הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן שלישי לשבת
(סוף שבת) עולא איקלע לבי ריש גלותא חזיא לרבה בר"ה דיתיב באוניא דמיא וקא משח רי' א"ר אימר דאמרו רבנן (פוקקין ומודדין וקושרין בשבת) מדידה דמצוה דלאו מצוה מי אמור א"ל מתעסק אנא. דעת התוס' בשבת קכ"ו ע"ב דע"כ לא בעינן מצוה אלא לענין מדירה, אבל קשירה ופקוקה אפי' דלאו מצוה שרי, ותמה ע"ז התוי"ט דמ"ש קשירה ופקיקה דהקילו בהן יותר ממדידה:
והנ"ל לתרץ עפ"י מאי דאיתא בעירובין פ"ז ע"ב דפליגי אמוראי אליבא דר' יוחנן דחד מ"ד ס"ל דהקילו יותר ברשויות דאורייתא מרשויות דרבנן דחכמים עשו, חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ואידך ס"ל דלא עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ולפ"ז י"ל דעולא דס"ל דגבי מדידה בעינן דוקא של מצוה ס"ל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ע"כ גבי מדידה דלא צריכה דהוי דרבנן הוי כמו רשויות דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם שלא להתיר רק במדידה דמצוה, אבל גבי פקיקה וקשירה דהוי כמו רשויות דאורייתא לא עשו חיזוק ע"כ אפי' שלא במקום מצוה נמי התירו:
והנה ביסוד פלוגתא זו אי עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, נ"ל דתליא במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן שהובא בשב שמעתתא ש"א אי מילתא דרבנן דינו כדאורייתא ממש או לא הוי כדאורייתא דדעת הרמב"ם דהוי כדאורייתא לכל דבר, ודעת הרמב"ן דלא הוי כדאורייתא, וי"ל דמאן דס"ל לא עשו חיזוק לדבריהם סובר דמילתא דרבנן אין דינו כדאורייתא, וע"כ סגי אי עושין חיזוק לדבריהם כדאורייתא, אבל מאן דס"ל דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה דעתו דהוי כדאורייתא, וא"כ על חיזוק כדברי תורה זה לא בעינן שום דבר, וע"כ עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והעלוה מדרגה אחת יותר:
וא"כ לפי מאי דהכרחני, דעולא ס"ל דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ע"כ סובר דדרבנן דינו כדאורייתא ממש לכל דבר:
ועפ"י דברינו אלה תתיישב היטב קושיא גדולה בסוגיא דקדושין ל"ח ע"ב דס"ל לעולא שם דערלה בחו"ל הלכה למשה מסיני, ולא פרכינן עלה מידי, ובדף ל"ט ע"א אמר ר' אסי בשם ר' יוחנן ערלה בחו"ל הלכה למשה מסיני) א"ל ר"ז לר' אסי, והתנן ספק ערלה בא"י אסור ובחו"ל יורד ולוקט, ומשני לי' כך נאמרה הלכה, ודאי אסור ספיקא מותר, וקשה טובא אמאי לא פרכינן נמי כן על עולא דאמאי ספק ערלה בחו"ל מותר כיון דהוי הלכה למשה מסיני, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר, דהנה השב שמעתתא כתב שם דאי נימא דדרבנן דינו כדאורייתא ע"כ דס"ל ספיקא מדרבנן לחומרא, אבל מה"ת הוי לקולא, דאי נימא דסובר דספק דאורייתא מה"ת לחומרא א"כ אמאי קיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא הא גם איסור דרבנן הוי איסור מן התורה) אלא ע"כ דגם ספק דאורייתא הוי לקולא מן התורה ובדרבנן העמידו על דין תורה:
והנה דעת הרמב"ם דאף דספק מן התורה הוי לחומרא, אבל בספק הלכה למשה אזלינן לקולא, ונ"ל פשוט דכ"ז דוקא לשיטתו דסובר דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא ע"כ י"ל דאף דהחמירו חכמים לאסור הספיקות מ"מ לא החמירו אלא באיסורים המפורשים בתורה, אבל באיסורי הלכה למשה העמידו על דין תורה, אבל אי נימא דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא א"כ כל שיש עליו שם איסור תורה הרי ספיקו אסור א"כ אין לחלק בין דבר המפורש בתורה להלכה למשה, והשתא לפ"ז לא קשה מה שהקשו להרמב"ם מהא דאמרינן כך נאמרה הלכה ודאי אסור ספיקא מותר, דהא בלא"ה כל הספיקות מותרין דהא הוי הלכה למשה מסיני, דהא התם לר' אסי קיימינן ואיהו ס"ל ביבמות ס"ה ע"ב דאשה אינה מצווה על פרי' ורבי' וי"ל דיליף מקרא דוכבשה, דיש אם למסרת ולא למקרא, וכיון דס"ל יש אם למסרת ע"כ דסובר דגם על ספק חתיכה אחת חייבה תורה אשם תלוי דמצות כתיב כדאיתא בכריתות י"ז ע"ב וא"כ ע"כ דסובר ספיקא מן התורה מדאורייתא לחומרא וא"כ אין לחלק בין דאורייתא להלכה למשה ע"כ הוכרח לתרץ דכך נאמרה הלכה ספיקא מותר, אבל בלא זה הו"א דגם ספק הלכה למשה נמי לחומרא מה"ת, וא"כ כ"ז דוקא לר' אסי אליבא דר' יוחנן אבל עולא דס"ל הכא דעשו חיזוק חכמים לדבריהם יותר משל תורה,, א"כ ס"ל דדרבנן הוי דאורייתא ממש, וע"כ דס"ל ספיקא מן התורה מדאורייתא לקולא ומדרבנן לחומרא וכנ"ל וממילא די"ל דוקא בדבר המפורש התמירו חכמים ולא בדבר שאינו אלא הלכה למשה, ע"כ לדידי' ליכא כלל למיפרך, אמאי ספק ערלה, בחו"ל מותר, דאין התחלה לקושיא זו דכיון דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא, א"כ אף כשהחמירו חכמים לאסור הספיקות מדבריהם מכ"מ לא החמירו אלא בדברים ואיסורים המפורשים בתורה ולא בהלכה למשה מסיני וע"כ כיון דערלה אינה אלא הלכה למשה שפיר אמרינן ספק ערלה בחו"ל אין בה איסור אפי' מדרבנן:
ואחרי התבאר לנו דכיון דס"ל דדוקא מדידה בעינן של מצוה ולא פקיקה וקשירה ע"כ דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא יש להסמיך עפ"ז סוף שבת להתחלת עירובין, מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ור' יהודא אומר איני צריך למעט, והקשו תוס' דאמאי לא התחיל התנא בהכשר מבוי לחי וקורה, ותירצו דהתחיל הכא כמו שהתחיל בסוכה סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה פסולה ור"י מכשיר, והנה באמת גם התם יש להקשות דלמה פתח התנא במילתא דפליגי בה תנאי ולא בדבר המוסכם בלא מחלוקת, כגון שאין לה שלש דפנות ושחמתה מרובה מצלתה, ונ"ל דדבר גדול השמיענו התנא בזה וכמו שביארתי בהדרן לסוכה, דבאמת בהא דס"ל דסוכה סגי בשלש דפנות פליגי בה אמוראי חד אמר דפליגי אי דרשינן יש אם למקרא אי יש אם למסרת, דרבנן דס"ל דסגי בשלש דפנות ס"ל יש אם למסרת ובסכת כתיב לר"ש דס"ל דבעינן ד' דפנות ס"ל יש אם למקרא ובסוכות קרינן, ואביי בדף ז' ע"ב בסוכה ס"ל דפליגי אי סוכה דירת קבע בעינן או דירת ארעי בעינן, דרבנן ס"ל סוכה דירת ארעי בעינן ור"ש ס"ל סוכה דירת קבע בעינן והנה בכל דוכתי קיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים, ואי נימא דפליגי ביש אם למקרא ולמסרת א"כ הו"ל למיפסק דיש אם למסרת כרבנן, ואי פליגי בדירת קבע או ארעי קיי"ל דסוכה דירת דירת ארעי בעינן והשתא אתי שפיר למאן דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא ויש אם למסרת מוקי לה לפלוגתא דר"ש ורבנן, אי קיי"ל יש אם למקרא או למסורת, וקיימי רבנן בשיטתא דיש אם למסורת וא"כ קמה לן דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא, אבל מאן דס"ל ספיקא מה"ת לקולא מוקי לה לפלוגתא דר"ש ורבנן דפליגי אי סוכה דירת קבע או ארעי בעינן, ורבנן ס"ל דירת ארעי בעינן וקיי"ל כוותייהו אבל בדינא דיש אם למקרא או למסורת, לא קיי"ל כמאן דס"ל יש אם למסורת דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא והשתא א"ש דסוגיא דסוכה דס"ל דפליגי ביש אם למקרא ומסורת ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא ע"כ מוקי לה לפלוגתייהו בכה"ג כדי דרבנן יסברו יש אם למסורת אבל אביי בדף ז' ע"ב ס"ל לפי שיטת השב שמעתתא ש"א דספיקא מה"ת לקולא ע"כ מוקי לפלוגתייהו בסוכה דירת קבע או ארעי ועיין זבחים ל"ו ע"ב דרב הונא מוקי לפלוגתייהו דב"ש וב"ה דב"ש ס"ל יש אם למקרא, וב"ה סברי יש אם למסורת והיינו דאזיל לשיטתו בנדה י"ב ע"א דס"ל דגם על חתיכה אחת נמי חייבין אשם תלוי על ספיקתה ולא הוי רב הונא הקדמון דפליג עם רב אסי ת"ח של רב בכריתות י"ז ע"ב:
והתנא דריש סוכה דדעתו לפסוק דיש אם למקרא וספיקא מן התורה לקולא והא דסוכה בעלת שלש דפנות כשרה היא מטעם דסוכה דירת ארעי בעינן ולא תליא כלל במשמעות דבסוכות ע"כ פסח דסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה דמזה מוכת דסוכה דירת ארעי בעינן ע"כ שפיר ס"ל דסוכה שאין לה שלש דפנות פסולה הא יש לה שלש אף שאין לה ארבע כשרה, ע"כ גם התנא דעירובין שנה לנו משנתו כמו ששנה לנו בסוכה וא"כ מוכת דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא והשתא אתי שפיר דכיון דמסיימינן מדידה דלאו מצוה מי שרי אבל פקיקה וקשירה מותרין אפי' דלאו מצוה א"כ ע"כ דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא"כ דרבנן הוי כדאורייתא ממש וע"כ דמזה מוכח דספק מה"ת לקולא ע"כ שפיר פתת במאי שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה ולא בהכשר מבוי ודו"ק: