אור ברסלב
הלבוש והקישוט מזוית יהודית פרק א' - מצוות סדר ונקיות הגוף והבגדים לכבוד השי''ת

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

פרק א' - מצוות סדר ונקיות הגוף והבגדים לכבוד השי''ת

הקדמות

סדר ונקיון הגוף והבגדים לשם שמים מצוה גדולה וחשובה

חז''ל אומרים: תניא רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו שנאמר (משלי טז) ''כל פעל ה' למענו'' (שבת דף נ:). כלומר שצריך האדם לרחוץ עצמו לכבוד קונו כדכתיב (בראשית ט) ''כי בצלם אלוקים עשה את האדם'' (רש''י שם). [וכן פסק הרמב''ם (הל' תפילה פ''ד ה''ג)].

ומעשה בהלל הזקן בשעה שהיה נפטר מתלמידיו [נפרד מלימודו עמהם בבית המדרש] היה מהלך עמם, [והם היו מלוים אותו לכבודו, וכשראוהו שהוא ממהר לדרכו] היו אומרים לו תלמידיו להיכן אתה הולך? אמר להם לעשות מצוה.

שאלוהו [את הלל הזקן] וכי מה מצוה זו? אמר להם לבית המרחץ אני הולך. אמרו לו וכי מצוה היא זו? אמר להם הן [כן], ומה אם איקונין [דמות צורתן] של מלכים שמעמידים אותם בבתי טרטיאות ובבתי קרקסאות, מי שנתמנה עליהן הוא ממרקן ושוטפן והם מעלין לו מזונות, [מפרנסים אותו בכבוד], ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי המלכות [שזוכה לעושר וכבוד מפני תפקידו שמגדל ומרומם את כבוד המלך], אני שנבראתי בצלם ובדמות שנאמר ''כי בצלם אלוקים עשה את האדם'', על אחת כמה וכמה [שצריך לרחוץ עצמו לכבוד הבורא]. (ויקרא רבה לד, ג)

ובכלל מצות ''והתקדשתם והייתם קדושים'' (ויקרא יא, מד) הוא לדאוג לניקיון הבגדים ורחיצת הגוף וניקוי הזיעה והלכלוכים (הרמב''ם במורה נבוכים ח''ג פרק לג). ובכלל מצות ''קדושים תהיו'' הוא הנקיות בידיו וגופו (הרמב''ן ויקרא יט, ב). וצריך ליזהר שיהיה גופו נקי ולא מזוהם וירחץ פניו ידיו ורגליו, ולעיתים ירחץ כל גופו. וכל הנזהר בדברים האלו לשם מצוה ולא כדי להתקשט ולהתגאות, אע''פ שדברים אלו נראים כמו גאוה, כיון שכוונתו לשם שמים יש בזה מצוה גדולה (ארחות צדיקים שער הגאוה)

וחיוב גדול על האדם לעיין בבגדיו היטב שיהיו נקיים אפילו שלא בזמן התפילה [וכ''ש בזמן התפילה], שאין הקדושה שורה במקום מטונף ומלוכלך (קב הישר פרק מו). ובגדים שאינם נקיים מעכבים את האדם לקבל את ניצוצות הקדושה ושפע הארה וקדושה מלמעלה (יסוד יוסף פרק פב).

אמר שמואל: אדם שאינו נזהר בנקיות ורחיצת גופו ובגדיו, עלול לגרום לעצמו נזק בגוף ובנפש ח''ו, ועל כן יש ליזהר בדברים אלו שיש בהם גם תועלת לבריאות הגוף והנפש (נדרים דף פא. ע''פ המפרשים שם).

ואמר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לזהירות וזהירות לזריזות וזריזות מביאה לידי נקיות (ע''ז דף כ:). כי החושש על נקיות נשמתו הוא חושש ודאי גם על נקיות גופו ובגדיו שהם תכשיטיה של הנשמה. והוא דבר שכלי שצריך אדם חכם לנהוג בנקיות שלא ידמה לבהמה (היעב''ץ בהגהותיו שם).

גם מדרך ארץ הוא לראות שיהיה גופו נקי תמיד מכל לכלוך וזוהמא, הן אברים הגלויים הן אברים הנסתרים לכבוד קונו, כיון שהגוף הוא נרתיק הנשמה. וזולת זה הטעם הוא בטבע, שנקיות הגוף מביא לידי התעוררות נקיות הנשמה וכשאינו נקי נמשל לבהמה. ויראה שלא יאכל מאכל שיצא ריח מפיו שלא ימאס אצל בני אדם ואם ריח רע נודף ממנו ישתדל להתרפאות ממנו. ולפרט כל עניני דרך ארץ אי אפשר, אלא ישמע חכם ויוסף לקח. (השל''ה הקדוש ח''א שער האותיות ערך דרך ארץ ד''ה עוד)

וע''כ יש ליזהר ברחיצת הגוף, ונקיון הבגדים והחלפתם מידי יום ביומו [או כפי הצורך]. ובפרט: א) בימי הקיץ החמים שהזיעה ניגרת. ב) באיזורים חמים שיש לחות. ג) מי שטבעו להזיע הרבה. ובמקום הצורך ראוי גם להשתמש בתכשירים המונעים את ריח הזיעה [באופנים המותרים הנזכרים להלן בפרק ד'] (הזהרו בכבוד חבריכם עמ' שלח).

וכן יש ליזהר בנקיון הפה מריחות לא נעימים שלא לגרום מיאוס ואי נעימות לזולת [ובפרט קודם התפילה ואמירת הברכות, כדי להזכיר את שם ה' בקדושה וטהרה ונקיות (שו''ע סימן ד סעיף יז, ומשנ''ב וכה''ח שם)].

ודברים אלו מלבד שהם טובים בשביל רפואת הגוף יש בהם גם מצוה לכבוד קונו (בן איש חי פרשת תולדות סעיף יח). וכן יש לסדר זקנו ופיאותיו להעמידם על מכונם כראוי שהוא בכלל ''זה אלי ואנוהו'' (שו''ת יד חינוך בסוף הספר בהגהותיו על השו''ע, והובא בפסקי תשובות סימן ד אות ו).

בני התורה צריכים ליזהר ביותר בנקיון הגוף והבגדים

ובפרט תלמידי חכמים ובני תורה צריכים ליזהר בדברים אלו ביותר, כדברי רבי יוחנן שאמר ''כל תלמיד חכם שיש לו רבב [כתם] על בגדו חייב מיתה'' שנאמר (משלי ח) ''כל משנאי אהבו מות'', אל תקרי משנאי אלא משניאי (שבת דף קיד.). כיון שממאסין עצמן בעיני הבריות, הבריות אומרים אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה (רש''י שם). ולכן צריך התלמיד חכם להיות חשוב והגון לכבוד תורתו, ורבי יוחנן קרא לבגדיו ''מכבדותיה'' (שם קיג:). ומלבוש התלמיד חכם צריך שיהיה מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצ''ב, ולא ילבש לא מלבוש מלכים ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים (הרמב''ם בפ''ה מהלכות מדע הלכה ט).

וכן כל אדם צריך ליזהר בדברים אלו, אלא שתלמידי חכמים מוזהרים על זה ביותר (פלא יועץ ערך נקיות, וארבעה טורי אבן על הרמב''ם הלכות דעות פ''ה הלכה ח). ו''בני תורה'' [בפרט הלומדים בתלמודי תורה, ישיבות וכוללים] דינם כתלמידי חכמים בענינים אלו שצריכים ליזהר בענינים אלו ביותר (אור לציון – מוסר, תורה מאמר ח, וטובך יביעו ח''ב עמ' שג בשם הגר''יש אלישיב שליט''א, והגר''ח קנייבסקי שליט''א במכתבו אלי משנת תשס''א). וכל בן תורה הינו כתלמיד חכם כלפי בעלי בתים, וכן כל אדם שומר תורה ומצוות נחשב כתלמיד חכם כלפי ציבור שאינם שומרי תורה ומצוות, וכן כל בן תורה נחשב כתלמיד חכם כלפי אשתו וילדיו (הגר''א רוט שליט''א בספרו ואתה קדוש עמ' סז)

שכן חילול ה' נמדד ביחס למה שהעם מחזיקים ומחשיבים את האדם, וכיון שמחזיקים את בני התורה ואת שומרי התורה והמצוות כאנשים שאמורים לשמש דוגמא חיובית, יש ליזהר בכל הענינים שיש בהם חשש חילול ה' ולהחשיב את עצמם כתלמידי חכמים (כמבואר במסילת ישרים פרק יא, ובספר 'דבש לפי' להחיד''א מערכת ח אות טו''ב).

ובפרט בדורות הללו צריכים זהירות גדולה ושמירה יתירה כי בעוונותינו רבו המתפרצים שנפשם שוקקה לדבר תועה על התלמידי חכמים ועל יראי השם וחושבי שמו, ואפילו אם יהיו כל מעשיהם כמלאך ה' צבאות ולא יכשלו בשום דבר קטן או גדול, יחשדוהו במה שאין בו, ויפערו פיהם להיות מלעיבים במלאכי האלוקים, ועל כן יש להשתדל בכל עוז ותעצומות להתרחק מדברים הגורמים חילול ה' ולהשתדל לקדש שם שמים ברבים (הגר''א פאפו זצ''ל בספרו פלא יועץ ערך חילול ה').

דברים אלו [על שמירת הגוף והנקיון לכבוד השי''ת] נלמדים גם מציווי התורה ''לא תתגודדו'' (דברים יד,א) ואחד מטעמי המצוה, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויים להיות נאים ולא גדודים [שרוטים בשריטות] ומקורחים (רש''י שם). ומכאן רואים את החובה הגדולה המוטלת על כל אדם ובפרט על בני תורה להיראות בצורה נאה, נקיה ומכובדת כדי לקדש שם שמים בעיני הבריות.

וכפי שהדגיש מרן הגרי''ש אלישיב שליט''א לאחרונה כמה וכמה פעמים את האיסור החמור על בן תורה לצאת לרחובה של עיר עם רבב [כתם] על בגדו באומרו שאנו מחוייבים להצטייר בעיני הבריות כאנשים נימוסיים והגונים ונקיים מכל רבב ושמץ של עוולה [הן בענינים רוחניים הן בענינים גשמיים], כדי להקהות את עוצמת ההסתה הפרועה המשתוללת בחוצות, ובכדי לקדש שם שמים עד שכל הטועים והרחוקים משמירת תורה ומצוות יווכחו לדעת שאין כמו יהודי שומר תורה ומצוות, היודע להתנהג בנימוס ודרך ארץ ומידות טובות ויר''ש טהורה ועל זה נאמר ''ישראל אשר בך אתפאר'' (הגר''י זילברשטיין שליט''א בספרו טובך יביעו ח''ב עמ' שג).

ובאמת כל המתבונן בתורה מגלה כי מצוות רבות נועדו – על פי הפשט, לשמר את יופיו הטבעי של היהודי ולהזכירו בכל כי בן מלך הוא. כלומר, לא רק שלא קיים בתורה שום זלזול במראה הגוף, אלא היא אף אוסרת על היהודי להשחית את מראה גופו אפילו בזמנים קשים בהם הוא חש צורך לעשות זאת. למשל, בעת אבלות על המת, הצטווינו בתורה שעל אף כאבנו הרב, אל לנו ללמוד מאומות העולם המתגודדים ברמחים, שורטים ופוצעים את עצמם, או מגלחים את שערותיהם כדי לכער את מראם לשם ביטוי הצער.

אלא: ''בנים אתם לה' אלהיכם! לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בן עיניכם למת, כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה''. כלומר, בני מלך אתם! ואינכם רשאים לנהוג בזולות כאחד האזרחים הפשוטים. שהרי כבודכם, כבוד המלך הוא. עליכם לייצגו בכבוד באמצעות הופעה נאה, מכובדת ושלימה.

ומה שמובא בזוה''ק ובמאמרי חז''ל ראשונים ואחרונים, ובספרי הפוסקים (המובאים בחיבור זה) שע''י הסלסול בשערו וקישוט גופו מגרה בעצמו יצה''ר ועובר על ''לא ילבש'', היינו דוקא בריבוי הסלסול בשערו והקישוט וההתנאות בבגדיו וגופו כמעשה הנשים, אבל לא באו חז''ל לאסור על האדם לגמרי לתקן גופו, שהרי אסור לילך מגונה אלא צריך לילך בסדר ונקיות (מעם לועז וישב פל''ז פ''ב, והחפץ חיים בקונטרס תפארת אדם פ''ו בהערה).

וכן מה שאסרו הפוסקים הסתכלות במראה מדין ''לא ילבש'', [וכן מה שמובא בזוהר הקדוש שהמסתכל במראה מעורר רוחות רעות], (כנ''ל פרק ג'), כל זה דוקא כשעושה זאת להתנאות ולהתקשט בגופו ובגדיו ולסלסל בשערו כמעשה הנשים, אבל אם עושה כן כדי שלא יהיה לכלוך בבגדיו ולא יהיה מרושל בבגדיו והופעתו בפני הבריות מותר, ואף מצוה יש בזה שנזהר בנקיות גופו ובגדיו לכבוד בוראו (כמובא בתחילת פרק זה), ובפרט תלמידי חכמים צריכים ליזהר בזה יותר שלא יהיה כתם ולכלוך על בגדיהם, במיוחד בזמן הזה שכבוד התורה ירד עשר מעלות אחורנית בעוה''ר, חובה עלינו להקפיד על כבוד התורה ולקדש שם שמים (תפארת ישראל על המשניות ע''ז פ''ב משנה ה אות יב, וטהרת הקודש מאמר שמירת הברית פרק י, וכן מבואר בדברי הפוסקים הנ''ל בפרק ג'). (הרה''ג זמיר כהן שליט''א בספרו מפתחות לחיים עמ' 158)

תוכן העניינים

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה