אור ברסלב
הלבוש והקישוט מזוית יהודית פרק א' - מצוות סדר ונקיות הגוף והבגדים לכבוד השי''ת › בני התורה צריכים ליזהר ביותר בנקיון הגוף והבגדים

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

פרק א' - מצוות סדר ונקיות הגוף והבגדים לכבוד השי''ת · בני התורה צריכים ליזהר ביותר בנקיון הגוף והבגדים

סדר ונקיון הגוף והבגדים לשם שמים מצוה גדולה וחשובה

ובפרט תלמידי חכמים ובני תורה צריכים ליזהר בדברים אלו ביותר, כדברי רבי יוחנן שאמר ''כל תלמיד חכם שיש לו רבב [כתם] על בגדו חייב מיתה'' שנאמר (משלי ח) ''כל משנאי אהבו מות'', אל תקרי משנאי אלא משניאי (שבת דף קיד.). כיון שממאסין עצמן בעיני הבריות, הבריות אומרים אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה (רש''י שם). ולכן צריך התלמיד חכם להיות חשוב והגון לכבוד תורתו, ורבי יוחנן קרא לבגדיו ''מכבדותיה'' (שם קיג:). ומלבוש התלמיד חכם צריך שיהיה מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצ''ב, ולא ילבש לא מלבוש מלכים ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים (הרמב''ם בפ''ה מהלכות מדע הלכה ט).

וכן כל אדם צריך ליזהר בדברים אלו, אלא שתלמידי חכמים מוזהרים על זה ביותר (פלא יועץ ערך נקיות, וארבעה טורי אבן על הרמב''ם הלכות דעות פ''ה הלכה ח). ו''בני תורה'' [בפרט הלומדים בתלמודי תורה, ישיבות וכוללים] דינם כתלמידי חכמים בענינים אלו שצריכים ליזהר בענינים אלו ביותר (אור לציון – מוסר, תורה מאמר ח, וטובך יביעו ח''ב עמ' שג בשם הגר''יש אלישיב שליט''א, והגר''ח קנייבסקי שליט''א במכתבו אלי משנת תשס''א). וכל בן תורה הינו כתלמיד חכם כלפי בעלי בתים, וכן כל אדם שומר תורה ומצוות נחשב כתלמיד חכם כלפי ציבור שאינם שומרי תורה ומצוות, וכן כל בן תורה נחשב כתלמיד חכם כלפי אשתו וילדיו (הגר''א רוט שליט''א בספרו ואתה קדוש עמ' סז)

שכן חילול ה' נמדד ביחס למה שהעם מחזיקים ומחשיבים את האדם, וכיון שמחזיקים את בני התורה ואת שומרי התורה והמצוות כאנשים שאמורים לשמש דוגמא חיובית, יש ליזהר בכל הענינים שיש בהם חשש חילול ה' ולהחשיב את עצמם כתלמידי חכמים (כמבואר במסילת ישרים פרק יא, ובספר 'דבש לפי' להחיד''א מערכת ח אות טו''ב).

ובפרט בדורות הללו צריכים זהירות גדולה ושמירה יתירה כי בעוונותינו רבו המתפרצים שנפשם שוקקה לדבר תועה על התלמידי חכמים ועל יראי השם וחושבי שמו, ואפילו אם יהיו כל מעשיהם כמלאך ה' צבאות ולא יכשלו בשום דבר קטן או גדול, יחשדוהו במה שאין בו, ויפערו פיהם להיות מלעיבים במלאכי האלוקים, ועל כן יש להשתדל בכל עוז ותעצומות להתרחק מדברים הגורמים חילול ה' ולהשתדל לקדש שם שמים ברבים (הגר''א פאפו זצ''ל בספרו פלא יועץ ערך חילול ה').

דברים אלו [על שמירת הגוף והנקיון לכבוד השי''ת] נלמדים גם מציווי התורה ''לא תתגודדו'' (דברים יד,א) ואחד מטעמי המצוה, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויים להיות נאים ולא גדודים [שרוטים בשריטות] ומקורחים (רש''י שם). ומכאן רואים את החובה הגדולה המוטלת על כל אדם ובפרט על בני תורה להיראות בצורה נאה, נקיה ומכובדת כדי לקדש שם שמים בעיני הבריות.

וכפי שהדגיש מרן הגרי''ש אלישיב שליט''א לאחרונה כמה וכמה פעמים את האיסור החמור על בן תורה לצאת לרחובה של עיר עם רבב [כתם] על בגדו באומרו שאנו מחוייבים להצטייר בעיני הבריות כאנשים נימוסיים והגונים ונקיים מכל רבב ושמץ של עוולה [הן בענינים רוחניים הן בענינים גשמיים], כדי להקהות את עוצמת ההסתה הפרועה המשתוללת בחוצות, ובכדי לקדש שם שמים עד שכל הטועים והרחוקים משמירת תורה ומצוות יווכחו לדעת שאין כמו יהודי שומר תורה ומצוות, היודע להתנהג בנימוס ודרך ארץ ומידות טובות ויר''ש טהורה ועל זה נאמר ''ישראל אשר בך אתפאר'' (הגר''י זילברשטיין שליט''א בספרו טובך יביעו ח''ב עמ' שג).

ובאמת כל המתבונן בתורה מגלה כי מצוות רבות נועדו – על פי הפשט, לשמר את יופיו הטבעי של היהודי ולהזכירו בכל כי בן מלך הוא. כלומר, לא רק שלא קיים בתורה שום זלזול במראה הגוף, אלא היא אף אוסרת על היהודי להשחית את מראה גופו אפילו בזמנים קשים בהם הוא חש צורך לעשות זאת. למשל, בעת אבלות על המת, הצטווינו בתורה שעל אף כאבנו הרב, אל לנו ללמוד מאומות העולם המתגודדים ברמחים, שורטים ופוצעים את עצמם, או מגלחים את שערותיהם כדי לכער את מראם לשם ביטוי הצער.

אלא: ''בנים אתם לה' אלהיכם! לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בן עיניכם למת, כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה''. כלומר, בני מלך אתם! ואינכם רשאים לנהוג בזולות כאחד האזרחים הפשוטים. שהרי כבודכם, כבוד המלך הוא. עליכם לייצגו בכבוד באמצעות הופעה נאה, מכובדת ושלימה.

ומה שמובא בזוה''ק ובמאמרי חז''ל ראשונים ואחרונים, ובספרי הפוסקים (המובאים בחיבור זה) שע''י הסלסול בשערו וקישוט גופו מגרה בעצמו יצה''ר ועובר על ''לא ילבש'', היינו דוקא בריבוי הסלסול בשערו והקישוט וההתנאות בבגדיו וגופו כמעשה הנשים, אבל לא באו חז''ל לאסור על האדם לגמרי לתקן גופו, שהרי אסור לילך מגונה אלא צריך לילך בסדר ונקיות (מעם לועז וישב פל''ז פ''ב, והחפץ חיים בקונטרס תפארת אדם פ''ו בהערה).

וכן מה שאסרו הפוסקים הסתכלות במראה מדין ''לא ילבש'', [וכן מה שמובא בזוהר הקדוש שהמסתכל במראה מעורר רוחות רעות], (כנ''ל פרק ג'), כל זה דוקא כשעושה זאת להתנאות ולהתקשט בגופו ובגדיו ולסלסל בשערו כמעשה הנשים, אבל אם עושה כן כדי שלא יהיה לכלוך בבגדיו ולא יהיה מרושל בבגדיו והופעתו בפני הבריות מותר, ואף מצוה יש בזה שנזהר בנקיות גופו ובגדיו לכבוד בוראו (כמובא בתחילת פרק זה), ובפרט תלמידי חכמים צריכים ליזהר בזה יותר שלא יהיה כתם ולכלוך על בגדיהם, במיוחד בזמן הזה שכבוד התורה ירד עשר מעלות אחורנית בעוה''ר, חובה עלינו להקפיד על כבוד התורה ולקדש שם שמים (תפארת ישראל על המשניות ע''ז פ''ב משנה ה אות יב, וטהרת הקודש מאמר שמירת הברית פרק י, וכן מבואר בדברי הפוסקים הנ''ל בפרק ג'). (הרה''ג זמיר כהן שליט''א בספרו מפתחות לחיים עמ' 158)

תוכן העניינים

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה