שער האגדה · ואני תפילתי לך ה'
שפתי צדיק ידעון רצון
רבותינו ז''ל תקנו בעשרת ימי תשובה להוסיף בתפילה כמה בקשות, ואלו הן:
''זכרנו לחיים...'', כתבנו בספר חיים'', ''וכתוב לחיים טובים...''. ''ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וגזרות טובות, נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך ישראל לחיים טובים ולשלום''.
רבנו מאיר מרוטנבורג (שחי לפני כשש מאות וחמישים שנה) מבאר למה תקנו חז''ל ארבע בקשות, הלוא היה מספיק לתקן את הבקשה האחרונה שבה כלולים כל הבקשות וההטבות? אלא משל למה הדבר דומה?
סוחר יהלומים אחד היה צריך לנסוע לצורך עבודתו לחוץ לארץ, והיה לו בן קטן פיקח שרצה להצטרף עמו. אמר לו אביו: לא תוכל להצטרף אלי, אולם אם אשמע מאמא שהתנהגת יפה, אביא לך שעון זהב במתנה. שמח הבן על ההבטחה ונפרד מאביו לשלום. אכן בימים הראשונים התנהג הבן למופת, אך לאחר כמה ימים חזר לסורו והיה מפריע לאמו, לא מכין שעורי בית, לא אוכל בזמן וכו'. כשחזר האב מחו''ל היה הבן עדיין בבית הספר, וספרה האם לאב על התנהגותו של הילד. אמר האב, בודאי שלא יקבל הילד את השעון. והנה כשהגיע הבן, היה האב באמצע סעודתו והחל לספר את כל מסעותיו היכן בקר והיכן טייל, והאם מקשיבה, נהנית ומתפעלת. תוך כדי הדברים אמר הבן לאביו: אבא, האם זוכר אתה שלפני נסיעתך הבטחת לי שתביא לי שעון זהב? יודע אני שבודאי לא מגיע לי לקבלו, אך אני רוצה לבקש ממך רק לראות את השעון, כי מעולם לא ראיתי שעון זהב. הסתכל האב על אשתו, חייך והראה לבן את השעון. אמר הבן: אבא, כמה יפה השעון. אני רוצה למדוד אותו לראות אם הוא מתאים לי. הסכים האב גם לזאת, והילד ענד את השעון על ידו. כראות הבן כי טוב לב אביו, אזר אומץ ואמר: אבי היקר, קנית שעון כל כך יפה, והוא ממש ממש מתאים לי, בדיוק בשבילי. אנא ממך, תן לי אותו במתנה. חייך האב ונתן לו.
ובודאי, אם מתחלה היה הבן מבקש מאביו את השעון, פשוט שלא היה נותן לו. אך ידע הבן לפייס את אביו לאט לאט, בתחילה בקש מאביו רק להראות לו, ולבסוף בקש גם שיתן לו.
זה שאומר דוד המלך ע''ה בספר התהלים: ''הראנו ה' חסדך, וישעך תתן לנו''. תחילה ביקש ''הראנו'' אבל אחר כך הוסיף ''תתן לנו''.
ולפי זה מובנת השאלה אודות ההוספות בתפילה, שעם ישראל יודעים לפייס את בוראם. בתחילה אין אנו מעיזים לבקש הרבה, כי יודעים אנו שלא מגיע לנו כלום. מבקשים אנו: ''זכרנו לחיים'', רבונו של עולם רק 'תזכור' אותנו לחיים. לאחר מכן מוסיפים 'כתבנו' בספר חיים, אחר שכבר זכרת אותנו לחיים, תכתוב זאת. ואחר שכבר כתבת, אנו אומרים: רבונו של עולם, מה שווים חיים לבד, אם אינם חיים טובים, לכך מבקשים וכתוב 'לחיים טובים'. ועל זה מודים אנו ומברכים 'הטוב שמך ולך נאה להודות', תודה רבה שכתבתנו לחיים טובים, כי אנו בטוחים שבורא עולם שומע ומקבל תפילת עמו ישראל. ולבסוף אנו אוזרים אומץ ומבקשים: רבון העולמים, ברחמיך המרובים כבר כתבתנו לחיים טובים, אנא ממך תוסיף עוד כמה מילים, תגמור את השורה: ''ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וגזרות טובות, נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך ישראל לחיים טובים ולשלום!''
שגיאות מי יבין
כיוצא בזה ביקש דוד המלך מהקב''ה: ''שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני, גם מזדים חשוך עבדך... ונקתי מפשע רב''. בתחלה ביקש מה' שימחל לו רק על השגיאות, שאלו הם העברות שנעשו בטעות בשוגג, אמר לו הקב''ה מחלתי לך. אח''כ הוסיף 'מנסתרות נקני' - עברות שלא בשוגג, אך אמנם התביישתי ועשיתים בסתר, גם עליהם תמחל לי, אמר לו ה' מחלתי. לאחר מכן ביקש, 'גם מזדים חשוך עבדך', עברות שבמזיד שלא עשיתים בסתר אלא בגלוי גם עליהם תמחל לי. ובאחרונה אמר 'ונקתי מפשע רב', דהיינו אפילו עברות שעשיתי במזיד להכעיס, גם עליהם תמחל לי, ואמר לו הקב''ה לדוד, מחלתי לך.
ואומר המדרש, משל לעני שהיה רעב מאוד וניגש לאחד הבתים וביקש לאכול. אמר להם: לא אכלתי שלושה ימים, אנא הביאו לי פרוסת לחם. מיד הביאו לו. התחיל לאכול מעט ואמר: הלחם יבש מידי, אם אפשר הביאו לי איזו עגבניה להרטיב את הלחם, שלא אחנק בגרוני. נענו בני הבית לבקשתו והביאו לו גם עגבניה. לאחר מכן אמר: שלושה ימים לא שתיתי, אולי תוכלו להביא לי בבקשה כוס קפה. ריחמו עליו ונתנו לו את מבוקשו. נמצא שאכל, שתה ושבע על חשבון בעל הבית. אבל אם מתחלה היה מבקש לשתות קפה, היו אומרים לו: אדוני, לך לבית קפה, ותשתה שם קפה.
כך מרצים עם ישראל את הקב''ה, ובקשותיהם עולות לרצון לפני ה', כפי שאמר הקב''ה לישראל: ''השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה'' - חושקני בכם לשמוע את קולכם בבקשותיכם ותחינתכם אלי.
לדבר עם בורא עולם
מכאן נלמד אנו לעצמנו, כמה חשובה ומקובלת ורצויה תפילתנו ושיח שפתותינו לפני ה' יתברך. ולא רק בשעת התפלה ממש, אלא בכל זמן שאנו נדבר עם בורא עולם, אף פעם לא 'תפוס', אין 'שיחה ממתינה' ולא 'תא קולי', תמיד הקו פתוח, ובורא עולם מאזין לנו. ואדרבה כמה שנבקש ממנו יותר, הוא ישמח בנו יותר.
ולא יפחד האדם מלהיות 'נודניק' על בורא עולם, כי יש בקשות ומשאלות שקוצב להן הקב''ה מספר תפילות מסוים, אשר על ידן תתמלא אותה משאלה. ופעמים שהאדם מבקש פעם ופעמיים ורואה כי לא נענה ומתייאש, ואינו יודע שאילו היה מבקש עוד פעם אחת היה נענה. ומי לנו גדול ממשה רבנו שהתפלל לבורא עולם חמש מאות וחמש עשרה תפלות, כדי שיכנס לארץ ישראל, עד שאמר לו הקב''ה 'רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'. אמר לו: אילו היית מתפלל עוד תפלה אחת, היית נענה, אך אין רצוני שתכנס לארץ ישראל, לכן 'רב לך'.
קרוב ה'... לכל אשר יקראוהו באמת
עורך דין יהודי מאנגליה הגיע אל אחד הרבנים בלונדון, ובשיחה עמו התלונן העו''ד, כי הוא נמצא בצרה גדולה. בעבודתו קיבל עליו להיות פרקליט של גוי אחד שהסתבך בענין פלילי, ובמהלך המשפט התגלה כי הלקוח הזה רמאי גדול, עד שהשופט לא חסך שבט-ביקרתו גם מהעו''ד שלו, ואותו האשים כי היה מודע לרמאות לקוחו, ועל כן החליט להעמיד למשפט גם את העו''ד. ידוע, כי באנגליה מתנהל כל הענין המשפטי בדרך קפדנית ביותר, השופטים מדקדקים לא רק עם הנאשמים העומדים למשפט אלא גם עם עורכי הדין שלא יהיה עליהם שום רבב, ולכן נשקפה לעו''ד שלפנינו סכנה גדולה, שלא רק שיפסלו אותו מכאן ולהבא מלעסוק במקצועו, אלא עלולים עוד להטיל עליו עונש כבד עם קנס. אמר לו הרב, שמע נא ידידי, העצה הטובה ביותר היא, שתעשה ככל אחינו בית ישראל להתפלל לבורא עולם שיוציא אותך מצרה זו. השיב העו''ד מה, לבקש מה'? - אינני יכול, פעם כבר בקשתי ממנו ישועה והבטחתי לו שיותר לא אבקש.
לפני מספר שנים הוזמן לאוסטרליה למשך כששה חודשים, ולקח עמו את בתו היחידה והאהובה. ובהיותם שם חלתה לפתע הילדה בצורה קשה והוזעקה מיד לבית החולים, שם ערכו לה סידרה של צילומים, ונתגלה כי לקתה במחלה הנוראה ל''ע. מיד פתחו בסדרה של טיפולים, אך עברו שבועות מספר ומצבה התדרדר עד שיום אחד בשבת, אמר הרופא לאביה העו''ד, כי מצבה קריטי ולא נותרו לה אלא שעתיים שלוש. האב היה מזועזע ונחרד, אך פתאום נפלה החלטה בלבו ללכת מיד לבית הכנסת, אמנם הרבה לא ידע, לא זכר שום דבר של יהדות, זולת שביום הבר מצוה לקחו אביו לבית הכנסת והניח תפילין. זה היה כבר בשעות הצהרים חיפש ומצא בית הכנסת. נכנס פנימה ובהיות לבו מר עליו אמר, ''רבונו של עולם, אני מוכרח לבקש ממך דבר ואני מבטיח לך שיותר לא אבקש כלום. אני מבקש ממך שבתי היחידה תשאר בחיים''. כך עוד נשאר זמן מסוים בבכיו, עד שלפתע חש הקלה על לבו. באותו רגע גמר בדעתו לחזור לבית החולים לראות את המצב. והנה בשובו מבית החולים, מקדם הרופא את פניו ואומר, דבר פלא ומוזר, היא פקחה את עיניה. מיד ערכו לה בדיקות וכבר למחרת בבוקר בקשה לשתות, ועד שכעבור שבועיים היא כבר ירדה מן המטה. וערכו עוד בדיקות יסודיות וכולם התפעלו, נס ופלא, אין שום דבר. ומרוב התפעלותם הלכו הרופאים המטפלים והראו את הצילומים הראשונים שהראו בבירור את הגידול, ואת הצילומים החדשים שבהם לא נמצא שום דבר, וכולם הודו כי זה רק נס משמים.
סיים העו''ד את סיפורו, עתה הלוא שמעת שהבטחתי לה' שלא אבקש יותר. אמר לו הרב, אף על פי כן, דע לך כי בורא העולם רחום וחנון ושמח שאנו מבקשים ממנו עוד פעם ועוד פעם, ולעולם לא נמאס לו חס ושלם מאתנו. מששמע כך, הלך והתפלל שוב מכל ליבו, ותפלתו הועילה לו, ויצא מן המשפט זכאי.
''כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרבִים אֵלָיו כה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו''.
לא יתפלל דוקא על דבר מסויים
חז''ל אומרים כי כאשר מתפלל האדם לבורא עולם, לא יבקש דווקא על דבר מסויים. למשל, אם רוצה להתפלל על זיווג, לא יאמר: רבונו של עולם תן לי את האשה הזאת. כי אין האדם יודע האם באמת היא מתאימה לו, שהרי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב. יתכן שבאמת היא טובה, אך הקב''ה - יודע תעלומות - יודע שסבל רב יסבול אם יקחנה, בגלל אביה ומשפחתה שימררו לו את חייו. לכן יתפלל שיזמין לו הקב''ה את בת זוגתו המתאימה לו ביותר, שתהיה צדיקה, יראת שמים, נאה וחסודה. ויכול לומר, ''ונראה לי שזו מתאימה בשבילי, אבל רק אתה בורא עולם יודע את האמת אם היא מתאימה לי או לא, והטוב בעיניך עשה''.
כמו כן, פעמים ומחפש אדם דירה לקנות, ומוצא דירה שמוצאת חן בעיניו מכל הבחינות: לא בקומה גבוהה, דירה מוארת, מרווחת וכו', בכל זאת לא יתפלל להקב''ה שיתן לו דווקא את הדירה זאת, כי יתכן שבאמת הדירה טובה, אך אינה טובה בשבילו, בגלל שהוא לא יסתדר עם השכנים שם וכדומה. לכן תמיד יבקש האדם מבורא עולם שיעשה כטוב בעיניו להכין לו את הטוב ביותר בעבורו.
אבינו מלכנו
בעשרת ימי תשובה אנו מוסיפים בתפלה לאחר חזרת הש''צ את נוסח 'אבינו מלכנו'. ונהגו לאומרו בקול רם, ובני אשכנז נהגו גם לפתוח את ההיכל בשעת אמירתו. אך יש להתבונן שהרי יש עוד 'אבינו מלכנו' שאנו אומרים במשך השנה - לאחר הוידוי, ואותו אנו אומרים בשקט. ובאמת מה ההבדל ביניהם? ובארו המפרשים על פי משל, לסוחר בדים שהלך פעם לבית החרושת כדי להזמין בדים לקראת החגים. ניגש אליו המוכר והראה לו: בד כזה עולה כך וכך למטר, והלה החל צועק כנגדו: לא לזה התכוונתי, אני רוצה סוג אחר. ולאחר שמראה לו את הסוג הרצוי, מחפש בד נוסף ושוב לא מוצא חן בעיניו, וצועק על המוכר. וכך שעה ארוכה מדבר בקול רם ובצעקות. והנה לאחר שארז לו המוכר את כל החבילות לפי רצונו, ניגש האיש לשלם. הוא נוכח לראות כי התשלום מסתכם במחיר גבוה מאוד, בשלב זה הנמיך את קולו ודיבר בשקט עם המוכר: תעשה טובה, תעשה לי הנחה, תן לי חלק מהסכום בהקפה, אתה יודע שהיום המצב לא פשוט, יש מיתון, תתחשב. הסתכל המוכר על הקונה ותמה עליו: תאמר לי אדוני היקר, הרי לפני שתי דקות דיברת בקול רם ובצעקות, ומה קרה שעכשיו הנמכת את קולך, שמא הצטרדת?! והתשובה ברורה לכל אחד, כי אילו היה מעיז לצעוק גם בשעת התשלום, הלוא בודאי שהמוכר לא היה נותן לו הנחה, ואולי גם היה מעיף אותו מהחנות על חוצפתו ועזות פניו, לכך לא היתה לו ברירה אלא להנמיך את קולו ולדבר בנחת שאולי ישמעו לו, כמו שכתוב 'תחנונים ידבר רש'.
והנמשל, כשבאים אנו לבקש מה' יתברך פרנסה, הצלחה ורפואה, אנו מבקשים בקול רם 'אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים טובים' 'כתבנו בספר פרנסה טובה' 'כתבנו בספר גאולה וישועה'... אומר לנו הקב''ה אני מוכן לכתוב אתכם, אבל מה אתם משלמים עבור זה, אני רוצה תמורת זה, שתעשו מצוות ומעשים טובים. ולצערנו הרב, כל אחד ואחד מאתנו יודע בסתר לבבו את מיעוט ערכו ומעשיו הדלים, לכך בזה אנו באים ואומרים בלחש 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך רחם עלינו', 'חננו ועננו, כי אין בנו מעשים' 'עשה עמנו צדקה וחסד... ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו', אתה מכיר אותנו כמה דלים ורשים אנחנו ממעשים טובים, מתורה ומצוות, אם כן תן לנו בהקפה, תעשה לנו הנחה.
שלוש עשרה מידות של רחמים
בימים אלו נוהגים לומר סליחות, שגולת הכותרת שלהם הם יג' מידות של רחמים.
במסכת ראש השנה (דף יז עמוד ב), אמר רבי יוחנן: התעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה. ואמר לו, כל זמן שישראל חוטאים, יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. דהיינו כסדר שלוש עשרה מדות רחמים של הקב''ה, שנאמר (שמות לד ו): ''וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה', ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה''.
ורב חסד ואמת
רבותינו עמדו על לשון הפסוק ''ורב חסד'' ''ואמת'', שלכאורה שתי לשונות אלו סותרים אחד את השני: מהלשון ''רב חסד'' מתבאר שמתנהג אתנו הקדוש ברוך הוא לפנים משורת הדין ולא על קו הדין ממש, ואילו מהלשון ''ואמת'' מתבאר, שהנהגת בורא עולם אתנו על קו הדין ללא פשרות?
ומבארים על פי משל למלך שהיה לו ידיד ואהוב גדול, ומאהבתו למלך היה תמיד הולך ומפרסם את שמו בכל רחבי המדינה ומספר בשבחו ומאהיב את המלך על כולם. והנה באחד מן הימים אותו ידיד עבר על איזה חוק מחוקי המדינה ודנו אותו לעונש מאסר למשך שנה שלימה או שישלם קנס מאה אלף דולר עד שלושים יום. השתדל הידיד בכל יכולתו להשיג הלוואות מפה ומשם אך כל יגיעו לריק ובקושי הצליח לאסוף עשרת אלפים דולר. בראות מכריו ובני משפחתו את מצבו באו אליו בליל השלושים ודיברו עמו מלות פרידה ונחמה. המלך מחמת אהבתו אליו לא שכח אותו בצרתו, אך מצד שני לא רצה לוותר לו על חובו, כדי לא לפגוע במערכת המשפט והצדק של המדינה. מה עשה? באותו לילה קרא לבנו ונתן לו ארגז מלא בכל הכסף הדרוש, וציוהו ללכת בחשאי שלא יראהו שום אדם, ויזרוק את הארגז בתוך ביתו של אהובו ויברח, וכן עשה בן המלך. ויקץ האיש משנתו בבהלה וירא את כל הכסף הדרוש לו לקנס ויודה לה'. למחרת בא לבית המשפט ושילם הכל ויצא לחרות. נמצא שהמלך גם ''רב חסד'' שנתן לו את כל הכסף בחסד, ואח''כ ''ואמת'' ביום המשפט שילם הכל על פי האמת, על קו הדין.
הודו לה' כי טוב
וכיוצא בזה דרש רב חסדא בגמרא מסכת פסחים (דף קיח עמוד א) על הפסוק בתהלים ''הודו לה' כי טוב'' - הודו לה' שגובה חובתו של האדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה. כלומר בכדי לכפר על עוונותיו של האדם מקדים הקב''ה ומשפיע לו טובה, ואח''כ גובה ממנו בחזרה את הטובה הזאת ובצער הזה מכפר לו על עוונותיו.
פעמים והקב''ה רואה שהאדם אינו הולך בדרכי התורה והמצוות, ורוצה להענישו בממונו, כדי שיתבונן למה קרה לו כן ויתחרט על מעשיו הרעים ויחזור בתשובה, אך חס עליו, כי בקושי מכלכל הוא את בני משפחתו, לכן מה עושה הקב''ה? נותן בלבו למשל לקנות כרטיס הגרלה בכמה שקלים וזוכה בסכום עתק של $100,000. כמה אדם זה שמח וטוב לב ומאושר מאין כמוהו! אך הנה לאחר שבוע ימים שולח לו הקב''ה גנב וגונב לו את כל הכסף, כמה מצטער אותו אדם ובוכה. אך אינו יודע שמתחלה בכלל לא היה מגיע לו כל הכסף הזה, אלא שכדי שיתקרב ויחזור בתשובה סיבב הקב''ה את הדברים בדרך זו כדי שיתבונן בעבור איזה חטא קרה לו כן, וידע מה לתקן. וזה שאומר הפסוק ''ורב חסד ואמת'', בתחלה 'רב חסד', שנותן לו לזכות בכסף, אבל אחר כך 'ואמת' שלוקח ממנו את הכסף כמשפט.
והלכת בדרכיו
עוד דייקו רבותינו ז''ל ממה שאמר לו הקב''ה למשה רבנו, שכל זמן שישראל חוטאים, אם 'יעשו' לפני כסדר הזה של שלוש עשרה מדות רחמים אני מוחל להם, ומזה שלא אמר אם 'יאמרו' לפני כסדר הזה, מבואר שעיקר רצונו של ה' יתברך בעצם עשיית המדות הללו, כמו שנאמר 'והלכת בדרכיו' - מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון, ואין די באמירה לבד.
לא יומתו אבות על בנים
מהנאמר בפסוק לעיל, ''פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים'', מבואר כי פעמים שהקב''ה ממתין בעונש העברה עד לדור הבנים או אחריהם. והנה בפרשת כי תצא מפורש לכאורה לא כן, שנאמר: ''לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו'', דהיינו שאין הקב''ה נותן את העונש על יוצאי חלציו של האדם אלא על האדם בעצמו. ויש ליישב זאת על פי משל:
לאריה שהיה הולך ביער והיה רעב מאוד, והנה ראה שועל המתקרב לקראתו, נתן עיניו בו כדי לאוכלו. השועל ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך, מיד נפל לרגליו בקידה ובהשתחויה ואמר לו: אדוני המלך, מה כבר ישביע אותך מעט הבשר שיש בי, הלוא רוב רובי עצמות וגידים?! לך נא אל קצה היער, כי ראיתי שישנו שם אדם שמן ועב בשר, אשר בודאי ישביע אותך לכמה ימים. אמר לו האריה, אינני יכול לעשות זאת כי אין לי רשות לטרוף בני אדם, ופוחד אני שיענישני הקב''ה על מעשה זה. אמר לו השועל: אל דאגה, כתוב במפורש בתורה שאתה לא תקבל את העונש, אלא הבנים שלך! שנאמר 'פוקד עוון אבות על בנים', ומה אכפת לך מהם? העיקר אתה תאכל ותהנה! מיד הלך האריה לכיוון אותו אדם לאוכלו, והשועל מהלך אחריו. אך בדרך לא הבחין האריה בבור שהיה שם, ונפל לתוך הבור. הביט בו השועל מלמעלה כשעל פניו מתוח חיוך רחב. קצף האריה ואמר לשועל: שקרן שכמותך, הנך רואה כי עוד בטרם אכלתי את האדם, כבר נענשתי, והיכן דבריך שאמרת, שאת העונש יקבלו בני אחרי?? אמר השועל לאריה: דע לך, כי אין זה עונש על מעשיך, אלא אתה קבלת את העונש על מעשי אבותיך שטרפו בני אדם! אמר לו האריה: מה חטאתי []שאקבל את עונש אבותי, וכי אני טרפתי? הלוא הם טרפו, וראוי שהם יקבלו את העונש! אמר לו השועל: בגלל שלא היה אכפת לך מהבנים שלך, שהם יקבלו את העונש על העברות שלך, אז גם אתה תקבל את העונש של העברות של אבותיך!
והנמשל: הכל אכן תלוי במעשיו של האדם עצמו! אם היה אביו רשע, אבל הוא עזב את דרכי אביו והלך בדרך אביו שבשמים, נמצא שלא אמר אעשה עברות ובני יקבלו את העונש, אלא דאג לבניו אחריו שלא יקבלו את עונשו, לכך בודאי שאדם כזה לא יקבל את עונש עוון אבותיו, ועל זה נאמר: ''ובנים לא יומתו על אבות''. לא כן אם הלך הבן בדרך הרעה של אביו ולא בדרך הטובה שהיא דרך ה', נמצא שלא חס על בניו אחריו ולא אכפת לו מהם שיקבלו את עונשו, אם כן מן הראוי הוא שיגלגלו עליו גם עונשם של עוונות אבותיו.