אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן תנינא לסנהדרין

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן תנינא לסנהדרין

הדרן לסנהדרין

צדיק בא לעולם טובה בא לעולם שנא' זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו לכאורה איני מובן, וכי בלא קרא זה דזה ינחמנו אין אנו יודעים דצדיקים מביאים טובה לעולם הלא חז"ל ביומא ל"ח ע"ב דבשביל צדיק אחד נברא העולם וגם העולם מתקיים בשבילו וחז"ל הכא אמרו רק דמביא טובה לעול משמע טובה בעלמא כמו דהי' באמת בלידת נח, והי' נראה לומר דכונת התנא דישנם שני מיני צדיקים יש צדיק בעצם ויש צדיק שאינו צדיק בעצם אך נגד הדור שהוא נמצא בו יחשב לצדיק, ולפ"ז הו"א דהא דצדיקים מביאים טובה לעולם אין זה אלא צדיקים בעצם, אבל צדיקים כאלה אשר בדורם הם נחשבים לצדיקים ולא בדורות אחרים הם אינם מביאים טובה לעולם ע"כ מייתי הכא דאפי' צדיק שאינו נחשב לצדיק רק בדורו ג"כ מביאים טובה לעולם, דהא בנת דרשינן לקמן בדורותיו ולא בדורות אחרים ואפ"ה אמרינן זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו, אבל אי אפשר לומר כן דהא דבר זה הוא סתם תוספתא בסוטה פ"י וסתם תוספתא אמרינן לעיל פ"ו ע"א דאתיא כר' נחמי' ור' נחמי' הא ס"ל במ"ר פ' נח דבדורותיו וכש"כ בדורות אחרים א"כ לדידי' גם נח הי' צדיק בעצם וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דמאי רבותא דצדיק מביא טובה לעולם:

והנראה בכונת הדברים, דהא דאמרינן דבשביל צדיק אחד העולם מתקיים היינו כשהוא כבר צדיק, גלוי ומפורסם בכל העולם ע"י מעשה צדקתו, אבל הכא אתא לאשמעינן דאפי' עדיין לא עשה מעשים טובים אלא תיכף כשנולד כבר מביא טובה לעולם וע"כ אמר צדיק בא לעולם כונתו דתכף כשבא לעולם מביא את הטובה ומביא ראי' מנח דאמרו עליו זה ינחמנו כמו שהוא עכשיו כבר תגיע ע"י טובה ונחמה לכל העולם, להקל העצבון מעבודת האדמה, אך יקשה טובא דאיך אפשר לידע תכף משעת הלידה אם הוא צדיק, והנה חז"ל ביומא פ"ב אמרו דהיכי דהריחה העוברה דבר מאכל ביום הכפורים ולחשו לה באזנה ואילחישה קרי עלי' רבי, בטרם אצרך בבטן ידעתיך, א"כ שפיר יש היכר לידע כי הנולד הוא צדיק אבל הא מביא ראי' מנח ובנח הא לא הי' סימן זה, וא"כ קשה מנא ידעו כי הוא צדיק, כי ע"י תבא טובה לעולם:

והי' נראה לומר עפ"י דמבואר בסוטה, י"ב ע"א על הא דכתיב ותרא אותו כי טוב, אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול א"כ לפי המבואר במ"ר על הפסוק צדיק תמים, כי נח נולד כשהוא מהול, א"כ שפיר י"ל דהכירו בו שהוא צדיק ע"י מה שנולד כשהוא מהול וע"כ שפיר י"ל דצדיק בא לעולם היינו מתחלת ביאתו לעולם מביא הטובה לעולם, (אמנם מה שנולד כשהוא מהול, וע"כ שפיר י"ל דצדיק בא לעולם היינו מתחלת ביאתו לעולם מביא הטובה לעולם):

אמנם שם פליגי תנאי וס"ל דהטוב אינו מפני שנולד כשהוא מהול אלא מפני שנתמלא כל הבית כולו אורה, ובנח הא לא מצינו שנתמלא כל הבית כולו אורה, וע"כ צ"ל דס"ל להאי תנא כאחרים דהטוב הי' מה שנולד כשהוא מהול והיה והי' נראה לומר דפליגי בטעם מצות המילה אי מצות המילה לא באה אלא לבטל החסרון והמום שנתהוו באדם או שהמילה בעצמותה מוספת קדושה בגוף האדם, ונראה דבזה פליגי תנאי דע"ז כ"ז ע"א דחד ס"ל דבעינן המילה לשמה וחד ס"ל דהיכן מצינו דבעינן לשמה אלא מל והולך, והיינו דמאן דס"ל דבעינן כונה לשמה דעתו דהמילה מוספת קדושה יתרה בנפש האדם הישראלי ע"כ כמו דגבי קרבנות בעינן לשמה ה"נ במילה אבל אידך ס"ל דהמילה אינה אלא להסיר המום והיתרון שנתדבק בגוף הישראלי ע"כ אין נ"מ אם היא לשמה או שהיא שלא לשמה, ובזה מובנה הפלוגתא בנדרים ל"א ע"ב דראב"ע ס"ל מאוסה היא הערלה שנתגנו בה פלשתים, וריה"ג לפי גירסת הירושלמי והמכילתא ס"ל דגדולה מילה שדוחה את שבת החמורה, ולכאורה במאי פליגי אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דמאן דס"ל מאוסה היא הערלה ס"ל דהמילה אינה בא אלא לסלק המאיסות והמום שיש בהאדם ע"כ לא זכר אלא דמאוסה היא הערלה, אבל ריה"ג ואינך דאמרו דגדילה מילה ס"ל ע"כ דהמילה מתוספת קדושה בנפש האדם הישראלי ע"כ אמרו גדולה מילה, והשתא אתי שפיר דסתם תוספתא היא ר' נחמי' ור' נחמי' שם ס"ל גדולה מילה שדוחה את הנגעים א"כ ס"ל דהמילה מוספת קדושה א"כ ע"י מה שנולד כשהוא מהול ניכר שהוא צדיק, ע"כ שפיר ס"ל הכא, דצדיק בא לעולם תכף כשנולד מביא טובה לעולם ע"י שמכירים בו שנולד בנפש קדושה מה שנולד כשהוא מהול:

אבל אחר העיון לכאורה אי אפשר לומר כן, דהא מבואר בע"ז שם, דהא דס"ל לר' יהודא דמילה צריכה כונה לשמה היא משום דיליף מקרא דל"ד המול, ואף דכתיב המול ימול, היינו משום דדברה תורה כלשון ב"א וא"כ הא תינח לאינך תנאי דס"ל גדולה מילה שפיר י"ל דס"ל דברה תורה כלשון ב"א וממילא דבעינן מילה לשמה וגדולה מילה, ואחרים נמי שם בסוטה לטעמייהו אזלי דס"ל בכריתות י"א דדברה תורה כלשון ב"א ע"כ שפיר ילפינן מל"ד המול דבעינן מילה לשמה וא"כ הוי תוספות קדושה בנפש ישראל והוי שפיר סימן לולד הנולד שהוא צדיק, אבל הא ר' אליעזר בן עזריא ס"ל נמי בכריתות שם דדברה תורה כלשון ב"א א"כ ע"כד ס"ל דבעינן מילה לשמה דהמול ימול אתא לדברה תורה כלב"א א"כ אמאי אמר דוקא מאוסה היא הערלה ולא אמר לשון גדולה מילה, ע"כ נראה לומר דראב"ע לא פליג אהני תנאי וס"ל ג"כ דגדילה מילה דמוספת קדושה בישראל, אלא דבהא פליגי דמ"ד דגדולה מילה ס"ל דאין נ"מ בין אם המילה באה בהוספה לקדושה בישראל בין אם היא באה בעכו"ם להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בכל אופן גדולה מילה, משום שנכרתו עלי' י"ג בריתות והתם הא ע"י המילה נכנסו בברית ד' לתחת כנפי השכינה, אבל ראב"ע ס"ל דדוקא בישראל שהוא קדוש מחמת עצמו מרחם ע"כ המילה היא תוספת קדושה, אבל בעכו"ם שבא להתגייר הא דהצריכה התורה מילה אינה אלא משום דמאוסה הערלה:

ועפ"ז יש ליישב דלא תקשה על שיטת הטור דס"ל דאפי' על ציצין שאין מעכבין המילה נמי חוזר בחול, מהא דהקשו עליו מיבמות מ"ז ע"ב דגבי גר אינו חוזר עליו ציצין שאינן מעכבין המילה, והתם ע"כ בחול אמרי דמילת גם אינה דוחה שבת, ואפ"ה ציצין שאינן מעכבין המילה אינן צריכין עוד למולן, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהטור נמי דעתו לפסוק כראב"ע דאף דגדולה מילה אין זה אלא במילת ישראל, ע"כ שפיר יש להדר לסלק כל הציצין המעכבין המילה וגם כשאינן מעכבין כי כ"ז גורם שלא תחול תוספות הקדושה אבל מילת הגר שאינה אלא בשביל שמאוסה היא הערלה ע"כ אין שייך מיאוס אלא ציצין המעכבין המילה אבל כיון שכבד נסתלקה הערלה המעכבת אין כאן שום מצוה בחזרה כלל על ציצין שאינן מעכבין וע"כ ל"ק משם על הטור:

אמנם אחרי העיון נראה לומר דאין זה תלוי בזה דאפילו למאן דס"ל לא אמרינן דברה תורה כלשון ב"א מ"מ י"ל דס"ל דבעינן מילה לשמה, והא דקשה הא כתיב המול ימול דמשמע אפי' שלא לשמה משום דאיהו דריש להאי קרא כמו דדריש ר' יוחנן להורות דמילה פסולה בעכו"ם דהמול ימול ואף דבעינן כונה לשמה מ"מ לא הוה פסלינן מילת עכו"ם כמו שכתבו התוס' שם בע"ז משום דעכו"ם עביד סתמא ומילה סתמא לשמה קאי, עוד י"ל דדריש להאי המול ימול להא דדרשינן בירושלמי פ' ר"א דמילה אחד למילה ואחד לפריעה, וניחא לפ"ז דלא תקשה דהא לפי גירסתנו מוכרח לגרוס ר' יוסי הגלילי אומר גדולה מילה שדוחה שבת החמורה דא"א לגרוס ר' יוסי סתם דהא איהו ס"ל דמילה לא בעינן לה לשמה אבל עדיין יקשה דהא מוכרח ממנחות ע"ג ע"ב דס"ל לר' יוסי הגלילי דל"א דברה תורה כלשון ב"א דהא יליף מהא דכתיב בפ' אמור איש איש לרבות העכו"ם שנודרין נדרים ונדבות מישראל, וע"כ דס"ל ל"א דברה תורה כלב"א וא"כ איך ס"ל גדולה מילה, וכן יקשה מרבי דס"ל בפסחים מ"א ע"א דל"א דברה תורה כלשון ב"א, ואפ"ה ס"ל הכא דגדולה מילה, וכן ר"י בן קרחה משמע דס"ל ביומא ע"ה ע"ב דל"א דברה תורה כלשון ב"א ואפ"ה ס"ל הכא דגדולה מילה, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דאף דס"ל דלא אמרינן דברה תורה כלב"א מ"מ אין הכרח דס"ל דלא בעינן מילה לשמה, דהא י"ל דקרא דהמול ימול אתא למילת עכו"ם או למילה ופריעה וס"ל דגם אברהם אבינו נצטוה על הפריעה, א"כ שפיר מצינן למידרש מל"ד המול דבעינן מילה לשמה, וע"כ שפיר ס"ל לכל הני דגדולה מילה דמוספת קדושה וצדקות:

ובעיקר דבר זה יש מקום לומר דפלוגתא זו אי הא דנולד כשהוא מהול סימן כי צדיק בא לעולם תליא בפלוגתא אחריתי, דהנה ידוע המחלוקת אי נולד כשהוא מהול צריך הטפת דם ברית אי אינו צריך הטפת דם ברית דביבמות ע"א פליגי בזה ר' עקיבא ור' אליעזר דר' עקיבא ס"ל דנולד כשהוא מהול צריך הטפת דם ברית ור' אליעזר ס"ל דנולד כשהוא מהול אינו צריך דם ברית, ולפ"ז י"ל דמאן דס"ל דאינו צריך הטפת הטפת דם ברית דעתו דהיכא שנולד כשהוא מהול הוא בחזקת צדיק ושפיר קרינן בילד זה ותרא אותו כי טוב אי ''תמים'' אבל אי נימא דגם בנולד כשהוא מהול נמי בעינן הטפת דם ברית א"כ אין שום ראי' מלידתו שהוא כבר בחזקת צדיק דהא עדיין מוכרח להשלמתו הטפת דם הברית, ע"כ אין שום ראי' מזה שהוא צדיק ולפ"ז י"ל דבהא פליגי תנאי בסוטה י"ב ע"א דמאן דס"ל דנתמלא כל הבית כולו אורה, ולא ס"ל דהכירו טובתו במה שנולד כשהוא מהול משום דס"ל נולד כשהוא מהול צריך הטפת דם ברית ע"כ מוכרת היכר אחר, אבל אחרים לשיטתייהו אזלי דס"ל בכריתות שם דדברה תורה כלשון ב"א ומאן דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ס"ל ביבמות שם דנולד כשהוא מהול אין צריך הטפת דם ברית ע"כ שפיר ס"ל דהא דהכירו אותו כי טוב משום דנולד כשהוא מהול:

אלא דלפ"ז יקשה דאמאי ס"ל להאי תנא דנולד כשהוא מהול אין צריך הטפת דם ברית הא איכא למיחש דילמא ערלה כבושה הוא וכמו דס"ל באמת לתנא דשבת קל"ה ע"א דע"כ בעינן בנולד כשהוא מהול הטפת דם ברית, משום דחיישינן לערלה כבושה, ונראה לומר דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא וע"כ אין זה אלא מדרבנן והכא כיון דאיכא צערא לינוקא לא החמירו בזה והעמידו על דין תורה או די"ל דלא פליגי אלא מדין התורה אבל מדרבנן כו"ע מודי דנולד כשהוא מהול אינו צריך הטפת דם ברית דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא:

והנה בריש סנהדרין אמרינן דיני ממונות בשלשה גזלות וחבלות בשלשה, ומפרש לה רבא דיני ממונות בשלשה הדיוטות שלא תנעול דלת בפני לוין, וגזלות וחבלות בשלשה מומחין משום דלא שכיחא, ורב אחא ברי' דרב איקא מפרש דמה"ת חד נמי כשר אלא מדרבנן גזרו משום יושבי קרנות, ונראה דנ"מ גדולה בין רבא לרב אחא ברי' דרב איקא דלרבא במספר השלשה הוי דאורייתא אלא מה דאנו מפרשים הדיוטות זה הוא דרבנן אבל לרב אחא בר איקא עיקר דין השלשה הוי דרבנן דהא מה"ח חד נמי כשר בהודאות והלוואות והשתא קשה טובא, בשלמא לרבא כיון דעכ"פ עיקר דין השלשה דאורייתא ע"כ לא תקשה למה הקדימו לגזלות וחבלות דיני ממונות משום די"ל דהוי מילתא דשכיחא ע"כ יש להקדימם אבל לר"א ברי' דרב איקא אמאי הקדימו דין דרבנן לדין התורה הא הו"ל למיפתח בגזלות וחבלות ברישא, ונראה לומר עפ"י מאי דאיתא בר"ה י"ב ע"א דס"ל לתנא דברייתא דמילתא דרבנן איידו דחביבה אקדמה משום דאמרינן חביבין עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה בע"ז ל"ה ע"א ותנא דידן תנא דרבנן וכש"כ דאורייתא וקשה במאי פליגי תנא דר"ה עם חנא דברייתא ונראה עפ"י מאי דידוע פלוגתת הרמב"ן והרמב"ם בס' המצות אם מצות ותקנות דרבנן נחשבין כמצות מן התורה, דדעת הרמב"ם דהוי כדברי תורה ממש ודעת הרמב"ן דאינם כדברי תורה ממש, והשתא אתי שפיר די"ל דתנא דברייתא ס"ל דדברי סופרים דינם כדברי תורה א"כ שניהם דבר אחד אלא דדברי התורה נתחדשו ע"י חז"ל ע"כ שפיר י"ל בזה חביבים עלי דברי סופרים, יותר מיינה של תורה, אבל תנא דמתניתין דר"ה ס"ל דדרבנן אינן נחשבין כדבר תורה וע"כ ל"ש בזה חביבות אלא ק"ו היא דאם בדרבנן היא כן כש"כ במעשרות דאורייתא, כי מעשרות דרבנן אין להם דין התורה ממש:

והשתא אתי שפיר דרבא לשיטתו אזיל דלא ס"ל כרב אחא ברי' דרב איקא דהנה כבר הוכיח הש"ש ש"א דרבא ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא וגם ס"ל דדרבנן אין דינו כדאורייתא ממש א"כ א"א לדידי' לאוקמי דהא דדיני ממונות בשלשה הוא מדרבנן דא"כ יקשה לדידי' אמאי הקדים ד"מ לגזלות וחבלות וחביבא לא שייך לתרץ אליבא דרבא דס"ל דדרבנן אין דינן כדאורייתא. ע"כ הוכרח לתרץ דהכא בשניהם הוי דאורייתא, גם הי' דחוק לי' לומר דכיון דמתניתין דר"ה ס"ל דדרבנן אין דינם כמה"ת משנה דסנהדרין יהא פלוגא ע"ז ע"כ מוקי לה בשלשה שלשה ושניהם מה"ת אבל רב אחא ברי' דרב איקא יסבור דדרבנן דינם כדאורייתא וא"כ י"ל בזה חביבא לי' ע"כ שפיר מוקי לה בשלשה דרבנן, אמנם מכ"ז מוכרת דספיקא מה"ת לקולא דכיון, דס"ל ספיקא מן התורה לקולא לא תקשה אמאי ספיקא דרבנן לקולא כיון דעיקר הספיקות אינן אלא מדבריהם וכמו שהאריך בזה הש"ש שם, והשתא אתי שפיר סמיכות ריש סנהדרין לסוף סנהדרין דכיון דפתחינן לדינא כמו דפסק הרמב"ם דמן התורה חד נמי כשר א"כ ע"כ דאיידי דחביבא לי' אקדמה, א"כ ע"כ דדרבנן הוי דאורייתא ממש וא"כ תקשה אמאי ספיקא דרבנן לקולא וע"כ דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ע"כ שפיר סיים צדיק בא לעולם טובה בא לעולם דהיינו דס"ל דנולד כשהוא מהול אין צריך הטפת דם ברית ולערלה כבושה לא חיישינן דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה