אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן תנינא לחולין

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן תנינא לחולין

הדרן לחולין

(סוף חולין) למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב הנה יש להקשות מה שהקשו המפרשים, דאמאי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא הא איכא מצוה דלא תלין פעולת שכיר, וכבר תירצו בזה דכיון דהתורה ניתנה ע"י שליח וקיי"ל בב"מ קי"א דהשוכר את הפועל ע"י שליח אינו עובר בבל תלין, ונראה דע"כ אמר שכר מצוה דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו, וצדיק באמונתו יחי', ועפ"ז יש להבין במאי פליגי תנאי דמר ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא ומר ס"ל דליכא ולכאורה במאי פליגי אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהנה כבר הקשה הריטב"א אמאי קיי"ל דע"י שלית ליכא בל תלין הא קיי"ל בכל התורה כולו שלוחו של אדם כמותו, וראיתי ברש"ש שכ' לתרץ דשכירות פועל אין כאן אלא מילי דאין כאן שום מעשה ומילי לא מימסרי לשלוח ע"כ אין כאן שליחות אבל באמת בדין זה אם מילי מימסרי לשלוח פליגי בה תנאי דר"מ ס"ל מילי מימסרי לשליח ור"י ס"ל דמילי לא מימסרי לשליח א"כ י"ל דבהא פליגי דמאן דס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ס"ל דמילי מימסרי לשלוח ע"כ א"א לומר התירוץ דהוי שכירות ע"י שלית דגם ע"י שליח הוי שכירות ואיכא בל תלין ע"כ איכא שכר מצוה בהאי עלמא אבל אידך ס"ל דמילי לא מימסרי לשליח א"כ אין כאן בל תלין וא"כ ממילא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ועפ"ז י"ל דאביי ורבא אזלי לשיטתייהו דאביי משמע לפי שיטת התוס' שם בקדושין ל"ט ע"ב דס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא ורבא מוקי למתניתין כר' יעקב דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והיינו דאביי לשיטתו דאיהו ס"ל בגיטין מילי מימסרן לשליח ע"כ מוכרחין לאמר דשכר מצוה בהאי עלמא איכא דאל"כ יקשה הא כתיב לא תלין פעולת שכיר אבל רבא לשיטתו דס"ל שהשכר שם בגיטין כ"ט ע"א דמילי לא מימסרן לשליח ע"כ שפיר י"ל דכיון דהתורה ניתנה ע"י שליח ממילא ליכא בל תלין, וע"כ שפיר י"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא:

אמנם בעצם הדברים דתלינו זה בפלוגתא אי מילי מימסרי לשליח תליא במחלוקת האחרונים דדעת המהרי"ט דהא דמילי לא מימסרי לשליח היינו אפי' אם מוסר המילי לשליח לא חלה ע"ז השליחות אבל דעת החולקים היא דהא דאמרינן מילי לא מימסרי לשליח היינו לשליח שני אבל שליחות הראשונה חלה אפי' במילי ולדעת המהרי"ט אם צוה לשליח להקדיש לא חלה השליחות אבל לדעת החולקים חלה השליחות והביא הגרעק"א בתוספותיו פ"ג דגיטין ראי' מהא דאמרינן בתמורה י' ע"א דשוו שלית לאקדושי הרי דמהני הקדש ע"י שליח, והנה בפשוטו י"ל דהא דלא מהני שליחות בהקדש היינו להקדיש בהמה שלו של המשלח אבל להקדיש בהמה של השליח בזה גם המהרי"ט מודה דלא הוי מילי, אבל ז"א דא"כ למה זכרו כלל לשון דשוו שלית לאקדושי הא הו"מ למימר כגון שהקדיש עבור הצבור, וע"כ דמדין שליחות אתאן עלה וא"כ יקשה אמאי מהני השליחות, והנה בפשוטו ל"ק על המהרי"ט דהא ודאי מאי דפריך א"כ צבור ושותפין עושין תמורה בכה"ג אימא אי ה"נ דמהני וע"כ צ"ל דכיון דלא אשכחן בשום מקום דמהני תמורה בצבור ע"כ דבכה"ג למי לא מהני, וא"כ לפ"ז י"ל כיון דגם למהרי"ט הא דלא מהני אינו אלא אי נימא מילי לא מימסרי לשליח אבל למ"ד מילי מימסרי לשליח בודאי מהני הקדש ע"י שליח והנה בדין זה דאין שותפין עושין תמורה הוי סתם משנה דהוי ר"מ ור"מ הא ס"ל מילי מימסרי לשליח ע"כ שפיר פריך אליבא דידי' דהא מצינו שותפין וצבור עושין תמורה, אבל אין אנו צריכין לדמיון זה דהנה עוד הקשה הגרעק"א מהא דמצינו פלוגתא אי מהני הפרה ע"י שליח דר' יאשי' ס"ל דלא מהני ע"י שליח ור' יונתן ס"ל דמהני גם ע"י שליח דבכל התורה שלוחו של אדם הרי הוא כמותו, ואפי' ר' יאשי' לא פליג אלא משום דכתיב אשה יפירנו אבל בלא"ה מודה וכדאי' בנדרים ע"ב ע"ב והא הוי מילי ומילי לא מימסרי לשליח והנראה לומר דהנה באמת קשה טובא על המהרי"ט דאיך אמרינן דהקדש הוי מילי הא אמרינן דלוקין על לאו דתמורה משום דבדיבורא מיתעביד מעשה התמורה א"כ גם הכא ע"י הדבור הא הוא עושה מעשה ההקדש וא"כ בכל התורה כולה הוא מוסר לשליח לעשות מעשה, ונראה לומר דנ"מ גדולה בין תמורה להקדש דבתמורה קיי"ל אין נשאלין על התמורה כמו דאיתא בירושלמי נזיר ופסקו הרמב"ם בה"ו דחמורה ע"ש שפיר הוי ההקדש מעשה אבל גבי הקדש סתם בזה כיון דמהני שאלה עדיין לא הוה אלא דיבורא בעלמא, דוגמא לדבר כתב המרדכי דלא מהני בשליח קדושין שליח שני משום דכיון דתליא בדעת האשה עדיין הוי מילי, ולמהרי"ט הא דחל שליח שני בקדושין הוא משום דמקשינן הוי' ליציאה ועפ"ז אתי שפיר דבאמת הפרת נדרים כיון דתל על האשה הנדר והוא מבטל הנדר אין לך מעשה גדול מזה אלא דזה דוקא בהפרה אבל בהקמה דקיי"ל נשאלין על ההקם בודאי הוי מילי ולא מימסרין לשליח ובזה גם ר' יונתן מודה וע"כ לא פליגי אלא בהפרה ולא בהקמה ועפ"ז לק"מ מהא דתמורה דהתם כיון דעשה חלות של הקדש לזכות לאחרים הוי כמו שמסר ליד הגזבר דלא מהני שאלה ע"כ שפיר איכא שליחות בהקדש כזה, והא דפרכינן בריש תמורה דמ"ש מומר דבדיבורי' מיתעביד מעשה הא מקדים תרומה לבכורים נמי בדיבורי' מיתעביד מעשה ולא משנינן דשאני מומר דליתא בשאלה משא"כ תרומה שישנה בשאלה נראה לומר דגבי תרומה ג"כ אפשר דאינה בשאלה כגון שמסרה תיכף ליד כהן, ואפ"ה משמע דאינו לוקה וע"כ צ"ל משום דהוי לאו הניתק לעשה:

ועפי"ז יש מקום ליישב קושיית הגרעק"א בתשובה סי' מ"ז וביו"ד סי' סל"ד ס"ל, דאמאי פסק המחבר דבהקמה אינו מועיל שליחות, הא כיון דכתב הר"י דליכא הכרעה בפלוגתא דר' יאשי' ור"ל הו"ל למיפסק לחומרא דבהקמה מהני שליחות ונשאר בקושיא אבל לפי הנ"ל נראה דבאמת הפרה לא הוי מילי דכיון דיש בידה לבטל את האיסור שקבלה עלי' האשה זה לא חשיב מילי ורק הקמה הוי מילי דכיון דיכול לשאול על הקמתו הוי כהקדש דליכא ע"י שליח, והשתא אתי שפיר דלא פליגי אלא בהפרה אבל הקמה בלא"ה אינה מועלת ע"י שלית מטעם מילי לא מימסרי ע"י שליח, וע"כ עיקר הדבר דיש כאן לדין מטעם שליחות הוא בהפרה וע"כ שפיר כתב דאזלינן לחומרא:

ועפ"י דברינו אלה תתיישב מאי דיש להקשות על המהרי"ט מהא דאיתא בירושלמי קדושין פ"ב ה"א דדרשינן ואם המר ימירנו הוא ולא השלוח דל"ל קרא למעט שליח תיפוק לי' דמילי לא מימסרי לשלוח וליכא למימר דאתיא כר"מ דהא ר"מ בריש ערכין ותמורה דריש מהאי קרא לרבות את האשה, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דע"כ לא כתב מהרי"ט אלא בהקדש דגם דגם לאחר הקדשו אין זה אלא מילי בעלמא דהא אפשר בשאלה אבל בתמורה דא"א בשאלה אין אלו מילי אלא הוי מעשה גמור ע"כ שפיר בעינן קרא דלא מהני ע"י שליח, ועיקר הגירסא היא כגירסת הפ"מ ולא כקרבן עדה דמרבינן שליח דהא נבי הפרה נמי ממעטין שליחות, והא דתקשה דל"ל קרא דלא מהני שליחות תיפוק לי' דאין שלוח לדבר עברה, נראה לומר דע"כ לא אמרינן דאין שליח לדבר עבירה, אלא דוקא היכא דבעינן דעת המשלח ע"כ אמרינן דגבי של"ח לדבר עבירה לא גמר בדעתו לעשות אותו לשלוח דילמא יחזיר בו אבל היכא דלא בעינן דעת בזה שפיר י"ל דאפי' לד"ע הוי שליח וא"כ גבי חמורה דלא מהני שאלה דדרשינן מיהו לרבות את השוגג כמזיד א"כ שפיר י"ל דאפי' בד"ע מהני שליחות ע"כ איצטריך קרא דימירנו ולא השליח ולפי גירסא זו לא קשה מאי שהקשה הק"ע הא בש"ס דילן דרשינן מהאי קרא ריש ערכין ותמורה לרבות אח האשה, אבל לפי גירסת הפ"מ אתי שפיר דהתם דרשינן מכפל הלשון והכא דרשינן מדכתיב ואם המיר ימירנו דהו"ל למיכתב ואם המר ימיר כמו דכתיב בפרשה ראשונה המר ימיר ע"כ שפיר דרשינן למעט את השלוח, אמנם בלא"ה ל"ק כלל קושיית הקרבן עדה דמנ"ל לרבות את האשה הא איצטריך לשליחות דהא תרי זימני נזכר בפרשה המר ימיר והמר ימירנו דהתם דרשינן לרבות אשה מקרא דפרשה ראשונה ואם המר ימיר, ובירושלמי דרשינן מקרא דפרשה אחרונה ואם המר ימירנו ולק"מ, ולפ"ז יקשה טובא על הרמב"ם דאמאי לא העתיק הך דינא דתמורה לא מהניא ע"י שליח ואי לא הוי מפלגינן בין הקדש לתמורה י"ל דהאי ברייתא ס"ל מילי מימסרי לשליח וע"כ הרמב"ם לשיטתו דפסק דמילי לא מימסרי לשלוח ע"כ לא הוצרך להביא האי דינא אבל לפי מאי דהוכחנו דאפי' למהרי"ט אין זה אלא בהקדש אבל לא בתמורה א"כ יקשה אמאי הושמט דין זה מרמב"ם, והי' נראה לומר דהרמב"ם ס"ל דש"ס דילן ע"כ לא ס"ל כהאי דרשא דירושלמי ויגרום כגירסת הק"ע דהא בגמ' לא אשכחן חלתא כתיבי דיש שליח לד"ע אלא מעילה וטביחה ומכירה ושליחות יד, ואי הוי דרשינן גם לרבות שליחות בתמורה א"כ איכא תלתא קראי ע"כ השמיט זה מהלכותיו ודברי הק"ע תמוהים שלא הרגיש בזה והנה יש להתפלא על מה שפתח התנא בבכורות בענין פטורי בכור ולא פתח בעצם הדין דבכור בהמה טמאה יש עליו דין פדיון או דין עריפה ונהי די"ל דעצם דין זה כבר נחבאר בתורה אבל מכ"מ הי' לו לפתוח בדיני החיוב ולא בדיני הפטור, וכמו כן בדיני בכור בהמה טהורה ובכור אדם והנראה בזה עפ"י מאי דיש לחקור בהא דכתוב התורה קדש לי כל בכור האיך כונת התורה אם דמוטלת מצות קידוש בכור היינו כשנולד לו בכור אדם או בכור בהמה טהורה וטמאה מוטלת עליו המצוה לקיים בו דיני הבכור שהטילה עליו התורה בל לחייב עצמו אין עליו שום מצוה בזה לקנות בהמה כדי שיתחייב במצות קידוש בכור או דבאמת הטילה התורה על כל אחד מישראל לחייב עצמו במצוה זו של קידוש בכור ולא להפקיע עצמו ממנה, ונראה דתליא בפלוגתא דר"י ס"ל דקדשו בכורות במדבר ור"ל אמר קדשו ופסקו משום דכתיב והי' כי יביאך והדר והעברת כל פטר רחם, ולר' יוחנן אחא האי קרא לומר עשה מצוה זו כדי שתכנס בזכותה לא"י ונראה דלר"ל אין זו מצוה חיוביות וע"כ ל"ש לומר ע"ז עשה מצוה זו, כי אם נולד בכור הלא קדושתו מרחם ממילא ולקנות בהמה להתחייב עצמו אינו מוטל עלי' שום חיוב ע"כ ס"ל דקדשו ופסקו אבל ר' יוחנן ס"ל דהיא מצוה חיוביות ע"כ אמר עשה מצוה זו כדי שתכנס לארץ בשבילה, ויסוד פלוגתא נראה דפליגי אי שכר מצוה בהאי עלמא איכא די"ל ס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא א"כ א"א לומר דכונת והעברת כדי שיזכה ליכנס לא"י בשבילה דהא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ע"כ ס"ל דקדשו ופסקו, אבל ר' יוחנן ס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא איכא וממילא י"ל דעשה מצוה זו שתכנס לא"י בשבילה וקדשו ולא פסקו:

ועפי"ז אתי שפיר הא דאיתא בבכורות ג' ע"ב דפליגי תרי לישנא חד אמר דנענש רב מרי על שהפקיע הולד מקדושת בכורה ואידך לישנא ס"ל דנענש משום דאינש אחרינא לא ידע לאקנויי, ובמאי פליגי אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דלישנא קמא ס"ל דמצות קדושת בכור היא קדושה ומצוה חיוביית ע"כ נענש מה שהפקיע הולד מקדושת בכור אבל אידך לישנא ס"ל דליכא מצוה חיוביית א"כ ליכא ע"ז עונש ושפיר עבד שהפקיע הולד מקדושתה וע"כ דנענש משום דלא ליתי אינש אחרינא ועביד הכי ואתי בה לידי תקלה, ועפ"י דברינו אתי שפיר דברי רש"י בריש בכורות דאמרינן התם דמייתי לידי קדושה, או דמפקע לידי קדושה ופירש"י קדושת שבת, והקשו תוס' הא איכא לפרושי קדושת בכור אבל לפי הנ"ל אחי שפיר דדעת רש"י דכיון דפתח התנא בדיני פטור הבכור ע"כ דס"ל לתנא דלא הוה מצוה חיוביית ע"כ ל"ש בזה רבותא דמכניס או מפקיע מקדושת בכור וע"כ פירש"י מקדושת שבת:

והנה יש להוכיח דתנא דידן ס"ל דלא כתנא דבי ר' ישמעאל דאם הי' הדין של עשה מצוה זו בודאי הי' התנא פותח כדין החיוב של מצוה בכורות אבל אי נימא דליכא מצוה אלא היכא דנזדמן לו בכור עליו לנהוג בו קדושת בכור, ע"כ שפיר יש לפתוח בדיני הפטורים ולא בדין החיובים, והשתא אחי שפיר דכיון דמסיימינן יום שכולו טוב ויום שכולו ארוך א"כ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ממילא שפיר פתחינן בהלוקח עובר ולא בדיני חיוב בכורה ודו"ק:

איתמר

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה