פרק ז' - האדם ניכר בלבושו · האופנות המתחלפות הם כאבק בגלגלי המרכבה
אחת המילים שמשמעותה עומדת בסתירה לרוח היהדות היא המילה 'אופנה'. 'אופנה' כמציאות מקובלת בימינו היא אחד המושגים מתרבות הגויים שלצערנו חדרו ונשתרשו בהכרתנו כמושג מובן מאליו. אצל הרבה אנשים הפך מושג זה כהגדרה המחייבת את האדם, כאילו הן חלק ממציאות מוכרחת. ויש לכך אפילו ביטוי מחייב ממש... 'צו האופנה'! כך קורה כאשר יש הרבה אנשים שנוהגים באופן מסויים, ואז – הייתכן לכאורה שדווקא אתה תהיה שונה?! זה הרי נוגד את טבע האדם להיות שונה מסביבתו, וממילא הוא מוצא את עצמו מחוייב ל'צו'.
כאשר אדם נתלה, בדרך הטבע או בדעת הסביבה, טבעי הוא שהאופנה תהיה ה'מצווה' שלו. לעומת זאת, כאשר יש מערכת אחרת המצווה עליו, יכול 'צו האופנה' להתדפק על דלת ביתו ולשוב על עקבותיו. כבר אמרו חז''ל (אבות ה, כה) ''הפך בה והפך בה, דכלא בה'' – אין דבר שאינו רמוז בתורתנו הקדושה. יש דברים שאינם רמיזה, אלא נאמרים בפירוש. הבגדים על משמעותם והשפעתם הינם אחד מהם, הן בהלכה, הן במקרא והן בספרי המוסר.
נפתח בסיפור קטן: ילד כבן שמונה, חזר יום אחד מהלימודים ובפיו בקשה מהוריו שיקנו לו מעיל מסויים. סוג המעיל לא היה מקובל על הוריו ולא תאם לרוח בה רצו לחנך את ילדיהם. הבן טען בלהט ש'זו האופנה'! ואביו ענה לו בחידות ובמשלים: 'אם היו נותנים לך הזדמנות להיות על מרכבה מפוארת, מה היית בוחר להיות שם?' ומנה לפניו את האפשרויות – 'הסוס? הרוכב? המושב? הנוסעים? הגלגלים? או, הנוסע...?'
כצפוי מילד, ענה כמובן שהיה מעדיף להיות הרוכב, האיש המדרבן את הסוסים, או לפחות... הנוסע המכובד היושב בתוך המרכבה. על כך ענה אביו: נראה לי שכאשר אמרת מקודם 'זו האופנה' בחרת להיות דוקא האבק שעל גלגלי המרכבה ולא הנוסע! על תמיהתו לתשובת אביו, הסביר האב: המילה 'אופנה' היא מלשון 'אופן' – גלגל. והנמשל: אופנה היא סגנון לבוש המשתנה מתקופה לתקופה. היא הולכת וחוזרת כמו גלגל. מי שדבק באופנות חולפות הרי שפעם 'חייב' הוא ללבוש דווקא כך, ולאחר תקופה קצרה הוא 'חייב' ללבוש אחרת, ללא מנוחה. התוצאה היא בילבול, חוסר יציבות ומתח.
על פי המשל, אדם כזה הוא אפילו לא האופן, שהרי הגלגל לפחות מחובר למשהו, לציר של המרכבה. ואילו הקשור לאופנה משול יותר לגרגיר אבק- דרכים הדבק לאופן. גרגיר המשלה את עצמו לרגע שהוא חלק מן האופן, למעשה, הנה, עוד סיבוב קל – והוא מחוץ לאופן, מחוץ לגלגל, מחוץ למרכבה. כך הוא ימשיך עד שהוא יידבק לגלגל חולף אחר, לאופנה חדשה. לעומת זאת, אדם שחי את חייו כמו הנוסע המכובד שבתוך המרכבה, אינו חש רדוף לשנות את חיצוניותו, בגדיו ומנהגיו, כדי להתאים את עצמו לחברה ההפכפכה. להיפך, מי שנמצא סביבו לומד ומקבל ממנו. (עצמותי תאמרנה עמ' 265-266)