אור ברסלב
הלבוש והקישוט מזוית יהודית פרק ג' - איסור הסתכלות במראה לצורך קישוט גופו וסלסול בשערו › המסתכל במראה כדי לקשט ולייפות עצמו עובר על איסור ''לא ילבש''

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

פרק ג' - איסור הסתכלות במראה לצורך קישוט גופו וסלסול בשערו · המסתכל במראה כדי לקשט ולייפות עצמו עובר על איסור ''לא ילבש''

פרק ג' - איסור הסתכלות במראה לצורך קישוט גופו וסלסול בשערו

אסור לאיש להסתכל במראה כיון שהוא מנהג נשים להסתכל במראה לייפות עצמם ויש בזה איסור משום ''לא ילבש גבר שמלת אשה'' [שמתרגם אונקלוס 'לא יתקן גבר בתיקוני איתתא' לא יתקן האיש את עצמו בתיקוני הנשים] (תוס' ורא''ש ומאירי במסכת ע''ז דף כט., וכן פסקו הטור ומרן השו''ע יו''ד סימן קנו סעיף ב). ואפילו במקום שנהגו גם האנשים להסתכל במראה אסור (שולחן גבוה שם אות ד שכן דעת הראשונים הנ''ל והטוש''ע). אמנם יש אומרים שבמקום שנהגו גם האנשים להסתכל במראה אין בזה איסור ''לא ילבש'' כיון שאינו מיוחד רק לנשים (מרן הב''י והרמ''א שם בשם הר''ן והריטב''א, ושו''ת יחו''ד ח''ו סימן מט).

ולגבי תלמידי חכמים - במקום שנהגו האנשים להסתכל במראה - נחלקו הפוסקים: יש אומרים שגם תלמידי חכמים נהגו להקל (כנה''ג סימן קנו הגהות ב''י אות ה, ופרי האדמה, ושו''ת יחו''ד שם). ויש אומרים שהחברים [תלמידי חכמים ובני תורה] נמנעים מכך בכל מקום (מרן הב''י, והרמ''א בדרכי משה, וגליון מהרש''א, ומהריק''ש בערך לחם, ומהר''א אזולאי בהגהותיו על הלבוש בסו''ס קנו, וחידושי רעק''א סו''ס קפב, והגר''ח פלאג'י בספרו החפץ חיים סימן קג אות ד), וכן מנהג תלמידי חכמים הגונים לימנע מכך (מהריק''ש בערך לחם שם, ושולחן גבוה שם אות ה).

ומ''מ גם לדעת האוסרים להסתכל במראה, אף במקום שנהגו, כל האיסור דוקא כשמסתכל במראה להתקשט ולהתנאות, אבל אם מסתכל בשביל רפואה [להסתכל בפניו אם הוא חלוש], או כגון שחושש בעיניו, או שמספר עצמו [כדי להסתפר כראוי], או שמסתפר מן העכו''ם בינו לבינו [כדי שהגוי לא יזיקו], או כדי ליראות אדם חשוב [בפני הגויים שלא יעשו לו רעה] מותר (הטור ומרן השו''ע שם).

וכן אם רואה במראה במראה משום שרוצה להסיר לכלוך מראשו או להסיר הכתמים מפניו שלא יתגנה בין הבריות מותר, הואיל ואין כוונתו לייפות עצמו אלא כוונתו רק שלא יתגנה, ובפרט לתלמיד חכם שאסור שיהיה רבב [כתם] על בגדו (הרמ''א בדרכי משה ובהגהתו על השו''ע, והלבוש, ושיירי כנה''ג, והדרישה, ופרי האדמה, והחפץ חיים פלאג'י שם). וכן המנהג (הרמ''א בהגהתו על השו''ע). והוא הדין מי שיוצא לרחוב וחושש שלא יהיה לכלוך בבגדיו ושלא יהיה מרושל בבגדיו והופעתו בפני הבריות מותר להסתכל במראה, ובפרט לתלמידי חכמים כנ''ל, ובמיוחד בזמן הזה שכבוד התורה ירד עשר מעלות אחורנית בעוונותינו הרבים, חובה עלינו להקפיד על כבוד התורה ולקדש שם שמים (תפארת ישראל על המשניות ע''ז פ''ב משנה ב, ושו''ת יחו''ד שם). אמנם יש לדעת: כי בוחן לבות יודע מה כוונת האדם כשמסתכל במראה, אם כוונתו לצורך הכרחי כנ''ל, או שכונתו להתקשט ולהתייפות (תוס', רא''ש, ומאירי שם).

יוצא מבואר מדברי הפוסקים שכל ההיתר להסתכל במראה דוקא לצורך הכרחי כנ''ל, אבל אם מסתכל במראה להתנאות ולקשט עצמו - לדעת רוב הפוסקים אסור משום ''לא ילבש''. (כן מבואר מדברי הראשונים ומרן השו''ע הנ''ל בתחילת הפרק, וכן מדברי הרמ''א בדרכי משה ושאר האחרונים הנ''ל שהתירו להסתכל במראה דוקא לצורך הכרחי כנ''ל). ורבו המחמירים שאוסרים לאיש להסתכל במראה [אם אין כוונתו לצורך הכרחי אלא] כדי לקשט עצמו משום איסור ''לא ילבש'', שכל מה שעושה האיש להתקשט או להתנאות עובר על ''לא ילבש'' (הגר''י אייבשיץ בספרויערות דבש ח''א דרוש ב ד''ה אחשה).

וכל ההולך אחר היופי ומקשט עצמו בקישוטים שנוהגות לעשות הנשים כגון שמסלסל בשערו או מסתכל במראה עובר על ''לא ילבש'' (הגר''א פאפו בספרו חסד לאלפים יו''ד סו''ס קפב, ובספרו פלא יועץ ערך יופי , והגר''ח פלאג'י בספרו כף החיים סימן ל אות מז, ובספרו לחיים בירושלים על הירושלמי נדרים פ''א ה''א, ובספרו החפץ חיים סימן קג אות יד). וכיון שמנהג הנשים להסתכל במראה כדי לקשט את גופם, א''כ אסור לאנשים להסתכל במראה כדי לקשט גופם או מלבושיהם כמנהג הנשים. ואף שצריכים להראות מסודרים ונקיים ובפרט ת''ח (כנ''ל בפרק א'), מ''מ אין לדקדק על יופי וקישוט הגוף והבגדים כמנהג הנשים, והמתכוין ליפות עצמו ולהתקשט כמנהג הנשים עובר על איסור ''לא ילבש'' (הגר''מ פינשטיין בשו''ת אגרות משה יו''ד ח''ב סימן סא, והגר''מ שטרנבוך בשו''ת תשובות והנהגות ח''א סימן מב). [ובפרט שעצם הקישוט בבגדיו והסלסול בשערותיו אף ללא הסתכלות במראה יש בו איסור משום ''לא ילבש'' (כנזכר לעיל בפרק ב' ולהלן בפרק ד')]

העולה מכל האמור: אסור לאיש להסתכל במראה כדי לייפות ולקשט את עצמו משום ''לא ילבש גבר שמלת אשה''. ובמקום שנהגו להסתכל במראה יש מתירים ויש אוסרים. ואף במקום שנהגו כדעת המתירים, מ''מ התלמידי חכמים ובני תורה נמנעים מהסתכלות במראה בכל מקום. [ויש מקומות שגם התלמידי חכמים נהגו להקל במקום שנהגו גם האנשים להסתכל במראה].

אמנם המסתכל במראה לצורך הכרחי כגון כשמסתפר או לרפואה או להיות נקי ומסודר בגופו ובגדיו וכיוצ''ב, מותר ואף ראוי לעשות כן, ובפרט תלמיד חכם שצריך להקפיד על כבוד התורה ולקדש שם שמים בכל הליכותיו. אבל להסתכל במראה בשביל לייפות ולקשט עצמו, לדעת רוב הפוסקים אסור משום ''לא ילבש''.

תוכן העניינים

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה