הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו אה"ע · סימן יד
עי' בריטב"א גטין כ"ז במתניתין דהמביא גט שכ' דע"א אינו נאמן באבידה לאמר של פלוני הם ולכאורא יש לעיין על הנך פוסקים דסברי דע"א נאמן היכא דליכא חזקה מהא דאמרינן יבמות צ"ג באיבעיא דע"א ביבמה כי תיבעי לך למשרי יבמה לעלמא מ"ט דע"א נאמן משום דאיהי דייקא ומינסבא ועי' רש"י ד"ה יבמה לעלמא בע"א אומר מת בעלך ואח"כ מה בנך ע"א א"נ לסברא דאיהי לא דייקא וקשה הא אין כאן חזקה לא להיתר ולא לאיסור ובזה ע"א נאמן מדאורייתא אף בדבר שבערוה ומכ"ש שם הא איכא חזקת איסור ליבם וחזקת היתר לשוק דהא ידעינן שהיה לה ועד עתה היה לה חזקת היתר לשוק וכמבואר תוס' יבמות ל"א ע"א ד"ה נפל דלהכי נקרא חזקת היתר לעלמא דבמיתת הבעל משתריא לשוק ובמיתת הערוה אינה ניתרת ליבם עד שימות הבעל עמה וה"נ כן הוא דבמיתת הבעל מותרת לעלמא ובמיתת הבן אינה ניתרת ליבם עד שימות הבעל נקרא חזקת היתר לשוק ואמאי ע"א א"נ מדאורייתא אף דל"ש דייקא ודוקא בעד המעיד שמת בעליך בהא א"נ מדאורייתא מטעם חזקת א"א ובפי סברא דדייקא דרבנן תיקנו ע"ז דנאמן העד אבל בידעינן שמת הבעל והבן ולא ידעינן מי מת קודם למה ע"א אינו נאמן לאמר מת הבעל מקודם הא שניהם בודאי מתו ומוכח מזה דמדרבנן אף כשיש מזקת היתר לשוק א"נ ע"א ומכ"ש באין כאן חזקת היתר וחזקת איסור:
ונראה דבדבר שבערוה אף הסוברים נאמן בליכא חזקת איסור וחזקת היתר היינו בדליכא שום חזקה אבל בדאיכא תרי חזקות הסותרות ולכל צד יש חזקה אין ע"א נאמן להכריע וכעין סברא זו כתבתי למעלה היכא דאיקבע איסורא אין אחד נאמן וא"כ התם ביבמות אף שיש חזקת איסור ליבם מ"מ יש כאן חזקת חי מהבעל המסייע ליבם וחזקת חי מהבעל מורה שמת אחר מיתת הבן ואף שגם להבן יש חזקת חי אשר מורה דמותרת לעלמא מ"מ הוי תרי חזקות הסותרות זו את זו ואינו נאמן העד אחד מאחר שיש לזה חזקת חי ולזה חזקת חי ובלא העד אף שיש כאן חזקת היתר לעלמא ודאי מדרבנן אסור ומבואר ביבמות דחולצת ולא מתייבמת וגם התם בנפל הבית עליו ועל בת אחיו אתרע לשניהם חזקת חי משעה שנפל הבית עליהם ולהכי שם הוי חזקה לעלמא וחזקת חי לשניהם ליכא משא"כ הכא שיש לשניהם חזקת חי אפ"ל דמדאורייתא ע"א אינו נאמן מ"מ בגיטין דף ב' מוכח דאף במיעוטא דמיעוטא אין ע"א נאמן מדרבנן ומכ"ש בליכא חזקה:
שוב ראיתי בסי' ל"ז סכ"ב בח"מ שכתב להסתפק דאפשר אף בבא ע"א ואמר למי א"נ אף שיש לאחד עד המסייעו א"נ בדשב"ע ובב"ש סק"נ דמסיק בשם מהרי"ט דמסתבר כיון שהיא לא אתחזקה באשת איש מהני ע"א ולכאורא קשה על שיטת הסוברים דמהני ע"א באבידה מהא דמבואר קידושין ע"ד נאמן דין לאמר לזה זכיתי ולזה חייבתי והקשה הגמ' ולהדר ולידייני ומשני בשודא דדייני דדילמא יעלה במחשבתו כעת דלזה אוהב יותר ושודא לא שייך רק בשניהם אינם מוחזקים וא"כ אמאי א"נ ע"א וי"ל דדוקא היכא דליכא ברי וברי נאמן פ"א בממון היכא דליכא חזקה אבל בברי וברי אין ע"א נאמן אף דליכא חזקה ויהיה מזה הוכחה למ"ש למעלה ליישב הך דסימנים וסימנים וע"א לדעת הר"ן וכמו שהסברתי דלא הוי מטעם עדות ואין לדחות דהכא היינו טעמא ע"פ סברת התוס' ב"מ ב' דהא הנפקד תופס בחזקת שניהם והוו שניהם מוחזקים דהא מבואר בסי' קצ"ב דבהפקידו שנים אצל אחר שנאבד מקצתם אזלינן בתר רובא ולא בתר חזקה אך י"ל דבתר רובא שפיר אזלינן כיון דהחזקה אינה מכרעת דהא איכא חזקה לזה כמו לזה אבל בע"א כיון דאיכא שתי חזקות המנגדות אין ע"א נאמן וכנ"ל:
ועי' במרדכי ר"פ האומר שכ' דהא דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה היינו אף אם לדברי העד היתה בחזקת א"א לזה א"נ לעקור החזקה אבל אם לדברי העד מעולם לא היתה בחזקת א"א ל"ש בזה לאמר אין דבר שבערוה פחות משנים ועי' בנתיבות סי' ר"פ שהקשה שם על הא דמבואר בשו"ע באחד מן היורשים שאמר על לוי זה אחינו שנוטל עמו בחלקו מת לוי ונפלו לו נכסים ממק"א יחלוק עם אחיו וחקר למה אינו נאמן לאחר על לוי שזה אחיו שירש כל נכסיו הא כל יורש צריך עדים וכתב דהא דצריך עדים היינו דוקא כשיש כאן יורש כגון שיש להמת אחים לפנינו ובא אחד ואמר אני קרובו הראוי לירש אותו נאמן ויורש אותו וצעק למה נותנים לו הירושה הא לא גרע מאבידה דאין ע"א נאמן לדעת הריטב"א גיטין וגם מדברי הרמ"א סי' רפ"ד מבואר דאף ע"י ע"א א"נ שכתב ולא מורידין קרוב לירושה ע"פ ע"א ומבואר דפוסק דאין ע"א נאמן לענין ממון אף היכא דליכא חזקת ממון דמדסתם משמע דאף היכא דהנכסים אינם תחת שום אדם דאינו נאמן ע"א ועי' בהג"א ב"ב קל"ז מבואר שם דלא כהנתיבות:
ובקושיתם י"ל כיון דאומר בעוד לוי חי שהוא אחיו נותן לו חלק מירושת אביו זה ראיה שהאמת אתו דמה לו לשקר לכך יורש אותו ועי' בשב שמעתתא שמעתתא ו' פ"ד דמסיק ג"כ דע"א א"נ בממון אף היכא שאינו נגד חזקה והביא ראיה מדברי הרא"ש פ"ק דב"מ דאין עד המסייעו פוטר היכא דהוי מתוך שאיל"מ והתם הוי להחזיק אפ"ה אינו קם לממון עי"ש אך לפמ"ש למעלה אין ראיה מכאן דהתם איכא סברא עדיפא מחזקת ממון דמחייבו ממון כמו שהארכתי מזה. ובסברא זאת דהוי כאילו שניהם מוחזקים יש לדחות הראיה שהבאתי למעלה מהא דתשובת הר"ן לענין חבורת קברנים דהתם הוי ג"כ כאילו היורשים מחזיקים בחזקת כל החבורות: