פרק ח' - שלש אגרות לבן תורה החפץ בדרך האמת · הבגד עושה את האדם?
נכון, המשיח טרם הגיע אך יש לנו כהן גדול! כן, פגשתיו אפילו אדם תימהוני אשר תפר את בגדי כהן גדול במידות המדויקות לו. חסר לו רק את המשיח כדי להיות כהן ועוד גדול! נו, בוודאי שנלגלג לכהן שכזה. ומה אם יש לך את הבגד וכי יש לך את האישיות?
חלונות הראווה במגזרנו לא היו מעוצבות כך שנות דור, הורים רבים חסכו מפיהם עוף לשבת כדי לממן חליפת יוקרה לבן, או את חולצת המאה לבת, צעירים רבים טווים חלומות אופנה ומתעוררים בשאלת ''מה אלבש''? תהייה המתרוצצת בו זמנית במיליוני מוחות שלתשובתה עונים שני סוגי בני אדם, יש את אשר יטיבו את מחלצותיהם ויחשבו מה החברים דורשים מהם באמת, בגד או תוכן? וייצאו בחיוך רחב לעוד יום מאושר. ויש שימררו בבכי כי הבגד לא תואם את שרוך הנעל.
טבעי הדבר שאדם אשר יעבור בסמוך לחלון ראווה מעוצב או לחבר שהעתיק את מלבושי הבובה שיחוש לרגע כנחות, הם המבינים, הם המעודכנים, אני, לא כ''כ. במחשבה שניה, מיהו ''המבין''? האם אותו חלש אופי הסוגד לבגדיו כמי שהם כל עולמו? [ואל נשכח שאין כל צורך בידע או בתעודת בגרות, כדי להציגם בקופה], או זה שלמרות שיש לו את כושר ההחלטה לדרוש מהוריו להצטמצם כדי לרכוש בגד יקר והוא אינו עושה כן כי הוא מבין שהבגד עושה את האדם וקודם כל יש להיות ''אדם'' מתחשב ובעל דעה?
יקירי, חברך הפך להיות משועבד לבגדיו? רחם עליו, זכור שהוא זקוק למנת הפידבק היומית שלדעתו הוא אינו יכול לקבלה אלא באמצעות הבגד, לכן הוא גם צורך אותו כמנת סמי חייו. חסד תעשה אם תלך ותחמיא לו, אך חלילה לך לצמצם את כל אישיותך לכמה מטר בד או לתווית זעירה הגורמת לחמוס את הוריך המסורים לך מכל אדם.
ומהיכן שהבגד הוא אינו מלבד מנת סם? כי הנה לאחר שירד קרנו בעיני החברים נבקש לו מחליף. ומה קרה? וכי המלך של אתמול נעשה עני? וכי פתאום הוא אינו לפי צו האופנה העכשווי? אלא פשוט, נגמר לו הסם.. לכך, אדם ללא אישיות ירוץ כל חייו אחר הבגד, אך סם החברה יתפוגג תמיד וימשיך לרוץ כמשוגע אחר מראה עיניו. אך אדם בעל אישיות, יהא רגוע ושליו גם במעיל פשוט וירחם על חבריו הרצים אחר האופנות המתחלפות.
יקירי, זכור להתלבש נקי ומסודר, השקע באישיותך כדי שחברים יחפצו בה ולא בעטיפה החולפת. וזכור תמיד, ת''ח שיש רבב על בגדו חייב מיתה, רבב של צער הורים, פגיעה באחים ובאחרים. (המחנך הר''ר יוסף רבי שליט''א בעלון ישיחנה)