשתיקה אין ראיה שהתרצה לחזור לשליחותו שביטלה מקודם והא דקיבל הוא דסביר דמתקבל והולך קאמר והיה לו להבעל לשאול ממנו בפירוש אם מתרצה לקבלה וכיון דלא שאל ממנו ע"כ הוא משום דהוא שליח בפ"ע דהבעל עושה אותו לשליח הולכה והתקבל והולך קאמר:
ואף אם נאמר דלא כן דכיון דבכלל הולכה הוי ג"כ קבלה א"כ השליח שמרוצה לקבל מן הבעל הגט להולכה כ"ש דהוא מרוצה לקבלה וחוזר הוא לשליחותו וא"כ הבעל שנותן לו הגט ואומר לו התקבל דעתו לקבלה דחושב דהשליח מתרצה לזה דכיון דמתרצה לקבל את הגט אף אם חפץ להולכה כ"ש שחפץ לקבלה, אף אם נאמר כן זהו רק לפי האמת דאמרינן דבכלל הולכה הוי ג"כ קבלה דהולכה היא יותר טירחא מקבלה, אבל אי הוי אמרינן דקבלה לא הוי בכלל הולכה. בודאי די"ל דאם השליח אומר להבעל אשתך עשאתני שליח לקבלה ואני חוזר בי ומבטל שליחותי והבעל אומר לו אח"כ התקבל דלא שייך לומר שהוא סומך על דבריו, דהלא הוא אמר לו שהוא חוזר משליחותו ולא שמעינן מיניה שחזר להתרצות לשליחותו, וא"כ היה לו להבעל לשאול ממנו אם התרצה לחזור לשליחותו דמסתמא השליח עומד בדעתו וא"כ מסתמא גם הבעל עושה אותו לשליח בפ"ע לשליח הולכה ואף שאמר לו התקבל אמרינן דאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה והתקבל והולך קאמר ליה:
מעתה יתיישבו שפיר דברי הריב"ש הנ"ל דשם בעובדא דהריב"ש ע"כ דלא היה כתוב בשטר שליחות קבלה כמו שאמרה היא, דאם היה כתוב כמו שאמרה היא לא היה שייך חקירות הריב"ש שם אם התקבל והולך קאמר דהלא היה מבואר כמו שאמרה והיא אמרה התקבל וע"ש בריב"ש. וא"כ דלא היה כתוב בשטר שליחות קבלה כמו שאמרה רק התקבל לחוד א"כ אי הוי אמרינן דבמה שקבל השליח שטר הולכה ביטל את שליחות קבלה שלו דאין בכלל הולכה קבלה א"כ אף אם אמרינן דשליח שביטל שליחותו יכול אח"כ לחזור לשליחותו מ"מ כיון דלא חזר השליח בפירוש לשליחותו אחר שביטל אמרינן דהוא עומד בביטולו כמקודם וא"כ הבעל שנתן לו אח"כ שטר שליחות קבלה וכתב בה רק התקבל לבד י"ל דהתקבל והולך קאמר דכונתו להולכה וכנ"ל, לכך כתב הריב"ש דמפני רצון השליח להיות שליח להולכה לא נתבטלה שליחות קבלה והשליח הוא עומד בשליחותו לקבלה מתחילה ועד עתה, וא"כ מה שכתב לו הבעל אח"כ התקבל הוא ג"כ לקבלה שהוא סומך על דבריו וכדעת הרשב"א והר"ן וכנ"ל וא"ש הכל. גם מה שכתב הט"ז שם להוכיח דמהני ביטול לשליחות מהא דאתי דיבור ומבטל דיבור לענ"ד אין ראיה רק דיכול לבטל ומ"מ אם חוזר ומתרצה יכול לחזור לשליחותו %%%%(ואפשר דגם הט"ז שמביא ראיה מהריב"ש הוא רק שיכול לבטל ובזו ס"ל מסברא דכיון שבטל לא יכול לחזור לשליחותו אך באמת אין מוכרח לומר כן.)%%%% ואפשר דכונת הט"ז דאתי דיבור ומבטל דיבור והוי ביטול למפרע וכאלו מעולם לא נתרצה להיות שליח ולכך לא יכול לחזור לשליחותו, והנה לבד דאינו מוכרח לומר כן דאפשר דאתי דיבור ומבטל דיבור רק מכאן ולהבא ולא למפרע עוד זאת אף אם נימא דנתבטלה שליחותו למפרע מ"מ אם חוזר להתרצות י"ל דהוא חוזר לשליחותו דהלא הבעל עשה אותו שליח והבעל לא ביטל שליחותו ולא נטל ממנו את הכח שלו שעשה אותו לשליח ורצונו של הבעל לא נשתנה מתחילה ועד סוף שיהיה הוא שליח ואף דהשליח מצדו ביטל את שליחותו מ"מ אח"כ שנתרצה הוא חוזר לשליחות הבעל כמקדם:
ויש לדמות זה להא דקי"ל בשו"ע סי' קמ"א סעיף י"ד דיכול לעשות שליח שלא בפניו ואף דהשליח לא ידע בעת שהבעל עשה אותו שליח ובודאי דלא נעשה שליח של הבעל כ"ז שלא ידע ומתרצה לקבל את השליחות מ"מ אח"כ כשנתודע לו ומתרצה לזה הוי שליח כיון דהבעל עשה אותו לשליח ורצונו גם עתה בזה. כן גם הכא אף אם נתבטלה שליחותו למפרע מ"מ כיון דהבעל עשה אותו שליח ורצונו של הבעל גם עתה בזה אם חזר השליח והתרצה חוזר לשליחותו, ומצאתי להגאון מו"ה בערוש אשכנזי בנודע בשערים סי' י"א שהעיר בזה דרק מכאן ולהבא הוא בטל. ואף אם נתבטלה שליחותו למפרע מדוע לא יהיה מהני כשחוזר ומתרצה, וע"ש שהביא דמדברי רש"י בגיטין ס"ג גבי הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל דאף דהבעל עשה אותו שליח להולכה אף אי אמליך ואמטיה לה לא מהני דמעיקרא לא קיבל עליו להיות שליח, א"כ מוכח דכיון דביטל שליחותו מעיקרא אף דנתרצה אח"כ לא מהני אף דרוצה הבעל, וע"ש שכן כתב ג"כ המכתב מאליהו וע"ש שכתב דמדברי הטור בסי' ק"מ (לפי הנראה מדבריו דגם זה הוא דברי המכתב מאליהו) מוכח להיפך שכתב שמה גבי הך דינא דהביא לי גיטי ובא ואמר אשתך עשאתני שליח לקבל לה גיטה והוא אומר הילך כמו שאמרה היא אפילו הגיע הגט לידה אינה מגורשת שהרי עקר לשליחותו כו' והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה כיון שאמר הילך כמו שאמרה היא נמצא שאין כאן שליחות כלל, ואפילו נמלך אח"כ להוליכו לה אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות, ומוכח מדברי הטור הנ"ל דאם הבעל עשה אותו לשליח הולכה אף דבשעת מעשה לא קבל שליחותו מ"מ אם נתרצה אח"כ מהני: וע"ש בנודע בשערים שכתב דכיון דלדעת הטור אף אם לא קיבל השליח שליחותו מתחילה מהני ריצוי שלו אח"כ א"כ אף דלדעת רש"י לא מהני, בכ"ז אם מתחילה קיבל השליח שליחותו ואח"כ בטל אם נתרצה אח"כ י"ל דגם לרש"י מהני וע"ש. ולענ"ד מדברי הטור אין שום ראיה, דאם לא קיבל שליחותו מתחילה יהא מהני חזר ונתרצה דהטור שם אחר דבריו הנ"ל כתב ודוקא שאמר לו הילך כמו שאמרה אבל אמר לו הולך או זכי לה ודאי עתה עשאו שליח להולכה ואדעתא דהכי קבלו וכשיגיע לידה מתגרשת, וכן פסקינן בשו"ע סי' ק"מ סעיף ח' דאם לא אמר כמו שאמרה היא כשיגיע לידה מגורשת:
ולכאורה הוא תמוה דהלא להך צד דאדיבורא דידה קא סמיך הבעל והבעל אמר כמו שאמרה היא גם הבעל מסכים להביא ולא לקבלה דהלא הוא אמר כמו שאמרה והיא אמרה להביא: בכ"ז לא אמרינן דאדעתא דהכי קבלו, ורק כיון שהשליח אמר אשתך אמרה התקבל אמרינן דהשליח עקר לשליחותו ואינו מסכים לדברי הבעל שאמר הילך כמו שאמרה שהוא להולכה רק שהוא עומד בדעתו שאינו חפץ רק להיות שליח קבלה ולא להולכה, א"כ אמאי באומר הבעל הילך לה ולא אמר כמו שאמרה מגורשת כשיגיע הגט לידה דאמרינן דאדעתא דהכי קבלו דהלא השליח עקר לשליחותיה להולכה ואינו חפץ רק להיות שליח קבלה ומצאתי אח"כ. במשל"מ פ"ו מה' גירושין ה' י"א שעמד בזה וע"ש מ"ש בזה:
ולענ"ד היה נראה לומר בזה דבאמת גם הילך כמו שאמרה כיון דהבעל נותן הגט להשליח ואומר לו הילך כמו שאמרה אף שהשליח אמר לו שאשתו עשאתו שליח לקבלה ואינו חפץ להיות שליח להובאה מ"מ להך צד דאדיבורא דידה קא סמיך כיון דהבעל נותן לו הגט אח"כ ואומר כמו שאמרה דהוא להובאה והשליח קיבל ממנו אח"כ בשתיקה אמרינן מסתמא מסכים הוא לדברי הבעל וחוזר הוא להתרצות להיות שליח להובאה דאל"ה לא היה לו להשליח לקבל את הגט, וכמו דאמרינן בהילך ולא אמר כמו שאמרה, והא דאינה מגורשת באמר הילך כמו שאמרה אף כשיגיע הגט לידה, הוא משום דכיון דלדעת הרמב"ם והטור וכן הוא בשו"ע דשליח להובאה האשה עושה אותו והוא שליח של האשה כמו שליח לקבלה ולא של הבעל, ולכך אם הבעל אמר הילך כמו שאמרה אף אי אדיבורא דידה סמיך אינה מגורשת דהלא הבעל אינו עושה אותו שליח בעצמו רק שנותן לו הגט ע"ד שליחות האשה להובאה, ואף דהשליח מתרצה לדבריו כיון שקבל ממנו הגט בשתיקה מסתמא מתרצה הוא לחזור לשליחות האשה להובאה מ"מ אינה מגורשת כיון דהאשה אינה עושה אותו עתה שליח להובאה בעת קבלתו את הגט ורק שהוא שליח שלה ע"י שעשאתו אותו מקודם, וכבר עקר את שליחותו במה שאמר להבעל שהוא שליח לקבלה, ולכך אף אם בעת קבלתו של השליח את הגט מיד הבעל הוא מתרצה להביא והוא חוזר לשליחותו לא מהני משום דאמרינן דשליח שביטל את שליחותו אינו יכול לחזור לשליחותו כשיתרצה אח"כ:
וזהו שכתב הטור והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה כיון שאמר הילך כמו שאמרה היא, והיינו דאי הוי אמרינן דהבעל עשאו שליח להולכה היתה מגורשת כשיגיע הגט לידה משום דאמרינן דהשליח התרצה לדבריו של הבעל וכנ"ל, ולא למידק מזה דאם עשה אותו שליח להולכה אף דהשליח לא קיבל שליחותו מהני כשיחזור להתרצות כמו שכתבו המכתב מאליהו והנודע בשערים הנ"ל, ומה שכתב הטור ואפילו נמלך אח"כ להוליכו לה אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות כונתו אף שנמלך אח"כ היינו בשעת קבלת הגט מיד הבעל דהא קיבל ממנו ומסתמא נמלך והתרצה להוליך כנ"ל. ובכ"ז אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות דהיינו שכבר נתבטלה שליחותו ע"י שעקר אותה קודם קבלת הגט, ודברי הטור ואפילו נמלך אח"כ כו' הוא מסקנת דבריו הראשונים שכתב מקודם והבעל ג"כ לא עשאו שליח כו' ולכך ואפילו נמלך אח"כ דהיינו בשעת קבלת הגט דקבל מהבעל בשתיקה ומתרצה לדיבורו אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות דהיינו שכבר נתבטלה שליחותו ע"י שעקר אותה קודם קבלת הגט:
מעתה לפ"ז לא די שאין מדברי הטור ראיה דאם הבעל עשה אותו שליח להולכה אף דבשעת מעשה לא קבל שליחותו מ"מ אם נתרצה אח"כ מהני וכמו שכתבו המכתב מאליהו והנוב"ש הנ"ל, אלא אדרבא יהא מוכח מזה איפכא דאף אם קיבל השליח את שליחותו בשעת מעשה ובטל את שליחותו אח"כ אינו יכול לחזור לשליחותו אף כשיתרצה וכנ"ל דלכך לא מהני ריצוי השליח בקבלתו הגט בשתיקה מיד הבעל וכנ"ל:
אמנם באמת גם זה לומר דאף אם מתחילה קיבל שליחותו וחזר אח"כ לא יהיה יכול לחזור לשליחותו כשיתרצה אח"כ אין ראיה מד' הטור הנ"ל ואדרבא מדברי הטור יש להוכיח להיפוך דפשטות דברי הטור ואפילו נמלך אח"כ משמע דלא קאי על נמלך בשעת קבלת הגט כמ"ש דהלא הך לישנא דהטור ואפילו נמלך אח"כ הוא אחר דבריו שכתב "והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה" והך דהבעל לא עשאו שליח להולכה קאי על שעת קבלת הגט וא"כ מ"ש ואפילו נמלך אח"כ הוא אחר קבלת הגט דאי על שעת קבלת הגט היה לו לכתוב ואפילו שנמלך להוליכו ולא לכתוב נמלך אח"כ להוליכו, ולפי מ"ש לעיל דכיון דהשליח מתרצה לקבל הגט מסתמא מתרצה לדברי הבעל להוליך רק שאינו מועיל כיון שנתבטל מתחילה קידם קבלת הגט א"כ היה לו להטור לכתוב ואפילו שנמלך בשעת קבלתו ומה זה שכתב ואפילו נמלך אח"כ: ועוד דלפי פירושי דמה שכתב והבעל ג"כ לא עשאו שליח הוא ליישב דאמאי לא מהני ריצוי של השליח במה שמקבל הגט ומסתמא מתרצה הוא לדברי הבעל, ומ"ש ואפילו נמלך אח"כ הוא ג"כ דנמלך להתרצות במה שמקבל הגט והיא היא רק דהוא טעם למסקנת דבריו הראשונים שכתב והבעל ג"כ לא עשאו שליח כו' ולכך אף שנמלך אח"כ ממה שעקר את שליחותו והוא מתרצה אח"כ לחזור לשליחותו ע"י שמקבל את הגט מן הבעל ומסתמא מסכים הוא לדבריו בכ"ז לא מהני כיון שלא בא לידו בתורה שליחות דהיינו משום דעקר ובטל את שליחותו קודם קבלתו, וא"כ שהוא לתת טעם לדבריו הראשונים במה שכתב ואפילו נמלך אח"כ היה לו להטור לכתוב הילכך או לכן אפילו שנמלך ומדכתב ואפילו נמלך משמע דהוא מילתא באנפי נפשה, ועוד מה זה שכתב הטור כיון שלא בא לידו בתורת שליחות, הלא היה לו לומד כיון שנתבטלה שליחותו קודם שבא לידו ומה זה שדקדק וכתב שלא בא לידו בתורת שליחות דבשלמא לדעת רש"י בב"מ ע"ו ע"ב שכתב שכשקבלו לא קבלו ע"מ כן לא קשיא למה כתב שכשקבלו משום דלדעת רש"י שליח הובאה הבעל עושה אותו ואז כשקבלו מתחלת השליחות, לכך כתב כשקבלו דהוא בשעת קבלת השליחות, אבל הטור דס"ל דשליח הובאה האשה עושה אותו כמו שמבואר בדבריו סי' ק"מ וא"כ עשית השליחות כבר התחילה מקודם א"כ למה דקדק וכתב שלא בא לידו בתורת שליחות:
אשר לזאת נראה לומר דהעיקר הוא כמו שכתב שם המשל"מ ליישב קושיתו הנ"ל דבהולך ולא אמר כמו שאמרה דהבעל אמר בפירוש הולך דהכונה דעשאו שליח להולכה כי קבלו שליח אדעתא אמאי דאמר הבעל קבלו וחזר בו מדבריו הראשונים, אבל אם הבעל לא אמר בפירוש שעשאו שליח להולכה אלא אמר בסתם כמו שאמרה אמרינן דכיון דהשליח כבר עקר לפני הבעל לשליחותה שאמרה, אמרינן שגם עתה שקבל את הגט מיד הבעל עומד בסברתו דאינו רוצה להיות כ"א שליח קבלה יע"ש במשל"מ. ובאמת מוכרחים אנו לומד כן כמ"ש המשל"מ לדעת רש"י ושאר הראשונים דאשה אינה יכולה לעשות שלוח הובאה, ובהבא לי גיטי הוא דאומרת שהבעל יעשה אותו שליח להולכה כמ"ש רש"י ז"ל בב"מ דף פ"ו, והך דינא דאם אמר הולך ולא אמר כמו שאמרה היא, מגורשת, הוא מוכרח אליבא דכו"ע מגמ' גיטין ס"ג הולכה אקבלה יע"ש וא"כ אליבא דרש"י אי אפשר לומר כמ"ש לעיל בישוב קושית המשל"מ הנ"ל וע"כ מוכרחים אנו לומר לדעת רש"י ושאר הראשונים שס"ל כמותו כתירוץ המשל"מ הנ"ל:
אמנם גם לפ"ז לפי תירוץ המשל"מ הנ"ל תהא נדחה הוכחת המכתב מאליהו והנודע בשערים הנ"ל מדברי הטור הנ"ל, די"ל דמה שכתב הטור והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה דהוא בא לתת טעם דאמאי לא אמרינן גם בהולך כמו שאמרה דנתרצה השליח לדברי הבעל להיות שליח הולכה כמו דאמרינן בהולך ולא אמר כמו שאמרה, ולכך כתב הטור דבהולך כמו שאמרה לא עשאו הבעל שליח להולכה ולכך לא אמרינן דנתרצה השליח בקבלתו לדברי הבעל להיות שליח להולכה וכמ"ש המשל"מ הנ"ל, ואם היה הבעל עושה אותו שליח הוי אמרינן דנתרצה גם השליח אבל לא למידק דאף אם לא נתרצה אם הבעל עשה אותו לשליח אף שהשליח לא קיבל שליחותו מתחילה בכ"ז מהני, מעתה לפ"ז א"ש לישנא דהטור ואפילו נמלך אח"כ להוליך דדוקא אח"כ הוא נמלך להוליך אבל בעת שמקבל את הגט הוא עומד בסברתו כמקדם וכנ"ל: והשתא לפ"ז אם נימא דשליח אף שקיבל שליחותו בשעת מעשה ואח"כ בטל שליחותו אינו יכול להתרצות אח"כ ולחזור לשליחותו. הנה לבד שישאר הדיוק הנ"ל דלמה לו להטור למידק בלישניה ואפילו נמלך כו' כיון שלא בא לידו בתורת שליחות דמה לנו איך שבא לידו ורק דהוי ליה למכתב כיון שנתבטלה שליחותו הקודם, דהלא העיקר הוא כיון שנתבטלה שליחותו לא יכול לחזור עליה, ואף קודם שבא לידו נתבטלה, ולומר דלכך כתב כיון שלא בא לידו בתורת שליחות לכך לא אמרינן דנתרצה בקבלתו את הגט כמו בהולך ולא אמר כמו שאמרה הלא כבר כתב זה מקודם במה שכתב והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה וכמ"ש לעיל, עוד זאת דזה גופא יקשה על הטור דמוכח מיניה דהחילוק בין הולך כמו שאמרה היא דאמרינן שעקר לשליחותיה אף אי אמרינן דהבעל אדיבורא דידה סמיך ונתן לו הגט ע"ד להובאה והשליח תתרצה לקבל את הגט ממנו משום דכיון שאמר כמו שאמרה והשליח כבר עקר את שאמרה לזאת אף שהשליח מקבל את הגט מן הבעל בשתיקה מ"מ עומד הוא בסברתו כמקדם, מה שאין כן אם לא אמר כמו שאמרה דהוא עצמו עושה אותו לשליח וכתירוץ המשל"מ הנ"ל אשר באמת הוא דוחק: ול"ל להטור לומר כן דהלא אליביה בפשוטיה ניחא דגם אם נאמר דאף אם אמר כמו שאמרה היא והשליח מקבל ממנו את הגט מתרצה הוא לדבריו להיות שליח הובאה, ובכ"ז אינה מגורשת דכיון דשליח הובאה האשה עושה והבעל לא פשה אותו שליח וכבר ביטל השליח את שליחותיה קודם קבלתו הגט לכך לא יכול לחזור לשליחותו ואף אם נמלך בפירוש מקודם בעת קבלתו את הגט מן הבעל והתרצה להיות שליח הובאה לא מהני וכמ"ש לעיל אלא ע"כ כמ"ש דשליח שקבל שליחותו בשעת מעשה אם אח"כ ביטל את שליחותו, אם מתרצה אח"כ יכול לחזור לשליחותו לכך אי אפשר לומר דגם בהולך כמו שאמרה התרצה לדברי הבעל להיות שליח הובאה דא"כ אמאי אינה מגורשת כשהגיע לידה וע"כ מוכרחים אנו לומר כחילוק של המשל"מ דכיון שאמר כמו שאמרה הוא עומד בדבורו כמקדם וא"ש וכנ"ל:
ומה שדקדק הטור בלשונו כיון שלא בא לידו בתורת שליחות הוא ליישב עוד דבר אחד, דהנה לכאורה יש לדקדק בזה עוד דהלא לדעת הטור דשליח הוצאה האשה פושה אותו וא"כ כבר התחילה שליחותו של השליח קודם שעקר את שליחותו ובשעת מעשה השליחות קובל השליח אה שליחותו וא"כ אף אם אח"כ עקר השליח את שליחותו מ"מ אח"כ שנמלך להוליכו אף אם נמלך אחר קבלתו את הגע אמאי אינה מגורשת, דהלא להנ"ל שליח שקיבל את שליחותו וביטל אותה אח"כ אם חוזר ומתרצה חוזר לשליחותו, אמנם באמת לק"מ דשליח המאה כתב הר"ן הביאו הב"י בסי' ק"מ ובב"ש שם סק"ד דהוא כמו שליח לקבלה רק דהוי כאילו מתנה שלא תתגרש עד שיבא הגט ליד האשה וכן כתב ג"כ הרשב"א, ובנתינת הגט ליד האשה בעינן שיתן לידה וטלי גיטך מע"ג קרקע פסול ולפ"ז גם בשליח קבלה פסול טלי גיטך מע"ג קרקע: וכן מבואר להדיא בס' דברי אמת קונטרס י"א בענין גיטין סי' כ"ט ולפי הנ"ל דגם שליח הובאה הוי כמו שליח קבלה, א"כ גם בשליח הובאה פסול טלי גיטך מע"ג קרקע, ואף דאם נתן הגט בפיקדון ואח"כ אמר הרי זה גיטך מגורשת ולא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ועי' בב"ש סי' קל"ט סק"ב מ"מ בעינן שיאמר בעת שמגרש הרי זה גיטך או הא גיטך ומה שאמר הא גיטך בעת שלא קנאה את הגט לא מהני וכמו שמבואר בשו"ע סי' קל"ט סעיף ב' ובסי' קל"ז ואם לא אמר הא גיטך בטל מדאורייתא כמו שמבואר בב"ש סי' קל"ו סק"א בשם הטור והר"ן ואף לדעת הרמב"ם דמדאורייתא כשר זהו רק משום דגופו של גט כתיב בו תורת כריתות, ועי' ברמב"ם פ"א מה' גירושין ובמ"מ שם וכיון שנתן לה הוי כאילו אמר, אבל היכא דהנתינה היתה גרועה ונפסלה גם הרמב"ם מודה שהוא בטל מדאורייתא וכמו שכתב הב"ש בסי' קל"ח סק"א, וא"כ אף אם אמר מקודם הא גיטך מ"מ כיון שנתינה לא היתה נתינה אם ירצה לגרש אח"כ בעינן שיאמר עוד הפעם הא גיטך ואם לאו הוא פסול:
מעתה לפ"ז א"ש דלא מהני אף אם נמלך אח"כ דכיון דבעת שנתן הבעל הגט לידו של השליח עקר השליח שליחותו א"כ נתינת הבעל הגט ליד השליח לא הוי רק כמו פיקדון וא"כ הנתינה היתה גרועה אף אם השליח מתרצה אח"כ וחוזר לשליחותו אף אי יכול לחזור לשליחותו לא מהני דהלא אח"כ לא אמר לו הבעל הא גיטך ולכך אינה מגורשת, מעתה לפ"ז מדוקדקים דברי הטור כמין חומר דמתחילה כתב והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה כיון שאמר כמו שאמרה, הוא דמשום הכי לא אמרינן דאדעתא דהכי קבלו השליח והתרצה בקבלתו כמו בלא אמר כמו שאמרה וכנ"ל, ואח"כ כתב ואפילו נמלך השליח אח"כ להוליכו לה אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות, ודקדק כיון שלא בא לידו דהוא לתת טעם דאמאי לא מהני ריצוי של השליח אח"כ דהלא השליחות שלו כבר התחילה בעת שעשתה אותו האשה לשליח וא"כ אף אי אמרינן דשליח שלא קיבל שליחותו מתחילה לא מהני ריצוי שלו אח"כ, בכ"ז הלא הכא כבר קיבל שליחותו מתחילה בעת שעשתה האשה אותו לשליח, וא"כ אף שחזר בו וביטל שליחותו מ"מ אם נמלך ונתרצה אח"כ להוליכו הוא חוזר לשליחותו וכנ"ל וע"ז דקדק הטור וכתב כיון שלא בא לידו בתורת שליחות, והיינו כיון דבעת שנמלך להוליך הלא אז לא אמר לו הבעל הא גיטך ורק מקודם בעת שבא הגס לידו של השליח (וגם הולך כמו שאמרה י"ל דהוי כמו הא גיטך דהלא השליח אמר לו אשתך עשאתני לקבל לה גיטה והוא אומר הולך כמו שאמרה היא) ואז לא היה בתורת שליחות ולכך אינה מגורשת אף שנמלך אח"כ להוליך, והוא נכון לענ"ד בכונת דברי הטור:
באופן דמדברי הטור אין ראיה דאם בעת מעשה השליחות לא קבל השליח שליחותו אם יכול לחזור להתרצות אח"כ ולחזור לשליחותו כמ"ש המכתב מאליהו והנוב"ש הנ"ל די"ל דכונתו כמ"ש לעיל, וכיון דמדברי רש"י בגיטין מוכח דלא מהני ריצוי שלו אח"כ אם לא קבל שליחותו מתחילה וכמו שכתבו המכתב מאליהו והנוב"ש הנ"ל ולא מצינו חולק עליו בזה בהדיא א"כ י"ל דכו"ע ס"ל כן. וגם מהא דהרשב"א פירש פירוש אחר גבי הבא לי גיטי ואין מוכח לפי פירושו לומר דאם לא קיבל השליח שליחותו לא מהני ריצוי שלו אח"כ יע"ש בנודע בשערים הנ"ל מ"מ אף שאינו מוכח י"ל דלדינא גם הוא ס"ל כרש"י ז"ל, אך אם מתחילה קיבל השליח את שליחותו ואח"כ ביטל את שליחותו אם חוזר ונתרצה לפמ"ש לעיל נראה מדברי הטור דמהני ויכול לחזור לשליחותו, וא"כ גם לרש"י י"ל דמהני דלמה לנו לעשות פלוגתא בזה וכמו שכתב ג"כ הנוב"ש הנ"ל די"ל דגם רש"י ס"ל דמהני בזה יע"ש:
איברא דאכתי הדבר צריך הכרע דמה חילוק יש בין אם קיבל שליחותו ואח"כ ביטל לאם לא קיבל שליחותו מתחילה, דהלא גם אם קיבל שליחותו ואח"כ ביטל נתבטלה שליחותו אח"כ וא"כ איך יכול לחזור לשליחותו, ואי משום דרצון הבעל וכח שליחותו שנתן מתחילה לא נתבטל, ורצונו של הבעל הוא עומד מתחילה ועד סוף שיהיה שלוחו ולכך אם נתרצה השליח אח"כ הוא חוזר לשליחות הבעל, הלא גם אם לא קיבל השליח את שליחותו גם מתחילה ג"כ לא נתבטל כח השליחות ורצון הבעל והבעל רוצה בהשליחות מתחילה ועד סוף, וא"כ כיון דלרש"י הנ"ל מוכח אם לא קיבל שליחותו מתחילה לא מהני ריצוי שלו אח"כ, א"כ גם אם מתחילה קיבל שליחותו וביטל אותה אח"כ ג"כ לא מהני ריצוי שלו אח"כ לחזור לשליחותו, והטור דמשמע מיניה כמ"ש לעיל דמהני ריצוי שלו אם קיבל שליחותו מתחילה באמת יחלוק בזה על רש"י ולדידיה אף אם לא קיבל שליחותו מתחילה מהני ריצוי שלו אח"כ:
אך באמת לענ"ד גם לרש"י הנ"ל אינו מוכרח דפליג על דעת הטור, די"ל דאם השליח אינו מתרצה לקבל שליחותו מתחילה אומדנא דמוכח הוא דגם הבעל לא עשה אותו לשליח דלמה לו להבעל לעשות אותו לשליח כיון שאינו מקבל את שליחותו, והא דאמרינן באומר כמו שאמרה אי אדיבורא דידה סמיך הבעל ופרש"י בגיטין שם משום דהבעל אינו מאמין לדברי השליח שאמר התקבל ולכך אומר כמו שאמרה דהוא רוצה שיהיה כפי שאמרה היא אף שהשליח עקר את שליחותו, וא"כ אין תועלת להבעל דאף אם הוא נותן כפי שאמרה היא אינה מגורשת, ומה גם לפי מה דאמר הגמ' בב"מ דף ע"ו דאעילויא דידה סמיך, ועי' בתוס' שם א"כ איזה עילוי יהיה בזה דהלא בין כך וכך אינה מגורשת, לא משום דחושב הבעל אולי יחזור השליח ויתרצה בשילוחו ולכך נותן לו הבעל הגט (אף אם, נאמר דשליח שלא קיבל שליחותו אם חוזר ומתרצה מהני) דזה ודאי אינו דאם היה חושב הבעל דהשליח אינו מקבל את שליחותו ודאי דלא היה נותן לו על ספק את הגט אולי יחזור להתרצות דמסתמא כיון שאינו מרוצה עכשיו לא יתרצה ג"כ אחרי כן %%%%(וכן מצאתי בס' אבן העוזר בב"מ שכתב בזה אין לנו לחשוב דכיון דאינו מרוצה עכשיו לא שכיח שיתרצה אח"כ.)%%%% רק דאמרינן דהבעל טעי וסבר דאף דהשליח אמר אשתך אמרה התקבל אינו עוקר את שליחותו אם אמרה לו הבא ואף אם עקר אולי סובר הבעל דכיון דהוא אומר הולך כמו שאמרה והשליח מקבל ממנו הגט מסתמא מתרצה להיות שליח להולכה מן הבעל אף דהאמת הוא אינו כן, אך הבעל טעי בזה ולכך כיון דאליבא דאמת אמרינן דהשליח לא קיבל את שליחותו א"כ גם כח השליחות של הבעל נתבטל דעל זה האופן לא נתן לו כח השליחות:
ובזה יהיו מדוקדקין דברי רש"י בב"מ דף ע"ו ע"ב ד"ה אלא שכתב וז"ל הלכך אפילו נמלך והגיעו אצלה אין זה שליח שניתן לגירושין שכשקבלו לא קבלו ע"מ כן עכ"ל, ולכאורה הוא כשפת יתר דהוי ליה למכתב אין זה שליח שכשקבלו לא קבלו ע"מ כן, ומה זה שכתב אין זה שליח שניתן לגירושין, ולפי הנ"ל א"ש דכונתו דאין זה שליח שניתן לגירושין מן הבעל דכיון דכשקבלו לא קבלו ע"מ כן, א"כ גם הבעל לא עשה אותו לשליח וכנ"ל:
איברא דלכאורה ליתא לדברי הנ"ל, דהנה בכתובות דף ע"ד ע"ב איתא גבי המקדש ע"מ שאין עליה נדרים ושאין בה מומין דאם הלכה אצל חכם והתיר את הנדרים מקודשת הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת וכתבו שם התוס' בד"ה חכם אין לפרש דבלשון תליא מילתא דא"כ הלך הוא אצל רופא ורפאו אמאי מקודשת, אלא בקפידת המומין תלוי שאף לאחר שנתרפאת היא נמאסת בעיניו כשזוכר שהיה בה מומין אבל נדרים ליכא קפידא יע"ש וכן כתבו הרא"ש והר"ן וכן נראה בשו"ע סי' ל"ט ועיין שם בח"מ ובב"ש, הרי להדיא דאף דהתנה בפירוש ע"מ שאין בה מומין וגם דהוא חזקה שאין אדם מתפייס במומין אפ"ה אמרינן דאינה מקודשת רק משום דגם לאחר שנתרפאת נמאסת בעיניו אבל לולי כן דנמאסת הוי אמרינן דמקודשת דאף דבשעת התנאי של הקידושין היו בה מומין והוא התנה ע"מ שאין בה מ"מ הוי אמרינן אם לא היה טעם דנמאסת כיון דנתרפאת אין קפידא בזה במה שהיה בה בשעת התנאי וא"כ גם הכא אף דנאמר אומדנא דמוכח הוא שאם השליח אינו מקבל שליחותו גם הבעל אינו עושה אותו לשליח, מ"מ אם מתרצה השליח אח"כ אינו מקפיד הבעל במה שלא רצה מקודם דודאי לא עדיף אומדנא מאילו התנה הבעל בפירוש וכיון דבהתנה בפירוש אמרינן דאינו מקפיד במה שאינו כפי התנאי שלו בשעת התנאי כיון שאח"כ נתקיים א"כ כש"כ גבי אומדנא הוא כן דאם נתקיים רצון שלו אח"כ אינו מקפיד ומהני למפרע:
אמנם באמת לאו כו"ע סבירא להו כן דבשו"ת ר"י מיגאש סי' נ"א מבואר להדיא דלא כן יע"ש גבי ראובן שהחליף בתים עם שמעון ואחר זמן טען שמעון שנמצא בבתים מומין שלא נודעו לו שכתב דאם המומין אינם בגוף הבתים רק אמת המים או צינור מים מקלח אינם מום ואם היה כותל נפסד אף שבנה והחליף הבנין הנפסד הוי כאילו פנים חדשות באו לכאן והוי כאילו הם בתים אחרים שלא נעשו החליפין עליהם, ואם היו חפירות בקרקע גם כי אין כאן דבר שיאמר עליו פנים חדשות באו לכאן להיות הבנין והכתלים נשארים על הדרך שהיה בעת החליפין, עם כל זה כיון שהמום בעצם הבתים אפילו תיקן תיקון שלם הואיל והיו הבתים בלתי שלמים בעת החליפין החליפין בטלים אף שיתקן עתה כמו דאמרינן הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת יע"ש שכתב דהא דהלך הוא אצל רופא וריפא אותו מקודשת הוא משום דטב למיתב טן דו שסיבה זו מיוחדת בדין זה בלבד ולא גמרינן מיניה לדינא אחרינא יע"ש, הרי להדיא לדעת ר"י מיגאש הנ"ל אף שלא התנה בהדיא בעת החליפין ע"מ שאין בה מומין רק שקנה סתם כמו שנראה שם בתשובה מ"מ כיון דאם נמצא מום יכול לחזור דחזקה שלא נתפייס במומין (יעוין במ"מ פט"ו מה' מכירה ה"ג שזה הטעם שיכול לחזור במום במקח) והוא ג"כ כמו אומדנא ולכך כיון דבשעת המכירה היה מום אף דהוא מום עובר ויכול לתקנו לא מהני והמכירה בטלה כיון דבשעת המכירה הי' מום ואדעתא דהכי לא קנה:
והנה מדברי רש"י כתובות שם בד"ה מכאן ולהבא משמע ג"כ דלא ס"ל כמ"ש התוס' הנ"ל שכתב נמצא שבשעת תנאי הקידושין הטעתו. ומצאתי בשיטה מקובצת שם שכתב כן להדיא דרש"י לא ס"ל כהתוס' וא"כ י"ל דגם במומי בית ס"ל כדעת ר"י מיגאש הנ"ל וכנ"ל, וא"כ גם הכא בהולך כמו שאמרה כיון דבעת עשיות השליחות לא קיבל השליח שליחותו ואומדנא דמוכח הוא שאם השליח אינו מקבל שליחותו גם הבעל אינו עושה אותו שליח דמסתמא לא יתרצה גם אח"כ וכנ"ל, לזאת גם אם נתרצה אח"כ לא מהני וכנ"ל דלא גרעה אומדנא מחזקה שאין אדם מתפייס במומין דאמרינן דלא מהני אף אם תיקן אח"כ, ועי' בשו"ע חו"מ סי' רל"ב סעיף ה' ראובן שמכר לשמעון בתים כו' נכנסו עכו"ם וקלקלו קצת מקומות ועקרו דלתות הבית והחלונות כו' שכיון שהוא מום עובר כו' ויקיים המקח, הדין עם ראובן, והוא משו"ת הרא"ש ועי' בטור שם וכתב ע"ז בהג"ה רמ"א שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא בית וכן מום שאינו בגוף הבית כו' אמת המים כו' והמקח קיים אבל אם המום בגוף הבית כגון שאמר לו שיש לו כותל שלם ונמצא רעוע אינו יכול לבנות או כותל שלם וכל כיוצא בזה ומצויין ע"ז בסוף דברי הג"ה הנ"ל "הגהות מרדכי דכתובות" והנה דברי הרמ"א "וכן מום" ולהלן הן מדברי הר"י אבן מיגאש הנ"ל המובא בדרכי משה מסקנת דברי הב"י בשם ר' ירוחם ע"ש וכן הוא בהגהות מרדכי כתובות אך לא סיימו שם כל התשובה המבוארת בשו"ת ר"י מיגאש בעצמו סי' נ"א הנ"ל:
והנה מדברי ר"י מיגאש הנ"ל בשו"ת שלו בפנים נראה דהפסד בכתלים הוי מום דהוי פנים חדשות ורק חפירות בקרקע שאינם בגוף הכתלים לא הוי פנים חדשות, ונראה מדבריו דבהך דינא דהמחבר דהעכו"ם קלקלו קצת מקומות ועקרו דלתות הבית והחלונות הוי מום דהדלתות שעקרו והמקומות שקלקלו אם יתקן אותם יהיה פנים חדשות, והרא"ש מקור דברי המחבר באמת יחלוק על הר"י מיגאש הנ"ל, ונראה דלכך שינה הרמ"א בלשונו וכתב שאמר לו" שיש לו כותל שלם ונמצא רעוע ממה שבדרכי משה לא כתב שאמר לו, והיינו דלדעת הרא"ש והמחבר שמחמת קלקול המקומות ועקירת הדלתות אינו יכול לחזור שהרי בית מכר ועדיין נקרא בית, גם אם יסתור הכותל יהיה נקרא בית, ולכך כתב הרמ"א שאמר לו שיש לו כותל שלם, וא"כ לא מכר לו את אשר אמר לו, גם לפי מ"ש הר"י מיגאש הנ"ל דחפירות בקרקע הוי מום ואף שיתקן לא מהני ואף דלא שייך בזה פנים חדשות משום דבשעת החליפין היה מום והוי כמו בהלכה אצל רופא וריפא דאינה מקודשת, א"כ לפ"ז גם בהך דינא דהרא"ש והמחבר דקלקלו קצת מקומות ועקרו הדלתות, וגם אם נאמר דבית מכר ועדיין נקרא בית ג"כ נתבטלה המכירה ואף שיתקן לו לא מהני דודאי לא עדיפא קלקול המקומות ועקירת הדלתות מחפירות בקרקע, והרא"ש שכתב דמהני כשיתקן הוא משום דאזיל לשיטתו דגם הוא כתב בכתובות שם דהא דהלכה אצל רופא וריפא אינה מקודשת משום דמאוסה היא עליו גם אחרי כן, יע"ש וא"כ הכא דלא שייך הך טעמא מהני כשיתקן: וגם המחבר באה"ע סי' ל"ט סעיף ו' נראה דס"ל כהתוס' והרא"ש גבי הלכה אצל רופא, ואזיל גם הוא לשיטתו, וגם הרמ"א ששתק לו להמחבר באה"ע גם הוא ס"ל כן משום דמיאוס שכן הוא דעת רוב הפוסקים וכן נראה מלישנא דהרמב"ם בפ"ז מה' אישות ה"ט לכך לא הביאו המחבר והרמ"א בחו"מ דעת הגהות מרדכי בשם מהר"י מיגאש הנ"ל החולקים על דעת הרא"ש מקור דברי המחבר:
מעתה לפ"ז תמוהים לי דברי הגאון זצ"ל בביאורי הגר"א שציין על דברי הרמ"א בחו"מ הנ"ל בסק"י וצ"ל כמ"ש ע"ד ב' אצל רופא כו' יע"ש ולפי הנ"ל הוא תמוה דעל הרמ"א שכתב דינו אחר דברי המחבר ולא כתב עליו ויש אומרים דמשמע דגם להרא"ש והמחבר הוא כן וכמו שנראה כן מהא דשינה וכתב שאמר לו שיש לו כותל שלם וכמ"ש לעיל, א"ב אי אפשר לומר כמו אצל רופא כנ"ל, ואפשר דהגר"א ז"ל ס"ל דכיון דבית מכר ועדיין נקרא בית א"כ לא הוי מום כלל, וא"כ אף אם אמרינן דבהלכה אצל רופא לא הוי משום דגם עתה היא נמאסת עליו רק משום דכיון דבשעת מעשה היה בה מום והטעתו, מ"מ הכא דעדיין נקרא בית ולא הוי מום כלל המקח קיים, (אך עדיין צ"ע דהלא הגר"א ז"ל כתב דבריו על דברי הרמ"א הנ"ל שהוא אחרי דברו המחבר והמחבר נראה באה"ע סי' ל"ט סעיף ו' שס"ל דבהלכה אצל רופא הוא משום דמאוסה היא עליו גם אח"כ ועי' בב"י אה"ע שם שכתב על הרמב"ם שכתב כלשונו בשו"ע שס"ל כנ"ל והרמ"א שתיק ליה להמחבר באה"ע ונראה דגם הוא ס"ל כוותיה, ולבר זה הלא הר"י מיגאש ס"ל להדיא דהוי מום וא"כ י"ל דגם הרא"ש לא פליג עליו בזה דהוי מום ורק דהוא אזיל לשיטתו דאם הוסר המום אח"כ ג"כ מהני וכנ"ל ורק אם לא הוה נקרא בית היה פנים חדשות שלא היה המקח ע"ז והמקח בטל) אך אף אם נאמר כן מה שציין בסוף דברי הרמ"א הנ"ל "הגהות מרדכי דכתובות" (ולא אדע אם דברי הרמ"א בעצמו הוא או אחר ציין זאת הגהות מרדכי דכתובות) וזהו ודאי תמוה דהגהות מרדכי דכתובות הוא בשם הר"י אבן מיגאש, ולדבריו אף אם לא אמר שיש לו כותל שלם רק סתם ג"כ אם נמצא רעוע בטל המקח ואף בדינא דהמחבר קלקול המקומות ועקירת הדלתות הוי מום והמקח בטל וכנ"ל וצ"ע ובעיקר דברי הרא"ש יש להאריך בזה אך אין כאן מקומו: נחזור למה שכתבנו די"ל בדעת רש"י ז"ל דלכך באומר כמו שאמרה דאינה מגורשת אף כשיגיע הגט לידה דכיון דהשליח לא קיבל שליחותו אומדנא דמוכח הוא דגם הבעל לא משאו לשליח וכנ"ל, ולכך לא מהני אף שיתרצה השליח אח"כ וכנ"ל. מעתה לפ"ז י"ל דזה דוקא אם לא קיבל השליח שליחותו מתחילה בעת עשית השליחות א"כ גם הבעל לא עשאו לשליח, אבל אם מתחילה קיבל שליחותו, וא"כ גם הבעל עשאו לשליח ומסר לו כח השליחות וכבר נגמרה עשית השליחות של הבעל כראוי אף אם ביטל השליח אח"כ את שליחותו מ"מ אם חוזר ומתרצה מהני דכח הבעל ומסירת כחו לשליחות לא נתבטל והכא לא שייך אומדנא לומר דגם הבעל לא עשאו לשליח: דהלא בעת הביטול של השליח לא עשאו אותו הבעל לשליח רק עשיות השליחות נעשו מקודם אשר הבעל עשאו לשליח ומסר את כחו לו שיהיה הוא במקומו ואז הלא קיבל השליח את שליחותו והתרצה לדברי הבעל:
ואין לומר בזה אומדנא דמוכח הוא דאם היה יודע הבעל מתחילה דהשליח יבטל אח"כ את שליחותו לא היה עושה אותו לשליח מתחילה, דזה ודאי אינו דכיון דעל עת עשית השליחות לא שייך אומדנא דהלא אז התרצה א"כ לא שייך לומר דאילו היה יודע מה שיהיה אח"כ שיבטל לא היה עושה זאת מתחילה. דהלא אם נאמר אומדנא מתחילה אם היה יודע מה שיהיה אח"כ, א"כ יש לנו לומר ג"כ אומדנא על כל הנעשה מתחילה ועם מה שיהיה עד כל הסוף, ויש לנו לומר דאם היה נודע לו אשר עתה בעת עשית השליחות מקבל שליחותו ואח"כ יבטל ואח"כ יחזור לשליחותו, וא"כ אם נאמר כן דהבעל היה יודע מכל זה ודאי דהיה מוסר לו השליחות והיה עושה אותו לשליח ברצון טוב, אבל אם השליח אינו מקבל שליחותו מתחילה אין לנו לדון על מה שיהיה אח"כ רק דהאומדנא הוא על עת הזאת עת עשית השליחות ואז ודאי אם היה יודע שאין מקבל את שליחותו לא היה עושה אותו לשליח ולכך שליחותו בטלה, וכמו שס"ל להר"י מיגאש:
ולפי הנ"ל גם רש"י ס"ל כן גבי מומין דאם בעת המכירה היה מום בטל המקח, אף דשם לא הותנה בפירוש שלא יהיה מום ורק משום דהוא חזקה שאין אדם מתפייס במומין דהוא ג"כ כמו אומדנא, ולא אמרינן דאף דחזקה שאין אדם מתפייס במומין, מ"מ אלו היה יודע שאם יתקן לו אח"כ היה מתרצה וליכא חזקה שאין אדם מתפייס, ורק אמרינן כיון דבעת המכירה היה מום ואילו היה יודע לא היה נתפייס לכך המקח בטל, א"כ גם הכא באומדנא הוא כן וכנ"ל. וכן יש לדמות זה להא דמבואר השו"ע חו"מ סי' רנ"ג סעיף ה' שכ"מ כו' נכסיך למי. אמר כמדומה שיש לו בן ושאשתו מעוברת עכשיו שאין לו בן נכסי לפלוני, ונודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת אין מתנתו מתנה אף שמת הבן או שהפילה אשתו אח"כ, הרי כיון דהוא אומדנא שלא נתן רק אם לית ליה בן וכיון שיש לו בן לא נתן, לכך אף אם מת הבן אח"כ המתנה בטלה ולא אמרינן אילו היה יודע מתחילה שימות הבן או שאשתו תפיל העובר היה נותן, משום דאנו דנין על שעת המתנה ואז כיון שבנו חי ואשתו מעוברת לא נתן, א"כ גם הכא דבעת השליחות לא קיבל שליחותו ואומדנא דמוכח הוא דלא נתן לו כח השליחות רק אם מקבל שליחותו השליחות בטלה אף שיתרצה אח"כ, אבל אם מתרצה מתחילה ומקבל שליחותו ואח"כ ביטל, אם נתרצה אח"כ דלא שייך אומדנא וכנ"ל חוזר לשליחותו כמקדם וכנ"ל:
ולפי זה היה אפשר לומר דלדעת התוס' והרא"ש והר"ן ולפי דברי הב"י שגם הרמב"ם ס"ל כן וכן היא דעתו בשו"ע סי' ל"ט דהא דהלכה אצל רופא הוא משום דגם אח"כ היא מאוסה עליו, אבל בלא"ה כיון שנתרפאה מקודשת אף דבעת הקידושין היו המומין א"כ לפי דבריהם י"ל דגם אם לא קיבל השליח שליחותו מתחילה (רק שהבעל אינו יודע מזה בעת שלא קיבל) מ"מ אם נתרצה אח"כ מהני וכמו גבי מומין וכנ"ל ומהא דשו"ע סי' רנ"ג הנ"ל יש לדחוק וליישב, והא דבאמר הולך כמו שאמרה אינה מגורשת אף שהגיע הגט לידה והשליח מתרצה אח"כ י"ל כמו שכתב הרשב"א ז"ל בפירושו שהביא הנודע בשערים הנ"ל וכן הוא בריטב"א גיטין שם ובשיטה מקובצת ב"מ ע"ו, ולהפוסקים דס"ל ושליח הובאה האשה עושה, בלא"ה לק"מ וכמ"ש לעיל משום דבעת שהגיע לידו שאז אמר לו הא גיטך אז לא היה בתורת שליחות וכמו שהארכתי לעיל:
וצ"ע בזה לדעת הראשונים הנ"ל דיש לדחות ולומר גם אליביה אם לא קיבל שליחותו מתחילה לא מהני ריצוי שלו אח"כ, דהכא גבי אומדנא עדיף מהא דכתובות ואין העת להאריך בזה, אכן אם מתחילה קיבל השליח שליחותו ואח"כ ביטל אם נתרצה אח"כ בזו כבר הוכחתי לעיל. דנראה לדעת הטור דמהני ריצוי שלו, וגם מרש"י אין סתירה לזה די"ל דגם אליביה מהני וכמ"ש לעיל, וא"כ בנידון דידן דהשליח התרצה מתחילה אף אם נאמר דהיה ביטול אח"כ מ"מ כיון ואח"כ התרצה וחזר לשליחותו מהני ומגורשת במסירת הגט מן השליח אך לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, ועי' בפ"ת בסדר הגט דשו"ע ס"ק מ"ג ובסדר גיטין דמהר"מ סדר גט שלישי פ"ת ס"ק כ"ו שהביא בשם הג"מ דהעיקר דהשליח אינו יכול לבטל שליחותו, וכל שחזר ונתנו לה לא איכפת לן במה שביטל מקודם ומ"מ סיים דלמעשה קשה להכריח לחומר הנושא ואין ס' ג"מ ת"י לעיין בו:
אך בנידן דידן דהוא ספק אם היה ביטול וגם אם היה ביטול אם הבעל מומר הלא איכא דעת הסוברים דמומר יכול לזכות את הגט ומגורשת בזה אף שלא הגיע ליד האשה ואף שלא ידעינן שהיא מהדרת ועי' בט"ז סי' ק"מ ס"ק ה' ובפ"ת סי' ק"מ ס"ק י"ג דבמקום עיגון סמכינן על זה לבד, וא"כ כבר זכתה האשה בהגט מקודם ולא איכפת לן בביטול השליחות של השליח השני, ואף שלא נודע לנו בבירור מהמרתו מ"מ הלא מהגט והרשאה של שליח ראשון שנכתב כמו שכותבין בגט מומר, נראה שהוא מומר, ומסתמא ידעו הב"ד דקישינאוו דהוא מומר אף שאינני מכיר את הב"ד מי הם, ולכל הפחות נראה להך דעה ובגט מומר יכולין לזכות, דבגט כזה שנכתב כפי שכותבין במומר אף שלא נודע מהמכתב בפה מ"מ יצאה האשה מחזקת א"א, דמסתמא היה ידוע לב"ד שפקר ויש להאמין שהוא מומר, וגם יש לצרף בזה מ"ש בפ"ת בסדר הגט דשו"ע ס"ק ח"ג בשם שו"ת מהרי"מ לצרף דאם ביטל דרך כעס אין זה כלום, וגם הך סברא שכתב שם דהוי כמו נדרי זריזין דגם הכא י"ל דאמר כן כדי שימסור את הגט ואף דביו"ד סי' רל"ב איתא דדוקא בנדרים אמרינן כן ואין למידק למקום אחר, מ"מ יש לצרף זה לסניף, באופן שמכל הלין טעמא היה נראה להתיר את מסירת הגט של השליח השני, אך באשר כי גם שם האשה לא נכתב כראוי, אף כי כבר הארכתי לעיל להתיר בדיעבד מ"מ בהצטרף יחד גם הך ספק ביטול לא אוכל להתיר לעת עתה:
שוב התבוננתי כי עיקר מ"ש הט"ג באות א' ס"ק ל"ב בדעת הב"ש בשם מהרי"ט שהבאתי לעיל דלכך לא אמרינן דשם אלי' שהכל קוראים אותו בלא וא"ו הוא חניכה שהכל קוראין אותו ואף אם היה שמו אליהו בוא"ו יהא כשר משום דדוקא בחניכה שהוא קיצור השם או חניכה אחרת שידוע שאין שם בפ"ע רק נגזר משם העיקר בזה סמכינן לפעמים אף לכתחילה אבל כשהוא שם בפ"ע דיהיה נשמע דזה שמו העיקרי אלי' בלא וא"ו ולכך בעינן שני גיטין יע"ש ועי' בס' חידושי אנשי שם סי' מ"ד הנ"ל שגם הוא כתב כן בדעת הב"ש גבי חזקי' ועי' בשואל ומשיב מ"ק חלק שלישי סי' פ"ח שקילס להך סברא:
ולענ"ד הוא תמוה ואי אפשר לומר כן בדעת הב"ש דהלא הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק ל"ה כתב גבי שם החולי שנשתקע אף דהוא ספק אם הוא עיקר א"צ שני גיטין וכותב רק שם הראשון דהוא ככנוי שהוא כשר ולדברי הט"ג הנ"ל אמאי אין צריך שני גיטין דהלא כנוי לא הוי רק קיצור או חניכה אחרת שאינה שם בפ"ע והכא הלא שם הראשון הוא שם בפ"ע ועי' שם בשו"ע סי' קכ"ט בחלקת מחוקק ס"ק א' בתשובתו שם מבואר בדבריו שגם הוא ס"ל דשם הראשון הוי כחניכה שהכל קוראין וכן כתב ג"כ להדיא בב"י שם בסי' קכ"ט וכן מבואר בפ"ת ס"ק נ' בשם החוט השני וכנראה שם דגם הגאון מהר"י הורוויץ מסכים עמו בזה וכן מבואר בט"ג שמות שנשתנו מ"ח בשם המאיר נתיבים וכן נראה ממה שכתב הב"י הביאו הט"ז בסי' קכ"ט על מה שפסל מהרא"י בשם מהרר"י אם לא כתב כהן משום דבשטרות היו כותבין כהן וע"ז הקשה הב"י דהא בחניכתו לחוד כשר ושמו בלא כהן לא גרע מחניכתו יע"ש ולדברי הט"ג הנ"ל מאי מקשה מחניכתו דהלא חניכה הוא דוקא שידוע שאין שם בפ"ע רק נגזר משם אחר העיקר אבל שמו בלא כהן דהוא שם בפ"ע ואינו ידוע לחניכה לא מהני. וכן נראה מדברי התוס' גיטין ל"ד ע"ב וכל הראשונים שכתבו בשם ר"ת דבגט מומר אין כותבין רק שם יהדות דלא גרע מחניכה ועי' ברשב"א שם שכתב דהיכא דיש לו שני שמות גם לכתחילה די באחד דלא גרע מחניכה ולדברי הט"ג והחידושי א"ש הנ"ל הלא שם בפ"ט לא דמי לחניכה ומאי ראיה, ואף שהתוס' שם בגיטין כתבו דנקיי הדעת שכתבו חניכתו היו שמותיהן ידועין אי כשהשמות דומין שהכנוי דומה לשם הלא כתבו זה רק לענין לכתחילה משום דחניכה לא עדיף משם עיקר וגם בשם עיקר היכא דיש לו שני שמות ס"ל דכותבין לכתחילה שני השמות וכמו שמבואר שם בתוס' והיכא דחניכה דומה לשם כותבין לכתחילה אבל לומר דכנוי שהוא שם בפ"ע גרע מעיקר שם לא משמע מדבריהם, ולדברי הרשב"א הנ"ל מוכח דאף כינוי שהוא שם בפ"ע גם לכתחילה כשר ועי' ברא"ש שם בגיטין שגם הוא כתב כהתוס' להסביר החילוק בין הא דשני שמות להך דנקיי הדעת דמיירי שמכירין אותה והכל קוראין אותו בשם זה אלי' כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קוראין אותו בשם המובהק להכי סגי בשם חניכה לחוד אף לכתחילה ומהאי טעמא מומר א"צ לכתוב רק שם יהדות דלא גרע מחניכה:
הרי דאף לדעת התוס' והרא"ש אם הכל קוראין אותו בחניכה ואף שחותם ועולה לתורה בשם המובהק כשר אף לכתחילה ואף בשני שמות כן אם חותם ועולה לתורה באחד ונקרא בפי כל בשם השני כשר לכתחילה בשם שנקרא בפי כל דחניכה ושני שמות בפ"ע דמי להדדי וכמו שנראה להדיא כן בדבריו וא"כ הכא בשם אלי' שהכל קוראין אלי' בלא וא"ו אף ששמו המובהק אליהו מלא כשר לכתחילה לפ"ז, איברא דמדברי מהרא"י שהביאו כל הפוסקים בשמו דגרשום שכתב גרשון הוי שנוי משום דהם שני שמות חלוקים בקרא ופסול אף בדיעבד א"כ משמע כהט"ג דהיכא שהכנוי שם בפ"ע לא הוי כנוי דאל"ה אמאי פסול ומה בכך שהם שני שמות בקרא הלא עכ"פ כיון דהכל קוראין אותו גרשון הוי כנוי והנה באמת היה אפשר לומר דגם מהרא"י לא מיירי רק שאין ידוע איך קוראין אותו וכמו שנראה כן מדברי הג"פ שהביאו הט"ג אות ג' ס"ק ל':
אכן מדברי הט"ג וסתימת האחרונים נראה מבואר שאף אם הכל קוראין גרשון הוא פסול וגם מהג"פ אין ראיה להיפך והא דכתב דמהרא"י מיירי שאין ידוע האיך שמו היינו דאל"ה היה לו להכשיר מחמת דנשתקע שם הראשון וע"ש בט"ג ס"ק ל' וס"ק כ"ט אבל לא מטעם חניכה ואפשר דס"ל כיון דגרשום וגרשון השמות דומין זה לזה לכך לא חשיב חניכה דאף דע"י חניכה שמכנין אותו וקרו ליה ועני חשיב כשם העיקר ככל שם עיקר שקרו ליה ועני דחשיב שם ע"י זה כמבואר באחרונים אבל היכי דהחניכה דומה לשם העיקר ואין הפרש ביניהם רק במם ואין בסוף התיבה דזה גרשום במם וזה גרשון בנון אין ראיה ממה שקרו ליה גרשון בנון להחשיבו שם חניכה קבועה בפ"ע ע"י שקרו ליה כן ועני דמה שעני על מה שקרו ליה גרשון הוא מחמת שהוא מבין שאותו קראו ע"י השם שדומה לשמו גרשום וגם העולם אין קובעים שמו גרשון לעיקר רק מחמת שטעו או שאין מקפידים בזה בשנוי קל כזה אבל בכתיבה מדקדק אדם לכתוב שמו במכוון כמו שהוא באמת וכיון שנכתב לא כפי האמת גרשום רק גרשון לכך הוי שנוי ופסול. %%%%(וכמו שמצינו סברא כזו ברשב"א באם הקדים שם טפל לעיקר דאין דרך בני אדם לכתוב שם טפל קודם.)%%%%:
ועפ"ז יש ליישב ולפרש דברי מהרלב"ח כפי שהבין בדבריו השיבת ציון הנ"ל דקיצור השם היכי שאינו שם אחר שאינם נמצאים אחרים שנקראו בשם זה לעיקר חשיב חניכה והיכי דהקיצור הוא שם שאחרים נקראו בו לעיקר הוי שנוי וכנ"ל והיינו דקיצור לא חשיב חניכה דמה שקורין אותו בקיצור, אינו קובע שם לעצמו דהוא בעצמו וגם העולה שקורין אותו בשם הקיצור אינם קובעים אותו לשם רק שררך העולם לקצר ולקרוא כן, וע"י זה הכניס שמו הקבוע ובכתיבה אין דרך בני אדם לכתוב רק שם הקבוע שלו ובכ"ז היכי דהקיצור שקוראין אותו לא הוי שם שאחרים נקראים בו לעיקר א"כ אף שהקיצור לא חשיב שם קבוע בכ"ז מכנים ויודעים ממנו שם העיקר דהלא שם הקיצור כזה לעיקר אינו נמצא והוי כמו שכתב שם העיקר כיון שמתוך הקיצור מכנים שם העיקר אבל אם הקיצור שקוראין אותו הוא שם בפ"מ שאחרים נקראו בו לעיקר הוי שנוי דשם העיקר של האיש הזה לא נכתב וקיצור לא חשיב להיות שם כשם העיקר וגם אין דרך בני אדם לכתוב רק שמו הקבוע וגם אין מכנים ממנו שם העיקר כיון דהקיצור הוא שם שאחרים נקראו בו לעיקר ויאמרו דהוא איש אחר ששמו העיקר כן: ואפשר שזהו טעם של מהרי"ט שהביא הב"ש הנ"ל באות א' גבי שם אלי' לכתוב שני גיטין ואף שנקרא והכל מכנים אותו בשם אלי' חסר מ"מ כיון דאלי' הוא קיצור גם הוא שם בפ"ע שאחרים נקראו כן לעיקר י"ל דהוי שנוי וכנ"ל, אך כבר כתבתי דהחידושי אנשי שם יפרש דבריו דסבר היפך דכיון דרבים נקראו כן הוי חניכה ואף דהוא בעצמו כתב שם דלא כמו דבמהרלב"ח גופיה בכ"ז ראה דבריו כפי שהובא בס' בית אפרים ע"ש וגם מלישנא דמהרלב"ח כפי שהובא בשיבת ציון הנ"ל נראה דס"ל כן וכמ"ש לעיל וכן נראה מהא דכתב מהרא"י גבי חזקיה דהוי חניכה ולפי שפירש דבריו הט"ג שם (דלא כהב"ש בשם מהרי"ט) דאף אם בש"ס היה עיקר שמם חזקיהו מלא מ"מ כשר בשם חזקיה דהוי חניכה והיינו כיון שהעולם קוראין אותו חזקיה יע"ש בט"ג ס"ק ד' ובשם גדליה סק"א ס"ל דהך את את"ל שכ' מהרא"י הוא כמו כל את"ל שבש"ס ולא מטעם ממ"נ כדעת הב"ש יע"ש בט"ג בשם גדליהו הנ"ל וא"כ נראה דאף דשם חזקיה ושם גדליה הוא קיצור והוא שם בפ"ע שאחרים נקראו כן בכ"ז הוי חניכה ואף די"ל דשם בשם חזקיה וגדליה הוא משום שמציג גם בקרא בזה האיש גופא שנקרא חזקיהו וגדליהו מלא נקרא ג"כ חזקיה וגדליה חסר לכך לא הוי שנוי: מ"מ מדברי הט"ג הנ"ל לא משמע כן וגם הב"ש בשם המהרי"ט שכתב גבי שם אלי' לכתוב שני גיטין אף שהכל קוראין אותו אלי' י"ל דהוא רק לכתחילה וכמו שנראה לאמר דדעת הנוב"י שהוא כשר בדיעבד מטעם חניכה ולפי הנראה מדבריו דאף אם ודאי היה שמו אליהו אם קוראין אותו אלי' בלא וא"ו הוי חניכה והא דבגרשום שכתב גרשון הוי שינוי אף שכבר כתבתי דמהרא"י מיירי שגם הכל קוראין אותו גרשון י"ל דהוא משום שהם שני שמות משני אנשים אין דרך בני אדם לכתוב שמו בשם אחר שאינו שמו כלל אבל היכא שאינו עיקר השם והוא קיצור משמו אף שנמצאים אנשים שנקראים בשם הקיצור לעיקר מ"מ כיון שדומה לשם שלו ורבים מכנים אותו בהקיצור י"ל דדרך בני אדם לכתוב שמו כן וגם שם אלי' וחזקי' וגדלי' אינם חשובים שמות בפ"ע כגרשום וגרשון כאשר מבואר בט"ג יע"ש: וא"כ בנידון דידן דצירא וצירל הם שמות לעז והיכי דהעיקר השם צירא הוא שם צירל קיצור לצירא דלא גרע מזוסא זוסלין גוטא גוטלין אף אם שם צירל הוא שם שרבים נקראין כן מ"מ לעיקר אם היה רוב קוראין אותה צירל הוי חניכה טובה ואף אם מיעוטא קוראין צירל הוי שם טפל וכנ"ל ועי' בב"י בסי' קכ"ט שכתב אם כתב אליה לא פסל כיון שאחרים נקראו כן כמו שכתב התה"ד וגם הנביא אלי' עצמו נקרא כן עכ"ל הרי נראה מדבריו דמה שאחרים נקראו כן הוא עדיף ואף די"ל בכונתו שאחרים נקראו כן היינו אחרים ששמם העיקר אליהו מלא נקראו כן אלי' חסר: