אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן תנינא לכתובות

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן תנינא לכתובות

הדרן לכתובות

(סוף כתובות) ארחב"א אמר רב עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות שנא' כי עץ נשא פריו. לכאורה קשה דל"ל לקרא, דעץ נשא פריו הא מבואר בתו"כ פ' בחקתי דהא דכתיב בתורה ועץ השדה יתן פריו היינו, שעתידין גם אילני סרק לישא פירות וא"כ כיון דאיכא קרא בתורה ל"ל קרא דנביאים, אמנם באמת יש שינוי הלשון הכא ללשון של התו"כ דהכא נקט לשון שיטענו פירות אבל בתו"כ איתא עתידין להיות עושין פירות, ויש נ"מ גדולה בהכונה, דכונת נשיאת פירות משמע שיהיו מטועני בשפע רב אבל לשון עושין פירות היינו שיעשו פירות כמו שעושין כל שארי אילנות בדרך הטבע וא"כ באמת פליגי אהדדי דתנא דתו"כ ס"ל דאף דיהיו עושין פירות אבל שיהיו טוענין פירות לא מצינו למילף דמקרא דיתן פריו א"א למילף אלא הא דיתן פריו ולא יותר אבל רב ס"ל דילפינן מהאי קרא דכי עץ נשא פריו דמלבד שיהיו עושין פירות אלא גם יהיו טוענין פירות ע"כ הביא קרא דכי עץ נשא פריו, אמנם יש להבין דבמאי פליגי דלמר ס"ל דיהי' עושין פירות ולמר שיהיו טוענין פירות, ונראה דתליא בזה אי גאולה העתידה מוכרחת להיות ע"י תשובה ומעשים טובים מאהבה או מיראה דאי נימא דאין הגאולה רק ע"י תשובה מאהבה שפיר י"ל דתהא ברכה מרובה ע"י טעינת פירות, אבל אי נימא דגם ע"י תשובה מיראה תהא הגאולה, י"ל דאינה מועלת אלא שיעשו פירות אבל לא שיטענו פירות והנה בסנהדרין צ"ז ע"ב ס"ל לרב דכלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט ור' יהושע ס"ל דהקב"ה מעמיד מלך קשה כהמן ומחזירן למוטב וכתבו המפרשים דפליגי בהא דלרב הגאולה צריכה להיות דוקא ע"י תשובה ומע"ט של אהבה ולר' יהושע או שמואל ס"ל דאפילו ע"י תשובה מיראה נמי מהני והשתא אתי שפיר דרב לשיטתו הכא דס"ל דאין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט ע"כ ס"ל דיטענו פירות אבל הספרא ילך בשיטת ר' יהושע דאפילו מיראה נמי מהני ע"כ שפיר נקט שיהיו עושין פירות וכדכתיב יתן פריו ולא ישא פריו ולפי המבואר בירושלמי פ"ק דתענית דבסוגיא דתענית החליפו שיטתם ר"א ור"י וס"ל לר' יהושע דאין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים לא הוי אתי שפיר הא דאמרינן דסתם ספרא הוי כר' יהושע דהא ר' יודא ס"ל בתענית שם ואיך סתם בסתם ספרא כר' אליעזר, אמנם י"ל דסתם ספרא יכול להיות דלא כר' יהודא ג"כ היכא דמוכח. אמנם העיקר נ"ל ליישב דתליא בפלוגתא הידועה אי קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל אי לא קידש דלמ"ד לא קידשה לע"ל א"כ לעתיד תחזור הקדושה למקומה הראשון אבל למ"ד קידשה גם לע"ל תהי' תוספות קדושה והנה בעת הבריאה ניתן הכת של הגידול גם לאילני סרק, וע"כ י"ל דלמ"ד לא קידשה לע"ל אין בכח הקדושה שתתחדש אלא להחזיר הכח לאיתנו הראשון וע"כ אמר ועץ השדה יתן פריו אבל למאן דס"ל דקדושה ראשונה ג"כ קדשה לע"ל וא"כ לע"ל תהא תוספות קדושה ע"כ אמר עתידין שיטענו פירות, והנה בר"ה י"ב ע"ב אמרינן דמעשר ראשון נוהג לעולם ויליף ר' יהודא מקרא דכתיב ובא הלוי כ"ז שבא תן לו ר' אב"י אומר אינו צריך הרי הוא אומר בנחלתכם מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר אין לה הפסק והנה זה דוקא אי נימא דלא נפסקה קדושת א"י ע"כ אין לה הפסק אבל אי נימא כמו שכתב הרמב"ם דע"כ לא קידשה לע"ל משום שבטל הכבוש א"כ גם נחלה אית לה הפסק וע"כ י"ל דר' יהודא ס"ל קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל א"כ גם נחלה יש לה הפסק ע"כ צריך ראי' מובא הלוי אבל ראב"י ס"ל קידשה לע"ל א"כ אין לה הפסק ע"כ שפיר אמרינן דהוקש לנחלה וסתם ספרא הוי כר' יהודא ור' יהודא לשיטתו אזיל דס"ל לא קידשה לע"ל ע"כ ס"ל דרק יהי' עושין פירות ויתן פריו אבל רב יסבור קידשה לע"ל והוי קדושה בתוספות ע"כ שפיר אמר שיטענו פירות והנה בערכין י' ע"א איתא אמר ר"י עובד כוכבים שהפריש תרומה מכריו אם אמר בדעת ישראל הפרשתי' תנתן לכהן, א"כ חזינן דיש עלי' קדושת תרומה, דהא גם מירוח שלו אינו פוטר, וא"כ ס"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, דהא כל עיקר הפלוגתא היא אם כיבוש העכו"ם הוי כיבוש לבטל קדושת הארץ וגם דין זה אם מהני כיבוש העכו"ם תלוי בזה דכיון דחזינן דלא מהני כיבוש העכו"ם כמו כן לא מהני כיבושם לבטל הקדושה, גם הא אמרינן דתרומת חו"ל אינה קדושה א"כ אין זה אלא אי נימא דקדושה ראשונה קידשה לע"ל ממילא הוי תרומת ארץ ישראל אבל אי לא קידשה לע"ל, הוי לה תרומת חו"ל דאינה קדושה וע"כ לרב לשיטתו שפיר י"ל דעתידין לטעון פירות מקרא דעץ נשא פריו:

אלא שלכאורה עיקר הוכחתנו דהם ס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל אינה נכונה, דהא הרמב"ם פ"ד מהל' תרומות תרומות הט"ו פסק נמי להא דרב והרמב"ם הא פסק בהלכות תרומות דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל ואפ"ה פסק כרב דנותנה לכהן והיינו מדרבנן וע"כ צ"ל. דאף דתרומת חו"ל ליכא בעכו"ם אבל בארץ ישראל דעל כל פנים איכא בה קדושת השכינה ע"כ אף דלא קידשה לע"ל מ"מ אינה כמו חו"ל וא"כ י"ל דגם רב ס"ל כהרמב"ם וא"כ י"ל דתוספות הקדושה ליכא כאן ואמאי אמר דיטענו פירות, ואין לומר דספרא ס"ל דאפילו קדושת המקדש תבטל, דנראה ברור דגם ר' יהודא ס"ל דקדושת המקדש איכא דהא אמרינן בזבחים קי"ט מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים, דברי ר' יהודא ר"ש אומר נחלה זו שילה ומנוחה זו ירושלים וע"כ דפליגי בקדושה ראשונה דלר' יהודא ס"ל דנחלה זו ירושלים ואין לה הפסק אבל ר"ש ס"ל דנחלה זו שילה ואף דהי' לה הפסק מכ"מ קרוי' נחלה דגם נחלה יש לה הפסק ומתניתין דקתני דהיא היתה לנחלה ר"י היא וקתני דלא הותרו עוד הבמות הרי דלר' יודא לענין מקדש קדושה ראשונה קידשה לע"ל אבל באמת אין זה ראי' כלל די"ל דלר' יהודא לא ס"ל דנחלה אין לה הפסק באמת גם קדושת ירושלים יש אחרי' היתר דאפילו אי נפרש נחלה זו ירושלים ג"כ לא קידשה לע"ל ושפיר י"ל דספרא אתא כוותי' דליכא קדושה כלל אבל לרב דס"ל דעכ"פ איכא קדושה מחמת קדושת המקדש ממילא שפיר י"ל דיטענו פירות אמנם יקשה להרמב"ם גופא דפסק דקדושת ירושלים אין אחרי' היתר הא לפי דבריו נחלה גופא יש לה הפסק ונראה לי דטעמא דהרמב"ם אינה אלא משום דקדושתה הוי משום שכינה ושכינה אין לה בטלה עולמית אבל לרב יהודא י"ל דלא ס"ל כהאי סברא וכיון דנקראת נחלה ונתלה יש לה הפסק ע"כ גם קדושת ירושלים יש לה הפסק:

והנה בריש גיטין אמרינן דהמביא גט ממדינת הים צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם, ר"ג אומר אפי' מן הרקם והחגר, וקשה במאי פליגי ונראה לי דפליגי אי קדושה ראשונה קידשה גם לע"ל, דת"ק ס"ל דאלו הוי מעיירות שכבשום עולי מצרים ולא עולי בבל וע"כ למ"ד משום דבקיאין לשמה העלה הקדושה עליהם שהי' בקיאים לשמה ולמר מפני שעדים מצוים לקיימו קדושה הראשונה עשתה שיהיו מצוין לקיימו, אבל ר"נ ס"ל דכיון דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל ממילא הוי חו"ל כשאר מדינת הים וצריכין לומר בפני נכתב ונחתם והשתא אתי שפיר הסמיכות דכיון דמסיימינן עתידין אילני סרק שבא"י שיטענו פירות ולא שיעשו פירות ע"כ דקדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבא, ע"כ דוקא ממדינת הים בעינן למימר ולא מרחם וחגר:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה