אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן תנינא לב"ק

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן תנינא לב"ק

הדרן לב"ק

אמר רב יהודא כשות וחזיז אין בהם משום גזל ובאתרא דקפדי יש בהם משום גזר (סוף ב"ק קי"ט ע"ב). הנה יש לתמוה שהרי"ף והרמב"ם והטור והרא"ש השמיט דין זה מהלכותיהם, וראיתי בים של שלמה על אתר שעמד בזה על הטור ופליאה עצומה שלא התעורר עצמו בזה על הרי"ף והרמב"ם והטור ג"כ, ומש"כ לתרץ דכיון דאמרינן דבאתרי דקפדי אית בהו משום גזל, ע"כ י"ל דכל המקומות שלנו הם מאתרי דקפדי, וזהו תימא גדולה להשמיט הלכה מפורשת ולסמוך ע"ז דאתרי דידן מאתרי דקפדי הם, גם תמוהים מאד דברי היש"ש שם במה שהביא ראי' דסתם כל המקומות קפדי, מהא דאיתא בב"ק נ"ט ע"א אכלה חזיז, רואים אותה כמה היא יפה כעת וכמה היתה יפה מקודם אלמא דדין תשלומין על זה, וזהו תימא גדולה דהא רב יהודא אמר דחזיז סתם אין בו משום גזל ורק באתרי דקפדי יש בו משום גזל ואיך נוקי אנן ונימא דלא כרב יהודא, ובפשוטו ל"ק די"ל דהא לן והא להו בבבל באמת הכשות והחזיז לא היו חשובים כלל ע"כ הי' תלוי בקפידא אבל בארץ ישראל הי' גם החזיז חשיב, ועפ"ז הי' מיושב ג"כ דלא תקשה מהא דעירובין כ"ח דכשות וחזיז מערבין לו בהם די"ל דהתם בארץ ישראל קאי, אמנם בלא"ה אינה מובנת קושייתו של מהר"ם שי"ף מעירובין דמאי ענין זה לזה נהי דלא הוי מילתא דחשיבא והוי כהפקר האם נימא דבמאכל של הפקר אין מערבין וע"כ אין ענין כלל דין עירוב לדין גזל:

ע"כ הי' נראה לומר בשיטת הראשונים, דהא אמרינן הכא אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא, וכבר הקשה המהר"ם שי"ף דאיך אפשר דבני מתא מחסיא שהי' בעלי תרבות שעליהם נאמר אקולקלי דמתא מחסיא ולא אפדני דפומבדיתא, בכריתות ו' ע"א, יהיו קפדנים, ע"כ נראה לי לומר דרבינא לפליגי על רב יהודא אחא ואמר דמתא מחסיא אתרא דקפדי היא אף שהוא מלאה ת"ח וסופרים כש"כ וכש"כ עיירות אחרות דבודאי הן מקפידות וע"כ אין הדבר כמו שאמר רב יהודא דרוב מקומות הם משאינם מקפידים אלא אם בימי רב יהודא הי' כן אבל עכשיו ברוב המקומות מקפידים ע"ז ויש בזה משום גזל וע"כ לפי מאי דקיי"ל דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך שפיר השמיטו דברי רב יהודא מהלכה, ועפ"ז יתיישבו דברי השיטה מקובצת על אתר בשם המאירי שכתב דרוב מקומות מקפידים על השחת, ולכאורה תמוה דהא בגמ' מבואר להיפך אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דגם המאירי מפרש דהא דאמר רבינא ימתא מחסיא אתרא דקפדי הוא היינו דאתא לאשמעינן דאפי' במתא מחסיא מקפידים וכש"כ במקומות אחרים ע"כ כתב שפיר דברוב המקומות מקפידים, וניחא נמי לפ"ז דאמר ומתא מחסיא, בוי"ו העיטוף, ואמאי לא אמר מתא מחסיא סתם אלא הדבר ברור דאתא לאשמעינן דגם מתא מחסיא מאחרי דקפדי היא וכש"כ שאר עיירות:

אמנם ע"ז הפלפול הי' נראה ליישב השמטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור לדברי רב יהודא בהקדם מה דיש להקשות דאמאי אמר רב יהודא דאין בהם משום גזל כיון דאיכא אתרא דקפדי א"כ דילמא גם הם מן המקפידים הם ואיך אפשר להוציא מן המוחזק ואין לומר דכיון דרובא אין מקפידין אזלינן בתר רובא מכ"מ הכא הא הוי להוציא מן המוחזק איך אזלינן בתר רובא בממונא הא קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב יאפילו אי נימא דהא דאמר רב יהודא דאין בהם משום גזל הכונה לא דהוא יכול לכתחילה ליקח משום דהוי הפקר דא"כ הו"ל למימר כשית וחזיז הרי הן הפקר אלא ודאי הכא הכונה כלפי מאי דאמרינן בב"ק ס' ע"ב דחבול רשע ישלם דאף שהוא משלם מ"מ נקרא רשע, ע"כ אשמעינן דכשות וחזיז עומדין סתמא לדמים לכל אדם ואין בהם משום גזל ומי ומיישב עפ"ז כל מה שגמגמו האחרונים מהא דב"ב ל"ו ע"א ועירובין כ"ח וריש ב"ק ג' ע"א ומאכלה חזיז וא"כ י"ל דאין זה נקרא מוציא מחזקה כיון שהוא משלם הדמים, אבל באמת ז"א דכיון דאמרינן דנקרא רשע אף שמשלם א"כ שני קנינים ישנם לכל אדם בחפציו קנין דמים וקנין עצם החפץ והדבר, וע"כ הכא נמי כמו דהוי מוציא מחזקת בעלים היכא שבא לזכות בשינוי חפץ והדמים ה"נ מיקרי מוציא מחזקתו אם הוא בא לזכות בגוף החפץ אף שמשלם הדמים וע"כ קשה שפיר איך אפשר לזכות בהכשות והחזיז דילמא היא מהמקפידים ובממון בודאי ל"ש בטלה דעתו אצל כל אדם או דעל תנאי כן הנחיל יהושע, את הארץ דהא בכל דוכתי המנהג כן אף בחו"ל גם הא באתרא דקפדי איכא משום גזל וא"כ ל"ש בזה תקנת יהושע ולא תקנת חז"ל:

ע"כ נלע"ד לתרץ בהקדם הא דאיתא בכתובות י"ב ע"ב גבי הא דאמר רב יהודא דברי ושמא ברי עדיף אף להוציא ממוחזק, דהא דרב יהודא דשמואל והקשו תוס' ביבמות י"ח ע"ב אמאי לא פרכינן הכא כה"ג דפרכינן התם ואי דרב מסי, ונ"ל דהתם ידע הכונה, ע"כ לא פריך דהנה אמרינן בכתובות ט"ז ע"א, דרובא משוי לי' לטענתא כי ברי ושמא וא"כ כיון דס"ל לרב יהודא דברי ושמא ברי עדיף ע"כ דס"ל נמי הולכין בממון אחר הרוב, וע"כ פריך שפיר דאי דרב יהודא דשמואל הוא א"כ קשיא דשמואל אדשמואל דהכא ס"ל לשמואל דברי ושמא ברי עדיף להוציא מהמוחזק ובב"ק מ"ו ס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וכיון דברי עדיף א"כ מאן דמסייע ליה רובא הוי כברי ומאן דטעין נגד הרוב הוי כשמא להו"ל למימר דאזלינן בתר רובא גם בממונא, ועפ"ז אפשר ליישב גם קושיית תוס' בב"מ כ' ע"א דאמרינן התם היכי פשיט מר איסורא ממונא, והקשו הא טפי אין מחמירין בממונא מבאיסורא דהא באיסורא הולכין אתר הרוב ובממונא לא אזלינן בתר רובא אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהא התם לרב הונא קיימינן לאורתא בעי לה רב הונא ממך, ורב הונא הא ס"ל התם בכתובות ברי ושמא ברי עדיף ע"כ שפיר אמרינן, דאזלינן נמי בתר רובא בממונא ע"כ פריך שפיר היכי פשיט מר די"ל דגם רבה ס"ל כרב הונא עיין תוס' כתובות י"ב ע"ב איסורא מממונא, ובלא"ה אינו מובן מה קשה להם לתוס' הא בכמה דוכתי אמרינן דרב הונא תלמידיה דרב וס"ל כרב כדאי' בשבת קכ"ת ע"א ובביצה מ' ע"א וא"כ בודאי ס"ל כרב דהולכין בממון אחר הרוב וכן יש להביא ראי' מהא דביצה ו' ע"ב גבי ביצה עם יציאתה נגמרה, שהשמיט זה הרמב"ם ואין כאן מקומו:

ואחרי ואחרי התבאר דרב יהודא דס"ל ברי ושמא ברי עדיף ס"ל נמי הולכין בממון אחר הרוב א"כ לפ"ז ל"ק כלל מה שהקשיתי דאיך אפשר להוציא מחזקת הבעל הבית הכשות והחזיז ע"י רוב אינם מקפידים, דהא הכא לרב יהודא קיימינן ואיהו לשיטתו שפיר אזיל דהולכין בממון אחר הרוב ע"כ אין בהם משום גזל, אבל לפי מאי דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב הוי בעל הכשות והחזיז מוחזק בהם ואין מוציאין ע"י רוב. ואין לומר דזה הוי כבר כאלו הוי ביד המחזיק וא"כ הכא רובא מסייע לו למוחזק דבאמת הכא אנו באין להוציא מחזקת בעל הכשות והחזיז ע"י רוב שאינם מקפידים ע"כ שפיר י"ל דתליא בהאי פלוגתא אי אזלינן בממונא בתר רובא אי לא אזלינן:

ועפ"ז יש לבאר בהא דפליגי רב ושמואל בריש ב"ק בפירושא דמבעה דרב מפרש דמבעה זה אדם, ושמואל מפרש דתנא שור לרגלו ומבעה לשנו, דיש להבין במאי פליגי, ונראה לומר דהנה יש להבין לשמואל למה זכר התנא לשון מבעה ולא נקט לשון שן, כמבואר בדף ט"ו ע"ב, וצ"ל דיש שני מיני שן שן דמכליא קרנא וזהו שן סתם ושן דלא מכלי קרנא היינו אכלה חזיז ושחת וכדפירש"י בב"ק נ' ע"א, ולשון מבעה היינו שע"י האכילה היא מגלה מה שיהא גדל אח"ז, ונראה דלרב יהודא דס"ל דחזיז אין בו משום גזל א"כ אין עלי' אלא חוב דמים בעלמא ואין דינו לשלם אלא בבינונית כשאר בע"ח עיין תוס' גיטין נ' ע"א, אבל לשמואל דס"ל דיש עליו דין מזיק א"כ חייב לשלם מעדיות כשאר מזיק דעלמא והשתא אתי שפיר דהכא במתניתין אשמעינן רבותא אליבא דשמואל שן דלא מכליא קרנא ובמשנה דסו"פ אשמעינן שן דמכליא קרנא, ולפ"ז י"ל דרב לשיטתו אזיל דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ע"כ לדידי' א"א לפרש דמבעה היינו שן דלא מכליא קרנא דא"כ אין בזה משום גזל ואין כאן אלא חוב בעלמא וא"ש ע"ז לאמר דהוי במיטב הארץ, דהא בע"ת אין דינו אלא בבינונית, אבל שמואל לטעמי' דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ אסור לו להזיק החזיז של חבירו דהא הוא מוחזק וע"כ שפיר י"ל דמשלם במיטב הארץ, ואין לאמר דכיון דכבר הזיק א"כ אדרבה מסייע ליה רובא דרוב אין מקפידים דהא הכא אנו דנין אם יכול להפקיע קנינו של חבירו וכיון דא"א להפקיע קנינו של חבירו ממילא הדר דינא דהוי כמזיק בעלמא דדינו לשלם מן העלייה, והשתא אתי שפיר דלרב ורב יהודא דהוי תלמידו דס"ל מבעה זה אדם ע"כ דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ע"כ מבעה זה אדם ע"כ מסיימינן דכשות וחזיז אין בהם משום גזל, ולפיכך א"א לומר דמבעה זה שן, דבזה ל"ש דין מיטב דאין דינו אלא כבע"ח דעלמא:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה