פרק א' - מצוות סדר ונקיות הגוף והבגדים לכבוד השי''ת · סדר ונקיון הגוף והבגדים לשם שמים מצוה גדולה וחשובה
חז''ל אומרים: תניא רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו שנאמר (משלי טז) ''כל פעל ה' למענו'' (שבת דף נ:). כלומר שצריך האדם לרחוץ עצמו לכבוד קונו כדכתיב (בראשית ט) ''כי בצלם אלוקים עשה את האדם'' (רש''י שם). [וכן פסק הרמב''ם (הל' תפילה פ''ד ה''ג)].
ומעשה בהלל הזקן בשעה שהיה נפטר מתלמידיו [נפרד מלימודו עמהם בבית המדרש] היה מהלך עמם, [והם היו מלוים אותו לכבודו, וכשראוהו שהוא ממהר לדרכו] היו אומרים לו תלמידיו להיכן אתה הולך? אמר להם לעשות מצוה.
שאלוהו [את הלל הזקן] וכי מה מצוה זו? אמר להם לבית המרחץ אני הולך. אמרו לו וכי מצוה היא זו? אמר להם הן [כן], ומה אם איקונין [דמות צורתן] של מלכים שמעמידים אותם בבתי טרטיאות ובבתי קרקסאות, מי שנתמנה עליהן הוא ממרקן ושוטפן והם מעלין לו מזונות, [מפרנסים אותו בכבוד], ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי המלכות [שזוכה לעושר וכבוד מפני תפקידו שמגדל ומרומם את כבוד המלך], אני שנבראתי בצלם ובדמות שנאמר ''כי בצלם אלוקים עשה את האדם'', על אחת כמה וכמה [שצריך לרחוץ עצמו לכבוד הבורא]. (ויקרא רבה לד, ג)
ובכלל מצות ''והתקדשתם והייתם קדושים'' (ויקרא יא, מד) הוא לדאוג לניקיון הבגדים ורחיצת הגוף וניקוי הזיעה והלכלוכים (הרמב''ם במורה נבוכים ח''ג פרק לג). ובכלל מצות ''קדושים תהיו'' הוא הנקיות בידיו וגופו (הרמב''ן ויקרא יט, ב). וצריך ליזהר שיהיה גופו נקי ולא מזוהם וירחץ פניו ידיו ורגליו, ולעיתים ירחץ כל גופו. וכל הנזהר בדברים האלו לשם מצוה ולא כדי להתקשט ולהתגאות, אע''פ שדברים אלו נראים כמו גאוה, כיון שכוונתו לשם שמים יש בזה מצוה גדולה (ארחות צדיקים שער הגאוה)
וחיוב גדול על האדם לעיין בבגדיו היטב שיהיו נקיים אפילו שלא בזמן התפילה [וכ''ש בזמן התפילה], שאין הקדושה שורה במקום מטונף ומלוכלך (קב הישר פרק מו). ובגדים שאינם נקיים מעכבים את האדם לקבל את ניצוצות הקדושה ושפע הארה וקדושה מלמעלה (יסוד יוסף פרק פב).
אמר שמואל: אדם שאינו נזהר בנקיות ורחיצת גופו ובגדיו, עלול לגרום לעצמו נזק בגוף ובנפש ח''ו, ועל כן יש ליזהר בדברים אלו שיש בהם גם תועלת לבריאות הגוף והנפש (נדרים דף פא. ע''פ המפרשים שם).
ואמר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לזהירות וזהירות לזריזות וזריזות מביאה לידי נקיות (ע''ז דף כ:). כי החושש על נקיות נשמתו הוא חושש ודאי גם על נקיות גופו ובגדיו שהם תכשיטיה של הנשמה. והוא דבר שכלי שצריך אדם חכם לנהוג בנקיות שלא ידמה לבהמה (היעב''ץ בהגהותיו שם).
גם מדרך ארץ הוא לראות שיהיה גופו נקי תמיד מכל לכלוך וזוהמא, הן אברים הגלויים הן אברים הנסתרים לכבוד קונו, כיון שהגוף הוא נרתיק הנשמה. וזולת זה הטעם הוא בטבע, שנקיות הגוף מביא לידי התעוררות נקיות הנשמה וכשאינו נקי נמשל לבהמה. ויראה שלא יאכל מאכל שיצא ריח מפיו שלא ימאס אצל בני אדם ואם ריח רע נודף ממנו ישתדל להתרפאות ממנו. ולפרט כל עניני דרך ארץ אי אפשר, אלא ישמע חכם ויוסף לקח. (השל''ה הקדוש ח''א שער האותיות ערך דרך ארץ ד''ה עוד)
וע''כ יש ליזהר ברחיצת הגוף, ונקיון הבגדים והחלפתם מידי יום ביומו [או כפי הצורך]. ובפרט: א) בימי הקיץ החמים שהזיעה ניגרת. ב) באיזורים חמים שיש לחות. ג) מי שטבעו להזיע הרבה. ובמקום הצורך ראוי גם להשתמש בתכשירים המונעים את ריח הזיעה [באופנים המותרים הנזכרים להלן בפרק ד'] (הזהרו בכבוד חבריכם עמ' שלח).
וכן יש ליזהר בנקיון הפה מריחות לא נעימים שלא לגרום מיאוס ואי נעימות לזולת [ובפרט קודם התפילה ואמירת הברכות, כדי להזכיר את שם ה' בקדושה וטהרה ונקיות (שו''ע סימן ד סעיף יז, ומשנ''ב וכה''ח שם)].
ודברים אלו מלבד שהם טובים בשביל רפואת הגוף יש בהם גם מצוה לכבוד קונו (בן איש חי פרשת תולדות סעיף יח). וכן יש לסדר זקנו ופיאותיו להעמידם על מכונם כראוי שהוא בכלל ''זה אלי ואנוהו'' (שו''ת יד חינוך בסוף הספר בהגהותיו על השו''ע, והובא בפסקי תשובות סימן ד אות ו).