הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן שני למס' שבת
(סוף שבת) אימר דאמרי רבנן מדידה מצוה דראו מצוה מי אמור, א"ל מתעסק בעלמא אנא יש להבין הא במשנה מבואר דמודדין את המטלית ואת המקוה, וא"כ בשלמא מדידת מקוה הויא מצוה כדי לטהר אשה לבעלה, אבל מדידת מטלית אם יש בה שיעור טומאה לכאורה, אין בזה שום מצוה וא"כ אמאי התירו מדידתה בשבת ור"ח פירש מדידה דמצוה, כגון מדידת מקוה שצריך לטבילת מקוה, וקשה טובא דהא תינח מקוה מטלית מאי איכא למימר ולרש"י שפי' דנגעה בטהרות ג"כ קשה:
והנראה לי בזה דהאי תנא ס"ל טבילה בזמנה מצוה וא"כ שפיר הוי המדידה מצוה דאי איכא שיעורא יטבילוה בזמנה כדי לקיים מצות טבילה, והביא ר"ח דין טבילת המקוה כדי לפרש עי"ז דין להיתר מדידת המטלית וכן כתב המהרש"א בשבת קי"א ע"א דכמו דאמרינן גבי אדם טבילה בזמנה מצוה ה"נ אמרינן לענין טבילת כלים, וע"כ שפיר הוי' מדידת מטלית מצוה:
וראיתי להפני יהושע בביצה י"ז ע"ב שהקשה על המהרש"א מהא דאיתא בספרא שמיני והובא ברש"י שם, תנור וכירים יותץ, טמאים הם וטמאים יהי' לכם מלמד שאם רצה להשהותם בטומאתם רשאי, וא"כ משמע דבכלים לא אמרי' טבילה בזמנה מצוה ורשאי להשהותן בטומאתן, ולפ"ז א"א עוד לפרש דמדידת מטלית היא משום חיוב מצות הטבילה:
אבל לענ"ד דבריו חמוהים דודאי כלי חרס דאינם בני טבילה ומצותם בנתיצה בזה הרשות בידו להשהותם אם ירצה בטומאתם משום הפסד ממון, אבל כלים דבני טבילה שפיר י"ל דכמו דאמרינן גבי אדם טבילה בזמנה מצוה ה"נ אמרינן גבי כלים:
ואדרבא משם ראי' לדברי המהרש"א. דהא כל עיקר הדין דמותר להשהותם בטומאתם ילפינן מהא דכתיב טמאים הם וטמאים יהי' לכם וא"כ אין זה אלא גבי כלי חרס לתנור דכתיב בהו טמאים יהי' לכם אבל גבי כלי עץ וכלי עור ושארי כלים דלא כתיב אלא במים יובא וטמא עד הערב יטהר, שפיר י"ל דבעינן דוקא במים יובא בזמנו ולא להשהותם בטומאה דעבר על מצות התורה של במים יובא וטהר:
וכן נראה מדברי הרמב"ם הלכות יום טוב פ"ד הי"ז דכתב לפרש הטעם דאין מטבילין כלים ביו"ט, דחיישינן שמא ישהה אותם בטומאתם, ולא הזכיר דין וטעם התקלה כמו שפירש"י בביצה על דברי רב ביבי גזרה שמא ישהה, וע"כ דסובר דא"א לפרש מטעם תקלה, דהא פליגי בזה ב"ש וב"ה בסופ"ק דפסחים ואמאי ס"ל לב"ש וב"ה דאין מטבילים כלים בשבת ויו"ט אלא הטעם הוא משום שמא ישהה אותם בטומאתן וקא עבר על מצות טבילה בזמנה וב"ה וב"ש לטעמייהן אזלי דס"ל בנדה כ"ח ע"ב דטבילה בזמנה מצוה, ע"כ שפיר גזרינן שמא ישהה:
והנה י"ל דדין זה תליא מהיכן ילפינן דין דטבילה בזמנה מצוה, דרש"י בשבת קכ"א כתב דילפינן לה מהא דכתיב גבי ב"ק לפנות ערב ירחץ במים, וביומא ח' ע"א כתב דילפינן לה מהא דכתיב וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים דאי ילפינן מקרא דלפנות ערב ירחץ במים, א"כ התם הא לא כתיב אלא טבילה דאדם וי"ל דדוקא באדם אמרינן טבילה בזמנה מצוה אבל אי ילפינן מקרא דוחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים ע"כ דכמו דיום השביעי קאי על רחיצה דבתרי' דוכבס בגדיו כש"כ דקאי על כיבוס בגדים דסמוך לי' ובודאי דכמו דאמרינן טבילה בזמנה מצוה גבי אדם כש"כ דאמרינן טבילה בזמנה מצוה לגבי כלים:
וליישב דברי רש"י נ"ל לומר דהנה בנזיר ס"ו ע"א אמרינן דס"ל לת"ק דר' יוסי דש"ז של זב מטמא במשא כל מעת לעת ור' יוסי ס"ל דאינו מטמא במשא אלא יומא, וקא מפרש התם דת"ק יליף לה מדכתיב גבי ב"ק לפנות ערב דהיינו מעל"ע וכבר הקשו שם בתוס' דמאי עביד ר' יוסי בלפנות ערב, ותי' תוס' כבר תמה עליו התוי"ט בפ"ט דזבים, אבל לפי הנ"ל י"ל דלר' יוסי אתא לאורי' דטבילה בזמנה מצוה וע"כ התם בשבת דלר' יוסי קיימינן שפיר י"ל לדידי' דילפינן מהאי קרא טבילה בזמנה מצוה, אבל החם ביומא ח' ע"א הא לר' מאיר קיימינן דס"ל בסתם משנה דזבים פ"ב דילפי' מקרא דלפנות ערב דקרי פיטר בזיבה כל מעל"ע א"כ ליכא קרא דלפנות ערב לטבילה בזמנה מצוה ע"כ פירש"י שם אליבא דר"מ, דילפינן מקרא דוחטאו ביום השביעי דטבילה בזמנה מצוה ולמסקנא דילפינן התם דר' יוסי ס"ל טבילה בזמנה מצוה, י"ל דבאמת ר' יוסי לשיטתו מצי למילף דטבילה בזמנה מצוה מקרא דלפנות ערב דמיותר לדידי':
והשתא אחי שפיר דהא סתם משנה הוי ר' מאיר ור"מ ס"ל דקרא דלפנות ערב אתא לידרשא דקרי פוטר בזיבה כל מעת לעת וא"כ יליף דטבילה בזמנה מצוה מקרא דוחטאו ביום השביעי, וממילא דגם כלים אמרינן גבייהן טבילה בזמנה מצוה וע"כ שפיר אמר עולא אימר דאמרינן מדידה דמצוה מדידה דלאו מצוה מי אמור:
אלא דלכאורה יהא מוכרת לפ"ז מדברי הרמב"ם בהלכות יו"ט ובהל' שבת דטבילה בזמנה מצוה ובאמת הוכיח הרל"מ בפ"י מהל' יסודי התורה, מדברי הרמב"ם שכתב דאם הי' שם כתיב על בשרו כורך עלי' גמי ולא חיישינן לביטול טבילה מצוה דע"כ ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה וכמבואר בש"ס דשבת ק"כ ע"ב וקכ"א ע"א:
אבל לענ"ד אין דברי הל"מ מוכרחים דהנה יש להקשות למאן דס"ל יורד וטובל בלא גמי הא עבר על לא יראה בך ערות דבר וצ"ל דס"ל להגמ' דאתי עשה דטבילה ודחי ל"ת דלא יראה בך ערות דבר וכמבואר בר"ח, אלא דקשה דאיך אמרינן דאתי עשה דטבילה ודחי ל"ת דלא יראה בך ערות דבר הא בעינן, בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה והכא הא לא הוי בעידנא, ונ"ל דסוגיא דהתם אזלא אליבא דר' יוסי דס"ל דהתחלת המצוה גורמת לסוף המצוה, והוי חדא מילתא דאפי' סילק הישנה שחרית וערבית סידר את החדשה הרי זה תמיד וא"כ הכא נמי כיון דא"א בענין אחר הוי חדא מילתא ע"כ ס"ל שפיר דאתי עשה ודחי ל"ת אבל הרמב"ם לשיטתו דפוסק כרב אשי בשבת דל"א עשה דוחה ל"ת אלא דוקא היכי דבעינן בעידנא ע"כ אף דטבילה בזמנה מצוה מ"מ לא דחי ל"ף דלא יראה בך, ערות דבר ובעינן דוקא גמי:
אמנם יש להבין דכיון דאמרינן דגבי כלים נמי אמרינן טבילה בזמנה מצוה א"כ אמאי ס"ל לרבה אליבא דב"ש וב"ה דס"ל בנדה כ"ח ע"ב טבילה בזמנה מצוה, דאין מטבילין כלים בשבת דילמא יעבירם ד' אמות ברשות הרבים, דמאי איכפת לן שיעבירם הא הוי טועה בדבר מצוה וכמו דאיתא כה"ג בסוכה מ"א ע"ב, והוי גזירה לגזירה וצריך לומר דאינהו ס"ל דטעה בדבר מצוה אף שעשה מצוה נמי חייב בקרבן ע"כ שפיר גזרינן:
והשתא אתי שפיר סמיכות ריש שבת לסוף שבת דכיון דמתחילין ביציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, וכתב הרע"ב דאשמועינן דאפילו טעה בדבר מצוה ועשה מצוה דצדקה נמי חייב ע"כ שפיר מקיים דמדבריהם למדנו שפוקקין וקושרין ומודדין בשבת דאף דהוי כלים מכ"מ גם גבי כלים אמרינן טבילה בזמנה מצוה ושאני התם דגזרינן משום דמצוה לא מהני לפטור מקרבן:
והנה בריש עירובין התחיל התנא דמבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט, ולכאו' למה לא התחיל בדין התחומין הא תחומין איכא מ"ד דהוי מה"ת וצ"ל דהאי תנא ס"ל תחומין דרבנן, וקשה הא כתיב אל יצא איש ממקומו ביום השבת וצריך לומר דהאי קרא לא איירי בתחומין אלא בהוצאה ממש וכתוס' עירובין י"ז ע"ב, וקשה הא איכא קרא אחרינא להוצאה לא תעבירו וכדאי' בשבת, צ"ו ע"ב וצ"ל דקרא חדא להוצאה דעני וקרא אחרינא להוצאה דבעה"ב אבל קשה ל"ל קרא להוצאה דבעה"ב הא כבר ידעינן דהוצאה אסורה מהוצאה דעני וצ"ל דהתורה גילתה כאן דאף דהוי טועה בדבר מצוה מכ"מ איכא לאו דשבת ואף דבכל התורה ס"ל טועה בד"מ ועשה מצוה פטור משום דס"ל כהריב"א דעשה מדחי הלאו וליכא קרבן אבל במלאכת הוצאה גילתה תורה דאפילו טעה בדבר מצוה נמי חייב והשתא אתי שפיר דלא בעינן למימר דס"ל לרבה דמפרש טעמא משום דשמא יעבירנו גבי טבילת כלים דבכה"ת ס"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה חייב אלא דוקא גבי הוצאה דאיכא קרא יתירא:
ולפ"ז אתי שפיר הסמיכות דכיון דמסיימינן מתעסק אנא אבל בלא מתעסק אסור דמתניתין איירי במדידה דמצוה ויקשה הא מודדין את המטלית תנן וצ"ל דגם מטלית מצוה להטבילה בזמנה, וקשה א"כ אמאי גזרו טבילת כלים בשבת וצ"ל דשאני הכא דכתיב קרא יתירא וא"כ ע"כ תחומין דרבנן ע"כ פתח שפיר במבוי שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה ולא בכיצד מערבין ודו"ק היטב:
ועפ"ז אחי שפיר סוגית הש"ס בסוכה מ"ב ע"א דאמרינן אומר הי' ר' יוסי דטעה בד"מ ולא עשה מצוה פטור וקשה מנ"ל ולפי הנ"ל אתי שפיר דכיון דס"ל בעירובין ל"ו ע"א תחומין דרבנן א"כ אמאי ס"ל דטועה בד"מ בהוצאה פטור וע"כ דהטעם משום, טרדה דמצוה ועכ"פ אין לחלק: