פרק ג' - איסור הסתכלות במראה לצורך קישוט גופו וסלסול בשערו · המסתכל במראה לקשט גופו ולסלסל בשערו - גורם רעה לעצמו ברוחניות ובגשמיות
יזהר האדם שלא להסתכל במראה כדי לקשט גופו ולסלסל בשערו, כי בזה מגרה יצה''ר בעצמו וגדול עונשו, כמובא בזוהר הקדוש (שמות דף רסז:) וז''ל: בהיכל השישי מהיכלות הטומאה שם עומדים כל התאוות הרעות ומעדני הגוף שבעולם הזה, אשר באלו העדונים מגורש האדם מהעוה''ז ומהעוה''ב, משום שבהיכל הזה עומדים כל המקטרגים וכל השליחים הרעים המפתים את האדם להתקשט בקישוטיו ולסלסל בשערו כדי שיסתכלו בו הנשים, וכאן עומד רוח אחד שנקרא סקטופ''ה והוא ממונה לעורר בני אדם לקישוט הגוף וסלסול השערות וכו'.
ובפנים ההיכל עומד ממונה אחר שמעורר את האדם לאחר שהוא מקשט את עצמו ומסלסל בשערו שיקח בידו מראה אחת להסתכל בו והאדם רואה את צורתו במראה ההיא, ובזה מעורר לאותו הרוח שהוא כח אחר שנקרא עסיטיר''א. ומהרוח הזאת יוצאים כל רוחות שמראים כזבים לבני אדם בחלומם ואינם מתקיימים בהם אלא כונתם לבלבל אותם, ואח''כ כאשר בני אדם נמשכים להסתכל במראה ההיא אז כולם נמצאים בגסות הרוח. וזה הרוח הנקרא עסירט''א הוא מעורר לרוח אחר וזה הרוח נכנס בנקב של תהומא רבא ומעלה משם רוח אחר שהוא ממונה יחד עם אותו רוח, וזה הרוח הלילי''ת שהיא אמם של השדים. וכשהאדם הזה מעורר את הרוח האחר הנקרא עסירט''א ע''י הסתכלות במראה, אז הוא מתחבר עם האדם ומתקשר עמו תמיד ואז בכל ראש חודש מתעורר אותו הרוח של המראה הרעה הנקרא עסיטר''א יחד עם הלילי''ת ולפעמים זה האדם ניזק מהם ויפול לארץ ולא יוכל לקום או שימות רח''ל. וכל זה גרם אותה הראיה של המראה שהסתכל בה כמו שהוא מראה גסות הרוח וגאות בלבו בהסתכלותו במראה שהכל תלוי בהתעוררות של מטה (זוה''ק שמות דף רסז:). [והובא בראשית חכמה (שער היראה פי''ג אות ע, וביסוד ושורש העבודה שער י פ''ג, ושער הכולל פ''ה)].
הרי תסמרנה שערות אנוש מדברי הזוהר הקדוש מה שגורם אדם שרואה עצמו במראה ומסלסל בשערו וכו' כדי שיסתכלו בו שמעורר על עצמו רוחות רעות לטמאו ה' יצילנו (טהרת הקודש מאמר שמירת הברית פרק י). [ובודאי אין הכונה שלא יהיה האדם מסודר, כי בודאי צריך להיות נקי ומסודר ואסור שימצא רבב על בגדו ובפרט תלמיד חכם, (כנ''ל בפרק א') אלא שלא תהיה כוונתו להתקשט ולסלסל בשערו כדי שיסתכלו עליו (טהרת הקודש שם)]. ולכן צריך לשמור עצמו שלא להסתכל במראות ללא צורך, כי כבר נודע בזוהר הקדוש והמקובלים שבכל דיוקן יש רוח השורה, ולכן המסתכל במראה ללא צורך [ובפרט אם כוונתו להתקשט או להתנאות] הרוח מתלבש בצורה ומזיק לו במותו וגורם רעה לעצמו (יערות דבש ח''א דרוש ב ד''ה אחשה).
והמעשה בנזיר שגילח שערו כדי שלא יתגבר עליו יצרו (הנ''ל עמ' לח), מביא את הבחורים [שמסתכלים במראה לסלסל בשערותיהם] לגיהנם, שהרי זה הנזיר העיד על עצמו שלא נראו פניו מעולם במראה וקלקל את שערו הנאה כדי שלא יתגבר עליו יצרו הרע, ומה יענו אותם בחורים שרואים במראה ועוברים על ''לא ילבש'' (הגר''ח פלאג'י בספרו חיים בירושלים נדרים פ''א ה''א). ואוי להם לבחורים שמעבירים משחה לנוי ולריח על שערותיהם בשבת ולוקחים מסרק ומסדרים אותם שיהיה הקליעה נאה ומסתכלים במראה, שעוברים על ''לא ילבש'' שאפי' בחול אסור וכ''ש בשבת, ועליהם נאמר ''ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע'' מידה כנגד מידה. וכבר הוצאתי קול כרוז בביהכנ''ס והחרמתי לעושים כך שלא יעשו עוד כדבר הזה, ויה''ר שהשי''ת יבטל את היצה''ר לגמרי אכי''ר. (הגר''ח פלאג'י בספרו כף החיים סימן ל אות מז)