אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן לכתובות

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן לכתובות

הדרן למס' יבמות

(סוף כתובות) אר"ח בר אשי אמר רב עתידין כל אילני סרק שיטענו פירות, שנאמר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם יש להבין דלכאורה הא האי קרא הוי בדרך כלל ופרט עץ נשא פרי' הוי כלל תאנה וגפן פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט והו"ל גפן ותאנה אין מידי אחרינא לא כדמצינו כה"ג בדוכתי טובי, גם יש להסמיך סוף המסכת להתחלת נדרים:

והנ"ל לתרץ דהכא הא לרב קיימינן ואיהו הא ס"ל בשבועות כ"ה ע"א כר' עקיבא דדריש ריבויי ומיעוטי ולמאן דדריש ריבויי ומיעוטי, דרשינן הכא ריבה ומיעט, והוי כמו כלל ופרט וכלל דדרשינן כעין כעין הפרט דמה תאנה וגפן ישאו פירות אף כל האילנות יהיו נושאין פירות, וע"כ אמר שפיר עתידין כל אילני סרק שבא"י שיטענו פירות:

אלא שבעיקר הראי' משבועות כ"ה ע"א דרב ס"ל דדרשינן ריבויי ומיעוטי יש לעיין הרבה, דהא הרמב"ם אף דבכל דוכתי פסק כמאן דס"ל דדרשינן כללי ופרטי כמו גבי כלי שרת שעשאן של עץ, והכא בדינא דרב דס"ל דחייב נמי על העבר פסק בהלכות שבועות פ"ה כרב וכרע"ק דחייב נמי על העבר, וכבר עמד על סתירה זו הגאון פר"ת ביו"ד סי' פ"ד והניחה בצ"ע:

וראיתי להגאון דורש לציון דרוש חמישי בהוספת בן המחבר שכתב לתרץ דכינת הרמב"ם לפסול בכלי שרת של עץ אינו אלא מטעם הקריבהו נא לפחתך ולא מטעם כלל ופרט, וכמבואר בסוטה י"ד ע"ב ודבריו תמוהים מאד דהא אדרבא מבואר שם בסוגיא דבכלי עץ חשובים ל"ש לומר הקריבהו נא לפחתך, והדבר ידוע שיש כלי עץ שחשובים יותר מברזל וא"כ אמאי אמרינן דמתכת כשר אפי' מן הפחותים וכלי עץ פסול מטעם הקריבהו נא לפחתך עוד תימא גדולה הא דעת הרמב"ם פי"א מהל' בכורים דאין פודין בכור בעבדים וקרקעות ואי נימא דס"ל דדרשי' ריבויי ומיעוטי אמאי אין פודין הא מבואר בבכורות נ"א ע"א, דלמאן דדריש ריבויי ומיעוטי פודין בכל דבר לבד משטרות, אלא הדבר ברור דשיטת הרמב"ם לפסוק כמאן דדריש בכל התורה בכללי ופרטי והא דפסק בפ"ה מהל' שבועות דחייב על שבועת ביטוי לשעבר נלע"ד שהוא מפרש דע"כ לא בעינן למימר דטעמא דרע"ק דמחייב בשבועות ביטוי לשעבר היא משום דדריש ריבויי ומיעוטי אלא אליבא דר' יוחנן אבל אמר רב עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם. לפום מאי דמסקי' דר' ישמעאל יליף פטור לשעבר משום דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים שתהא השבועה קודמת לביטוי ולא שיהא הביטוי קודם לשבועה לאפוקי אכלתי ולא אכלתי שהביטוי קודם להשבועה א"כ י"ל דבאמת תרווייהו בין רע"ק ובין ר' ישמעאל ס"ל ''דכל' ריבויא היא וכיון דכתיב לכל אשר יבטא האדם מרבינן גם לשעבר אלא דהכא גילתה התורה דאינו חייב על לשעבר וכה"ג אמרינן בב"ק נ"ד ע"ב, דהיכי דכתיב ''כל' לא דרשינן בכלל ופרט ודבר מצוה ממעטינן מלהרע או להטיב כדאיתא בשבועות כ"ז ע"א וא"כ לפ"ז אין הכרח כלל דרב ס"ל דדרשינן ריבויי ומיעוטי די"ל דגם רב ס"ל כשיטת הרמב"ם דדרשינן בכללי ופרטי והכא דרשינן מריבוי הכתובים דכל ריבויא הוא, ועפ"ז הי' מיושב מה שהקשו תוס' שבועות כ"ה ע"א על רב:

אמנם נראה להוכיח דע"כ ס"ל לרב דדרשינן ריבויי ומיעוטי דהא מבואר בע"ז ע"ג ע"ב ובפסחים כ"ט ע"ב דרב ס"ל מין במינו לא בטיל, וע"כ דיליף לה מקרא דר' יהודא, מדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע דדם הפר מרובה מדם השעיר ואפ"ה קרי לה דם השעיר, וא"כ מוכח דמערבין לקרנות, וכמבואר ביומא נ"ז ע"ב דבעינן או לחלק, ובשבועות כ"ז ע"ב אמרינן דלמאן דס"ל דבעינן או לחלק דדרשינן ריבויי ומיעוטי, א"כ כיון דס"ל לרב מין במינו לא בטיל ע"כ ס"ל דבעינן או לחלק וא"כ ס"ל דדרשינן ריבויי ומיעוטי וע"כ שפיר דריש מעץ נשא פרי' תאנה וגפן נתנו חילם דכל אילני סרק יטענו פירות:

אלא דיש לשדות נרגא בעיקר היסוד דהא מבואר שם בסוגיא דשמואל נמי ס"ל מין במינו לא בטיל, ואי נימא דמאן דס"ל מין במינו לא בטיל מוכרח לסבור דבעינן או לחלק א"כ הא שמואל פסק בחולין ע"ט ע"א דהלכה כחנני' דחוששין לזרע האב ומאן דס"ל חוששין לזרע האב ע"כ ס"ל כר' יונתן דלא בעינן או לחלק דאל"כ בעי' או לחלק ומנ"ל לרבות כלאים דנוהג בהן איסור אותו ואת בנו דהא בענינא דקדשים כתוב ובקדשים אין כלאים נוהג וכמבואר כ"ז בסוגיא דחולין ע"ח ע"א וע"ב:

אבל אבל לענ"ד נראה לתרץ ובהקדם מה דהקשו גם התוס' בחולין פ"ו ע"ב בהא דמבואר התם דר' יודא ס"ל דבעינן או לחלק דהא מספקא לי' בחוששין לזרע האב ובאמת יקשה איך ס"ל לר' יודא בפשיטות מין במינו לא בטיל כיון דמספקא לי' אי אמרינן או לחלק אי לא בעינן לחלק קרא מיוחד, ועיין תוס' ב"ק נ"ד ע"א כה"ג:

ע"כ נלע"ד לתרץ דהנה בחולין פ"ג ע"א אמרינן דיום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה, דילפינן גזרה שוה ממעשה בראשית, כתיב הכא יום אחד, וכתיב במעשה בראשית יום אחד מה מעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אף באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה ורבי דריש החם יום אחד, יום המיוחד טעון כרוז, ולכאורה קשה לדידי' מנ"ל דבאותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה ודוחק גדול לאמר דרבי פליג ע"ז, ע"כ נלע"ד דרבי ס"ל דאותו ואת בנו לא כתיב כלל בענינא דקדשים וע"כ לא בעינן כלל קרא דהיום הולך אחר הלילה, וכמבואר שם בסוגיא דכל עיקר הלימוד אינו צריך אלא אי נימא דבענינא דקדשים כתיב דין אותו ואת בנו, והשתא ל"ק כלל מה שהקשו תוס' וגם מה שהקשיתי די"ל דגם ר' יודא ושמואל ס"ל דבעינן או לחלק אף דס"ל כחנניא דחוששין לזרע האב ואי דיקשה הא בעינן או לחלק ומנ"ל לרבות כלאים די"ל דם דס"ל כרבי דיום אחד אתא לכרוז, ואותו ואת בנו לא כתיב כלל בענינא דקדשים ולא בעינן כלל קרא על היום הולך אחר הלילה ולא על הדין דאותו ואת בנו נוהג בכלאים, ועל פי זה מיושבת היטב קושית המהר"ם לובלין בתשובה הובא בחידושי רעק"א ליו"ד סי' כ"ח דאמאי פסקינן דשחט חי' ועוף כיסוי אחד לכולן הא לדידן הוי ספיקא דדינא אי בעינן לחלק וא"כ ממילא יש סברא דבעינן כיסוי לכל אחד, אבל לפי הנ"ל אין שום ראי' מהא דקיי"ל חוששין לזרע האב מספיקא לדינא דבעינן או לחלק ושפיר י"ל דבעינן או לחלק אף דקיי"ל דחוששין לזרע האב וכמו שהוכחתי אליבא דרבי:

איברא דלפי מאי דהוכחתי מוכרח רבי לסבור דבעינן או לחלק (אף דקיי"ל דחוששין לזרע האב) דאל"כ האי דאותו ואת בנו למאי אתא ובקדושין ח' ע"ב פליגי ר' יוחנן ורבי דר' יוחנן יליף דאשה נקנית בביאה מקרא דבעילת בעל שיעשה לה בעל ע"י בעילה ורבי יליף מקרא דובעולה דניקנית בביאה ופרכינן התם אליבא דר' יוחנן אמאי לא יליף מקרא דרבי ומשני אי מהתם הו"א עד דמקדש והדר בעל, וכתב הרשב"א בחי' דלא יקשה אליבא דרבי דילמא עד דמקדש והדר בעל דרבי ס"ל כר' יונתן דלא בעינן או לחלק ומשמע אחד אחד בפני עצמו וא"כ יקשה דרבי אדרבי להרשב"א הן אמת דראיתי בתורת כהנים פ' אמור מקור דברי הברייתא ושם גרסינן ר' מאיר אומר יום אחד יום המיוחד, ולפ"ז י"ל דר' מאיר לשיטתו אזיל דס"ל בחולין פ"ו ע"ב דבעינן או לחלק דהא חכמים דר' יודא דהוא ר"מ ס"ל דשחט חי' ועוף כיסוי אחד לכולן וע"כ ס"ל דבעינן או לחלק ולשיטתו שפיר אמר דיום אחד לא אתא להא דהיום הולך אחר הלילה:

אמנם לענ"ד נראה לקיים הגירסא שהיא לפנינו, וגם רבי מוכרח לסבור דבעינן או לחלק דהא כבר הוכחנו דמאן דס"ל מין במינו לא בטיל ס"ל דבעינן או לחלק, ובחולין ק"ט ע"א ס"ל לרבי כר"י דמין במינו לא בטיל וע"כ ס"ל דבעינן או לחלק, והא דיליף דאשה ניקנית בביאה מקרא דובעלה אף דאיכא למימר דילמא התם עד דמקדש והדר בעיל, די"ל דרבי ס"ל דא"א למימר עד דמקדש והדר בעיל, דא"כ נערה המאורסה היכי משכחת לה, וליכא לשנויי כגון שקידשה בשטר דהא אכתי יקשה דלמה לן קרא וכתב לה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף, דהא גם בקדושין אינה מתקדשת בכסף גרידא רק בכסף עם ביאה, וגירושין אין סברא שתהי' ע"י ביאה וכדכתבו תוס' קדושין ה' ע"א וא"כ ממילא מוכרח מדאיצטריך רחמנא למעט דאינה מתגרשת בכסף ע"כ דכסף גרידא קונה בלא ביאה וממילא דילפינן מובעלה דניקנית בביאה, אלא דעדיין יש לפקפק דהא כבר הוכחתי דמאן דס"ל דבעינן או לחלק ע"כ ס"ל דדרשינן ריבויי ומיעוטי וא"כ רבי דס"ל בחולין ק"ט ע"א דמין במינו לא בטיל ע"כ ס"ל דלא דרשינן כללי ופרטי דהא ס"ל דבעינן או לחלק, והא מבואר בריש שבועות ד' ע"ב דרבי דריש כללי ופרטי, וא"כ איך ס"ל מין במינו לא בטל:

והנראה מתוך זה לחדש דבאמת תרי תנאי ואליבא דרבי וחד תנא ס"ל דרבי ס"ל דדרשינן כללי ופרטי ולדידי' באמת י"ל דלא בעינן או לחלק ואתי שפיר סוגיא דקדושין ט' ע"ב ואידך ס"ל דרבי דדריש ריבויא ומיעוטי ולדידי' בעינן או לחלק וע"כ ס"ל לרבי דיום אחד האמור באותו ואת בנו לימים הטעונים הכרזה אתא, והא דלא משני הגמ' בשבועות דתרי תנאי ואליבא דרבי משום די"ל דזו היא הכונה דרבי תני לה בשבועות אליבא דרע"ק ולא סבר לה היינו דתנא דשבועות נקט גם אליבא מאן דס"ל דדרשינן ריבויי ומיעוטי וכן י"ל דהא דס"ל מין במינו לא בטיל נמי תני לה ולא סבר לה, וי"ל נמי דלתירוצא קמא באמת ס"ל דתרי תנאי ואליבא דרבי ול"ק כלל מהא דמצינו דרבי דריש כללי ולאמימר הא דמשני בשבועות תנו לה ולא סבר לה היינו דאיהו ס"ל דטעמי' דרע"ק אינו משום דדריש ריבוי ומיעוטי אלא משום דכל אשר יבטא האדם בשבועה הוי ריבויא, ומיעוטא דלשעבר יליף מקרא דאו נפש כי תשבע לבטא בשפתים וכנ"ל:

דעפ"י האמור דמאן דדריש כר' יאשי' דבעינן או לחלק ס"ל דדרשינן ריבויא ומיעוטי תתיישב קושיית תוס' שבועות ל"ב ע"ב שהקשו על מאי דאמר התם רב פפא הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב ש"מ משביע עדי קרקע חייב דאמאי לא פרכינן נמי על הא דאמר אביי מקודם, הכל מודים בעד סוטה שהוא חייב דהא הוי עדות קרקע ותירצו דהאי קושיא אזלא נמי על אביי ודוחק גדול אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דכיון דס"ל לאביי בב"מ צ"ה ע"ב כר' יאשי' דבעינן או לחלק ע"כ ס"ל דדרשינן ריבויי ומיעוטי ומאן דדריש ריבויי ומיעוטי ע"כ ס"ל דנשבעין על הקרקעות כמבואר בשביעות ל"ז ע"ב וא"כ ל"ש כלל למיפרך לאביי דהוי משביע עדי קרקע ואף דכתבו תוס' דלרב אף דדריש ריבויי ומיעוטי מ"מ ס"ל דקרקע אינה בכלל מטלטלין מ"מ י"ל דזהו דוקא לרב אבל לאביי כ"ז דלא מצינו בפירוש דאינו סובר ככללא אמרינן, דס"ל כמאן דדריש ריבויי ומיעוטי גם לענין קרקע דהוי כמטלטלין וממילא דמשביעין נמי עדי קרקע, (וחוץ לדרכנו נ"ל ליישב קושיית תוס' די"ל דהיכי דיש לו מטלטלין ל"ש כלל למימר דהוי משביע עדי קרקע די"ל דבאו להעידו על המטלטלין ומיני' גבי אף ממטלטלין, לאביי אבל בעד מיתה דמטלטלי דיתמי לב"ח לא משתעבדי א"כ הוי תביעתו על קרקע ע"כ שפיר מיקרי משביע עדי קרקע ומדויקים דברי רש"י שם ועיי' כתבים רעק"א סי' קנ"ג) וי"ל דהתם מיירי בשיעבד בפירוש גם מטלטלין דאל"ה כתובה לא גבי' אפי מיני' מן המטלטלין ויש לעיין בזה:

ואחרי אשר הוכחתי דרב ס"ל דדרשינן ריבויי ומיעוטי, א"כ שפיר י"ל דרב לשיטתו אזיל דדרשינן ריבויי ומיעוטי ע"כ שפיר דדרשינן הכא עץ נשא פרי' ריבה תאנה וגפן מיעוט, דמרבינן כעין הכלל דכל אילנות סרק אפי' אינם תאנה וגפן דמרבינן כעין הפרט כולם יטענו פירות:

והנה בפסחים כ"א ע"ב אמרינן דלר"מ דס"ל דמותר למכור נבלה לגר ממעטינן מקרא דכל איסורין שבתורה אסורין בהנאה וקרא דלכלב תשליכון אותו אתא דאותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין בעזרה, ומוכרח דחולין בעזרה אסורין מה"ת, אבל לרב יהודא אתא או להורות דלעכו"ם במכירה ולגר בנתינה ואיסור הנאה דשאר איסורים ילפינן מאותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל האיסורים, וחולין בעזרה לאו דאורייתא והנה ודאי למאן דס"ל דבעינן או לחלק לחלק א"א לומר דאו אתא לאוריי דדברים ככתבן וא"כ ע"כ דמצינן למילף מהאי קרא לשאר איסורים ואותו אתא לחולין בעזרה דאסורין מן התורה:

ובנדרים י' ע"א פליגי ר' יוחנן ור"ל בכנוין, דר' יוחנן אמר כנוין לשון עכו"ם הוא, ור"ל ס"ל דכנוין לשון שבדו חכמים מעצמם היא, ונ"ל דאזלי לטעמייהו דר' יוחנן לשיטתו דס"ל לפי שיטת תוס' ב"ק ע"ב ע"א חולין בעזרה דאורייתא, ע"כ א"א לומר דכנוין לאו לשון עכו"ם הם, דא"כ איך מייתי קרבן הא הוי חולין בעזרה, אבל רשב"ל לטעמי' דס"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא כדאי' בנזיר כ"ט ע"א ע"כ שפיר י"ל דכנוין הוי לשון שבדו חכמים מעצמם וא"כ מאן דס"ל דדרשינן בריבוי' ומיעוטי וע"כ דס"ל כר' יאשי דבעינן או לחלק וא"כ ממילא דחולין בעזרה דאורייתא:

ובריש נדרים פתחינן כל כינויי נדרים כנדרים, והנה זה ניחא אי נימא דתולין בעזרה מה"ת שפיר י"ל דפתח בכל כינויין דהיינו לשון עכו"ם אבל אי נימא דכנויין לשון שבדו חכמים מעצמם אין סברא לומר דפתח בכנוין דהוי מדרבנן ולא בידות דהוין מדאורייתא, והשתא אתי שפיר דכיון דסיימנו בעץ נשא פריו דמוכרת דדרשינן בריבויי ומיעוט וא"כ בעינן או לחלק, וע"כ דא"א לומר דאתא לדברים ככתבן וע"כ דחולין בעזרה מה"ת ע"כ פתחינן בכל כנויי נדרים ולא בידות:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה