הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן תנינא לפסחים
ר' שמלאי איקלע לפדיון הכן בעו מיני' פשיטא ער פדיון הבן אשר קדשנו במצותיו וצונו ער פדיון הבן, אבי הבן מברך, שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה כהן מברך או אבי הבן מברך, כהן מברך דקמטי הנאה לידי', או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה לא הוה בידי' אתא שאיל בי מדרשא אמרו לי' אבי הבן מברך שתים, והלכתא אבי הבן מברך שתים. (סוף פסחים) והנה יש לדקדק דלמה הוצרכה הגמ' לפסוק הלכה דמברך אבי הבן שתים במקום דליכא מאן דפליג גם יש להסמיך ראש המסכת לסופה:
והנ"ל עפ"י מאי דהקשה הצל"ח דלמה הוצרך להקדים מאי דפשיטא לי' לא הוי להו למיבעי אלא מאי דמספקא להו, והנ"ל דהנה יש לדקדק דלמה נקט, אבי הבן מברך דהו"ל למימר האב מברך:
ונראה בזה עפ"י מה דפסק הרמ"א ביו"ד סי' ש"ה דאין לפדות ע"י שליח, ונראה ביאורו דאף דקיי"ל שלוחו של אדם כמותו אבל הכי בעינן שיפדה את בנו, וע"י השליחות א"א כלל שיעשה בנו, והנה בודאי י"ל דכיון דהמצוה נעשה ע"י סיוע הכהן ואינו יכול לברך על עצם קיום המצוה, דעל כל פנים ראוי שיהא הכהן מברך ברכת שהחיינו דהא הוא מקבל כסף הפדיון, אמנם כיון דהכהן יכול לעשות שליח לקבל הפדיון והשליח אינו יכול לברך ברכת שהחיינו ע"כ י"ל דשייכא הברכה דשהחיינו ג"כ להאב דבשום פנים לא תבטל ממנו וכה"ג איתא בצל"ח, והשתא אתי שפיר הקדמת הפשיטא, דודאי אי הוי אמרינן רק דהמצוה לפדות על האב א"כ הוי שייך בזה שליחות וא"כ כמו דגבי הכהן איפשר שתבטל הברכה לגמרי ה"נ גבי האב וא"כ כיון ששניהם שקולים הברכה שייכא להכהן שאין לו ברכה אחרת, אבל כיון דקיי"ל דאבי הבן מברך א"כ ל"ש כלל פדיון ע"י שליח דליכא גבי' שם אבי הבן, ע"כ שפיר י"ל דגם ברכת שהחיינו שייכא לאב דלא תבטל לעולם משא"כ בכהן אפשר שתבטל אם מקבל הפדיון ע"י שליח ופשטו בי מדרשא דאבי הבן מברך שתים משום דגבי כהן אפשר שלא תוכל להתקיים כשמקבל ע"י שלוח, אמנם כ"ז דוקא אי נימא דכהן יש בידו לקבל המתנות ע"י שלוח אבל באמת במחלוקת שנוי' דאי נימא תופס לב"ח במקום שחב לאחרים קנה שפיר מהני קבלת המתנות גם ע"י שליח דע"י קבלתו הרי המקבל זוכה תיכף בהמתנות כהונה, אבל אי נימא דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה א"כ ל"ש כלל גם גבי כהן קבלת פדיון ע"י שליח ואף במטא לידי' דכהן לא מהני דכיון דנתינת האב לא מהני כלל אלא כל עיקר זכיית הכהן באה לא ע"י תפיסת השליח א"כ הא כתיב ונתן לכהן ולא שיטול מעצמו, וע"כ לא מהני גבי' שליחות:
והנה בגיטין י"ב ע"א אמרינן דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים תליא בפלוגתא דר' אלעזר ורבנן דר' אליעזר ס"ל דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים קנה ולרבנן ל"ק וא"כ לר' אליעזר באמת מהני קבלת מתנות כהונה ע"י שליח אבל לרבנן דס"ל תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה א"כ א"א כלל לומר דמהני שליחות לקבל מחנות כהונה, דהא הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים דלא קנה לכ"ת, והשתא אתי שפיר פסק הגמ' דבאמת מהא דפשטו מהאי גמרא דבי מדרשא אין כאן ראי' לדידן דהנה בסנהדרין ל"ב ע"ב אמרינן אחר ר' אליעזר ללוד א"כ לוד הוי אתרא דר' אליעזר ואמרינן בפסחים ס' ע"ב דר' שמלאי הי' מלוד, והשתא י"ל דבאמת הא דהשיבו לו בבי מדרשא דאבי הבן מברך שתים זה אינו אלא דוקא לר' שמלאי לשיטתו דהוי מאתרי' דר' אליעזר דס"ל דאפשר שליחות לגבי כהן ע"כ שפיר שייכא הברכה לאבי הבן יותר דבדידי' לא תבטל לעולם אבל לדידן דס"ל תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה א"כ לא תצויר שליחות גם גבי כהן, וא"כ שפיר י"ל דכיון דשניהם שקולים נותנין הברכה לכהן דמקבל המתנות ומסייע להמצוה ואין לו ברכה אחרת ע"כ שפיר הוכרחה הגמ' לפסוק והלכתא אבי הבן מברך שתים דאפי' לדידן דלא סבירא לן שליחות בקבלת מתנות דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים מכ"מ הברכות הן שתיהן להאב ע"כ אמר להלכתא לכו"ע אבי הבן מברך שתים:
וניחא נמי שזכר מקודם גבי כהן דקמטי הנאה לידי' ואמאי לא אמר דקא מקבל הנאה לידי' אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דכל עיקרי הספק הוא משום דגבי קבלת מתנות מהני שליחות ע"כ זכר גבי אבי הבן דקא עביד מצוה בגופו ובכהן אמר דקמטי הנאה היינו אפי' ע"י שליח:
והנה ידוע מה שהקשה הרא"ש דאמאי אין מברכין שהחיינו על ביעור חמץ ותירץ דזמן הרגל פוטרו והקשה ע"ז הרש"ל הא זמן ביעור חמץ הוא קודם הרגל ונ"ל לתרץ דלא תיקנו שהחיינו על קיום המצוה אלא דוקא היכא שהמצוה מוטלת דוקא על קרקפתא דגברא ע"כ שפיר שייך לברך שהחיינו, אבל היכא שאפשר לקיימה גם ע"י שלית א"כ עיקר הדבר שהמצוה תתקיים ל"ש ע"ז לברך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה וע"כ אף שמצינו דאיכא שהחיינו במצות פדיון הבן אבל זהו דוקא לפום מאי דס"ל דע"י שליח ליכא פדיון, אבל בביעור חמץ דמהני נמי ע"י שליח ע"כ ליכא בזה שמחה כולי האי ולא תקנו עלי' מצות שהחיינו והשתי אתי שפיר הסמיכות דהנה הא ודאי הא דתקנו אור לארבעה עשר לבדוק ולא מצפרא הוא משים דחמץ אסור משש שעות ולמעלה אבל אם הי' איסורו רק מיו"ט ואילך לא היתה כאן המצוה מאור לי"ד וא"כ יקשה אמאי לא תקנו שהחיינו ע"כ משני דאבי הבן מברך שתים כלומר דהכא המצוה דוקא על אבי הבן ע"כ איכא שתים אבל בכל דוכתי המצוה אינה דוקא על גוף האדם ע"כ על מצוה גופא ליכא שמחה כיון שאפשר שתתקיים ע"י אחרים:
והנה ראיתי שהקשו על התרומת הדשן דסובר דלא מהני שליחות בפדיון הבן מהא דמהני פדיון הבן על תנאי דמתנה ע"מ להחזיר ודבר שאינו בשליחות ל"מ תנאי ולענ"ד נראה נראה דלק"מ דכמו דמהני תנאי בביאה אף דאינה בשליחות משום דאתקשי הויות להדדי ה"נ כיון דהוקשו בכור בהמה טמאה לבכור אדם וכמו דמהני תנאי בפדיית בהמה טמאה ה"נ מהני תנאי בפדיון הבן ממש: