הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן תנינא לסוכה
(סוף סוכה) אוי לרשע אוי לשכנו טוב לצדיק טוב לשכנו שנא' אמרו לצדיק כי טוב פרי מעלליהם יאכלו, ויש להבין מ"ט דיש אומרים דס"ל דטעם הקנס משום שמשמרת בילגה היתה שוהה לבא ולא מטעם חטא בילגה בלבדו, הא קיי"ל אוי לרשע אוי לשכנו:
והנ"ל דבאמת דבר זה במחלוקת שנוי' דהא עיקר דבר זה דאוי לרשע אוי לשכנו פרש"י דילפינן מהא דכתיב וחלצו את האבנים שאם הי' אבן נוגע בביתו של חבירו חולצין גם אבני ביתו של חבירו וע"כ דאוי לרשע שהיתה עינו צרה בעניים ובשאלת כליו, אוי לשכנו שגם ביתו צריך לחליצת האבנים:
אמנם כ"ז ניחא, אי נימא דנגעי בתים באים על צרות העין, אבל באמת דבר זה במחלוקת שנוי' ובהוריות ע"א אמרינן דר' יהודא ס"ל דהא דכתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם אתא לומר דבשורה היא לישראל שנגעים באים עליהם ונראה לי לפרש עפ"י מאי דאיתא במדרש דאמוריים טמנו כל מה שהי' להם וע"י הנגעים נתגלו לישראל מטמוניות שלהם ור"ש יליף התם דקרא למעט נגעי אונסין אתא, וא"כ אי נימא דקרא בשורה אתא לאשמעינן ל"ש למילף מהכא אוי לרשע ואוי לשכנו דהא אין כאן רשע כלל, וע"כ צ"ל דמאן דיליף מהכא אוי לרשע אוי לשכנו לא ס"ל דבשורה היא להם לישראל, והשתא אתי שפיר דת"ק ס"ל כמאן דאמר דאין זה בשורה לישראל אלא נגעים באים בשביל צרעת העין ע"כ שפיר מצינו למימר דהא דכתיב וחלצו את האבנים היינו דאוי לרשע אוי לשכנו אבל יש אומרים ס"ל דבשורה היא להם לישראל א"כ לא ידעינן כלל דאוי לרשע ואוי לשכנו ע"כ שפיר ס"ל דע"כ כל משמרת שוהה לבא ע"כ קנסא כולם:
והנה בסנהדרין ע"א ע"א פליגי תנאי חד אמר בית המנוגע לא הי ולא עתיד להיות וחד אמר היתה ונראה דמאן דס"ל לא היתה א"א כלל לומר דבשורה היא לישראל דמאי זו בשורה כיון שלא הי' ולא עתיד להיות וע"כ דדרשינן פרט לנגעי אונסין אבל מאן דס"ל דלא נאמרה מטעם דרוש וקבל שכר שפיר י"ל דנאמרה מטעם בשורה והנה שם אמרינן דלר"א בר' שמעון דס"ל דאין הבית מטמא בנגעים עד שיהא הנגע מרובע ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס, ובקרן זוית, ולדידי' באמת בית המנוגע לא הי' ולא עתיד להיות אלא נכתב ע"ש דרוש וקבל שכר, ואזיל בשיטתא דאבוה ר"ש דלא ס"ל דבשורה היא וכן ר"ש ס"ל דבן סורר לא הי' ולא עתיד להיות ולא נאמר אלא משום דרוש וקבל שכר, וא"כ י"ל דת"ק ס"ל דבית המנוגע לא הי' ולא עתיד להיות ולא נאמר אלא משום דרוש לכל הדינים וקבל שכר, ע"כ שפיר ילפינן בזה אוי לרשע ואוי לשכנו אבל מ"ד דבשורה היא לא ילפינן מידי מזה:
ובקיצור י"ל דת"ק ס"ל דבית המנוגע הי' וא"כ שפיר י"ל דנגעי בית הם בשביל צרות עין, א"כ שפיר י"ל דילפינן מהכא אוי לרשע ואוי לשכנו, אבל יש אומרים סוברים דלא הי' ולא עתיד להיות ולא נכתב אלא משום דרוש וקבל שכר א"כ ליכא כלל הא דאוי לרשע ואוי לשכנו א"כ ע"כ מוכרת לסבור דמשמרתו שוהה לבא:
והנה ביסוד הדברים מה שהכריח למ"ד דבית המנוגע לא הי' ולא עתיד להיות, מבואר בסנהדרין שם משום דכתיב קיר וכתיב קירות, איזה קיר שהיא כקירות הוי אומר קרן זוית וע"כ א"א כלל שיארע סימן הנגע בקרן זוית, ויש להבין דמה יענו רבנן על ראיית ראב"ש הא כתיב קיר וכתיב קירות, ונראה לומר דתליא אי יש אם למקרא אי אם למסורת, דת"ק סבירא לי' יש אם למסורת וא"כ קירת כתיב ואין כאן שתי קירות ע"כ ליכא למילף מהכא קרן זוית, אבל ראב"ש ס"ל דיש אם למקרא ע"כ שפיר אמרינן קיר קירות, זהו קרן זוית וסבר להכאבוה דהא ס"ל שלש כהלכת כהלכתן ורביעית אפי' טפח וא"כ יש אם למקרא ס"ל והא דאמרינן ביבמות ס"ה ע"ב דיליף דאין האשה מצווה על פרי' ורבי' מכבשה, אין הטעם משום דאמרינן יש אם למסרת, אלא העיקר היא המקרא אלא כיון דתלתה תורה בכיבוש איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש, וכתבה תורה מסר לומר דעיקר תלוי מי שהוא הכובש העיקרי אבל אין זה נוגע ויש אם למסרת דהא אין קיי"ל יש אם למקרא והכא קיי"ל דאין האשה מצווה על פרי' ורבי' מיהו מזה אין ראי' די"ל דאין ילפינן מדרשת ר' יוסף פרה ורבה:
ועפי"ז יש להסמיך ריש סוכה לסו"ס דהא מתחילין בסוכה ושאין לה שלש דפנות פסולה הא יש לה שלש דפנות כשרה וע"כ דס"ל יש אם למסרת כדאי' ו' ע"ב, ע"כ שפיר מסיים טוב לצדיק טוב לשכנו דמזה מוכרת דבית המנוגע הי' ומצינן למיליף אוי לרשע ואוי לשכנו למדה טובה מרובה ע"כ טוב לצדיק טוב לשכנו:
ורבינו הקדוש סדר ביצה אתר סוכה ובריש ביצה מתחילין ביצה שנולדה ביו"ט ב"ש אומרים תאכל וב"ה אומרים לא תאכל, ויש להבין במאי פליגי ונראה לומר דהנה גזרינן ביצה שנולדה ביו"ט אטו נולדה ביו"ט שחל להיות אחר השבת וא"כ אין זה אלא ספק וב"ה לטעמייהו דס"ל יש אם למסרת א"כ ספיקא מן התורה לחומרא ע"כ מחמירין גם בחשש שמא יבא לידי איסור, אבל ב"ש לטעמייהו דס"ל יש אם למקרא ע"כ לא חיישינן דכל הספיקות מותרין והשתא אתי שפיר דכיון דמסיימין אמרו צדיק כי טוב א"כ מוכרח דלא דרשינן קיר קירות דיש אם למסורת ע"כ ס"ל דלא תאכל:
ונראה להביא ראי' דיש אומרים ס"ל דיש אם למקרא דהנה בכריתות י"ח ע"א אמרינן דת"ק ס"ל דאם כל רק חתיכה אחת אינו חייב אשם תלוי ורבי ס"ל דאפילו ש על חתיכה אחת חייב אשם תלוי ופירש"י התם דפליגי בזה והנה אמרינן בדף י"ז ע"ב דפליגי אי אמרינן יש אם למקרא או למסרת וא"כ רבי ס"ל יש אם למסרת ורבנן ס"ל יש אם למקרא ורבנן דרבי היינו ראב"ש ור' נתן א"כ מוכרח דר' נתן ס"ל יש אם למקרא ע"כ שפיר מצינו למימר קיר קירות דהוי דבר שאינו עתיד להיות ע"כ ס"ל דמשמרתו שוהה להיות:
אמנם בעיקר היסוד דמאן דס"ל בית המנוגע לא הי' ואינו עתיד להיות ס"ל יש אם למקרא מדדריש קיר קירות אף דקירות חסר לכאורה יש לעיין דהא בנזיר ח' ע"ב דרשינן גם לרבנן דבית שאין לו ד' כותלים אינו מטמא בנגעים משום דכתיב שתי פעמים קירות ואי נדרוש יש אם למסרת א"כ ליכא אלא שני קירות, אמנם נראה לומר דודאי גם ראב"ש ס"ל דבעינן ד' קירות דוקא וראי' מהא דס"ל למתניתין בנגעים דבית שאין לו אלא שלשה כתלים אינו מטמא בנגעים ומשמע ד"ה חייב בנגעים ובנזיר ת' אמרי' דגם של ה' אינו מטמא ונראה דמתניתין כרבנן דס"ל דלא בעינן זוית א"כ איכא קיר ושתי פעמים קירות ע"כ מרבינן גם ה' כותלים אבל ברייתא דס"ל דדוקא ד' כתלים אתיא כראב"ש דס"ל דקיר קירות אתא לקרן זוית א"כ איכא שתי זוית וקירות הוי ד' כותלים ולא יותר, ולפ"ז ע"כ דגם לראב"ש בעינן דוקא ד' כותלים והיינו מקיר קירות שנים וקירות השני שנים הרי כאן ד' וא"כ ע"כ דס"ל דיש אם למקרא דאי מסרת א"כ מנ"ל דקירות שני הוי שנים דילמא חדא דבשלמא לת"ק כיון דשני קרא בדיבורי' דמקודם כתיב קיר ואח"כ קירות אבל לראב"ש הא דכתיב קיר ואח"כ קירות היינו להצריך קרן זוית ע"כ דסבירא לי' יש אם למקרא וא"כ מוכרח דיש אומרים דסבירא לי' נמי כראב"ש ס"ל יש אם למקרא: