אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן למס' סוכה

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן למס' סוכה

הדרן ב' למס' יומא

(סוף סוכה) בשלמא למ"ד משמרתו שוהה רבא, היינו דקנסינן לכולה משמר אלא למ"ד מרים בת בילגה שהמירה דתה משום ברתי' קנסינן רי' לדידי', אמר אביי אין,

וראיתי ברש"א שהקשה דמאי פרכינן משום ברתא קנסינן לדידי' הא איתא בסנהדרין נ"ב דאת אבי' היא מחללת שאם הי' נוהגין בו כבוד נוהגין בו בזיון הרי משום ברתא קנסינן, לי' לאב, ומה שתירץ שם כבר השיג עלי' הרש"ש אבל לענ"ד לק"מ דודאי חזינן מהאי ברייתא דמשום שהמירה דתה לא קנסו אותו עדיין חכמים ורק כשנכנסה לביהמ"ק ואמרה לוקוס לוקוס, קנסוהו, א"כ ע"כ ס"ל לתנא דלא כר"מ התם, דנוהגין בו מנהג חול ובזיון, משום מעשי בתו, ע"כ פריך שפיר דלמה קנסוהו עכשיו משום הבת, וע"ז תירץ דודאי משום מעשה הבת לא קנסינן לי' לאב, רק על ידי מה שדברה דאי לאו דשמעה מאבוה לא הוי אמרה כך:

והנה יש להבין במאי פליגי ר"מ ורבנן דלר"מ משום מעשה בתו קנסינן לאב ולרבנן לא קנסינן ונ"ל דר"מ ס"ל דחיישינן כיון דחזינן דבתו יצתה לתרבות רעה שמא גם אבי' הוא אינו מודה בעבודה ע"כ, קנסינן נמי לאב אבל רבנן ס"ל דמספיקא לא קנסינן, ואזלי לטעמייהו דר"מ ס"ל ספיקא מן התורה לחומרא, וא"כ על, ספק בעינן קרא דנוהגין בו מנהג בזיון דאי לאו קרא הו"א כיון דכתיב וקדשתי מספק מחויבין לקדש אותו ולא לנהוג בו מנהג חול ובזיון ע"כ שפיר בעינן קרא דאת אבי' היא מחללת, אבל רבנן ס"ל דהיכא דאיכא ספיקא לא בעינן קרא דמותרין לנהוג בו מנהג בזיון וממילא דאסורין לנהוג בו כבוד וע"כ דקרא דאת אבי' אתא לדרשא אחריתא והשתא י"ל דאביי לשיטתו דס"ל לפי מש"כ הש"ש ש"א דספיקא מה"ת לקולא וא"כ א"א למידרש כדרשת ר"מ דהיכא דאיכא ספיקא לא, בעי קרא ע"כ אמר דוקא משום שוחא דאבוה ואמי':

והנה בריש סוכה מתחילין סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ור"י מכשיר, ושאינה גבוהה י' טפחים ושאין לה שלש דפנות ושחמתה מרובה מצלתה פסולה, וקשה למה פתת התנא בפלוגתא הו"ל למיפתח בדבר שאין בו מחלוקת ואח"כ לשנות פלוגתת ר"י ורבנן, ונ"ל דדבר גדול השמיענו התנא דהנה בגמ' פליגי בטעמא דר"ש תד אמר דפליגי אי יש אם למקרא או למסרת אי דס"ל לת"ק סוכה דירת קבע לא בעינן ולר"ש בעינן דירת קבע ולכו"ע יש אם למקרא, ונ"ל דתליא בזה דמאן דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא סבירא ליה דפליגי דיש אם למקרא ומסורת דחכמים סבירא ליה יש אם למסורת וממילא ספיקא מן התורה לחומרא דהא גם על חתיכה אחת חייב אשם תלוי, אבל מאן דס"ל כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימי', ספיקא לקולא ס"ל דפליגי בסוכה דירת קבע משום דס"ל ספיקא מה"ת לקולא, ע"כ א"א דת"ק יסבור דספיקא לחומרא, והשתא אתי שפיר דאביי לשיטתו דס"ל לשיטתו של הש"ש הנ"ל דספיקא לקולא ע"כ מוקי פלוגתייהו בסוכה דירת ארעי איו דירת קבע בעינן והשתא אתי שפיר, דהתנא ס"ל ספיקא מן התורה לקולא וא"כ הא דסוכה של שלש דפנות כשרה אין הטעם משום דדרשינן יש אם למסרת אלא משום דסוכה דירת ארעי בעינן ע"כ הקדים הדין דסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה דמוכרח מזה דסוכה דירת ארעי בעינן ע"כ שפיר י"ל אח"כ דסוכה שאין לה שלש דפנות פסולה הא של שלש כשרה:

ולפ"ז אתי שפיר סמיכות ריש סוכה לסוף סוכה דכיון דפחת, התנא סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ולא בדברים שאין בהם מחלוקת ע"כ הא דפסיל דוקא באין לה שלש דפנות, ובשלש מכשיר אין הטעם, משום דיש אם למסרת אלא משום דסוכה דירת ארעי בעינן ובאמת יש אם למקרא וא"כ ספיקא מה"ת לקולא ע"כ הוצרך אביי לטעמא, לשותא דינוקא בשוקא או דאבוה אן דאימא ולא מדרשת ר' מאיר דכיון דספיקא מן התורה לקולא א"א כלל לדרוש דרשת ר' מאיר:

ובאופן אחר י"ל דהנה הרמב"ם בפ"ד מהל' תמידין ומוספין השמיט הא דמבואר במשנה דבלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה וצריך טעם למה, ואף דהוי הלכתא למשיחא מ"מ הא גם התנא קבע לנו הדינים האלו כדי להורות מזה לדורות הבאים א"כ, ה"נ הי' לו להרמב"ם להעתיק דין זה כדי להורות לדורות הבאים:

והנ"ל דהרמב"ם ס"ל דכל עיקר הטעם שקנסו את בילגה משום בתה אין זה אלא דוקא אליבא דר"מ דס"ל את אבי' היא מחללת קאי לענין שיהא נוהגין מנהג בזיון בהאב, אבל לפי מאי דס"ל דלא קאי קרא ע"ז ממילא ל"ש כלל למיקנס ללנהג מנהג בזיון, דמנהג בזיון מאן דכר שמה, וא"כ כ"ז אינו אלא לפום סברת ר' מאיר דס"ל גבי בת כהן דקנסינן אותו במנהג בזיון ע"כ ה"נ קנסוהו במנהג בזיון, אבל לפי מאי דקיי"ל דסקילה תמורה א"כ האי את אבי' קאי למעט פנוי' וכדאי' בסנהדרין נ"א ע"ב לא קנסו כלל את בלגה ע"כ השמיט זה מהלכותיו וא"כ לדידי' אזלא סוגיא זו אליבא דסתם משנה דהוא ר"מ דס"ל דנוהגין בו מנהג בזיון, אבל לדידן לא קיי"ל כר"מ וכן לא העתיק הרמב"ם בשום מקום דגבי בת כהן נוהגין באבי' מנהג חול:

והנה והנה ביסוד פלוגתת ר"מ ורבנן ע"כ דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא ע"כ איצטריך קרא דאף דאיכא מצות וקדשתו מ"מ נוהגין בו מנהג בזיון דהו"א דאסור וע"כ נקט לשון נוהגין ולא נקט לשון חייבין לנהוג דאין כאן חיובא אלא התירא דאם רוצים שלא לכבדו ולבזותו רשאי, וא"כ ע"כ דס"ל ספיקא מן התורה לחומרא, א"כ לפי מאי דמסיימין הכא דקנסוהו לאב ע"כ דס"ל כר"מ דספיקא] לחומרא, והשתא אתי שפיר התחלת ריש סוכה לסוף סוכה דכיון דמתחילין באין לה שלש דפנות פסולה אבל יש לה כשרה וא"כ ע"כ דיש אם למסרת וא"כ ע"כ דספיקא מה"ת לחומרא ושפיר דרשינן דרשת ר' מאיר דנוהגין בו מנהג בזיון ומנהג חול ע"כ שפיר קנסוהו לבלגה דחולקת בדרום וטבעתה קבוע ותלונה סתומה:

ונראה בטעם הא דקנסוה בשלשה דברים הללו, דהנה בסנהדרין נ"ב ע"א איתא דמה הבריות אומרים ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שזו יצתה מחלציו, וע"כ כנגד הלידה אמרו שחולקת בדרום, עפ"י מאי דאיתא בברכות ה' ע"ב דכל הנותן מטתו בין צפון לדרום אין אשתו מפלת נופלים, אבל אם הוליד כזאת מראין לו כי מוטב הי' לו שהי' נותן מטתו בדרום ואשתו היתה מפלת נפלים ולא נולדה כזאת, ואמרו וטבעתה קבועה, להורות דכמו שקבעו טבעת עליו לילך ולשאל טבעת מחבירו, הכהן כן הי' לו לילך אצל כהן אחר וללמוד ממנו דרכי הגידול והתנוק ולא היתה יוצאת לתרבות רעה, וחלונה סתום, הנה אמרו שם ארור שזו יצתה מחלציו ולכאו' הא כבר אמרו ארור שזו ילד, ונראה דלאו דוקא מקללין להאב אלא אפי' לאבי אבי' מקללין דלשון חלציו מורה לא על הלידה ההווית אלא על מה שעתיד להולד, וכמו דאת אמר ומלכי גוים מחלציך יצאו, וכן בחגיגה ט"ו אשריך אברהם שאלעזר בן ערך יצא מחלציך, וע"כ אמר כנגד ארור שזה יצתה מחלציו, וחלונה סתומה שמוטב הי' שלא תפתח כלל חלון הלידה, וא"כ מוכרת מזה דמתניתין ר"מ היא ע"כ שפיר אמרינן דהרמב"ם הוכרח להשמיט דיו זה מהלכותיו:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה