הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו אה"ע · סימן כב
אה"ע סי' מ"ב ב"ש ס"ק י"ד כתב דאף א"נ עוד קידושין לא בעי דו"ח מ"מ אם היא מכחשת הוי דין מרומה דבעי דו"ח, ולכאורה יפלא דאם הכחשת הבע"ד עושה אותו דין מרומה א"כ האיך משכחת לה בד"מ שלא נצטרך דו"ח וי"ל עפמ"ש הריב"ש בתשובה סי' רס"ו בד"ה וכן אין לפסול כו' ובודאי אין לך דין מרומה גדול מזה שיאמר אדם שקידש אשה חשובה בלי שידוכין ושלא בפני קרוביה ובלא ברכת אירוסין ושלא בעשרה ובהכמנת עדים כו' עיי"ש משמע בהדיא שכל שלפי דברי העד הוי שלא כנהוג העולם מיקרי דין מרומה ובעי דו"ח ושפיר כתב הב"ש כיון דכל קידושין בעי ב' עדים והוא אומר שקידש בפני ע"א אם היא מכחשת הוי דין מרומה ובעי דו"ח: ומה שהביא הב"ש בשם כנה"ג ח"מ סי' ל' ועיי"ש בב"ש שכתב לענין עד המעיד על זנות האשה והיא מכחשת י"ל ג"כ דאיירי ג"כ באופן שהיה לפי דברי העד שלא כדרך כל הארץ וגם י"ל דזנות בפ"ע לא שכיחא וגם בפני ע"א ול"ד בהתראה וב' עדים ויעוין בת' מהרב"צ אשכנזי סי' ה' שכתב ג"כ לענין עדי קידושין שכיון שהיא מכחשת וצועקת כו' והלכך מחזי כרמאות וכ"כ הרא"ם ז"ל ואלו הם דברי הרא"ם שכתב הכנה"ג בשמו והיינו כהריב"ש שכלן שקידש שלא כדרך ושלא כהמנהג והיא מכחשת הוי דין מרומה. ובזה אפשר ליישב דברי המהרש"א בכתובות ט"ז ע"א תוד"ה דאי ר"ג למ"ד הטוען אחר מעב"ד ל"א כלום כו' וכתב הרש"א אע"ג דאפילו למ"ד לא אמר כלום איכא מיגו דאי בעי אמר אין את אשתי כו' וכבר הקשו עליו דא"כ ל"ל אם יש עדים שיצאת בהינומא תיפוק ליה דהרי יודעים המה שהיא נשאת לו ואף אם אינם זוכרים יציאת ההינומא סגי ועיין במהר"מ שיף שהעיר בזה ומ"ש שא"י אם איש זה הוא שיצאת עמו בהינומא מלבד שהוא דוחק דא"כ אכתי תיקשי באמת הא אית ליה מיגו דאין את אשתי אע"כ דהמה מעידים שעם איש זה יצאת בהינומא. ושפיר הקשה הגמ' ל"ל עידי יציאת ההינומא לר"ג האמר איהו מהימנא:
וע"פ הנ"ל י"ל דהלא כבר הקשו למה לא תני מתני סימן דנשאת ברביעי כיון דמתני' פסיק ותני בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי אין לך סימן גדול מזה. ובאמת כבר הקשה כן בירושלמי פ"א הל' א' בתולה מן הנשואין כו' מוכת עץ כו' נשמעיניה מן הדא אם יש עדים שיצאת כו' הוי ש"מ לית כאן רביעי כלום. אבל מגמ' דידן לא משמע לן דחשו לדבר זה גם הרי לפי סוגית הגמ' דידן כיון דאיכא טעמא דשקדו אלמנה נשאת דוקא ביום חמשי ואם לאו נקרא עבריינא א"כ אם הויא בתולה מן הנשואין י"ל דצריכא להנשא בחמישי ויעוין בפ"ו לענין ברכה. ומו"ע הלא לא שכיח ויעוין בתוס' דף ט' ע"ב ובירושלמי ר"פ האשה שנתארמלה והגמ' הכא הלא אתיא כמ"ד הולכין בממון אחה"ר כמ"ש התוס' בד"ה וכיון דרוב נשים כו' א"כ פשוט דלק"מ מבתולה מן הנשואין וממוכת עץ. ונשארה קושית הירושלמי חזקה מפ"מ לא קתני סי' דנשאת ליום הרביעי:
וצריך לאמר דאם איכא עדים ע"ז בודאי מהני רק הכא איירי אפילו שאין העדים זוכרין אם נשאת ליום הרביעי או לא ואע"ג דבאיזה יום הרי הוי מחקירות אבל בד"מ הלא לא בעי דו"ח והרי לקמן אמרינן רוב הנשואות בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אפרע ליה רובא ויעוין במפרשים שכתבו דכיון דאיכא עדים אע"פ דל"ה קול מעליא כמ"ש התוס' מ"מ לא אתרע רובא כל כך וע"כ צ"ל כן דל"ה האיך הם נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן מטעם דרוב נשים בתולות נשאות הלא לכאורא אם אלמנה נשאת אינו אומר נגד הרוב כיון דיש נשים אלמנות נשאות אבל באומרת בתולה נשאת הלא הרוב מנגדתו ואינו בדרך כל הארץ. וע"כ אם יש עדים ל"ה הרוב מנגדתו ובזה יתיישב דאם יש עדים שיצאת בהינומא מהני אף אם אינם זוכרים דלכאורה כיון דהוא מכחישם גם איכא ריעותא דאין לה קול א"כ הוי דין מרומה וצריך דו"ח אע"כ כנ"ל דכיון דאיכא עדים אף דל"ה קול מעליא מ"מ תו אין הרוב מנגדתם אבל אם לא יהיו עדים כלל שיצאת בהינומא ויהיה ריעותא מעליא הא דאין לה קול גם הוא עומד וצוח אלמנה נשאתיך הוי כדין מרומה דבעי דו"ח ומשו"ה בעינן עדים שיצאת בהינומא ומיושבין דברי מהרש"א, וגם יש להאריך עוד בזה אבל זהו רק לפלפולא בעלמא ולא רציתי להאריך ויעוי' בת' מהר' בצלאל שהאריך לפלפל בהא דדין מרומה אם בעי' כל הדו"ח או סגי בדו"ח לפי הענין שנראה לב"ד שהוא מרומה ומביא מחלוקת הראשונים בזה ובמק"א הארכתי בזה ובדברי הריב"ש ובדברי הנוב"י סי' ע"ב ח' אה"ע והדברים ארוכים ואכ"מ: