הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו אה"ע · סימן כג
כתובות פ"ח אי פקח הוא כו' יעוין בהשגת הראב"ד על הרי"ף שכתב דמיירי דאף לשבעה שבועת התקנה ח"מ יכול להשביעה] אח"כ ש"ד לאחר הפירעון יעוי"ש וצ"ע דא"כ האיך תתיישב קושית הגמ' וליחוש לשתי כתובות כו' דהלא כיון שנשבעה כבר להכחיש העד שלא קבלה המעות שהוא אומר האיך תהא נאמנת אח"כ לחזור ולהגיד שנפרעה על כתובה אחרת: ויעוין ברש"י שפי' הטעם לחוש לשתי כתובות משום דיהי' מסייע לה הא שפרעה פעם שני ולפי זה בודאי א"א לפרש כהראב"ד דאיירי שנשבעה כבר וחייבוהו בד"ת לשלם לה א"כ מה סיוע יהיה זה לשתי כתובות כיון שבע"כ היה מחוייב לשלם. אך י"ל דהראב"ד לא יפרש כרש"י דהנה טעמו של רש"י י"ל דס"ל כשיטת התוס' ב"ב ל"ד וכתובות פ"ה דאף נגד, ע"א א"נ לאמר סיטראי משום דהוה משואי"ל ויעוין בש"ך סי' נ"ח דלאחר הפרעון אף בעה"ת בשם הרמב"ן דפליג מודה כיון דלאחה"פ איכא ש"ד גם הבה"ת מודה. אבל הראב"ד יסבור דל"ש כאן משואי"ל דע"כ ל"א רק גבי אין חטפתי ודידי חטפתי דמיירי ג"כ בראו עתה בידו עיין ב"ב ל"ד ומפרשים ובחו"מ סי' ע"ה ואילו היו שני עדים היה מחויב לשלם משו"ה גבי ע"א כ"ז שלא נשבע והכחישו הוה כשני עדים (ויעוין בחי' הרמב"ן ב"ב דמסיק ג"כ שזה הטעם הוא עיקר ולפי"ז בודאי ל"ש גבי סיטראי משואי"ל ואינו סותר לדבריו שבתשובה לבעה"ת ומיושבת קושית הש"ך בסי' נ"ח בסתירת דברי הרמב"ן) אבל בטענת סטראי דלדעת הרבה פוסקים אף שני עדים א"נ רק לארועי שטרא אבל לא לבטולי אבל אם הוא מוחזק בודאי אין מוציאין מידו בטענת סטראי ומשו"ה לאחה"פ ל"ה בע"א מחוייב שבועה ואי"ל,: ולפ"ז נוכל לפרש טענת שתי כתובות בלא הסיוע שפרע לה מרצונו והא דמהני הא דמודע לה לעדים י"ל דיפרש כפי' המפרשים דהאשה הודיעה להעדים שמודית שאין לה אלא כתובה אחת יעוין בש"מ בכתובות שם הלא הויא חוזרת וטוענת דבודאי אינה נאמנת ובפרט אחר שנשבעה כבר להכחיש העד ועיין בסי' פ' ובכה"ג לאחר שנשבעה הוי כמו מחובה לפטור ועיין בסי' נ"ט סעי' ט' לענין אם אומר לא לויתי ואח"כ בא ע"א והעיד שלוה אם הוה מוחזק כפרן בסמ"ע וש"ך שם ובסי' ע"ה סעי' י"ד באחרונים אבל לענין חוזר וטוען בפרט לאחר שנשבעה א"י לשנות וצ"ע. ואפ"ל דבזה ס"ל להראב"ד דא"צ לשבע נגד העדאת העד דהיינו שלא קבלה הסך שהוא אומר רק דהכתובה לא נפרעה ויעוין ב"ב ל"ד שיש לכאורה להוכיח דהשבועה צריכה להיות להכחיש העד ויש לדחות ולפ"ז תהיה קושית הגמ' האיך פסיקא ליה דיכול להשביעה אח"כ הלא אם לא תרצה לשבע רק שלא נפרעה תוכל לטעון אח"כ שהיו לה שתי כתובות וע"ז משני הגמ' דמודה היינו דהיא מודיעה להעדים וכמ"ש בהגה"ה: