הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן שני לש"ס
(סוף נדה) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנא' הליכות עורם רו, אל תקרי הליכות אלא הלכות ש להבין המשך סוף נדה להתחלת הש"ס דמאימתי קורין את שמע משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן:
והנה רש"י פירש, הלכות משנה וברייתא הלכה למשה מסיני ואינו מובן בזה כונת רש"י ועיין פרישה יו"ד סי' רפ"ו מש"כ בזה ואין דבריו מספיקים:
והנה לעיל אמרינן דפליגי תנאי בי"א יום שבין נדה לנדה דלר' עקיבא הוי מקראי ולר' אליעזר בן עזרי' הוי מהלכה ובכל דוכתי קיי"ל הלכה כרע"ק מחבירו והו"ל למיפסק, דהי"א יום הוויין מקראי אבל לא כן פסק הרמב"ם בהל' איסורי ביאה פ"ו ה"ג ויש להבין למה לא פסק גם הכא כרע"ק, ולכאורה י"ל דכיון דפליגי ר"י ור"ל אליבא דראב"ע ומפרשים כונתו בודאי הלכתא כותי' אבל באמת א"א לומר כן דהא אמרינן מקודם, איתמר עשירי ר' יוחנן אמר עשירי כתשיעי ר"ל אמר עשירי כאחד עשר, ואח"כ אמר איכא דמתני לה אברייתא, ויש להבין במאי פליגי הני לישנא ונראה ברור דללישנא קמא פליגי אי נימא דילפינן מקראי ואפ"ה ס"ל לר"ל מסברא דעשירי כאחד עשר אבל ללישנא אחרינא עיקר פלוגתתם אינה אלא אי נימא די"א יום הוי הלכה ע"כ י"ל דכך נאמרה הלכה אבל מסברא בודאי י"ל כיון דעכ"פ איכא צירופא לזבה קטנה ה"ה דעשירי נמי בעי שימור וא"כ ללישנא קמא תרווייהו ס"ל דילפינן מקראי וא"כ מנ"ל להכריע כלישנא בתרא דפליגי אליבא דראב"ע דוקא ור' יוחנן הכא ס"ל דלא ככללן דהלכה כרע"ק מחבירו בכל דוכתא:
והי' נראה לומר בהא דאמר לו ראב"ע לרע"ק דיליף מבשמן בשמן דחצי לוג הוי לתודה רביעית לכל מין דאפילו הוא מרבה בשמן בשמן כל היום אינו שומע לו, אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה כולו הלכה למשה מסיני ותמוה הרכבת דברים אלו ביחד וכבר עמדו ע"ז רבותינו בעלי התוס' וכתבו דכולהו תלתא כחדא שמעינהו אי נמי דבכולה יפליג על זה רע"ק ולא מצאו רבותינו המקום שבו יחלוק רע"ק על ראב"ע בדין רביעית שמן לנזיר אבל לי נראה דבאמת כולהו שייכי בהדי הדדי, דהנה במנחות ע"ת ע"א, איתא שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרת קבין ירושלמיות ולרביעית שמן והנה זה ברור דל"ש האי דרשא אלא אי נימא דדרשינן בשמן בשמן לתודה ע"כ י"ל דמקשינן נזיר לתודה אבל אי נימא דחצי לוג שבתודה הוי הלכה למשה איך שייך להקיש לזה נזירות, וא"כ ע"כ מוכרת מזה דהאי ברייתא ס"ל דרביעית שמן הוי דבר הכתוב בפירוש ודלא כראב"ע דהוי רק הלכה למשה וסתם ספרא הוא ר' יהודא ואליבא דרע"ק וכמו דאמרינן הכא דדרשא דספרא בהא דאחד עשר יום שבין נדה לנדה הוי מן התורה אליבא דרע"ק, ולפ"ז הני תלתא הלכה למשה מסיני שייכים חדא בהדדי, דכיון דס"ל דחצי לוג שבתודה הוי הלכה למשה מסיני א"כ ממילא מוכרח דגם רביעית שמן שבנזיר הוי הלכה למשה דאל"כ מנ"ל רביעית שמן לנזיר כיון דליכא מידי להוכיח מתודה, וכל עיקר סברת ראב"ע דלא ס"ל דרשא דבשמן בשמן נראה לי דתליא אי נימא דברה תורה כלשון בני אדם דאי נימא דל"א דברה תורה כלשון בני אדם שפיר מצינן למילף מכפל הלשון דין דחצי לוג אבל אי נימא דברה תורה כלשון בני אדם א"א ללמוד מכפל לשון כלום דכן לשון בני אדם שלא לסמוך על מה שיש להבין מכלל הדברים והשתא אתי שפיר דראב"ע ורע"ק אזלי לטעמייהו דראב"ע לטעמי' דס"ל בקדושין י"ח ע"ב דדברה תורה כלב"א ע"כ א"ל אם אתה דירש בשמן בשמן כל היום כולו אין אני שומע לך, אבל רע"ק לשיטתו דס"ו בסנהדרין ס"ד ע"ב דל"א דברה תורה כלב"א ע"כ הוא דורש בשמן בשמן, והנה הכא מייתי כל הסוגיא להוכיח די"א יום הוי מקראי וקשה דהא סגי ברישא דברייתא וצ"ל דאי לא הוי ידעינן כל פרטי הזיבה א"כ ממילא י"ל דבעינן הלכה על פרט זה וממילא הא ידעינן דאיכא י"א יום בין נדה לנדה אבל כיון דידעינן כל הפרטים מקראי ע"כ דליכא כלל הלכה והנה ילפינן דיו זה דסופרת אחד נמי טמאה זבה מקרא דימי כל ימי וזה הוא דוקא אי דרשינן כל אבל אי לא דרשינן כל ל"ש האי דרשא, ונראה דזה תליא ג"כ אי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם דאי נימא דברה תורה כלשון בני אדם אפשר דלא דרשינן כל אבל אי אמרינן דלא דברה תורה כלשון ב"א דרשינן כל, והשתא אתי שפיר, דראב"ע לשיטתו לא דריש כל וע"כ אנו מוכרחין להלכה אבל רע"ק דריש כל דס"ל דל"א דברה תורה כלשון ב"א ע"כ דריש י"א יום מקראי והשתא שפיר א"ל ראב"ע דחצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר וי"א יום שבין נדה לנדה כולה הלכה למשה מסיני ואזיל ראב"ע לשיטתו דס"ל דמזכירין יציאת מצרים בלילות ולא דריש כל ימי חייך כבן זומא משום דאיהו לא ס"ל דרשת כל, אמנם לפ"ז תחזק הקושיא יותר על הרמב"ם דכיון דפסק מזכירין יציאת מצרים בלילות ובידאי כפסק בן זומא א"כ איך פסק הכא כראב"ע ויש בשיטת הרמב"ם בדין דברה תורה כלב"א הרבה לפלפל, וא"כ יקשה מאוד שיטת הרמב"ם דפסק הכא כראב"ע:
והנ"ל להסביר מחלוקת בן זומא ורבנן בהא דמר ס"ל כל ימי חייך להביא לימות המשיח ומר ס"ל כל ימי חייך להביא הלילות דמר סבר דכל מרבה דומיא דימים ע"כ מרבה ימות המשיח, אבל מר ס"ל דכל מרבה אף שאינו דומה לימים ע"כ מרבה הלילות, והנה הכא מרבינן מכל ימי דאפי' רואה אחד נמי טמאה ולכאורה אמאי לא מרבינן רואה בלילה דהא נמי כתיב ונראה דס"ל דלילות א"א לרבות מימים ע"כ מרבה דק רואה יום אחד דומיא דימי דהוי ימים אבל מאן דס"ל דמכל מרבינן לילות י"ל דקרא אתי על לילות ואין לנו דין י"א ימים הכא כלל, והשתא אתי שפיר הדין היטב דהרמב"ם לשיטתו דפסק כבן זומא דמזכירין יציאת מצרים בלילות ע"כ מרבינן מהכא לילות וא"א כלל לידע דין הלכה ע"כ ס"ל דהוי הלכה למשה מסיני וראב"ע לשיטתו אזיל נמי מהכא אבל רע"ק יסבור דאין מזכירין יציאת מצרים בלילות דלילות א"א לרבות מכל ימי, ע"כ שפיר מצינן למילף מקראי כל ימי זיבה ע"כ ס"ל דאחד עשר יום הוי מקראי:
והנה רש"י פי' הלכות משנה וברייתא הלכה למשה מסיני, ונ"ל בכונתו דהנה במשנה דידן אמרינן דפליגי ב"ש וב"ה רק ברואה יום י"א משמע דרואה יום עשירי לכו"ע טמאה דמצטרף לי"א וכן בברייתא דשוין ברואה בתוך י"א משמע דאפי' בעשירי לב"ה טמאה וחייבת בקרבן מן התורה וע"כ דס"ל דליכא רק אלא הלכה אחת דאין י"א מצטרף לשנים עשר אבל לא שלא יצטרף לעשירי וע"כ אמר רש"י דשונה הלכות הייני משנה וברייתא דממילא מזה מוכח דליכא אלא חדא הלכה כר' יוחנן דהוי קשה לר' יוחנן דאיך פליגי עליו התנא דבי אלי' וגם יקשה לדידן דהוי דלא כתנא דבי אלי' אדרבה ע"י הלכה אחת אדרבה מחמירינן טפי ע"כ הוכרח רש"י לפרש משנה וברייתא דלשון שונה משמע משנת התנאים וע"כ יתבאר לנו דליכא אלא הלכה אחת וכשיטת ר' יוחנן לעיל [אמנם החובה עלינו ליישב למה פסק הרמב"ם דחצי לוג שמן לתודה הוי הלכה למשה מסיני דהא בזה ל"ש האי סברא דפלוגתא דבן זומא, עיין ברמב"ם פ"ט מהל' מעשה הקרבנות הלכה כ' ולא מצאתי למ"כ שהעירו בזה, ולענ"ד נראה דהנה כל עיקר טעמא דרע"ק דהוי רובא אחר רובא משום דלא איצטריך בשמן קמא דממילא ידעינן דלא גרע משאר מנחות דבעינן לוג, והנה זהו ניחא אי לחמי תודה איקרי מנחה ע"כ לא איצטריך קרא דבשמן אבל אי לא איקרי מנחה כ י"ל דכמו דכל שאר מנחות בעי לוג ה"נ לחמי תודה והנה במנחות ילפינן משתי הלחם שיעור מודה וי"ל דפליגי אי דון מינה ומינה דרע"ק ס"ל דון מינה ומינה דכמו דשתי הלחם איקרי מנחה ה"נ לחמי תודה וא"כ מקשינן מצינן למילף חצי לוג דהוי ריבוי אחר ריבוי ואינו אלא למעט לחצי לוג אבל ר' אלעזר בן עזריא ס"ל דדין מינה לענין שיעור העשיריות אבל לענין שם מנחה אוקי באתרא דלא מיתקריא מנחה, וא"כ ליכא ריבוי אחר ריבוי וע"כ דהוי הלכה למשה מסיני והנה במנחות מ"ו ע"ב אמר אביי בהדיא דלחמי תודה לא איקרי מנחה א"כ ליכא להוכיח כלל מבשמן וע"כ דחצי לוג שמן לתודה הוי הלכה למשה מסיני ע"כ פסק הרמב"ם כן:
ובהאי דפליגי הני חרי לישני דללישנא קמא פלוגתא דר"י ור"ל קיימא אמתניתין וללישנא בתרא לא קיימא אמתניתין נ"ל דללישנא קמא בודאי ליכא אלא הלכה למשה מסיני דכיון דאמר הלכה הוי חד הלכה, אבל ללישנא בתרא פליגי גם אי נימא הלכה דלמר הוי הלכה ולמר הלכות:
והנה בהא דילפינן מקרא דאו כי תזוב אפי' הפסיקה יום אחד דהיינו תשיעי עשירי וי"א לאתר נדות, לכאורה יש להבין מנ"ל למילף האי דינא, ונראה דהו"ל למיכתב אי על נדחה דהא קאי על הקודם ול"ל למיכתב שנית כי תזוב, ע"כ דעתא לזיבה חדשה, ולכאורה י"ל דתליא בפלוגתא אי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם דאי אמרינן דברה תורה כלב"א א"כ אין ראי' מכאן דיש הפסקה ליום אחד אבל אי נימא דל"א דברה תורה כלב"א שפיר מצינן למילף, ואזיל רע"ק לשיטתו וראב"ע לשיטתו, אבל כפי הנראה א"א, לומר כן דאל"כ איך הוי ס"ד להקשות דהוי מקראי אליבא דראב"ע הא ס"ל דאמרינן דברה תורה כלב"א, אמנם יעוין בכריתות י"א ע"א דאמרינן התס דאף אליבא דראב"ע היכא דשני קרא, ל"א דברה תורה כלב"א וא"כ י"ל דהכא נמי הוי שינוי בתורה לכתוב או כי תזוב, ע"כ גם לדידי' י"ל דל"א בזה דברה תורה כלשון בני אדם, אמנם למסקנא שפיר י"ל דיסוד פלוגתחם תליא בזה ולראב"ע לא הוי זה שינוי]:
וכיון דנתבאר דהלכה כראב"ע די"א ימים שבין נדה לנדה הוי הלכה למשה מסיני א"כ ממילא מוכח דמזכירין יציאת מצרים אפי' בלילות, ועפ"ז יש לומר דראב"ע לרע"ק אזלי לטעמייהו בהא דפליגי אי אכילת פסחים הוי עד חצות או כל הלילה דרע"ק ס"ל דזמנה כל הלילה וראב"ע ס"ל רק עד חצות, והיינו דרע"ק לשיטתו אזיל דס"ל דלא דרשינן כל ימיך אלילות, א"כ זמן אכילת פסחים הוא עד הבקר דאז היא הזמן להזכרה של היציאה אבל ראב"ע לשיטתו אזיל דס"ל דזמן הזכרת יציאת מצרים היא אפילו בלילות ע"כ מפסיק באכילתו להורות דזמן הזכרה היא ג"כ בלילה, אלא דלפ"ז תסתער עלינו קושיא תמורה דהא הרמב"ם פסק, דמזכירין יציאת מצרים בלילות וא"כ הו"ל למיפסק דזמן אכילת פסח הוא עד חצות ואפ"ה פסק בהלכות קרבן פסת דזמן אכילתו מן התורה הוי כל הלילה אלא שחכמים עשו חיזוק וסייג דבריהם כבכל הדברים הנאכלים כל הלילה דאין נאכלין אלא עד חצות ולפי מש"כ הוי הני תרי מילי תרתי דסתרי אהדדי
אמנם נראה לומר דע"כ אינו מוכרח לומר דאי מזכירין יציאת מצרים בלילות ע"כ דזמן אכילה הוא עד חצות אלא אי ילפינן זמן האכילה מקרא דועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ולקמן כתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה א"כ תליא אכילה בזמן יציאת מצרים דלהכי ניתנה גז"ש וכיון דכוינה תורה לזכור מה שעבר הקב"ה בארץ מצרים א"כ הוי חצות אבל, אי נימא דפליגי בקראי דשם תזבח את הפסח בערב מועד צאתך מארץ מצרים ויציאה מארץ מצרים לכו"ע היתה ביום א"כ אין הכרח כלל לזכור יציאת מצרים בלילה דהא האכילה היתה על זכירת היציאה, וע"כ י"ל דהרמב"ם לא פסק כרע"ק אלא כר' יהושע ע"כ אף דס"ל מזכירין יציאת מצרים בלילות מקרא דלמען תזכור יצאתך מארץ מצרים כל ימי חייך אבל אכילת פסח הוי עד היום, וביותר יש לומר דלרע"ק דיליף מקרא בואכלתם אותו בחפזון, עד שעת חיפזון ולא זכרה התורה אכילה עם יציאת מצרים ע"כ אין לרבות יציאת מצרים בלילות כי הוא דקדקה התירה רק זכרון החפזון אבל לר' יהושע דמפרש דהא דכתיב מועד צאתך ממצרים א"כ אכילה תליא בהתחלת היציאה והתחלת היציאה היתה גם בלילה ע"כ שפיר לדידי' מזכירין יציאת מצרים גם בלילות, והרמב"ם אפשר דפוסק כר' יהושע ע"כ פסק נמי דמזכירין יציאת מצרים בלילה:
והנה הצל"ח הקשה דלמה אוכלין הכהנים תרומה ותירץ דאתי מצות אכילת תרומה ודחי עשה דק"ש, עפ"ז ניחא הא דנקט הכהנים דאתא לאורויי דהכהנות שמוזהרות על הזכרת יציאת נוצרים בלילות א"כ א"א להם לאכול בתרומה משום דכבר הגיעה השעה של הזכרת יציאת מצרים, וא"כ לפ"ז אחי שפיר דכיון דתנא דבי אלי' דכל השונה הלכות היינו הלכה למשה מסיני ולא מקראי א"כ ממילא דרשינן כל ימי על לילות, ומזכירין יציאת מצרים בלילות ע"כ שפיר פתח מאימתי מאימתי קורין את שמע משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ולא הכהנות ודו"ק:
אמנם הא גופא קשיא מאי אילמא האי עשה מהאי עשה, ונראה לי על פי מאי דאיתא בסוף חולין דגדול השלו' ואכילת תרומה מביאה שלום בין מפלגת הכהנים וישראל ע"כ שפיר דחי לעשה דק"ש:
ועפ"ז ניחא הא דפתח ביציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ דאיצטריך קרא על הוצאה דעני דלא נימא דגדול השלו' לדחות מ"ע דצדקה לשבת אף דהוי ל"ת ועשה שיש בה כרת, אמנם י"ל דטעמא דבעינן קרא משום דהחי עשה ודחי ל"ת אבל ע"ז באת המשנה דריש יבמות ואמרה חמש עשרה נשים פוטרות ולא פטורות משום דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וע"כ משום דגדול השלו' אמנם יקשה מהא דאיצטריך קרא דלא תבערו, אבל מוכרת דל"א דיו היכי דמופרך ק"ו וע"כ תנא ארבעה אבות נזקין השור ולא הרגל:
בל יש להקשות דלמה נקט מבעה ולא שן, ונראה דאיצטריך לאשמעינן דאפילו לא מכליא קרנא רק גלתה את השן יש בזה כמה חיוב התורה, ועיקר חיובא הוא משום דמקשינן לרגל והקשו תוס' אדרבא נימא איפכא דהא מקשינן לחומרא ל"ש הכח, ותירץ ר"ת דמדה היא בתורה להקיש לחומרא לא מטעם ספק, ועפ"ז יש להסמיך ריש יבמות לב"ק והנה בריש זבחים אמרינן דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכל אתא לרבות אפי' אשם, ור' אליעזר ס"ל דאשם פסול דהוקש לחטאת וקשה הא איכא הקישא לשלמים, וצ"ל דקולא לחומרא לחומרא מקשינן והנה בודאי הא דס"ל לר' אליעזר דאשם פסול שלא לשמו אינו מטעם ספק דאל"כ ל"ש ע"ז לומר אף האשם ויקשה מנ"ל הא אבל לפי מאי דאמרינן דארבעה אבות נזיקין א"כ מדה היא בתורה ע"כ ס"ל לר' אליעזר דאף האשם:
וביותר נראה לומר ההמשך לכל הזבחים דהנה כבר הקשו תוס' דנימא דיו על חצי נזק וק"ו על עלי', ונראה לי דבזה תליא אי נימא דון מינה ומינה ודון מינה ואוקי באתרא דחי נימא דון מינה ומינה א"כ שפיר י"ל דדיו הוי על חצי נזק וק"ו על עלי' אבל אי נימא דון מינה ואוקי באתרא א"א לשנות את החצי נזק ממקומו אלא ע"י הוספה שפיר איכא למימר ולא לשנותו לעלי', וא"כ כיון דתנינן שור דע"כ דשור המזיק ברשות הניזק נזק שלם משלם ולא תני בהדיא משום דמגופו משלם א"כ ממילא מוכח דון מינה ואוקי באתרא:
ופלוגתא דר"א ורבנן בריש זבחים, אי אשם כחטאת נמי תליא בזה דר"א לטעמי' דאמרינן דון מינה ומינה הוי לכולא מילתא כחטאת אבל לרבנן דון מינה לענין סמיכה ואוקי באתרא לענין שלא לשמו בכל הקדשים, וא"כ כיון דתנינן ארבעה אבות נזיקין דמוכת דון מינה ואוקי באתרא ע"כ תנא כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אפי' אשם:
והנה בריש טהרות אמרינן אבות הטומאות השרץ והש"ז וטמא מת וקשה למה נקט תרווייהו בה' הידיעה, לפי גירסת הש"ס בריש ב"ק ולמה שינה הלשון של הכתיב, ונראה דאתא לאשמעינן דשיעור נוגע בש"ז היא במשהו אף דילפינן משרץ וא"כ מוכרת דדון מינה ואוקי באתרא דאף דילפינן לענין מגע משרץ אבל לענין שיעור באתרא קיימא דהוי במשהו וכדאיתא בנדה מ"ג ע"ב:
והנה בסוף נדה אמרינן, דכל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עוה"ב וקשה מאי כל ונראה דאתי' להיתוי אפי' מי שאינו לומד כל היום כולו אלא שונה הלכות בלבד ג"כ הוא בן עולם הבא, וס"ל כר"י במנחות דאפי' סלק הישנה שחרית וסדר החדשה ערבית ג"כ קיים תמיד וקשה הא כתיב תמיד וצ"ל דתמיד אתא על תמיד אפי' בשבת, וקשה ל"ל קרא להכי הא אין עשה דוחה ל"ת וע"כ דלא אתי עשה ודוחה ל"ת שיש בו כרת וע"כ דהיכי דמיפרך ק"ו ל"א דיו והנה מדנקט השרץ והש"ז דכתיב אצל שרץ אבל לא ש"ז דזב דזה מטמא גם במשא ולא במגע וקשה דמנ"ל וע"כ דיליף בק"ו וע"כ דס"ל דהיכי דהופרך ק"ו ל"א דיו ע"כ שפיר נקט הא דתנא דבי אלי' כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו עוה"ב, ועפ"ז ניחא הא דפתח בק"ש דלתנא דבי אלי' ע"כ מוכח דגם בק"ש יוציא דין תלמוד תורה ע"כ פחח בק"ש דאית בה תרתי ודו"ק: