אור ברסלב
הלבוש והקישוט מזוית יהודית פרק ז' - האדם ניכר בלבושו › בגדים מכובדים אך לא מפוארים

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

פרק ז' - האדם ניכר בלבושו · בגדים מכובדים אך לא מפוארים

תכליתו ומהותו של לבוש האדם

אימרה עממית אומרת: שיש אנשים הקונים מעיל יקר כדי שלזולת יהיה קר. אך טבעי הוא, שלכל אחד יש צורך להתלבש בנוסף לצורך ההגנה מפני קור וחום, גם כדי 'להראות טוב'. נשאלת השאלה: ביחס למה 'נראים טוב'? 'טוב' לעניין זה הוא תמיד ביחס למה שניתן להשוות. אדם רוצה להיראות טוב ביחס למישהו אחר. הרצון הזה הוא ענף של הדחף התחרותי הטבעי באדם, להשיג את האחר כדי להיות יותר טוב. [כמובא במסילת ישרים (פרק כג) כיון שטבע האדם להתנשא קשה עליו לעקור את הנטייה הטבעית הזאת].

ברמת הטבע הפשוט, זהו הכוח המדרבן, להיות למעלה, ו'למעלה' פירושו להיות יותר ממישהו אחר. אלו הן אמות מידה טבעיות שאין להתעלם מהן. אך יש אמות מידה הפוכות, המסוגלות להעלות את האדם גבוה יותר. כאשר אדם רוצה להגיע לאדם שבו, למעלתו הרוחנית, דווקא הגישה של לא להיראות יותר מדי ולא להיראות שונה היא הדרך לכך. עם זאת, אין להתעלם מכך שבגדים נאים משמחים את האדם, הם מוסיפים לו תחושה של יציבות ובטחון. על ידי כך הוא מרגיש בעל ערך ושייך לחברת בני אדם. נמצא שמצד אחד, יש להתחשב בצד הזה של הבגדים, דהיינו להיראות נאה כלפי חוץ, ומצד שני חשוב לעודד את הצד הרוחני שבבגדים, לא להדגיש בהם שום צד של ראוותנות.

איך עושים זאת. איך מגיעים לאיזון בין שתי הדרישות – הצורך הטבעי והתועלת הרוחנית? אנו מוצאים לכך רמז, דרך שני ביטויים: 'מכובד' ו'מפוארבי [כמבואר בדברי המסילת ישרים (פרק כג) בדרכי קניית הענוה: ...שיהיה האדם מרגיל עצמו מעט מעט בהתנהג בשפלות אל הדרך שזכרנו, בישיבת המקומות הפחותים וללכת בסוף החברה, ללבוש בגדים צנועים, דהיינו מכובדים אך לא מפוארים, כי בהתרגלו בדרך הזה תכנס ותבוא הענוה בלבו מעט מעט עד שתקבע בו כראוי].

'מכובד' הוא מלשון כובד – משקל. 'בגדים' על פי חז''ל נקראים 'מכבדותי' (שבת דף קיג.). אין ספק, בגדים מסוגלים לעורר רגש של כבוד מצד הרואים את האדם הלבוש. עניין הכבוד פועל בבגדים גם להיפך: אם הם בלויים ומוכתמים, הם מפחיתים מהכבוד, גם אם האדם מצד עצמו ראוי לכבוד.

לאמיתו של דבר, האדם כנציגו של בורא העולם, נמצא על גשר צר מאוד. מצד אחד, עליו להיראות מכובד, כיון שהכבוד שרוחשים לו כאדם המקיים מצוות, הוא כבוד שמיים. ומצד שני 'לפתח חטאת רובץ'; בגדים מכובדים מדי עלולים לגרום לאדם עצמו ולרואים אותו לכבד את מראהו מצד עצמו, ועל ידי כך להתגאות ולהתנשא מעל לזולתו.

אם כן מהו 'שביל הזהב'? הסדר והניקיון בבגדים הוא יסוד יופיים של הבגדים. בזה מתחיל כבוד הבגדים ולובשם. על מנת שכובדו, היינו 'משקלו' הרוחני, ישמר – נדרש האדם להקפיד על בגדים נקיים ומסודרים, לא מפוארים, אך גם לא זולים.

נכון יהיה לומר כי יש מקום ללבוש בגדים מכובדים ומיוחדים כאשר האדם נדרש לכך מתוך השלמות הרוחנית אותה הוא רשאי ואף חייב להפיץ דרך מלבושיו. כמבואר בספר החינוך (מצוה צט) בעניין לבישת בגדי הכהנים: שנצטוו הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לגדולה וכבוד ואז יעבדו במקדש, שנאמר (שמות כה, ד) ''ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו''. משרשי המצוה, היסוד הקבוע לנו כי האדם נפעל לפי פעולותיו ואחריהם מחשבותיו וכוונותיו, והשליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבתו וכוונתו אל העבודה, על כן ראוי להתלבש בבגדים מיוחדים אליה, שכשיסתכל בכל מקום שבגופו מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד.

וכך מצאנו במצות לבישת הבגדים של הכהן הגדול בשעת עבודתו במקדש, בגדים שהתורה עצמה מעידה שתפקידם ל'כבוד ולתפארת' (שמות כח, ב), ואילו באדם שאינו נדרש לכך, שאינו במעמד של מלך או כהן, הרי נראה שראוי לו ללבוש בגדים מכובדים כנ''ל אך לא מפוארים. התפארות שאינה במקומה שייכת למה שכבר למדנו, שכל התפשטות הינה התרחבות העצמי הגורעת מן האדם. הנה, גם דרך הבגדים, על האדם לתת את דעתו שהתפארותו לא תוביל אותו לפראותו. (עצמותי תאמרנה עמ' 274)

תוכן העניינים

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה