אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן תליתאי לכתובות

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן תליתאי לכתובות

הדרן תנינא לכתובות

(סוף כתובות) ארהב"א אמר רב עתידין כר אילני סרק שבא"י שיטענו פירות שנא' כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נהנו חילם לכאורה קשה הא בתורת כהנים פ' בחקתי ילפינן לה מדכתיב ועץ השדה יתן פריו, דאף אילני סרק עתידין לעשות פירות, ונראה דהתורה הבטיחה את ישראל כי אם ילכו בחקותיה שיהי' עמלים בחורה אזי עץ השדה יתן פריו אבל רחב"א אמר דאפילו אם גאולת ישראל לא תהי' ע"י עמל תורה בכל זאת עתידין אילני סרק לטעון פירות, אי נמי י"ל באמת פליגי תנא דתו"כ עם רב דתנא דתו"כ לא אמר אלא עץ השדה יתן פריו דהיינו האילנות שאינן נושאים פירות הרבה עשו פירות אבל האילנות שמטבען לא הוציאו פירות מעולם בימות המשיח לא יטענו פירות אבל רב ס"ל דאפילו העצים שאין עליהם שם עץ השדה גם כן יעשו פירות ע"כ מר עתידין כל אילני סרק שבא"י לטעון פירות האי ''כל'' תהא לאיתוי אפי' עצים שלא עשו פירות כלל ומדויק מהא דגבי ברכת הקב"ה זכר עץ השדה יתן פרי' אבל הכא נקט עץ נשא פריו סתם, אבל יש להבין דכיון דאפילו אילן סרק גמור יטעון פירות א"כ ל"ל קרא דעץ השדה יתן פריו, ונראה לומר דבזה"ז אם ישראל יעשו רצונו של מקום לא תהא הברכה חלה על אילני הסרק הגמורים אך על עצי השדה בלבד אבל לעתיד גם עצים שאינם עצי השדה יהיו בכלל הברכה, וכמו שאמר המשורר יעלוז שדי וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי יער, כלומר גם העצים שאינם בכלל פירות ג"כ הם יטעון פירות לעתיד:

אמנם זהו דוחק לאמר דלעתיד ישתנה כל כך יותר מאלו שמרו ישראל את התורה והלא מבואר שם בתו"כ דהקב"ה מבטיח להחזיר ע"י עמל התורה את הבריאה כפי מה שהיתה בימי אה"ר, ע"כ נלע"ד דפליגי דתנא דתו"כ סובר דהבריאה לא תשתנה לגמרי עד שגם עצי הסרק הגמורים יטענו פירות אלא דעצי השדה יעשו פירות בלבד, אבל רחב"א ס"ל דע"י מעשים הטובים תשתנה הטבע לגמרי וגם עצי היער יתחילו לטעון פירות, ונראה דגם להתו"כ כל ההבטחות הן לעתיד דהא בימי דוד ושלמה לא נתקיימו כל הברכות האלו וע"כ צ"ל דאף דגשמיכם בעתם נתקיים אבל כל השינויים האלו שנמנו בפרשת הברכות הם רק הבטחה לעתיד אלא דס"ל דגם לעתיד לא תשתנה הטבע לגמרי אבל רב ס"ל דהטבע תשתנה לגמרי, ונראה דפליגי בפלוגתא דשמואל ור' יוחנן בברכות ל"ד ע"ב דתנא דתו"כ ס"ל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ע"כ ל"ש שינוי הטבע גם לימות המשיח אבל רב ס"ל כר' יוחנן דיש הפרש גדול בין זמן הזה לימות המשיח ע"כ שפיר ס"ל דעתידין אילני סרק כולם לישא ולטעון פירות:

ונראה בזה דרב ושמואל אזלי לטעמייהו דהנה בסנהדרין פליגי רב ושמואל דרב ס"ל כלו כל הקצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל ס"ל דר' לאבל שיעמוד באבלו ויעמיד להם מלך קשה כהמן ויחזירם למוטב היינו דרב ס"ל דגאולת ישראל העתידה מוכרחה להיות אך ורק ע"י תשובה מאהבה אבל לשמואל הגאולה העתידה תהא אפי' ע"י תשובה מיראה וע"כ לרב דגאולה העתידה תהא ע"י תשובה מתהבה ע"כ תהי' גם שינוי הטבע בזה ועתידין כל אילני סרק שיטענו פירות אבל שמואל לשיטתו דס"ל דאפי' ע"י תשובה מיראה תהא גאולתן של ישראל ע"כ אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכוית בלבד ולא ההא שינוי הטבע ואף דלשמואל יכולה להיות ג"כ ע"י תשובה מאהבה אבל כיון דדוקדוקי הגלות מעבירין את האדם ע"ד ודעת ודעת קונו כך הוקבעו ימות המשיח שלא תהי' בם שום השתנות רק חרות משעבוד מלכיות:

ונראה דבזה י"ל דפליגי ר' אליעזר ורבנן בשבת ס"ג ע"א דס"ל לר' אליעזר דלימות המשיח לא יהיו צריכין לכלי זיין משום דימות המשיח ישתנו לגמרי ורבנן ס"ל דלא ישתנו לגמרי משום דר' אליעזר לשיטתו אזיל דס"ל בסנהדרין שם דבעינן תשובה מאהבה ע"כ בימות המשיח ישתנו לגמרי אבל רבנן דהם ר' יהושע לטעמייהו אזלי דאפי' ע"י תשובה מיראה נמי תהי' הגאולה ע"כ שם ס"ל דאין נ"מ בין ימות המשיח לשעבוד מלכיות ורק משום דהם גנאי לא ישתמשו בכלי הנשק, וללישנא בתרא דס"ל לר' אליעזר כשמואל היינו לפי מאי דאיתא בירושלמי תענית פ"א ה"א דמחלפא לשיטתא דר' אליעזר ע"כ ללשון זה שפיר י"ל דס"ל לר"א דאף לימות המשיח לא יבטלו ורבנן לדברי ר"א שאלו לו:

אמנם ביסוד המחלוקת נראה לי לומר דהנה יש להבין דמאי נ"מ אם אילני סרק יטענו פירות אי לו יטענו פירות יש לומר דתליא בפלוגתא אי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח דאי נימא דמזכירין יציאת מצרים לימות המשיח ח"כ גאולת ישראל העתידה תהא כגאולת מצרים אשר לא ננחלו ע"י תשובה ומע"ט אדרבא עוזא אמר עליהם הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז אך קושי השעבוד השלים את הקץ ע"כ גם לימות המשיח מזכירין יציאת מצרים אבל אי נימא דגאולה העתידה תהא ע"י תשובה מאהבה א"כ אין מקום להזכרת מצרים לעתיד והשתא י"ל דרב דס"ל דגאולה העתידה תהי' בהשתנות הטבע ס"ל כמאן דאמר דאין מזכירין יציאת מצרים לעתיד ע"כ עתידין כל אילני סרק לטעון פירות אבל תנא דספרא וכן שמואל יסבורו דמזכירין יציאת מצרים גם לימות המשיח א"כ כמו דבזמן הגאולה לא היתה אלא חרות משעבוד מלכיות ע"כ גם בגאולה העתידה לא תהי' אלא חרות משעבוד מלכיות וא"כ יצא לנו נ"מ לדינא לענין אי מזכירין יציאת מצרים בלילות דמאן דס"ל אין בין ימות המשיח לזה"ז אלא שעבוד מלכיות אין מזכירין יציאת מצרים בלילות דכל ימי חייך אתא להזכרה דימות המשיח אבל לרב ולר"י ס"ל דמזכירין יציאת מצרים בלילת א"כ האי כל ימי חייך אתא לרבות הלילות:

ועפ"ז אתי שפיר הא דפרכינן בברכות י"ד ע"ב על חייא בר רב דס"ל אמר אני ד' אלקיכם צ"ל אמת ואמונה לא אמר אינו צריך לומר אמת דהא בעי אזכורי יציאת מצרים בלילה, דקשה דילמא ס"ל כמאן דאמר דאין מזכירין יציאת מצרים בלילה אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דכיון דרב ס"ל דאיכא נ"מ בין עוה"ז לימות המשיח א"כ ע"כ דס"ל דאין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והאי כל ימי חייך אתא להזכרת יציאת מצרים בלילות ע"כ שפיר פריך מהכא על חייא בר רב דדוחק לומר דפליגי על רב אביו וכתוס' ב"ק ה' ע"א:

ועפ"י דברינו אלה נתיישבה קושיית האחרונים דאמאי פסק הרמב"ם דמזכירין יציאת מצרים בלילות הא רבנן פליגי על בן זומא ויחיד ורבים קיי"ל בכל דוכתי הלכה כרבים אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דכיון דתליא בפלוגתא אם ימות המשיח הם משתנים מעוה"ז וכיון דרב ור' יוחנן ס"ל דימות המשיח משתנים מעוה"ז ע"כ דס"ל דהאי כל ימי חייך אתא לרבות הלילות ע"כ פסק כרב וכר' יוחנן וכמו שפסק נמי בהלכות תשובה פ"ת ה"ז דכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, וכמו שכתב הלחם משנה שם להוכיח דדעת הרמב"ם לפסק הלכה כן, הן אמת דמה שהכריח דדעת הרמב"ם לפסוק דלא כשמואל מהא דפסק בהלכות שבת כחכמים דהיוצא בכלי זיין בשבת חייב חטאת וטעמם משום דבטלין לעתיד לבא ע"כ דס"ל דלא כשמואל, לענ"ד תמוהים דבריו דודאי גם חכמים ס"ל דאין נ"מ בין ימות המשיח לעוה"ז ע"כ שפיר הקשו לו למה הם בטלים אלא דהוא ס"ל (ר"א) ללישנא קמא דתשתנה טבע העולם ע"כ אמר לפי שאינן צריכין וע"ז אמרי' דפליגא אדשמואל וללישנא בתרא תרווייהו ס"ל כשמואל וכפי שידוע דרך הרמב"ם לפסוק כלישנא בתרא נתבררה שיטתו דפסק כשמואל נגד רב ור' יוחנן משום דללישנא בתרא דהיא עיקר תרווייהו ס"ל דהלכה כשמואל דליכא השתנות ואחרי אשר בררתי שיטת הרמב"ם דס"ל להלכה כשמואל לכאורה תסתער הסתירה דכיון דפסק כשמואל א"כ איך פסק דמזכירין יציאת מצרים בלילות הא בעינן קרא דמזכירין יציאת מצרים גם לימות המשיח, ונראה לומר דהרמב"ם שיטה אחרת יש לו בזה דדעתו דגם חכמים דבן זומא ס"ל דלא כשמואל וע"כ ס"ל דהאי כל ימי חייך אתא לומר דמזכירין יציאת מצרים לימות המשיח אבל חכמים דבן זומא ס"ל דכיון דאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות לא בעינן קרא על ימות המשיח דודאי יזכירו לכל הפחות כטפל, ומה שהקשה בן זומא וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח היינו לפי הבנתם הראשונה דיזכירו אותה כמו שמזכירים בזה"ז אבל לפי מאי שהשיבו דעושין אותה לטפל י"ל דבזה תליא אי נימא דאין בין עוה"ז לימות המשיח לא בעינן ע"ז קרא אבל למ"ד דאיכא שפיר בעינן ע"ז קראי להזכיר לטפל וא"כ הרמב"ם לשיטתו דס"ל כשמואל לא בעינן קרא על ימות המשיח דממילא ידעינן לטפל, וע"כ דקרא אתא לרבות הלילות ונתברר פסק הרמב"ם גם לשיטתו:

והנה שרמב"ם בפי"א מהל' מלכים ה"א כתב דאל יעלה על הלב כי לימות המשיח ישתנה מנהג העולם, כי באמת לא ישתנה כלל ומה שכתוב וגר זאב עם כבש אינו אלא למשל בעלמא, והשיג עליו שם הראב"ד הרי מקרא כתוב והשבתי חי' רעה מן הארץ, ולענ"ד נראה דפליגי בזה תנאי דהנה ר' יודא אמר שם בתו"כ שלא יהי' כלל ור"ש אומר שיהי' ולא יזיקו וכה"א וגר זאב עם כבש, וקשה על ר' יודא מהאי קרא וצ"ל דלר' יודא הוי משל בעלמא ואנן קיי"ל ר' יודא ור"ש הלכה כר' יודא ע"כ פסק דלא ישתנה כלום ממנהג העולם ומכל מקום הא דישבות החיות רעות אין כאן השתנות ממנהג העולם דגם עכשיו אם אפשר להם לבריות הם משביתים החיות רעות מן הארץ ומן הישוב והולכים להם למקום שאינו מיושב והקב"ה מבטיח שבכל חלק הישוב לא יהי' שם חיות רעות אפי' בחלק שאינו מיושב בבני אדם כמו שדות ויערים וכמבואר ביחזקאל ל"ד כ"ה, והשתא אתי שפיר דרב לשיטתו שפיר ס"ל דכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח ע"כ אמר דעתידין כל אילני סרק שיטענו פירות אבל סתם ספרא דהוא ר' יהודא לשיטתו אזיל דמפרש שלא יהי' כלל א"כ ס"ל דאין נ"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד ע"כ שפיר אמר דרק עץ השדה יתן פריו שהברכה תתרבה ולא שהטבע תשתנה:

ובעיקר קושיית הלח"מ על הרמב"ם נראה לומר דהא כתב הרמב"ם באותו הפרק דבאלו הדברים אין כאן הכרעה וע"כ בהלכות תשובה דאינו מדבר אלא להראות גודל מעלת והפלגת עולם הבא שפיר המך עצמו על דעת אלה הסוברים דהפלגתה עצומה מאד אבל בהלכות מלכים דשם עוסק בהלכה קבועה ע"כ החליט דלא ישתנה הדבר לימות המשיח ממנהג העולם, וסמך עצמו על ריב"ל דמשמע שם בברכות ל"ד ע"ב דפליג על ר' יוחנן והלכה כריב"ל נגד ר' יוחנן:

ובעיקר פלוגתא דתו"כ ורב דבתו"כ נקט שישאו פירות ורב נקט שיטענו פירות כבר אמרתי דפליגי אי קדושה ראשונה קידשה לע"ל דלרב לשיטתו דמשמע בברכות ל"ו ע"א דס"ל קידשה לע"ל א"כ לע"ל יהא תוספות קדושה ע"כ תהא גם תוספות ברכה ויטענו פירות אבל התו"כ יסבור דלא קידשה לעתיד לבא ע"כ אין בכח חזרת הקדושה אלא לפעול, שישאו פירות אבל לא במדה זו שיטענו פירות, אמנם כבר הקשיתי הקשיתי למ"ד קידשה לע"ל אמאי קדשה גם לע"ל הא כתיב ובאו בה פריצים וחללוה ונראה לומר מאן דס"ל קידשה לע"ל סובר כשיטת בה"מ דל"ש דבר זה דבאו בה פריצים וחללוה אלא בקדושת דמים אבל קדושת הגוף אינו מתחלל ע"י הפרוצים וע"כ קדושת א"י הוי קדושת הגוף ואינה מתחללת, אלא דראיתי להגאון אבי הנחל שהקשה על הרז"ה מהא דאיתא בנדרים ס"ב דכלי שרת ששתה בהם בלשצר נתחללו אף דהויין קדושת הגוף, ולדעתי ל"ק דבאמת הני כלי שרת ששתו בהם יין לא נתקדשו קדושת הגוף דהא הכלים של המזרקות אינם ראוים לשתיית יין אלא דבודאי הני כלים היו אשר התנדבו להיכל ד' והכלים האלו הא לא היתה עליהן קדושת הגוף ואפי' כוס של זהב (שהקשו) שהשקו בו את התמיד לא נתקדש קדושת הגוף, וכ"ז שלא נתחנכו בעבודה לא חל עליהם קדושת הגוף וע"כ ל"ק כלל קושיית הגאון אבי הנחל ואף דאיכא כוס בקה"ג אבל רובן הוי ק"ד, אמנם באמת הי' נראה לומר דדבר זה אי קדושת הגוף נפקעת אי לא במחלוקת שנוי' וי"ל דרב ס"ל דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ע"כ לא אמרינן בקדושת הגוף ובאו בה פריצים וחללוה אבל ר' יוחנן ס"ל דגם קדושת הגוף פקעה בכדי ע"כ גם כלי שרת נמי יצאו לחולין ע"י ביאת הפריצים.

אמנם באמת כמו שקשה לרב דס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל כמו כן יקשה לר' יוחנן דס"ל בזבחים ק"י דקידשה לע"ל דאיך אפשר שתתקדש גם לע"ל הא כתיב ובאו בה פריצים וחללוה, ולדידי' הא גם בקדושת הגוף נמי מהני חילול הפריצים, ונראה לומר דר' יוחנן יסבור כמו שכתב תוס' יבמות פ"ב ע"ב דדוקא קדושת המחיצות לא נתבטלו אבל קדושת הארץ נתבטלה אף דהי' נמי קדושת הגוף וע"כ דקדושת הגוף למי נפקעת ע"י הפריצים ע"כ לדידי שייך באו פריצים בה וחללוה גם בכלי שרת אבל רב דס"ל דגם קדושת הארץ נתקדשה לע"ל שפיר י"ל דגבי קדושת הגוף ל"ש הפקעה וכשיטת בעל המאור ואין להקשות דלשיטת ר' יוחנן דגם קדושת הגוף נפקעת ע"י פריצים א"כ אמאי ס"ל בקדושת המקדש דקידשה לע"ל מ"ש מכלי שרת, לענ"ד לק"מ דשאני גבי מקדש דקדושתן מחמת השכינה ושכינה אינה בטלה עולמית אבל קדושת הארץ היא מחמת קדושת ישראל ע"כ שפיר י"ל דבאו בה פריצים וחללוה והפקיעו הקדושה והדברים האלו באמת נתבארו ברמב"ם פ"י מהל' בית הבחירה דקדושת המקדש הוא משום השכינה וקדושת א"י היא מפני ישראל ובטל הכבוש בטלה הקדושה, וכ"ז לר' יוחנן אבל לרב דס"ל דגם הכבוש לא נתבטל ע"כ דס"ל כשיטת הרז"ה דקדושת הגוף לא פקעה ע"י חילול הפריצים:

אמנם נראה דלהרמב"ם אין הסברא בזה משום דקדושת הגוף נפקעת ע"י בכדי דהא הרמב"ם פסק קדושת הגוף לא פקעה בכדי אלא דס"ל דע"י חילול הפרוצים לא הוי בכדי וא"כ ה"ה לענין זה לא הוי בכדי אבל מאן דס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל ס"ל דגם ע"י חילול הפרוצים לא נפקעת קדושתה, וע"כ הקדושה בארץ ישראל גם להבא אחר החורבן, וע"כ שפיר מתחילין המביא גט ממדינת הים דוקא צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ ולא מן הרקם וחגר:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה