אור ברסלב
הליכות אליהו על השולחן ערוך שו"ת הליכות אליהו אה"ע › סימן ח

הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין

שו"ת הליכות אליהו אה"ע · סימן ח

סימן ז

באה לפני ה' גיטל בת ר' צבי מברעזניץ מחוז לוצק עגונה מבעלה יהושע באראק מעיר הנ"ל שהלך בעלה למלחמה בשנת תרע"ד והיו לה מכתבים מאתו בכל שבוע ובחורף שנת תרע"ו פסקה חליפות מכתבים ונאבד זכרו והיא יושבת עגונה:

והנה להיתר האשה הנ"ל יש לה שלשה דברים כולם עיונא ויש בהם עיקולי ופשורי:

א) הרב מברעזניץ קבל עדות מר' שמואל בר' ברוך קאשאר כי הוא ובעלה יהושע באראק ועוד אחד מעיר הסמוך לברדיטשוב היו בעיר ברדיטשוב ואח"כ נלקחו שנים היינו יהושע באראק והאיש מעיר הסמוך לברדיטשוב והוא בעצמו נשאר במקומו ואחר זמן מה ראה את האיש הסמוך לברדיטשוב אשר בא מהמלחמה פצוע לעיר זיטאמיר והוא ה' שמואל שאל את האיש יהודי הנ"ל מה היה עם היהודי יהושע באראק מעיר ברעזניץ כי היה יחד עמו במלחמה וראה אותו נהרג אצל אקאפעס וע"ז בעה"ח הרב ר' משה יהושע החונה בעיר בערעזניץ ועוד שנים עמו:

ב) שני אחים דוד ברי אייזיק ואחיו אהרן לפניהם סיפר אברהם מענדל וידער אשר הוא קבל מכתב מפאלק כי יהושע באראק נהרג הזמן והמקום איננו זוכר היה חתום על המכתב סופר הראטע "באם" ואברהם מענדל היה נחוץ לדרכו מסר דבריו להאחים הנ"ל איזה פאלק, ואיזה ראטע אינם יודעים כ"ז בא במכתב הרב הנ"ל:

ג) האשה גיטל העגונה הגידה כי היה לה חליפות מכתבים עם בעלה כמעט בכל שבוע והיה מנהגה אשר היתה מניחה במכתבה לבעלה קאנווערט כתוב באדרעסע גיטל באראק מעיר בערזניץ מחוז לוצק פלך וואהלין ופיסת נייר חלק אולי לא נמצא אצלו נייר לתשובה בחורף תרע"ו שלחה לו בפעם האחרונה ג"כ מכתב עם קאנווערט כתוב באדרעס כנ"ל עם פיסת נייר ונתאחרה תשובתו והיתה נדהמה ומבוהלה פחדה לחיי בעלה וביום אחד קבלה מפאסט הקאנווערט שלה באדרעס כו' היינו גיטל באראק וכשפתחה הקאנווערט כתוב על נייר החלק שהניחה בקאנווערט אבל לא מבעלה רק כתב סופר רוסי בזה"ל מועתק מכתב רוסי שיודעת בע"פ "בעל שלך נהרג" (אוביט) י"ז יאנוואר בזה שלו' אי בעל שלך או בן שלך א"י אם היה ע"ז חתימת אחד אינה יודעת אבל היה חותם הראטע שהיה עובד בעלה הנ"ל היינו וואלינסקי פאלק פעחאטני 53 ראטע 5 גוף המכתב מרוב שממות לבה וצערה נאבד אך ידוע היה אז בעירה כ"ז הגידה האשה לפני בכל חומר: הנה הספיקות הנופלים בזה בעדות ה' שמואל קאשאר אשר מפי האיש הסמוך מברדיטשוב לא נזכר קבורה ולא שום דבר אחר חוץ מנהרג סתם וידוע כי בע"א במלחמה צ"ל קברתיו כמבואר בכמה מהראשונים ובטוש"ע י"ז סעי' ג' בעדות של ה' אברהם מענדל הנ"ל היה ע"י שאלה גם לא נזכר בו הקבורה בהגדת האשה ג"כ לא נזכר בו הקבורה ג"כ אינה יודעת כי היה חתום על המכתב איזה איש ומבואר בב"י בשם ר' ירוחם כי נצרך דוקא חתימה יעו"ש:

והנה אם כי מונע אנכי א"ע מלהורות חוץ לעירי ומשלוח דברים ע"פ חוץ אבל לתקנות עגונות יצאתי בימים המרים האלו חוץ מגדרי גם האשה הזאת בוכה ומבכה על ימי נעוריה והיא עניה ושוממה ולא אוכל למנוע א"ע מלעסוק בשריותה כפי אשר תמצא ידי יד כהה בעזר"ה, גם יש בדברי העד מפי עד הישראל הסמוך לברדיטשוב ספק שהה ג"י שהרשב"א בחידושיו מסתפק בזה וכבר דברו מזה האחרונים אבל גם זה צריך בירור הנה בע"א במלחמה הוא דבר שהאריכו בו הראשונים והאחרונים והנני לבאר בקצרה:

הראשון המדבר הוא הרי"ף שכתב דהאיבעיא הוא בקברתיו ובלא קברתיו אף ב' עדים לא מהני דדילמא אמר בדדמי והקשה הרא"ש דאם גם בתרי אמרינן בדדמי א"כ האיך אמרינן והא מאה נשים כע"א דמי משמע הא אם היו ב' עדים נאמנים ולא חיישינן לבדדמי ולכאורא להרי"ף דאם לא אמר קברתיו לא מהני במלחמה והאיבעיא באומר קברתיו א"א לפרש כפירש"י דהכא לא דייקא דאמרי תרווייהו בדדמי דהלא האשה עצמה נאמנת אם אמרה קברתיו וע"כ האיבעיא היא אם ע"א נאמן במלחמה אף אם אומר דבר ברור כיון דאשה לא דייקא כל כך ויעוי' ברמב"ן במלחמות ובחידושיו ושפיר קאמר הגמ' והא מים דכמלחמה כו' ומאה נשים כע"א כו' וממילא נפשטה האיבעיא דטעם נאמנות ע"א משום מלתא דעבידא לאיגלוי אף אם לא דייקא כל כך וקושית הרא"ש תמוה:

אבל אכתי צריך להבין לשיטת הרי"ף דאף בשני עדים חיישינן לבדדמי וצריכים לאמר קברנו ואי משום דאמרי ואסקינהו וכמו שכתבו הריב"ש והפוסקים האחרונים דטלטלוהו הוי כמו קברתיו הלא זהו במסקנא, ואפ"ל דזהו כונת הרא"ש ויעוי' ברש"א וש"מ ואם בס"ד הוה ס"ל דאיירי דאסקוהו מאי פריך הגמ' ותסברא מים שאל"ס כו' ואם מיירי באסקוהו אין מקום לקושיא ותסברא כו' אע"כ דבס"ד ס"ל דלא איירי באסקוהו וצ"ל בישוב הדבר דאף דמים כמלחמה דמי אין החשש בעצם המיתה כמו במלחמה שאמרינן כיון דאי מחו ליה בגירא אמרי בדדמי ובמים הוי החשש דילמא לא תעמוד עד שתצא נפשו ויעוי' ברא"ש שכתב על הא שהביא הראב"ד ראיה דבע"א לא בעינן קברתיו מהא דטבע חסא ולא הוזכר קברתיו ע"כ תנשא לכתחילה משום דמים שאל"ס אבל אם היה להם סוף תנשא לכתחילה בלא קברתיו ומים כמלחמה דמי וכתב הרא"ש דבמים שיש להם סוף כיון דעומר ורואה עד שתצא נפשו שוב לא שייך בדרמי יעו"ש:

ולפ"ז מיושב דברי הגמ' כיון דבס"ד היה ס"ל דמים שאל"ם מותר ולח"ש לגלי אשפלוהו ממילא הוי כמים שיש להם סוף כיון דעומד ורואה עד שתצא נפשו לא שייך בדדמי על העד רק נשאר החשש על האשה דלא דייקא דאמרה אפשר אם עלה מן המים לא בא וע"ז קאמר והא מים כמלחמה דמי היינו על דיוק האשה ובכה"ג אף להרי"ף כיון דאין זה רק על נאמנות העד אין זה רק בע"א ושפיר קאמר הגמ' והא מאה נשים כע"א כו' וע"ז קאמר הגמ' ותסברא מים שאל"ס הוא ולא תנשא לכתחילה וע"כ צ"ל דחסרו בדברי הנשים וצ"ל דאיירי באסקוהו קמן וחזינן לאלתר וקאזיל החשש דמים שאל"ס א"כ י"ל דהחסיר גם בגופא דעובדא וקאמרי סימנים במקום המוצנע שלא סמכינן על נאמנות הנשים ויעוי' בחידושי הרמב"ן והרשב"א ומיושב קושית הרא"ש מעל הרי"ף:

אבל לפ"ז לא נצטריך לאמר דהא דאסקוהו קמן הוי כמו קברתיו כיון דלפי הדברים הנ"ל גם בס"ד סבירא לים להג' דלא בעי כאן קברתיו גם בע"א ובמים אין חשש רק על האשה דלא דייקא אין הוכחה דבמסקנא חזר מזה והא דאמרינן אסקוהו הוי רק לצאת מחשש מים שאל"ס ואין ראיה דאסקוהו הוי כמו קברתיו, אבל באמת י"ל כיון דבמסקנא ס"ל להגמ' דבמים שאל"ס יש חשש שמא גלי אשפלוהו יש חשש אחר דלמא גלי אשפלוהו ויצא בתוך זמן שתצא נפשו (וזה שנמצא הוא אחר) או הוא בעצמו נפל שנית והוא בכדי שיעור שתצא נפשו ושייך בדדמי כמו במלחמה וצ"ל גם לשיטת הרי"ף דאסקוהו הוי כמו קברתיו אשר הוא יסוד גדול בתק"ע. והנה כתב הרי"ף דהאיבעיא אע"פ שלא נפשטה במקום זה נפשטה במק"א בדף קכ"א איבעיא להו ריב"ב לקולא פליג כו' ת"ש דההוא גברא דטבע בכרמי ואסקוהו אבי הדיא ט' ותו ההוא גברא דטבע בדגלת ואסקוהו אגישרא דשביסתנא ואנסבוה רבא אפומא דשושבינא לבתר ה' יומי כו' שמעינן מינה דע"א במים שאל"ס נאמן ודוקא היכא דקאמר ואסקוהו קמאי ואשתמודעינא דאיהו פלוני וכמו דאסיקנא במעשה דשני ת"ח וכדאמרינן ואסקוהו אגישרא וה"ה לע"א במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו וכבר נתקשו בהבנת דבריו שכ' וכדאסיקנא במעשה דשני ת"ח הלא הא דצריכין להא דאסקוהו קמן כו' הוא כדי לדחות פשיטות האיבעיא דע"א במלחמה אבל בס"ד היה ס"ל להגמ' דלא איירי באסקוהו וכיון דס"ל להרי"ף דנפשטה האיבעיא בעיא וע"א במלחמה נאמן והוי העובדא דשני ת"ח כמו דס"ד דא"צ להא דאסקוהו קמן: ולפמ"ש למעלה א"ש דבס"ד היה ס"ל להגמ' דמים שאל"ס הוי כמים שיל"ס דלא שייך חשש דבדמי כיון דשהה עד שיעור שתצא נפשו אבל במסקנא דידעי דמים שאל"ס יש חשש דגלי אשפלוהו ויש חשש דבדדמי ע"כ צריך לאמר ואסקוהו קמן דהוי כמו קברתיו ומלשון הרי"ף שכתב וה"ה שע"א במלחמה היכא דאומר מת וקברתיו משמע בהדיא דאסקוהו קמן הוי כמו קברתיו ומשו"ה דייק ואסקוהו קמן וראה שטלטלוהו ממקום למקום ולא ראו בו סימני חיים והוי כמו קברנוהו ועוד יש להאריך בזה ואכ"מ:

ושיטת הרמב"ם בהא דע"א במלחמה כ' בפי"ג מהל' גירושין הל' י"ט ע"א אומר ראיתיו שמת במלחמה או במפולה או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא והנה יש לדייק שהרמב"ם כפל דבריו בנפילת הים בהל' כ' שכתב וכן אשה שהעיד עליה עד אחד שטבע בעלה בים או במים שאל"ס ולא עלה ואבד זכרו ונשתכח שמו הרי זו לא תנשא עפ"י עדות זו כמו שבארנו כו' וכבר עמדו בזה המפרשים:

ונראה פשוט שבהל' י"ט כתב הדין המבואר בדף קט"ו היינו האיבעיא דפ"א במלחמה וכה"ג בשטבע בים הגדול וכמו דאמרינן והא מים כמלחמה ושייך בדדמי ואיירי כגון שראה דאסקוהו ומחמת שרובן למיתה אומר בדדמי ובעינן שיאמר קברתיו ובהל' כ' הוא הדין דמשאל"ס ומבואר בדף ק"כ שלא הנשא ואם נשאת לא תצא וזהו פשוט, וצ"ע דברי המ"מ שכתב בהל' י"ט ומתבאר מדבריו ג"כ שמים שאל"ס שא"א לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד העד עד שישהה כדי שתצא נפשו ולא חיישינן דאמר בדדמי וזהו שכ' רבינו או שטבע בים הגדול וכן עיקר יעו"ש ולפמ"ש צ"ע דהלא הכא בהל' י"ז איירי שהעלוהו מן הים וראוהו מת רק כיון שבלא"ה רובן למיתה חיישינן לבדדמי כנ"ל:

גם לכאורא משמע מדברי המ"מ שרוצה לחדש קושיא מדברי הרמב"ם דאין העד צריך לאמר בפירוש במשאל"ס ששהה עד שתצא נפשו רק מסתמא כיון שהגיד שטבע בים מסתמא שהה עד שתצא נפשו ואינו אומר בדדמי וצ"ע מנין לו להמציא דבר זה מדבריו ובפרט שלא קאי כאן בדין מים שאל"ס רק שהעלוהו וטועה בדדמי שמת עד שיאמר קברתיו ומה זה שכתב ולא חיישינן דאומר בדדמי ודבריו צע"ג ויעוי' בכ"מ שקהה על דברי המ"מ וכתב מתחילה שלא אמרו צריך לעמוד עד שתצא נפשו רק בנפל במים שיש להם סוף וראיתי מי שהגיה כו' והכי קאמר שמאל"ס לעולם אינו מעיד העד ואומר מת אא"כ שהה כדי שתצא נפשו כו' ומשו"ה כ' רבינו או שטבע בים הגדול ומת כו' יעו"ש:

גם דבריו תמוהים דלא איירי הרמב"ם בהלכה זו שמעיד על העלתו מן המים וראה שמת והצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו (וראיתי כעת בדברי הל"מ שהאריך הרבה בדברי הרי"ף והרמב"ם אבל לדעתי מ"ש בדברי הרי"ף הוא נכון אף שנטיתי מדרך פירושיו ולא הספיקה לי העת להרחיב הדיבור בזה עוד) גם כללו הרמב"ם בהדי מת במלחמה ונפלה עליו מפולת דבודאי מיירי שראוהו מת אבל דינו של הכ"מ וכונתו בדברי הרמב"ם בהל' כ' שכתב טבע בים ולא עלה היינו ששהה עד שיעור שתצא נפשו דבדינא דאורייתא שוה מים שאל"ס כמים שיל"ס שצריך לעמוד עד כדי שתצא נפשו ואז לא נשאר רק חשש דגלי אשפלוהו ואז אם נשאת לא תצא וכן כתבו האחרונים להלכה אבל בהל' י"ז איירי בהעלוהו מן המים כנ"ל ואם כי מצאתי מקום ליישב דברי הה"מ וכ"מ אבל הדברים דחוקים לא העליתים ולולי דבריהם הקדושים דבר פשוט שבהל' י"ט מיירי בהעלוהו מן המים וראוהו שמת משו"ה בעי קברתיו וכמ"ש למעלה:

והנה הרמב"ם בהל' כ' סיים ואפי' היה עכו"ם שהסיח לפי תומו פלוני טבע בים ונשאת על פיו ה"ז לא תצא ויעוי' בכ"מ שכתב דסמך עמ"ש מקודם טבע ולא עלה היינו ששהה עד שת"נ והנה הראב"ד עשה מזה קושיא על הרי"ף מהא דטבע חסא הרי דלא הזכיר מהקבורה מ"מ משמע דאם היו מים שיש סוף היו משיאין את אשתו יעוי' מש"כ הרא"ש. ולכאורא היה אפ"ל עפמ"ש המרדכי סוף יבמות אבל עכו"ם המספר לפי תומו אינו אומר אחר הנדמה כו' וכן הסברא נותנת דלא שייכא בעכו"ם מל"ת חששא דבדדמי דמסתמא יאמר דבר ברור יעו"ש וכבר הובאה שיטה זאת בהג"ה רמ"א ויעוי' בהל' כ"ה שהרמב"ם מצריך בא"י מל"ת שיאמר קברתיו הרי דחושש יותר במל"ת שיאמר דבר הנדמה אבל בפי"ב ובפי"ג שם כתב הרמב"ם דין מל"ת ולא הצריך שיאמר קברתיו ויעוי' בכ"מ שכתב דהרמב"ם אינו מצריך קברתיו במל"ת רק אם לא הזכיר שמו שרואין אנחנו שאינו אומר דבר ברור:

והעיקר נראה דהוא לא מצריך קברתיו רק בשאינו מל"ת גמור אז הוי כמו מעשה דפונדקאית שאמרו לה איה חברינו ואמרה מת וקברתיו אבל במל"ת גמור לא מצריך הרמב"ם וקברתיו פכ"ז קשה ליישב דברי הרמב"ם במים שאל"ס בסברת המרדכי והמחור כדברי הכס"מ שסמך מל דבריו ברישא טבע ולא עלה וטעמו של הרמב"ם בהל' י"ט שהצריך לאמר קברתיו ואם לא אמר לא תנשא ואם נשאת לא תצא הב"ש ס"ק קמ"ג כתב די"ל דהרמב"ם ס"ל כהרי"ף דבלא קברתיו בודאי א"נ אבל משו"ה אם נשאת לא תצא משום דלא הוה רק חששא דרבנן והנה המעיין בלשון הר"מ יראה דהא דבעי קברתיו לדעתו הוא מחמת אמירת בדדמי שהשוה כאחד מלחמה ומפולת וטביעת ים הגדול גם קשה הסברא דאם פשוט לן דאף אם לא אמר קברתיו אם נשאת לא תלא יהיה איבעיא בגמ' באומר קברתיו אם הוא נאמן אע"כ דהרמב"ם ס"ל דהאיבעיא בלא אמר קברתיו והאיבעיא לא נפשטה ופסק אם נשאת ל"ת כמו שפסק בהל' ב' בהחזיקה היא מלחמה או י"ל שפסק הכי מחמת דברי הירושלמי הביאו הרשב"א והרמב"ן וז"ל הירושלמי עד אחד במלחמה נפשיטא מהא חד ב"נ ביומי דרבי א"ל אין ההוא פלן א"ל מות הן ההוא פלן א"ל מות א"ל כלנו מיתי א"ל אילו הוא בחיים לא הוו מייתו ר' ירמיה בשם ר"ח אין דנשאת מאן דלא נשאת לא נשאת והרשב"א כתב דמשו"ה לא תנשא משום דקאמר ואילו הוו בחיים לא הוו מייתי כיון דאמרי מאומד הדעת והרמב"ם י"ל דהוא מפרש דבעי למיפשט מהני דקאמר מאומד משו"ה א"נ ואתא ר"י בשם ר"ח ולא חש להני דאמרי מאומד הדעת ופסק להלכה דאם נשאה לא תצא ויעוי' בביאור הגר"א ויעוי' ברמב"ם פ"ז מהל' נחלות הל' ג' מי שטבע במים שאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם ואמרו שאבד זכרו אע"פ שאין משיאין את אשתו הרי היורשים נוחלים על פיהם וכן כו' או שנדקר במלחמה ומת או נהרג ולא הכירו פניו כו' שלא החמירו חכמים בדברים אלו אלא מפני איסור כרת אבל יורדין לנחלה על פיהם הרי מבואר בדבריו דכל דרובן למיתה יצאה מאיסור תורה:

ויעוי' בת' ר' בצלאל אשכנזי סי' כ"א ומטו לזה מפי' המשנה להרמב"ם דמה שאמרו ספינה המטורפת בים היינו ספינה שאבדה או שנשתברו כליה אבל טבעה אפי' לא עמדו עד שתצא נפשם היינו ספינה שאבדה ונותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים וכן מוכח מדברי הש"ג גיטין פ"ג בשם ריא"ז שכ' ונראה במים כו' אלא שבחזקת מת הוא שטבע בים כו' משמע שלא בעינן שהה בטבע בים וכן מוכח ברבינו ירוחם נתיב כ"ג ח"ג שכתב וכן פשוט בגמ' דמשאל"ס דאין מעידים אם נשאת לא תצא וכן הדין בכל אותן שאמר אם נפל למקום סכנה דאם אשתהי שם בודאי ימות אפי' דיכול להיות שברח והלך לו כו' אם נשאת לא תצא משמע בהדיא דאיירי בלא שהה דאם שהה לא נוכל לאמר ד רח ובדעת הרמב"ם י"ל בלשונו כמ"ש בפירוש המשנה אבל הרשב"א והר"ן וכן כתב הכ"מ בכונת הרמב"ם דדוקא אם שהה ובירד למלחמה דוקא שהעיד ע"א שמת וכן מבואר בת' המיוחסות ובחי' הרשב"א ואכמ"ל:

שיטת הרמב"ן דהאיבעיא נפשטה כמ"ש הרי"ף אבל בהא דס"ל להרי"ף דחיישינן אפי' בשני עדים שאומרים בדדמי ודעתו דאפי' בע"א לא חיישינן שיאמר בדדמי ובמים שיש ל"ס מסתמא עמד עד שתצא נפשו וכן במים שאל"ס ומ"ש דמשאל"ס חיישינן היינו מחמת גלי אשפלוהו או שארי חששות שבמשאל"ס ואם נשאת לא תצא אבל ל"ח לבדדמי וגם ע"א לא בעי שיאמר קברתיו גם במלחמה ולפ"ז צ"ל דאסקוהו לא הוי כקברתיו ולפ"ז נפשטה האיבעיא מהא דדגלת דלא בעי קברתיו ומה שהביאו מתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' קכ"ח שכ' אבל אם לא אמר קברתיו אינו נאמן דבכל מקום סכנה שדרכן מתים כו' וכן שירד למלחמה ולא שב כו' וסומך על הדמיון כו' עד שיאמר קברתיו אין זה סתירה כידוע אשר תשובות המיוחסות הוא מהרשב"א ויעוי' בחידושי הרשב"א שכתב שאף שדעתו כן אבל אינו רוצה להכריע וכ"כ בתשובותיו אבל הרמב"ן ס"ל דגם בע"א לא בפי קברתיו כנ"ל:

שיטת הרז"ה שאם אמר קברתיו ע"א נאמן ובלא אמר הוא בעיא דלא אפשיטא אבל דוקא במי שראה הטביעה ובזה מיושב ההוא דדגלת דמיירי בשלא ראה הטביעה וידוע המחלוקת הפוסקים אם דוקא ראה בעצמו חיישינן שיאמר בדדמי או גם בשמע. ולדעתי תהיה בזה מחלוקת הרמב"ן והרז"ה דהרמב"ן השיג על רז"ה וכתב בין ראה העד או לא ראה כיון שהאשה יודעת הטביעה הלא תאמר בדדמי ולא דייקא הלא מכיון ששמעה הטביעה לא תרבה בבדיקות כו' ואם ע"א במלחמה לא דייק גם בטביעה בים אינו נאמן יעוי"ש וע"כ צ"ל להרז"ה דהוא ס"ל אינו דומה ראיה לשמיעה דבראה בעצמו פועלת הראיה עליו שיאמר בדדמי וכן אם האשה בעצמה ראתה אבל לא בששמעה: אך צ"ע מה נ"מ אם אומר העד קברתיו במלחמה דלכאורא במלחמה אין נ"מ בין ראיה לשמיעה ורציתי לאמר דהאשה דייקא לידע האחת דברי העד אם לא לזאת אם אינו אומר העד לא תידוק עד שתדע האמת דמחו ליה בגירא ושוב תאמר בדדמי ולא תידוק עוד ובאומר קברתיו תידוק עד שתדע אם אמת דברי העד שאמר קברתיו אבל לפ"ז אין ק"ו מאשה בעצמה אם אומרת קברתיו אם אומר העד קברתיו דהלא ק"ו פריכא הוא די"ל דהאשה כיון דיודעת המלחמה שוב לא תידוק לזאת צ"ל דס"ל להרז"ה דגם במלחמה לא יאמר בדדמי רק אם ראה ירית החצים בו אבל אם לא ראה בעצמו לא יאמר בדדמי:

שיטת הרשב"א בחידושיו ובמיוחסות סי' קכ"ח דלא נפשטה האיבעיא אפי' באומר מת וקברתיו ולדינא חושש לדברי הרמב"ם והרי"ף בלא קברתיו אינו נאמן ובתולדות אדם סי' ל"ב כתב דאם אין עליו פחד מלחמה היינו שאינו ירא לעמוד שם אין חשש שיאמר בדדמי וכן בתשובותיו ח"ג ויש להאריך בדבריו ומחמת קוצר הזמן קצרתי:

שיטת הראב"ד דהאיבעיא בלא קברתיו ונפשטה לקולא דנאמן בלא קברתיו מהא דחסא כמ"ש למעלה דאילו היו מים שיל"ס היה נאמן אף בלא קברתיו ולא הגיד דברים שבבירור מת ודאי והדברים ארוכים וקצרתי:

שיטת רש"י דהחשש הוא ששניהם יאמר בדדמי כמו שמפורש בדבריו קט"ו ומפרש דהאיבעיא הוא בלא קברתיו אבל בקברתיו בודאי נאמן ולפי דעתו החשש הוא משום שירא לעמוד שם לפיכך אומר בדדמי ובנטבע במים החשש שמא המים בלבלוהו או דנשתנה ופירוש והא מים דכמלחמה דמי כמו במלחמה אומר בדדמי משום דירא לעמוד כן במים איכא חשש אמירת בדדמי אף שאין חשש יראה:

שיטת התוס' בקצרה שלכאורא דבריהם צריכים ביאור וסותרים בשלשה דיבורי התוס' קט"ו ד"ה טעמא וד"ה והא מים כמלחמה כו' ובע"ב ד"ה וקאמרי סימנים כו' והארכתי בביאור דבריהם ובקצרה בד"ה טעמא כתבו שהעד בודאי אינו אומר בדדמי שאם היה חשש זה לא היה מהני דיוקא דידה כיון שאין כאן אמירת העד ובד"ה והא מים דכמלחמה משמע דאנשים המעידות קאי גם בע"ב ד"ה קאמרי כו' דאמרינן בדדמי גבי ע"א יעו"ש וצ"ל דהתוס' מחלקים בין מים למלחמה ובמים למי שראה טביעה יאמר גם העד בדדמי וס"ל להתוס' גם בלא שהה כיון דטבע אמרינן דרובן למיתה וכשיטת הרמב"ם בפי' המשנה והאו"ז וכמו שמובא למעלה משו"ה על דיוק האשה אף שיש חשש אמירת בדדמי:

ועי"ל דגם מ"ש בד"ה טעמא לא כתבו בהחלט דל"ח בע"א לאמירת בדדמי רק מדאיצטריך הגמרא לאמר והכא לא דייקא ומשמע דאילו היתה דייקא היה מהני עדות אלמא דהכי קאמר דאי טעמא משום דעבידא לאיגלויי בודאי דייק העד ולא יאמר בדדמי ואי טעמא דנאמנות העד משום דיוק האשה במקום דלא דייקא יאמר העד בדדמי ופשיטות הגמ' מדהשיא ע"פ נשים כו' ש"מ דהטעם הוא משום דעבידא לאיגלוי ולא חיישינן לאמירת בדדמי ודחי דאסקינהו כו' וקאמרי סימנים ולא נפשטה האיבעיא ויעוי' בדף קי"ד ע"ב תוד"ה זימנין דמחי בגירא דהטעם משום שיראה לעמוד אומרת בדדמי הרי דעתם דבמקום שאין פחד לא חיישינן לאמירת בדדמי והדברים ארוכים: שיטת המרדכי בקצרה דפי' א"נ דקיהבי סימנים ובט"ע נמי מהימני ובא"י מל"ת לא חיישינן שאומר בדדמי ולא חיישינן לאמירת בדדמי אלא בישראל המעיד והיינו במלחמה אבל בטבע והעלוהו לא שייך בדדמי וגם במלחמה במקום שאין ירא לעמוד אין חשש לאמירת בדדמי גם אם אומר דברים ברורים במיתתו אינו צריך לאמר קברתיו וההכרח לקצר בדברים שאינם נוגעים לנידון דידן:

ובמאי דסיימתי אפתח בספק שהה ג"י הגם שהרשב"א בתשובותיו ובחידושיו החמיר אבל כבר כתב הב"ש בסעי' כ"ו עמ"ש בהג"ה רמ"א ספק נשתהה אזלינן לחומרא כתב הב"ש דעד מפי עד תלינן לקולא דראשון ראה אותו תוך ג' מהריב"ל ומהרשז"מ ואף כי רבו המחמירים יעוי' בקו"ע שכיון דמחמירים בספק דבעינן שידעו שהיה בתוך ג' מה לי ספק שנסתפק הראשון או השני ולומר שאילו ידע הראשון שראוהו תוך ג' לא היה מגיד הוא ס' דחוקה אבל באמת רבו המקילין בספק שהה ג"י יעוי' בנוב"י במה"ק ובמ"ת גם אנכי הארכתי בזה ובקושית הנוב"י ביבמות קכ"א בההוא דטבע בדגלת גם בדברי השב שמעתתא ואכ"מ והעיקר בגופו שלם אשר ר"ת מיקל אפי' לאחר ג"י ויעוי' בכנ"י סי' נ' שכתב בזה"ל רוב פוסקים מקיימים דבריו ויש לסמוך על דבריו אפי' שלא בשעת הדחק ויעוי' בב"ש ס"ק פ"ד, ובספק נשתהה ג"י יש לצרף דעת ר"ת וגם המחמירים בס' נשתהה מודים בזה ועי' בת' רע"א סי' כ"ג שכתב דקיי"ל להקל ובת' חת"ס בכמה תשובות הסכים להקל בלי שום פקפוק וכן כתבו אחרוני זמננו ומכש"כ בנידון דידן שאמר העד שראוהו אצל האקאפע שהסברא נותנת וקרוב לודאי שלא נשתהה שהרי מוכנים אנשים חובשים לקבץ הנהרגים והפצועים ורחוק שיהיה נשתהה ג"י גם יש לצרף סברא כאן נמצא כאן היה כמו נמצאו הרוגים בדרך פלוני יעוי"ש גם בשב שמעתתא והרבה הארכתי בזה ובנ"ד ידוע שכל אנ"ח יש לו אקאפע וידוע שהוא נמצא שם וסומכין על הכרתו אף לאחר ג"י ולא כתבתי זאת אלא לצירוף בעלמא כי יש כאן גם סי' מקום ופשוט שאין כאן חשש מצד ספק ג"י:

מה שלא נזכר בדברי העד ישראל רק שראהו נהרג ולא אמר קברתיו ולמעלה הבאתי דעת ושיטת הראשונים הנה הרי"ף והרמב"ם והרשב"א מחמירים. וכן הוקבע הדין בשו"ע אבל יש מקילין היינו הרמב"ן והראב"ד מקילין ובלא ראו ההריגה הרז"ה ודעימיה מקילין והרבה והאחרונים עשו יסוד מזה ויעוי' בח"מ ס"ק ק"ג ובב"ש ס"ק קנ"ד שכתבו להקל אם העד לא ראה ההריגה גם הרבה מהאחרונים כתבו דאף בשני עדים פסולים לא בעינן קברתיו והא דהביאו מהא דקאמר הגמ' והא מאה נשים כחד דמין לפי מ"ש למעלה בשיטת הרי"ף לא קאי כלל על חששא דבדדמי רק על נאמנות דע"א ובזה בודאי שני פסולים כחד הוא ואין מזה סתירה להוכיח דאף להחולקים על הרי"ף והמה כמעט כל הראשונים דבשני עדים ל"א בדדמי ואפ"ל דגם בשני פסולים ל"א בדדמי ואם כי לא נסמוך ע"ז למעשה כמ"ש הב"ש בסעי' נ' מ"מ יש לצרף גם זה. והנה בפ' ר' בצלאל אשכנזי ובת' מהר"מ לובלין הקילו בא"י מסל"ת דלא בעינן קברתיו וכמ"ש למעלה בשם המרדכי והגמרא והנה זה פשוט כמעט לכל הראשונים (חוץ דעת יחיד) שאף בלא קברתיו כבר יצאה מאיסור דאורייתא כיון שאם נשאת לא תצא וכמבואר ברמב"ם הל' נחלות וכבר כתב הנוב"י דכיון דלא נשאר רק איסור דרבנן נאמן א"י אף בלא מלאת עי' בסי' ל"א ובמ"ת סי' מ"ז וכן הוא בת' פמ"א ובת' ג"ש: והנה יש לפנינו מל"ת גמור מכתב הראשון שקבלה מהבי דואר כתוב על הנייר ששלחה לבעלה ובקאנווערט והאדרעס שלה ויעוי' בח"ס בכמה תשובות שאין לך קיום גדול מזה אם נשלח על ב"ד תשובה לשואליו ובפרט על פיסת נייר שלה ובקאנווערט שלוח מאתה באדרעס שלה (ועוד נדבר מזה) ולפמ"ש בשם הנוב"י דכיון דיצאה מאיסור דאורייתא נאמן אף א"י באינו מל"ת וכבר קדמוהו בזה בת' מבי"ט ח"ב ובת' אלשיך סי' קי"א יש לנו לסמוך על המכתב שהשיג ה' אברהם מענדל תשובה על מכתבו מפקיד הממשלה שידיעתם הוא אחרי שנגעו בו המשרתים והמובשים דהוי כמו קברתיו ויש בזה כדי להתירה אף בלא היתר ערכאות:

גם יש לצרף בזה לפמ"ש למעלה בשיטת תוס' ורש"י דהטעם דחיישינן לבדדמי משום שיראה לעמוד שם ומשו"ה הקילו בגמ' במלחמה קטנה שאינה יראה לעמוד שם וכן כתב בפשיטות גמורה הרשב"א בתולדות אדם ובח"ג סי' ל"ב וכן ראיתי הובא מת' מהרח"ש כיון ראינו יכול לברוח מהביצה א"צ לאמר קברתיו וכיון דבזמן הזה אינו יכול לברוח ממערכת המלחמה מחמת השומרים ומחייב ראשו למלך נאמן העד ישראל שמצא אותו הרוג בלא אמירת קברתיו גם יש לנו שני מכתבים מערכאות שנהרג בעלה וכבר הסכימו גדולי האחרונים לסמוך על ערכאות בלי פקפוק ומהם רא"ז מרגלית בס' ב"א והח"ס בכמה תשובות ובס' עמודי אור ובס' ב"א ומה שדקדק בת' רצ"ה מסוגית הגמ' שמעתי מקומנטריסין גיטין כ"ח ע"ב והא קיי"ל דכל א"י מל"ת כו' ולא קאמר מטעם ערכאות ולפלא דהרי פשוט שאין דין ערכאות רק במקום המשפט אבל לא בעת שהוא מדבר בשוק כך לו ערכי כמו א"י שאינו ערכי והארכתי בדין ערכאות בעסק עגונה אחת שלא במקומו אבל למותר האריכות בדבר שכבר נתפשט להלכה לסמוך על המכתבים הבאים מערכאות ובפרט בימים אלה אשר אם באנו לחוש לזה תתעגנה בנות ישראל חלילה: והנה במכתב הראשון אשר קבלה האשה הגם שלא היה כתוב שמו ושם אביו כתב הר"ן בתשובה אע"פ שאמרו בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו לא בא למעט אלא שאין סומכין על אומד הדעת אבל כל שמעיד על דבר ברור שאין לספק בודאי משיאין את אשתו אע"ג שלא הזכיר שמו ובמהרש"ק ות' אלשיך האיש אשר אתה מבקש קבור במקום פ' אין לך הזכרת שמו גדול מזה ועי' בתרה"ד סי' רל"ט א"כ בנ"ד שכתוב על אדרעס גיטל באראק בברעזניץ מחוז לוצקי פלך וואהלין בעל שלך נהרג בי"ז לחודש יאנוואר ובאשר לא היה ידוע מהאדרעס רק שם אשה גיטל באראק כתב א"י אם הוא בעלך או בנך אין לנו מל"ת גדול מזה:

עוד יש לנו פקפוק אחד שלא ידוע להאשה אם היה איש חתום על המכתב והנה הב"י הביא בשם ר' ירוחם הא דמצא שטר כתוב בעינן שיהיה חתום בחתימת שם אחד אבל ראיתי בקרבן עדה ירושלמי סוף יבמות שהשיג ע"ז וכ' דברי הרמב"ן והנ"י ולא נמצא לא מן הראשונים שמצריך חתימת העד ובאמת תלוי בגירסת הירושלמי שלפני רי"ו היה נמצא כתוב וחתום אבל בכל הראשונים וברמב"ם ושו"ע הגי' נמצא כתוב לפ"ז אין צריך חתימת העד וראיתי במה"צ שהסכים להקל בלי חתימת העד ובנ"ד אין אנו צריכין לכל זה כיון שהיה על זה חותם הממשלה וידוע שהחותם מונח ת"י פקיד שאין חשש זיוף אין לך חתום גדול מזה ובפרט שהוא מקוים ממש כמ"ש למעלה בשם החת"ס שהוא על קאנווערט ופיסת נייר ששלחה לבעלה ומל"ת גמור ובפרט שיש לי אריכות דברים שגם הרמב"ם שמצריך כ"י ישראל יודה בזה אבל איני רוצה לדון בזה אחרי שכבר הסכימו הפוסקים שגם בכתב א"י מל"ת נאמן וגם שהעיקר בזה מחמת דין ערכאות גם ראיתי בתשובה נדפסת שמלה "אוביט" ברוסי הוא נהרג ומת ממש:

בהא נחתינן ובהא סלקינן שהאשה הזאת כדאי להתירה בכ"א מהשלשה עדיות ובפרט בצירוף יחד גם העד לא ראה ההריגה שהרבה ראשונים ס"ל אינו צריך לאמר קברתיו חוץ מדעת יחיד בהגדת העד הראשון יצאה לכל הדעות מאיסור תורה אף בלא הגדת קברתיו ויש לסמוך על א"י אף בשאינו מל"ת והב"ש בשם המבי"ט ואלשיך ואחרונים הנוב"י והג"ס ובצירוף הטעם בזמן שא"י לברוח הוי כמו שאינו בהול לברוח שא"צ לאמר קברתיו והיסוד ע"פ רש"י ותוש' והרשב"א בתשובה בתו"א בח"ג כנ"ל וגם ע"פ המכתב הראשון שהוא מל"ת וכבר כתב המרדכי והאחרונים בתשובותיהם שא"י מל"ת נאמן בלא קברתיו גם ע"פ מכתב השני אפי' שהיה ע"פ שאלת ישראל נוכל לצרף דשני פסולים לא בעי קברתיו ובפרט עד ישראל ועד פסול אך בלא כל זה הלא יש לנו שני שטרות מערכאות אשר כבר הסכימו דנאמנים ומשיאין האשה וכיון דנאמנים כשנים והיינו אפי' בלא אמירת קברתיו דכיון דקיימא לן דדייקא בערכאות ועושים הכל באמונה ובנ"ד שהשיבו ע"פ שכתוב בערכאות בפנקסם שבל"ז מאין היו יודעים שמו וכנויו ושם עירו בודאי דייק ואינם אומרים בדדמי וכן מצאתי להגאון רי"א בספר נחל יצחק שהתיר בסי' י"ט ובסי' מ"ו ע"פ שני טעמים שכתבתי שמוכרח לעמוד וע"פ כתב ערכאות עיי"ש שקיצר ומכש"כ בנ"ד שיש עוד צירופים הרבה:

לזאת יוכל הרב מברעזניץ להתיר האשה גיטל בת ר' צבי אשת ר' יהושע באראק בב"ד של שלשה כדין הניתרות שלא ע"פ שני עדים כשרים:

בעה"ח יום ר' א' דר"ח תמוז שרי' לעלמא לפ"ק: אליהו הלוי בפ"ק פרוזנא. באשר האשה נחוצה וקשה עליה להתעכב גם הקיפוני טרדות קצרתי במקומות שהיה לי אריכות דברים חפצי שיצטרף עמי עוד איזה רב מפורסם גם היה ראוי לחקור העד אבל שעת חירום הוא וכדאים הגב"ע להתירה וצירפתי אלי גם את חתני הרב הגאון מוהר"ד פייגענבום ויוכל הרב מברעזניץ להושיב ב"ד ולהתירה:

תוכן העניינים

הליכות אליהו על השולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה