הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו אה"ע · סימן י
ע"ד אשת ר' אהרן בר' ישעיה ליסגארטן יליד בריסק ראיתי הגב"ע מב"ד דק' קאברין ומה שכתב בשריותא דהך אתתא הרב הגאון אבד"ק אנטיפאליע ובקשו מחני להגיד דעתי בזה:
הנה עדות ר' יהודא בר' משה מעזדריטש שביום ב' ח' מנ"א תרפ"ה הלך סופר הראטע לבקר על אנשים מראטע שלו ובחזירתו היתה בידו רשימת ההרוגים מן הלילה השייך ליום ב' הנ"ל והיה כתוב שם אשר אהרן ליסגארטן נהרג פ"י שעמד בפאליוואיע קאראול. ולכאורא יש לפקפק בעדות זו מחמת המבואר בסי' י"ז ספי' י"ז דעת הרי"ף והרמב"ם שא"י מל"ת צ"ל קברתיו וגם בא"י מל"ת במלחמה הביא הרמ"א בסעי' נ' המחמירים שצ"ל קברתיו יעו"ש בב"ש וח"מ אבל כבר כתב הח"מ וב"ש שכ"ז דוקא שראו ההריגה אבל בנדון דידן שהסופר לא ראה ההריגה אצ"ל קברתיו גם י"ל טעמא דע"א במלחמה מחמת אימת חצים ובליסטראות אומר בדדמי א"כ אין וה אלא בשעת חצים ובליסטראות אבל בנ"ד שהלך הסופר אחר ששקטה המלחמה במקום ההוא אין צריך לאמר קברתיו ויעוי' מזה בת' פמ"א ח"א סי' פ"ט ובמק"א הארכתי בזה:
גם בנ"ד יש עוד לצרף דהלא הסופר צריך להביא לפני שרי הצבא בדיוק מספר ההרוגים והפצועים בודאי דייק על כל אחד שנהרג ומת בודאי והוי כמו קברתיו וכמו שמבואר דברי הפוסקים דל"ד קברתיו אלא כל שאין כאן חשש שיאמר בדדמי. עוד יש לפקפק. בדברי העד הנ"ל שלא הגיד ששמע מפי הסופר רק שראה ברשימה שבידו כתוב שאהרן ליסגארטן נהרג והיה אפשר לאמר דהוי כאילו מצאו כתוב בשטר שמת פלוני שהרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין מצריך שיהיה דוקא כתב ישראל אבל הרי כבר כתבו האחרונים להקל ובמק"א הארכתי בזה ליישב דברי הירושלמי וסתירת הרי"ף והרא"ש לבאר שיטת הראשונים. אבל נ"ל דבנ"ד גם להרמב"ם מהני די"ל דהרמב"ם לא כתב רק משום דאזיל לטעמיה שכתבו משמו דמצריך בא"י מל"ת לאמר קברתיו לפיכך מצאו כתוב איש פלוני מת בעינן דוקא כתב ישראל אבל בנ"ד דכתבנו למעלה רלא בעינן קברתיו מהני כתב א"י גם הבית מאיר כתב לפמ"ש הר"ן דבעיא בא"י המל"ת קישור דברים כדי שיהיה ניכר שהוא מל"ת:
אבל בנ"ד שיש קישור דברים כמו שהגיד שעמד במקום המערכת להיות צופה ומביט גם הלא נודע שכתב זאת להראות לפני שרי הצבא לא להעיד להתרת האשה ולא לשום פדות לישראל וכבר כתבו הפוסקים דשאלת א"י לא"י אחר הוי מל"ת ואף מי שמחמיר בזה שלא שאלו על אדם מיוחד ויעוי' בתשובת פני אריה אף שמחמיר בזה כדעת הרמב"ם עכ"ז לא החמיר רק במקום שאפשר לאמר שלא כתב כמסיח לפי תומו אבל היכא דנודע שיש בכתב זה דין מסיח לפ"ת מודה הרמב"ם כזה ואף לפמ"ש ה"ה בטעם הרמב"ם ללא אמרו רק מסיח לפי תומו אבל לא כותב ויעוי' בכ"מ ול"מ שתמהו על טעם זה אבל אף לפי דבריו אין זה אלא במצאו כתוב אבל לא כעובדא דנ"ד שהראה הסופר כתב ידו להודיע רשימת ההרוגים הוי ככותב בפנינו ואף הרכנה על שאלה מהני ויעוי' גטין ע"א ובתוס' ורשב"א וריטב"א והדברים ארוכים:
ולזה פשוט בנ"ד דיש להקל בזה ולדון דין מסיח לפ"ת גם יש מקום בנ"ד להתיר ע"פ דברי העד הנ"ל שנודע לו אשר הפולק שלו רצו לשלוח ידיעה לעיר של הנהרג הנ"ל היינו מהריגת אהרן ליסגארטן הוי כמו שמענו מפי ערכאות וכבר פסקו כל האחרונים לסמוך על ערכאות בעדות אשה ויעוי' בשו"ת הרשב"א הובא בב"י חו"מ שאף אם ערכאות עצמם לא ידעו רק שמעו מפי נער המשמשם ג"כ דין ערכאות להם, א"כ בנ"ד נמי אף ששרי הצבא בעצמם לא ראו המעשה רק מפי אנ"צ עכ"ז דין ערכאות להם ועדיף יותר מא"י המסיח לפ"ת ויעוי בת' מהרי"ק שורש קכ"א שכתב ועוד דאפ"ל דעדיף הא"י מגוי מל"ת ויש להתיר אפילו בלא טעמא דאשה דייקא גם בלא טעמא דמשום עגונה אקילו בה דהא אפילו כו' להוציא ממון מחזקתו דבעינן שני עדים סמכו אחזקה דלא מרפי נפשייהו גבי שטרות העולים בערכאות כו' אף בלא טעמא דד"מ דינא כו' אע"ג דאם היה משקר לא היה מגיע לו כ"א מעט זלזול כו' ואפי' לענין ערוה להתיר א"א לעלמא הוה סמכינן אחזקה זו כו' יעו"ש, מוכח מדבריו בהדיא דס"ל דערכאות בעדות אשה סומכין עליהם בלא טעמא דמל"ת ובלא טעמא דדייקא ומנסבא א"כ הכא בנ"ד שהעיד שנודע לו שהערכאות רצו לשלוח ידיעות אך נטרפה השפה עדיף זה מעד מפי פד ולסמוך על דבריו להתיר האשה וגם הוי כמו שהעיד מפי שני עדים היינו מפי הסופר ומפי הערכאות דא"צ להגיד קברתיו ואף דנראה דהסופר והערכאות חד הוא פכ"ז חזי לאצטרופי דלא בעינן בנ"ד להגדת קברתיו כמ"ש למעלה:
ומה שהגיד העד ששמע מפי אנ"ח מהריגת אהרן ליסגארטן יפה כתב הגאב"ד דק' אנטיפאליע שלא הוה כמל"ת שהיה ע"פ שאלת העד מה נשמע להם אודות האיש הנ"ל ואף במק"א הארכתי בדברי הירושלמי בגדר מל"ת אם ע"י הזכרת האשה אם ע"י שאלה והעליתי שיש לדון בזה שלא יצא מכלל מל"ת אם ניכר הדבר שלא להעיד באו אבל לא באפי בזה לפלפל כי בנ"ד הדבר פשוט להתיר מפי העד שהעיד לפני בד"צ שנודע לו מהסופר ומערכאות שנהרג אהרן בר' ישעיה ליסגארטן בעל האשה מוכ"ז מאנטיפאליע ויכול הגאב"ד בק' אנטיפאלע להתירה לעלמא בב"ד של שלשה כדבריו במכתבו אלי, ומפני טעמים אחדים גם מפני הטורד בגשם ורוח לא יכלתי להאריך בענין הזה וקצרתי במקום שיש להאריך:
בעה"ח יום ב' ז' כסלו עטר"ת לפ"ק: