פרק ג' - איסור הסתכלות במראה לצורך קישוט גופו וסלסול בשערו
המסתכל במראה כדי לקשט ולייפות עצמו עובר על איסור ''לא ילבש''
אסור לאיש להסתכל במראה כיון שהוא מנהג נשים להסתכל במראה לייפות עצמם ויש בזה איסור משום ''לא ילבש גבר שמלת אשה'' [שמתרגם אונקלוס 'לא יתקן גבר בתיקוני איתתא' לא יתקן האיש את עצמו בתיקוני הנשים] (תוס' ורא''ש ומאירי במסכת ע''ז דף כט., וכן פסקו הטור ומרן השו''ע יו''ד סימן קנו סעיף ב). ואפילו במקום שנהגו גם האנשים להסתכל במראה אסור (שולחן גבוה שם אות ד שכן דעת הראשונים הנ''ל והטוש''ע). אמנם יש אומרים שבמקום שנהגו גם האנשים להסתכל במראה אין בזה איסור ''לא ילבש'' כיון שאינו מיוחד רק לנשים (מרן הב''י והרמ''א שם בשם הר''ן והריטב''א, ושו''ת יחו''ד ח''ו סימן מט).
ולגבי תלמידי חכמים - במקום שנהגו האנשים להסתכל במראה - נחלקו הפוסקים: יש אומרים שגם תלמידי חכמים נהגו להקל (כנה''ג סימן קנו הגהות ב''י אות ה, ופרי האדמה, ושו''ת יחו''ד שם). ויש אומרים שהחברים [תלמידי חכמים ובני תורה] נמנעים מכך בכל מקום (מרן הב''י, והרמ''א בדרכי משה, וגליון מהרש''א, ומהריק''ש בערך לחם, ומהר''א אזולאי בהגהותיו על הלבוש בסו''ס קנו, וחידושי רעק''א סו''ס קפב, והגר''ח פלאג'י בספרו החפץ חיים סימן קג אות ד), וכן מנהג תלמידי חכמים הגונים לימנע מכך (מהריק''ש בערך לחם שם, ושולחן גבוה שם אות ה).
ומ''מ גם לדעת האוסרים להסתכל במראה, אף במקום שנהגו, כל האיסור דוקא כשמסתכל במראה להתקשט ולהתנאות, אבל אם מסתכל בשביל רפואה [להסתכל בפניו אם הוא חלוש], או כגון שחושש בעיניו, או שמספר עצמו [כדי להסתפר כראוי], או שמסתפר מן העכו''ם בינו לבינו [כדי שהגוי לא יזיקו], או כדי ליראות אדם חשוב [בפני הגויים שלא יעשו לו רעה] מותר (הטור ומרן השו''ע שם).
וכן אם רואה במראה במראה משום שרוצה להסיר לכלוך מראשו או להסיר הכתמים מפניו שלא יתגנה בין הבריות מותר, הואיל ואין כוונתו לייפות עצמו אלא כוונתו רק שלא יתגנה, ובפרט לתלמיד חכם שאסור שיהיה רבב [כתם] על בגדו (הרמ''א בדרכי משה ובהגהתו על השו''ע, והלבוש, ושיירי כנה''ג, והדרישה, ופרי האדמה, והחפץ חיים פלאג'י שם). וכן המנהג (הרמ''א בהגהתו על השו''ע). והוא הדין מי שיוצא לרחוב וחושש שלא יהיה לכלוך בבגדיו ושלא יהיה מרושל בבגדיו והופעתו בפני הבריות מותר להסתכל במראה, ובפרט לתלמידי חכמים כנ''ל, ובמיוחד בזמן הזה שכבוד התורה ירד עשר מעלות אחורנית בעוונותינו הרבים, חובה עלינו להקפיד על כבוד התורה ולקדש שם שמים (תפארת ישראל על המשניות ע''ז פ''ב משנה ב, ושו''ת יחו''ד שם). אמנם יש לדעת: כי בוחן לבות יודע מה כוונת האדם כשמסתכל במראה, אם כוונתו לצורך הכרחי כנ''ל, או שכונתו להתקשט ולהתייפות (תוס', רא''ש, ומאירי שם).
יוצא מבואר מדברי הפוסקים שכל ההיתר להסתכל במראה דוקא לצורך הכרחי כנ''ל, אבל אם מסתכל במראה להתנאות ולקשט עצמו - לדעת רוב הפוסקים אסור משום ''לא ילבש''. (כן מבואר מדברי הראשונים ומרן השו''ע הנ''ל בתחילת הפרק, וכן מדברי הרמ''א בדרכי משה ושאר האחרונים הנ''ל שהתירו להסתכל במראה דוקא לצורך הכרחי כנ''ל). ורבו המחמירים שאוסרים לאיש להסתכל במראה [אם אין כוונתו לצורך הכרחי אלא] כדי לקשט עצמו משום איסור ''לא ילבש'', שכל מה שעושה האיש להתקשט או להתנאות עובר על ''לא ילבש'' (הגר''י אייבשיץ בספרויערות דבש ח''א דרוש ב ד''ה אחשה).
וכל ההולך אחר היופי ומקשט עצמו בקישוטים שנוהגות לעשות הנשים כגון שמסלסל בשערו או מסתכל במראה עובר על ''לא ילבש'' (הגר''א פאפו בספרו חסד לאלפים יו''ד סו''ס קפב, ובספרו פלא יועץ ערך יופי , והגר''ח פלאג'י בספרו כף החיים סימן ל אות מז, ובספרו לחיים בירושלים על הירושלמי נדרים פ''א ה''א, ובספרו החפץ חיים סימן קג אות יד). וכיון שמנהג הנשים להסתכל במראה כדי לקשט את גופם, א''כ אסור לאנשים להסתכל במראה כדי לקשט גופם או מלבושיהם כמנהג הנשים. ואף שצריכים להראות מסודרים ונקיים ובפרט ת''ח (כנ''ל בפרק א'), מ''מ אין לדקדק על יופי וקישוט הגוף והבגדים כמנהג הנשים, והמתכוין ליפות עצמו ולהתקשט כמנהג הנשים עובר על איסור ''לא ילבש'' (הגר''מ פינשטיין בשו''ת אגרות משה יו''ד ח''ב סימן סא, והגר''מ שטרנבוך בשו''ת תשובות והנהגות ח''א סימן מב). [ובפרט שעצם הקישוט בבגדיו והסלסול בשערותיו אף ללא הסתכלות במראה יש בו איסור משום ''לא ילבש'' (כנזכר לעיל בפרק ב' ולהלן בפרק ד')]
העולה מכל האמור: אסור לאיש להסתכל במראה כדי לייפות ולקשט את עצמו משום ''לא ילבש גבר שמלת אשה''. ובמקום שנהגו להסתכל במראה יש מתירים ויש אוסרים. ואף במקום שנהגו כדעת המתירים, מ''מ התלמידי חכמים ובני תורה נמנעים מהסתכלות במראה בכל מקום. [ויש מקומות שגם התלמידי חכמים נהגו להקל במקום שנהגו גם האנשים להסתכל במראה].
אמנם המסתכל במראה לצורך הכרחי כגון כשמסתפר או לרפואה או להיות נקי ומסודר בגופו ובגדיו וכיוצ''ב, מותר ואף ראוי לעשות כן, ובפרט תלמיד חכם שצריך להקפיד על כבוד התורה ולקדש שם שמים בכל הליכותיו. אבל להסתכל במראה בשביל לייפות ולקשט עצמו, לדעת רוב הפוסקים אסור משום ''לא ילבש''.
המסתכל במראה לקשט גופו ולסלסל בשערו - גורם רעה לעצמו ברוחניות ובגשמיות
יזהר האדם שלא להסתכל במראה כדי לקשט גופו ולסלסל בשערו, כי בזה מגרה יצה''ר בעצמו וגדול עונשו, כמובא בזוהר הקדוש (שמות דף רסז:) וז''ל: בהיכל השישי מהיכלות הטומאה שם עומדים כל התאוות הרעות ומעדני הגוף שבעולם הזה, אשר באלו העדונים מגורש האדם מהעוה''ז ומהעוה''ב, משום שבהיכל הזה עומדים כל המקטרגים וכל השליחים הרעים המפתים את האדם להתקשט בקישוטיו ולסלסל בשערו כדי שיסתכלו בו הנשים, וכאן עומד רוח אחד שנקרא סקטופ''ה והוא ממונה לעורר בני אדם לקישוט הגוף וסלסול השערות וכו'.
ובפנים ההיכל עומד ממונה אחר שמעורר את האדם לאחר שהוא מקשט את עצמו ומסלסל בשערו שיקח בידו מראה אחת להסתכל בו והאדם רואה את צורתו במראה ההיא, ובזה מעורר לאותו הרוח שהוא כח אחר שנקרא עסיטיר''א. ומהרוח הזאת יוצאים כל רוחות שמראים כזבים לבני אדם בחלומם ואינם מתקיימים בהם אלא כונתם לבלבל אותם, ואח''כ כאשר בני אדם נמשכים להסתכל במראה ההיא אז כולם נמצאים בגסות הרוח. וזה הרוח הנקרא עסירט''א הוא מעורר לרוח אחר וזה הרוח נכנס בנקב של תהומא רבא ומעלה משם רוח אחר שהוא ממונה יחד עם אותו רוח, וזה הרוח הלילי''ת שהיא אמם של השדים. וכשהאדם הזה מעורר את הרוח האחר הנקרא עסירט''א ע''י הסתכלות במראה, אז הוא מתחבר עם האדם ומתקשר עמו תמיד ואז בכל ראש חודש מתעורר אותו הרוח של המראה הרעה הנקרא עסיטר''א יחד עם הלילי''ת ולפעמים זה האדם ניזק מהם ויפול לארץ ולא יוכל לקום או שימות רח''ל. וכל זה גרם אותה הראיה של המראה שהסתכל בה כמו שהוא מראה גסות הרוח וגאות בלבו בהסתכלותו במראה שהכל תלוי בהתעוררות של מטה (זוה''ק שמות דף רסז:). [והובא בראשית חכמה (שער היראה פי''ג אות ע, וביסוד ושורש העבודה שער י פ''ג, ושער הכולל פ''ה)].
הרי תסמרנה שערות אנוש מדברי הזוהר הקדוש מה שגורם אדם שרואה עצמו במראה ומסלסל בשערו וכו' כדי שיסתכלו בו שמעורר על עצמו רוחות רעות לטמאו ה' יצילנו (טהרת הקודש מאמר שמירת הברית פרק י). [ובודאי אין הכונה שלא יהיה האדם מסודר, כי בודאי צריך להיות נקי ומסודר ואסור שימצא רבב על בגדו ובפרט תלמיד חכם, (כנ''ל בפרק א') אלא שלא תהיה כוונתו להתקשט ולסלסל בשערו כדי שיסתכלו עליו (טהרת הקודש שם)]. ולכן צריך לשמור עצמו שלא להסתכל במראות ללא צורך, כי כבר נודע בזוהר הקדוש והמקובלים שבכל דיוקן יש רוח השורה, ולכן המסתכל במראה ללא צורך [ובפרט אם כוונתו להתקשט או להתנאות] הרוח מתלבש בצורה ומזיק לו במותו וגורם רעה לעצמו (יערות דבש ח''א דרוש ב ד''ה אחשה).
והמעשה בנזיר שגילח שערו כדי שלא יתגבר עליו יצרו (הנ''ל עמ' לח), מביא את הבחורים [שמסתכלים במראה לסלסל בשערותיהם] לגיהנם, שהרי זה הנזיר העיד על עצמו שלא נראו פניו מעולם במראה וקלקל את שערו הנאה כדי שלא יתגבר עליו יצרו הרע, ומה יענו אותם בחורים שרואים במראה ועוברים על ''לא ילבש'' (הגר''ח פלאג'י בספרו חיים בירושלים נדרים פ''א ה''א). ואוי להם לבחורים שמעבירים משחה לנוי ולריח על שערותיהם בשבת ולוקחים מסרק ומסדרים אותם שיהיה הקליעה נאה ומסתכלים במראה, שעוברים על ''לא ילבש'' שאפי' בחול אסור וכ''ש בשבת, ועליהם נאמר ''ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע'' מידה כנגד מידה. וכבר הוצאתי קול כרוז בביהכנ''ס והחרמתי לעושים כך שלא יעשו עוד כדבר הזה, ויה''ר שהשי''ת יבטל את היצה''ר לגמרי אכי''ר. (הגר''ח פלאג'י בספרו כף החיים סימן ל אות מז)