פרק ח' - שלש אגרות לבן תורה החפץ בדרך האמת · הכובע [שלא] קובע!
'יש לך אולי חולצה עם צוארון שבצידו יש פס? יש לך אולי את המגבעת עם ההדגש הזוהר בסרט? יש לך אולי חגורה עם אבזם שמחובר... יש לך?' מי שואל את מי. אתה את המוכר. המוכרים בטוח מרוויחים מזה. מי שממציא את כל החידושים בלבוש מרויח מזה עוד יותר. אבל יש מי שמפסיד מזה, ובגדול. ואנחנו לא מתכוונים בכלל להורים, שהם אלו שאמורים לממן את כל החידושים האחרונים שעברו בראשו של אותו מעצב מצרפת או מאיטליה. ומאיפה ההורים מממנים זאת? לא ברור.
מה שברור שהם נאלצים בלית ברירה לממן זאת. אנחנו במיטב השכנועים וההסברים מפעילים לחץ רציני ביותר, ש'כבר אני לא מסוגל ללבוש את החולצה ההיא – כי מי הולך איתה היום'? ו'הכובע ההוא? סתם כובע בלי כלום. זה כובע'?
וההורים שהרבה פעמים כל כך מרחמים על הבנים שנאלצים חלילה לעבור כביכול 'השפלה' בישיבה אם ימשיכו ללכת בחולצה של העונה שעברה – נאלצים בסוף להיות מושפלים בגמחי''ם והלוואות. והכל כדי לממן לבנם יקירם לבוש מושלם לבן התורה. אנחנו מבינים. הורים הולכים לגמחי''ם לא בשביל לחם וחלב! בשביל לממן פס זוהר במגבעת, חליפה עם פחות כפתורים וכיסים, או חולצה עם תפירה מסוג שונה. סלח לי בן יקר, אבל יש לך מעט רחמים בליבך על אביך? אבל כפי שהקדמנו לא רק ההורים מפסידים. אתה מפסיד מזה. כסף אתה בטח לא מפסיד. אבל הכבוד העצמי שלך הולך ונעלם.
חבל. כל כך חבל שבפנים אתה חושב שאתה חייב את החולצה הזו, או את הכובע המיוחד הזה – כי רק כך תרגיש נחשב בעיני כולם. וזהו? לאחר הרגיעה מההתלהבות הזו – תישאר רגיל? סתם? אט אט אתה בונה את האישיות שלך על פס זוהר אחד. וזה כל כך עצוב. כי הרי אתה יודע טוב מאד שלקבל תשומת לב זה דבר נורמלי וחיובי לחלוטין – וכל אחד צריך את זה. השאלה היא רק: איך.
אתה הלא יכול לקבל התשומת לב הזו בדרך חיובית כל כך – כמו שאלה מצוינת שתבעיר את השיעור, או הבנה נכונה בתוס' שתבעיר אותך... בעזרה לחבר, בחסד עם אחר. רק תתחיל לעזור לחבר באמת – ובלי שום כונה להרויח מזה – ותראה כמה אתה מרגיש טוב עם זה. כמה אתה מתמלא מזה באמת! אז לא חבל? חולצה יפה יותר – משאירה את החולצה יפה, ואותך ריק. עכשיו תבחר מה עדיף. (עלון דרך ה' שע''י ארגון דורשי ה', מס' 47)