שער האגדה · חינוך הבנים
''מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, וילכו אחרי ההבל ויהבלו''
בקריאת שמע אנו אומרים פעמיים בכל יום, ''ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם''. תורתנו הקדושה מצווה על כל אבא ואבא ללמד את בנו תורה, אלא שכדי להקל עלינו את המלאכה זיכה אותנו בורא עולם שיהיו בתי ספר שירכזו את הילדים וילמדו אותם חוקי חיים, חוקי תורתנו הקדושה המתוקה מדבש ונופת צופים. אשר על כן, כל אדם יחנך את בניו ובנותיו אך ורק בבתי ספר תורניים ההולכים לפי חוקי התורה עם מלמדים יראי ה' המקפידים על שמירת התורה והמצוות ביראת שמים, ולא ישלח את ילדיו חס ושלום למקומות שאינם מקפידים כהוגן על שמירת התורה והמצוות. שעליהם בוכה הקב''ה ואומר (ירמיה ב ה): ''מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, וילכו אחרי ההבל ויהבלו''. ועוד אומר (שם ב יג): ''כי שתים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים''. לא רק שעזבו את הקב''ה ואת התורה והמצוות, אלא גם הלכו לרעות בשדות זרים, לומדים מיני לימודים שהם נגד התורה, דברי כפירה, חינוך לא רק לחוסר צניעות אלא לפריצות ממש, ועוד ועוד ה' יצילנו. האם שמענו פעם כי בבתי ספר כאלה ילמדו מוסר על כיבוד אב ואם, על הכבוד לאנשים מבוגרים וזקנים, על שמירת השבת וקיום המצוות?! כל ראשם ומחשבותם בענייני כדורגל, כדורסל, ובכל מיני תועבות למיניהם, ה' יצילנו וה' ירחם. לא כן תורתנו הקדושה - תורת חיים, המחנכת ומדריכה אותנו בדרך ישרה. מצוה אותנו ''כבד את אביך ואת אמך'', ''מפני שיבה תקום והדרת פני זקן'', וכל המצוות כולם ללא יוצא מן הכלל הם בגדר ''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום''.
והותירך ה' לטובה בפרי בטנך
ואם האדם חס ושלום אינו מחנך את בניו לתורה ויראת שמים, היאך יבוא בסליחות וביום הכיפורים ויאמר ''עשה למען תינוקות של בית רבן שלא חטאו''?! וביותר מזה, הרי אותו אדם בודאי שיש לו מזוזה בפתח ביתו, האם פעם חשב מה יש בתוך המזוזה הזאת, מה כתוב בה? הלוא במזוזה כתוב ''ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם''! כיצד הוא מנשק את המזוזה בשעה שהוא עצמו רומס את מה שכתוב בה?! הלוא למרמה וללעג וקלס יחשב. לכן יתבונן האדם ויחנך בניו לתורה, כי בנפשו הדבר, ובזכות זה ודאי שהקב''ה יחתמהו לחיים טובים ולשלום לאלתר, אע''פ שהוא עצמו אין לו מספיק זכויות. וכמו שבאר החתם סופר על הפסוק ''והותירך ה' לטובה בפרי בטנך'', שאפילו אם היה צריך לדון את האב הזה למיתה ח''ו, כיון ששולח את בניו ללמוד תורה, זכות זו ראויה להצילו, כי אם ימות, בניו יכולים ח''ו להדרדר לרחוב ולהתקלקל, על כן שומרהו ה' ומחייהו. וזהו שאומר 'והותירך ה' לטובה', בזכות בניך שהם 'פרי בטנך', שהולכים בדרך ה' וחוקיו.
איני יכול לגרד את התוכחה הכתובה בתורה
הבית הקטן היה הומה אנשים. פשוטי עם לצד תלמידי חכמים, מבוגרים גם צעירים, צבאו על דלת הבית כדי לזכות בברכה מאת הרב הגדול ה''חפץ חיים'' זצ''ל. היה זה בזמן התכנסות ה''כנסיה הגדולה'' - אסיפת רבנים גדולים מכל רחבי אירופה, שהתכנסו בעיר וינה, כדי לדון בבעיות השעה. תושבי וינה ניצלו הזדמנות זו כדי לזכות בברכה מגדול הדור. ''אני איני רבי'', אמר להם החפץ חיים, אך התושבים הפצירו בו רבות עד שבלית ברירה נענה להם והחל לברכם. והנה הגיע תורו של איש אחד, אשר עמו התלווה נער צעיר. ''רצוני לקבל ברכה מכבוד הרב'', אמר האיש ביראת כבוד. החפץ חיים, שלא הכירו מקודם, התבונן בו בריכוז, ואחר נענה ואמר: ''איני יודע מה אתה מבקש ממני ברכה, אם אתה שולח את בנך לישיבה, אינך זקוק לברכה שלי, בפרשתנו כבר ברכו אותך שישים ריבוא שעמדו שם. והיו שם לויים, והשכינה עם ארון הקודש הסכימו כאשר אמרו: 'ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת'. אבל אם אתה נותן את בנך בבית ספר ללא יראת שמים, איך אוכל לתת לך ברכה?? איני יכול לגרד את התוכחה הכתובה במפורש בתורה!!!'' היהודי רעד, שיניו נקשו זו לזו, מנין ידע ה''חפץ חיים'' לומר לו זאת?
בית ספר ''קצלנסון''
סיפר הרב הגאון רבי יהודה צדקה זצ''ל שהיה מגדולי הדור הקודם, אשר פעם הזדמן באיזו חתונה וישב לידו עשיר מופלג. מפעם לפעם היה העשיר נאנח אנחה עמוקה ומרה. שאלו הרב לפשר הדבר, אולי יוכל לעזור לו. אמר לו העשיר, לא תוכל לעזור לי. בכל זאת - הפציר הרב - דאגה בלב איש ישיחנה. והלה סיפר כי בן יחיד יש לו, ומקטנותו דאג לו לכל מחסורו אשר יחסר לו ברוב פאר והדר ותפנוקים למיניהם כיאות לבן יחיד. והנה לאחרונה כל לילה הולך הוא עם חבריו להעביר את הזמן לבטלה מחמת אפס מעש ושעמום, וחוזר בשעות הלילה המאוחרות 12, 1 ואני ממתין לו עד בואו מפאת דאגתי אליו. אמש המתנתי לו עד שעה 1, 2, ועדיין לא הגיע, ולבי דואג. לפתע בשעה 2:30 אני רואה אותו מרחוק כשחבריו תופסים אותו משני הצדדים והוא מיטלטל מצד לצד, הבנתי שהוא שיכור. החברים הביאוהו עד פתח הבית, זרקו אותו והלכו. ואני בוכה על מר גורלי, מדוע קרה לי כן, אחר שכל כך השתדלתי עבורו לחנכו, ודאגתי לכל צרכיו מעל ומעבר, האם מגיע לי כך? אמר לו הרב, תאמר לי היכן חינכת אותו? אמר לו בבית ספר ''קצלנסון'', אשר ידוע בזמנו בירושלים לבית ספר שאין בו לא תורה ולא יראת שמים, ככל בתי הספר שאינם שומרים תורה ומצוות שיש כיום בעוונותינו הרבים. אמר לו הרב, עכשיו כבר אין שאלה למה יצא לך בן כזה. אם היית שומע אז להקב''ה ומחנך את בנך בתלמוד תורה עם יראת שמים, היית מאושר כיום מאין כמוך, אך לא השכלת עשׂה, ולכך לא פלא כי אלו הם התוצאות.
עתידים בתי קרקסאות להפך לבתי כנסיות ובתי מדרשות
כיום ברוך ה', בנין בית הספר קצלנסון נהפך לתלמוד תורה ''יקירי ירשלים'', אשר מונה למעלה מ - 1000 תלמידים, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, כן ירבו בעזרת ה'. ועתה נבנו שם עוד שתי ישיבות ברוב פאר והדר, אשר מונים למעלה מ-500 בחורי חמד העוסקים בתורה יומם ולילה, כן ירבו בן פורת יוסף. ועוד רבים המקומות שהיו בתי ספר ומתנ''סים למיניהם שלא על פי התורה והמצוות, וכיום נהפכו ברוך ה' לתלמודי תורה וישיבות קדושות. וכבר אמרו רבותינו ז''ל: עתידים בתי קרקסאות ובתי טיאטראות להפך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות.
הזורעים בדמעה ברנה יקצורו
אדם שזורע בדמעה, בקטנותם של הילדים, שכבר בעודם רכים מחנכם בבתי ספר תורניים ללא פשרות, ולא בכל מיני בתי ספר ''דתיים'' למיניהם, אשר רואים בהם את התוצאות בעוונותינו הרבים כמה נשארים מהם שומרי שבת ומניחים תפילין והולכים בדרך ה', אזי ברנה יקצורו. אע''פ שבתחילת חינוכם קשה עליו להשגיח עליהם הרבה, על לימודם ועל שמירת המצוות, על הדרך ארץ והמדות הטובות, הכבוד לזולת ועוד ועוד, בכל זאת אחר שכבר גדלים, אינו צריך לטרוח הרבה, ליבו סמוך ובטוח שבניו ברוך ה' מחונכים ועולים במסילה העולה בית אל, בדרך אשר סללו אותה אבותינו הקדושים. אם הילדים יצאו בערב לאיזה מקום, אינו דואג מחשש שילכו לכל מיני מקומות שאינם ראויים לרוח התורה, להסתובב ברחובות ולשבת על הספסלים כמשועממים באפס מעש, כרבים מבני הנוער למיניהם, אשר לילותיהם מבוזבזים, ושורפים זמנם בהבל וריק.
החינוך שבבית
ואל ישיאך יצרך, כאותם התועים אחר יצרם הרע, כי החינוך הוא בבית, ועל סמך זה נותנים את ילדיהם בבתי ספר אשר לא לפי חוקי התורה, ומסתמכים על זה שלוקחים את ילדיהם לבית הכנסת להתפלל, וטוענים כי הילדים רואים את אשר האבא עושה קידוש של שבת ועוד, ומזה הם כבר יתחנכו וילמדו. אך כל זה עצת היצר הרע, וכבר כתב הרמב''ם כי טבעו של אדם להמשך אחר חבריו, שכניו ומכריו הסובבים אותו, ואינו מן הנמנע שיהיה מושפע ממעשיהם ודרכיהם. ואמנם אין אנו באים לשלול את החשיבות בחינוך של הבית, אשר עוצמתו עצומה מאוד מאוד, אך מכל מקום אי אפשר להתפטר בזה לבד. ועינינו הרואות את אותם הילדים אשר הוריהם גם כן טענו טענות כאלו, וסמכו על דעתם הכוזבת לחנך את בניהם לא במקומות המקפידים על שמירת התורה והמצוות ויראת שמים כהוגן, ובסופו של דבר, רבים מהם לא הלכו בדרך ה' כלל וכלל.
לי זה לא יקרה
וכבר ידועה אמרתם של אותם אינשי דלא מעלי, כי באמור להם דברי אמת אלו בחינוך הבנים, ואשר הם מסכנים את בניהם בסכנות רוחניות עד למאוד, יאמרו לך כי ''לי זה לא יקרה''. למה הדבר דומה? אם יגישו לפניהם מגש ובתוכו מאה כוסות קוקה קולה משובחת מאוד, וכל השותה כוס אחת מקבל סך מאה אלף דולר, אך יאמרו להם כי יש שם כוס אחת שמעורב בה רעל, האם יסכימו לשתות? ודאי שלא! אך מדוע? הלוא סך הכל רק בכוס אחת מתוך מאה הכוסות יש רעל, והסיכוי כל כך קלוש, למה אם כן מפחדים הם לשתות? הבה נראה את גבורתם שיגידו ''לי זה לא יקרה'' וישתו, הלוא לשוטים יחשבו! ואם זה בחיים גשמיים של אדם, על אחת כמה וכמה בחיים רוחניים, חיי תורתנו הקדושה, היוכל אדם לומר טענות אלו, ''לי זה לא יקרה''?!
שקר בעיניים
זאת ועוד, כמה ילדים יש אשר לצערנו לעיני הוריהם מראים הם את עצמם כשומרי מצוות, אך אחרי הגב יעשו כרצון ליבם ותאוות נפשם לבלי חוק. וכבר דרשו רבותינו על הפסוק שאמר הקב''ה לאברהם אבינו ''כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט''. מהו ''אחריו''?
אלא כמו שבארנו, יש אבא שהולך להתפלל בליל שבת בבית הכנסת ובניו הולכים עמו כדי לשמחו. לאחר התפילה באים לבית, עושים קידוש וסעודת שבת והם יושבים כמו ילדים טובים, מקשיבים ומברכים ברכת המזון, אך לאחר כל הטקס הזה, האבא יוצא לשיעור בבית הכנסת ובניו נשארים בבית, אומרים לו 'שבת שלום'. וכיון שהם יודעים שאבא חוזר בעוד כשעה וחצי, בינתיים מדליקים הם את הטלויזיה, מעשנים סיגריות, ומשתטחים על הספה וקוראים עיתונים של דברי מינות וכפירה פריצות ותועבה. והנה כשיודעים כי בעוד כמה דקות צריך אבא לחזור, מיד מכבים הם את הטלויזיה, פותחים חלונות ומאווררים את הבית שיצא ריח העשן, ואז כשאבא בא, מקבלים אותו יפה בברכת 'שבת שלום'. לזאת לא יקרא 'אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו', כי אחרי גבו של האבא אינם הולכים בדרך ה', ובאמת רחמנות על אבא כזה. משבח הקב''ה את האדם שזוכה לחנך את בניו, באופן שגם כשאינו נמצא איתם ואינו משגיח עליהם, יודעים הם ללכת בדרך ה' להתפלל וללמוד ולקיים כל המצוות כולן.
מה הטריד את מרן החפץ חיים בימי זקנותו?
הגאון הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה''חפץ חיים'', בהיותו זקן מופלג כבן תשעים שנה קרא לאסיפה גדולה של כל הרבנים וראשי הישיבות שבמחוזות וילנא, גרודנא וסלובק, כדי לטקס עצה לחזק את מוסדות התורה מבחינה חומרית, וגם להרבות תורה בין בני הנעורים, כי בהשפעת המשכילים שבדור ההוא נמסרו ילדים רבים לחינוך בידי זרים. כל ציבור הרבנים והקהל הקדוש המתינו בדריכות לזקן שבחבורה הגאון החפץ חיים. בשעה שנכנס לאולם כל הקהל חרד לקראתו ועמד על רגליו, והגאון הישיש רבי שלמה גורדון התקרב ובירך בקול רם: בא''י אמ''ה שהחיינו וכו'. וכן: בא''י אמ''ה שחלק מחכמתו ליראיו. ונשארו כולם עומדים כשהם חדורים יראת כבוד.
בנאומו אמר החפץ חיים: עיניכם הרואות שבשנות זקנותי טרחתי לבוא אליכם, כי הוגֵד הוגַד לי שמכאן תצמח טובה לתורה. ואם לאדם זקן בגילי כדאי היתה הטרחה והיגיעה לבוא ממרחק בשביל התורה, קל וחומר לכם שחייבים אתם לעשות הכל שלא תשתכח התורה מישראל. בנוהג שבעולם, אדם שמבקש לקנות סחורה שאיננו מבין את טיבה ביותר, שואל הוא למבינים גדולים ממנו. ואם הוא יראה סוחר ותיק הרודף אחר סחורה זו וחפץ מאוד לקנותה, אזי בטוחים בודאות כי הסחורה היא משובחת ושווה את דמיה. אודות התורה הקדושה נאמר, כי המלאכים חפצו לקבלה, שנאמר: ''תנה הודך על השמים''. ומאחר שהתורה היא רוחנית, ואף המלאכים הינם רוחניים, הרי מובן שהמלאכים היו המבינים ביותר בערכה של התורה. ומעתה, מה גדולה צריכה לנו להיות השמחה שכשמשה רבנו ניצח את המלאכים, וקיבל את התורה בשבילנו. עליכם להגביר חיילים להציל את ילדי ישראל שלא יפלו בידי זרים, בבתי הספר של אנשים המחנכים שם בשיטות ודעות כוזבות, ואינם יודעים כלל מתורתנו הקדושה ומקיום מצוותיה, ונעשים בנים המכחישים לה' ולתורתו. אוי לעיניים שכך רואות, ואוי לאוזנים שכך שומעות. כמה צער יגיע להורים בעולם הבא, כשיוציאו אותם מגן עדן לראות את היסורים והמכאובים שבניהם יקבלו בגיהנם על שעברו על חוקי התורה והמצוות.
כיון שבודאי ידונו באסיפה זו על אודות החינוך בתלמוד תורה, אמרתי לזרז את כל הרבנים שבכל עיר ועיר להשגיח בשבע עיניים, ולייסד כל אחד בעירו תלמוד תורה עם מורים ומחנכים טובים ויראי שמים, שילמדו את הבנים תורה על טהרת הקודש, שאם לא כן יהיו הרבנים נתבעים על זה בעולם האמת, שמדוע לא השגיחו על זה, ולא נתנו מוסר באוזני ההורים של הילדים, ואוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה אשר תכסה את פניהם לעתיד לבוא, על שהיה בידם למחות ולא מחו. על כן בואו אחי, בואו רעי, ונעשה ככל יכולתנו להציל את הדור החדש מכליון רוחני, ולחנכם לתורה ולמצוות, כי ''חנוך לנער על פי דרכו - גם כי יזקין לא יסור ממנה''.
בתהלים נאמר מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי. משל לאדם שהתמוטט מעסקיו, ובצר לו פנה אל עשיר אחד שהיה גומל חסדים וסיפר לו על מצוקתו. הוציא העשיר צ'ק של אלף רובל ונתן לו הלואה למשך שנה אחת, כדי שישקם את עצמו. לאחר שנה בא העשיר לתבוע את חובו, פנה הלה אל הכספת שבחנותו, הוציא משם את הצ'ק שקיבל מהעשיר, ואמר לו הא לך כספך שלא נגעתי בו כלל. התרעם העשיר ואמר, היתכן? וכי לשם כך נתתי לך סכום כסף נכבד כזה שתשימהו בכספת? הלוא נתתיו לך על מנת שתשקם את עצמך ולא כדי לטומנו בכספת! והנמשל, לאחר שאדם יגיע לעולם האמת, אפילו אם תהיה נשמתו טהורה כשעת נתינתה, גם אז יתבע בבית דין של מעלה, האם לשם כך נשלחה הנשמה לעולם הזה, שיחזיקנה ללא שום תועלת של זיכוי הרבים בתורה ובמצוות?! הלוא כל עיקרה לא נשלחה אלא ללמוד וללמד ולהגדיל תורה ולהאדירה ולזכות את הרבים, והוא לא עשה כן! וזהו שאומר הכתוב: ''נשא לשוא נפשי'', שוא היינו בחינם ללא תועלת, ולכן כל אדם חייב לעשות כל יכולתו לחזק את התורה ולתמוך במוסדות התורה ובתלמידי חכמים להגדיל תורה ולהאדירה.
כך דיבר החפץ חיים לפני כשבעים שנה. ומה נאמר אנו בדור שלנו? ישמע חכם ויוסף לקח כי בדורנו זה שאנו רואים בעינינו את תוצאותיו ההרסניים של החינוך הקלוקל, כבר אין צורך להטיף מוסר. העובדות העגומות והמצערות, מדברות בעד עצמן. לצערנו, החינוך - לא חינוך - המוקנה כיום בבתי הספר הכלליים, הביא את הנוער להתדרדרות נוראה, השוברת שיא חדש מידי שנה בשנה. אשרי המציל נפשות ילדי ישראל, להשיבם אל צור מחצבתם ללמוד וללמד לשמור ולעשות בתלמודי התורה ובישיבות הקדושות.