אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן ע"ד הדרוש לסדר מועד

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן ע"ד הדרוש לסדר מועד

הדרן ע"ד הדרוש לברכות

(סוף חגיגה) אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר תלמידי חכמים אין אור שר גיהנם שולטת בהן ק"ו מסלמנדרא ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו תלמידי חכמים שכל גופם אש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ד' על אחת כמה וכמה, אמר ריש לקיש, פושעי ישראל אין אור ש גיהנם שולטת בהם ק"ו ממזבח הזהב מה מזבח הזהב שאין עלי' אלא כעובי דינר זהב, כמה שנים אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון דכתיב כפלח הרמון רקתך אל תיקרי רקתך אלא ריקנין שבך על אחת כמה וכמה. ואינו מבואר ההמשך לדברים אלה עם החחלת סדר נשים, חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף העולם מן החליצה ומן היבום:

והנה הדברים אינם מובנים דאם דברי ר"ל משמיעים לנו שאין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל אם כן כש"כ שאין אור של גיהנם שולטת בתלמידי החכמים, ואם נאמר דבאמת חלוקים בזה ר"א ור"ל אבל הלא יפלא מה ענין תלמידי חכמים להגיהנם וכי תלמידי חכמים מיורדי גיהנם הם, והדברים מובנים מאליהם שאין אור של גיהנם. שולטת בת"ח ובכלל הלא לא ירדו כלל בגיהנם:

והנראה בביאור הדברים, דהנה כשאנו מתבוננים בהליכות השקפות עם ישראל, בנוגע לשלמותו ואחדות נמצאן מתפרדות לשתים, ישנה השקפה אחת אשר כתבה על דגלה, כי אי אפשר בשום אופן להתחבר עם אותם אשר לבם אינם רק עם ד' ועם תורתו, ואף אם הם מודים בשלמות העם הישראלי ובחקותו העתידית אך כ"ז שלא התאחדו איחוד גמור ברוח ונפש ובקיום כל המצוות כמוזהר ומצווה לכל בן ישראל על פי דת ואמונת ישראל פגול הם לעם ישראל ולא ירצה להתאגד עמהם בקשר אחד ובאגודה אחת, וישנה לעומתה השקפה שני' המתנגדת לגמרי, לההשקפה הנזכרת, היא כתבה על דגלה, אחדות העם הישראלי לכל שרטוטיו וקויו השונים הנמצאים בו, ואם בנוגע להנהגתו כלפי פנים, הצדק עם ההשקפה הראשונה, כי אין אנו רשאים ללכת עם אותם האנשים אשר רחוקים הם מדת ואמונת ישראל שלובי יד ואחוזי זרוע, אכן בנוגע כלפי חוץ, עלינו להתאחד וגם להתקשר עם כל חלקי ישראל השונים, למען הראות לעמי החבל שלמות עם ישראל בתמונתו הגדולה, ויכירו לדעת, כי לא שבלים בודדות במועדיהן הן החלקים המפוזרים בכל אפסי התבל, אך טבעת של זהב אחת מקיפם כולם יחד אשר ''עממות העם הישראלי'' שמה, ומן הבאר הזאת ישאבו כל עדרי ישראל הנפוצים על פני רחבי התבל, ואין ביד כל הרוחות שבעולם להזיזה ממקומה אף זיז כל שהוא:

ואת ההשקפות השונות האלו מוצאים אנחנו גם בזמנים היותר עתיקים הן קדמונינו השאירו לנו לזכרון אח הוכוח שנהלו ביניהם, ר' זירא וחביריו, בסנהדרין ל"ז, ר' זירא הידוע בחסידותו הקדושה והעצומה (ב"מ פ"ה.) היא לא דחה בשתי ידים את ''הבריוני'' שהיו בקרבתו, אך התקרב להם בכל אפשרותו, כי הי' ברור לו אשר כח ההתקרבות יפעול עליהם כי יבקרו מעשיהם הרעים שהתנהגו בהם עד עכשיו בקרת נאמנה ויודו סוף כל סוף על האמת ויתאחדו למפלגה אחת עם אלה אשר דגל תורת ישראל בידם אבל חבריו הרבים הקפידו עליו ומחאו בכל תקף נגד שיטתו הלזו שיטת ההתקרבות וההתאחדות ורצונם הי' כי ירחקם ר' זירא מעלי' ויפסיק התחברותו עמהם בהחליטם, כי אין להם לשומרי תורה ודת להתחבר עם אלה שפרקו מעליהם עול תורה ומצות, אמנם ר' זירא לא חת מאימת הרבים, והוסיף להמשיך עבודתו עבודת ההתקרבות עד שנחל זר הנצחון, כי אחרי פטירתו פשפשו במעשיהם, וחזרו בתשובה שלמה מאוחדים ומקושרים לכלל העם הישראלי:

ואת ואת השיטה הכפולה הלזו, להתאחד כלפי חוץ ולבלתי התאחד כלפי פנים, הורה לנו תורתנו הקדושה, כי בשני מקומות אנו מוצאים אזהרת התורה המזהירה כי כל חלקי ישראל מוכרחים הם להיות מאוחדים ומאוגדים במצות לקיחת ארבעה המינים הוזהרו ישראל לאגד יחד ע"י אגד וקשר אחד אותם המינים שעושים פירות עם אותם שני המינים שאין עושים פירות להורות שאין הרצאת ישראל מתקיימת רק אם ישראל נמצאים באגודה אחת כמבואר במנחות כ"ז. ובמצות סממני הקטרת אשר גם החלבנה היא אתת מהם אמרו בכריתות ו' כי זה מורה כי כל ישראל למפלגותיהם מוכרחים להיות באגודה אחת וכל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית כדכתיב ואגודתו על ארץ יסדה וכל אחד יתפלא למה זה כפלה התורה רמזי האחדות שתי פעמים בסממני הקטרת ובמצות לקיחת הארבעה מינים אך כל המתבונן בעין חודרת ימצא כי יש הפרש גדול בין אותה ההתחברות של סממני הקטרת לאותה ההתאגדות של ארבעת המינים כי ההתאגדות וההתאחדות של ארבעת המינים אינה אלא חיצונית בלבד על ידי הקשר והאגד החיצוני המקיפם ומחברם יחד, קרבת מקום, אך בעצמותם נשארו עומדים כל אחד ואחד מהמינים הנזכרים בלבדם לא כן היא ההתחברות של אחד עשר סממני הקטרת, כי היא פנימיית מנגיות וחיונית, מכולם יחד נעשית הקטרת אחרי אשר שחקום הדק היטב במכתשת הקדש ואם בהתחברות הארבעה מינים אין כל מין מקבל ממינו של חברו שום השפעה אך ההתחברות של סממני הקטרת פועלת וגם נפעלת כי החלבנה יותר משהיא נותנת טעמה וריחה בעשרה הסממנים היא מקבלת מהם ריח טוב ונעים עד אשר היא יוצאת מכלל חלבנה ובאה לכלל אותם הסממנים המבושמים והריחנים, אשר יפיצו ריח ניחוח לשמח בריחם אלקים ואנשים:

ושני הרמזים האלה הם מלמדים לישראל פרק והליכות פרוגרמתם, בתורת האחדות, כי בה בשעה, שהדבר נוגע כלפי חוץ, אשר מוטל עלינו להראות לכל עמי התבל, כי העם הישראלי הוא עם בעל חמשה עשר מליונים איש, וכי כולם כאחד מאוחדים ומקושרים בקשר עממי חזק ואמיץ העומדים להגן על זכיותיהם האנושיות בהוה ובעתיד ולדרוש לאשר זכיותיהם העתיקות על ארץ מורשת אבותיהם, באותה השעה על חלקי העם הישראלי לזכור בציון וסמל ארבעה המינים, אשר האגד והקשר מאחד ומחבר את האתרג היפה והמהודר עם הערבה הכמושה, את הכפות תמרים, המהולל בגובהו וגדלו עם ענף עץ העבות הנמוך להקטן, את הפרי עץ הדר המפיץ ריח ניחוח עם הערבה אשר אין לה ריח וטעם כלל, כולם כאחד התאגדו והתקשרו ועי' התאגדותם הלזו הם נראים לקיים בהם מצות נטילת ארבעת המינים שהזהירה התורה את ישראל, וכל אחד בלבדו בלא השתתפותיו חבריו עמו, אף אם תחסר הערבה בהאגד והאתרוג והענף עץ עבות עם הכפות תמרים יתאגדו בלא השתתפותה אגד חסר הוא ואינו ראוי לברכה ברכת, השנים:

אבל בשעה שהדבר נוגע לחיי הדת והאמונה לחיי הקדש והמקדש אזי עלינו לזכות את סמל ציון סממני הקטרת המלמדים אותנו לדעת, כי אי אפשר לנו להתחבר עם אותן החלבונות השונות הנמצאות בעם ישראל אך ורק אם יסכימו ויחליטו להביא גם אותן במכתשת הקדש והקדושה לשחוק אותן הדק היטב עם העשרה סממנים ביתד עד כי טעמן המר יסור מהן והריח הטוב והנעים של סממני הקטרת העשרה ישפיעו על החלבנה עד כי גם היא תתהפך כחומר חותם להיות מחלבנה ומר דרור ואבקת רוכל, כדי שתהא ראוי להביאה ובפר בקדש לפני ולפנים בהיכל ד' אדון ישראל, וחיבה קדושה מוטלת על אלה הסממנים המבוסמים שלא לרחק את המרוחקים ולהראות פנים שוחקות גם לאלה החלבונות, ואזי בלי ספק תעלה בידיהם להפך אותם מתלבנה למור ואהלות ולכל ראשי בשמים, לעמוד לשרת לפני ד' ותורתו, ולהתאחד עם אלה אשר התורה היא משאת נפשם והדת ואמינת ישראל היא מטרת חייהם, לבנות את בנין עם ישראל על יסודי התורה הכתובה והמסורה בארץ הקדושה, ארץ אבותינו:

אמנם לא כל התלבונות הן שוות ולא כל הערבות הן ממין אחד, כי ישנה חלבנה, אשר מרירותה וטעמה האי נעים לא באה לה מצד עצמה אך סבות חיצונות גרמו לה שתקבל צורת וטעם החלבנה ואם לא יכולנו לחדור לתוך תוכה של החלבנה כי אז ראינו והכרנו, כי אם כחיצוניותה היא מרה כזית אך עדיין נשאר לה בעומקא דלבא זיק של בושם מפיץ ריח ניחוח ואשר בכל שעה ורגע מוכן הוא להתפרץ החוצה ולגרש ממנו את אבק החלבנה שנדבק בה ברבות הימים, וישנה חלבנה אשר אף כי טעמה טעם חלבנה אמתית אך בכל זאת מקום יש בראשה להבין כי אם היא בחרה ועצמה את פרוגרמת טעם החלבנה, אך בכל לבה היא קשורה עם יתר הסממנים מפיצי ריח הניחוח בכל נפשה קשורה ומאוגדה עם הפרי עץ הדר, ואין בדעתה לבנות לה במה בפני עצמה, אך עומדת היא להשתתף בעבודת הקטרת והכנתה, שכם אחד עם כל הסממנים המריחים, ומסתפקת היא בזה, שאין בדעתה להתבטל לגמרי ולהתערב בין יחר אבקת הרוכל של הסממנים המנוים למעלה, עומדת היא מרחוק ומשקיפה על מעשה יתר הסממנים אם מסייעים הם לעבודת הכנת הקטרת הכללית לישנה חלבנה שלישית, אשר אין לה בעולמה אלא חלבנה בלבד, אינה מסתפקת בזה שאינה מסכמת לעבוד את עבודת הכנת הקטר ביחד עם כל יתר הסממנים, אך נלחמת היא בכל האמצעים נגד רוב מנין ורוב בנין הסממנים ופרי עצי ההדר לבטל ישותם מן העולם ולהעמיד כל העולם כולו אך ורק על בסיס החלבונות וכשרים הם בעיני' כל מיני הכלי זין וכל מיני האמצעים שבעולם להשתמש בהם, נגד אלה הסממנים, אשר ילחמו נגדה וימותו נגד מעשי' הלא-טובים והמגונים ואינה מניחם מידה עד אשר תעלה בידה וביד עוזרי' החלבונית השונות להפוך את העולם כולו לחלבנה:

ואת שלשת מיני החלבנה שמנינו למעלה אנו פוגשים, גם ברחובות ישראל ובשדרותיו הרחבות, ישנם מין אחד, אשר זרם החיים שטפתם ונתרחקו מעל לגבול ישראל נושאי דגל תורתנו ואמונתנו, אמנם החנוך הדתי אשר קבלו בימי על ילדותם ובימי נערותם, יניקת תורת ישראל אשר ינקו בהישיבות הגדולות בימי בחרוחם תמונת מאורי הדור וגאוני ישראל אשר היתה נגד עיניהם רבות בשנים כל אלה הספיקו להכות שרש עמוק בלב כל אלה, אשר מפצי סבות חיצוניות הלכו לרעות אל שדה אחר, שרש אהבת קדשי האומה וגדולי' עומדי בראשה, ובכל שעה ושעה הם משתמשים בשעה המוכשרה להזכיר בחבה יתרה את אלה השנים אשר חסו בצל כנפי קדושי ישראל ושתו בצמא את דבריהם, את השעות והרגעים אשר התענגו בהם ענג נפשי ורוחני, בחברת מוריהם ומלמדיהם להועיל, ובגאון אצילי, הם מוסרים לרבים, כי לכבוד גדול יחשב בעיניהם אם זכו להמנות בין תלמידי גאון ישראל והדרי שבדור העבר, חלק עם ישראל זה, אם אמנם מנענים אנו בראשינו עליהם, על אשר זרם המים הזידונים עבר על נפשם, אך עדיין קשורים הם בעבותות אהבה אל עמם בקשר אמיץ לא יפחד לנצח משתתפים הם יצרתן של ישראל, כואבים עו שברן ושמחים בשמתתן, ותקות עם ישראל כולו היא גם תקותם הם:

וישנם חלק אחד, אשר האידעאלים החדשים בני דור החדש לקחו את לבם, אשר אין להם חלק בתורת ישראל ואין להם נחלה בדת ואמונת ישראל, מעמידים הם כל בסיס היהודות אך ורק על העממות בלבד, כל רגש דתי זר הוא להם, וכל רגש עממי כקדש קדשים יחשב בעיניהם, ומחיצה של ברזל מבדלת ביניהם ובין כל קדשי האומה אשר לא בעממות יסודתם, מעשיהם כצנינים בעיני כל אשר התורה חביבה עליהם, דרכם היא דרד התחתים מלאה קוצים וברקנים, כי שם בשם שאי אפשר להפריד את השלהבת מן הפתילה, את הרוח מהחומר, אם לא נרצה לנתק כליל את פתיל החיים כן אי אפשר להפריד את הדת מה מהעממות ואם אין דת ואמונה אין גם עממות:

והנביא הקדוש בראותו בעין נבואתו את אשר יתהוה בישראל באחרית הימים, כי אם בזמן שעדיין לא חדרו הדעות החדשות בעם ישראל היו הכל יודעים ומכירים, כי אם מוכרחים אנחנו להודות כי ישראל הוא לא קבוץ דתי כפי אשר רוצים להאמין אותם שאינם מאמינים בעממות ישראל ובתחייתו כי הלא אדון ישראל הודיע גלוי לכל כי עם סגולה הוא מכל העמים אשר בו בחר ד' מכל גויי התבל, אשר ע"פ האדמה קיומם העממי אינו אלא בזמן שהם על פני האדמה, חיים חייהם הטבעי, על בסיסם וארצם, חיי חופש ועמידה ברשות עצמם, ובה בשעה שאינם חיים על פני האדמה הרי הם עובדים ובטלים מעל במת החייב, לא כן הוא קיום העם הישראלי סגולה בלתי טבעית נטיעה בקרבו, כי יש בידי להתקיים בתור עם, וחטיבה בפני עצמה גם בה בשעה שאין לו ארץ וממלכה, גם בה בשעה שגם נתון למכים ולחיי' למורטים ונוע ינוע מגוי אל גוי בכל זאת צורתו העממית לא תמחה מארץ החיים, אך מה הוא הכת המכלכל בתוכו את הפלא ואת החידת עולמים הנצחית, של קיום העם הישראלי הלא הוא, אורייתא וישראל וקודשא בריך הוא, החוט המשולש הזה, הוא הוא אשר הי' בכחו ויש גם עכשיו בכחו, ליתן עז ותעצומות להעם הנצחי להתקיים, התורה היא נצחית וע"כ גם העם המחזיק בה חדור ברוח הנצחיות, רות הנצחי שבנצחיות היא באופני התורה ועם ישראל, ע"י התאחדותם האמתית, וע"כ אי אפשר כלל לתאר בנפשנו קיום עממות ישראל אם לא תה מיוסדת על אדני התורה ואש"דת, ובראות הנביא כי יבאו הימים אשר תעלה רות פרצים להפריד את העממות מהדת ואת השמימות מהארציות קרא מנהמת לבו בשם ד' אל לכם להפריד בין הדבקים, כי השמים כסאי והארץ הדום רגלי, קשורים הם ואחודים השמימות עם הארציות העממות עם הדתיות זה בזה, ולא כאלה המעמידים בסים היהדות על העממות והדתיות היא להם כטפל לעיקר, כי הפכם השמים הוא כסא ד' ונשמת ישראל הנצחית והארץ הוא הדום רגליו, ואם אין שמים אין כסא ד' וממילא אי אפשר להדום להתקיים אם אין כסא מוכן לו, אמנם הנביא מתנבא כי יבאו ימים כאלה, אשר גם אלה אשר פרוגרמתם היא לחלק את העממות מהדתיות ואת השמימות מהארציות יידו ויכירו כי ד' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, וכמו שהובטח לנו כי ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים והשתחוו לד' בהר הקדש בירושלים אלה האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים אשר השכלת אשור היתה השכלתם והתפתחות מצרים היתה התפתחותם לומר כי בכל הגוים המה גם בית ישראל, ואם אנו שואפים לשיבת בנים לגבולם ולשיבת העטרה ליושנה, לדעתם כל השאיפה אינה אלא לשוב לירושלים עיר בירת מלכות ישראל הקדמוני', לכונן כבתחלה עמידת ישראל ברשות עצמם. והקדושה והטהרה האצילות והרוחניות, אשר הן חקות כל בית ישראל כי תחזינה עיניהם בשובן לציון כימי עולם וכשנים קדמוניות, כל זה בעיניהם הם אך למותר ולטפל, אך סוף כל סוף בתקוע השופר הגדול אזי גם אלה האובדים והנדחים ישובו לראות אור ד' וקדושתו האמתית, ואם עד היום השתחוו לקולטורת והשכלת עמי אשור ומצרים וכנותהון, אך בבא השעה המאושרה יבאו להשתחוות לד' אלקי ישראל, ויודו כי אם אמנם מבכרים אנחנו את ארץ ישראל מכל הארצות ואת ירושלים על כל שאר ערי הבירה מכל העולם כולו, הוא מפני כי ארצנו נתקדשה בעשר קדושת מפני שארצנו היא ערש אבותינו הקדושים, מולדת נביאנו וחוזנו הנפלאים מפני שעירנו ירושלים היא עיר הקודש, בה מקדש ד' וכל התכונה האלקית, בה הי' מרכז הקדושה והאצילות קדושתה היתה לשעתה וקדושתה נשארה גם לעתיד לבא, ואם עד היום לא נגה עליהם עדיין אור האמת לאמתו אך השופר הגדול הוא יעורר הישנים ויקיץ את הנרדמים וירעיף טל של תחי' בהעצמות היבשות וכולם כאחד ישתחוו בהר הקדש בירושלים, כל מחשבתם תתרכז למטרה זו כי אם יקרה לנו ירושלים מכל ארצות התבל וכל ערי בירות ממלכות התבל היא מפני כי סגולת הקדושה ניתנה לה שא"א למצא דוגמתה בכל חלקי הארץ האחרים והשתחוו לד' בהר הקדש בירושלים:

וישנה עוד מפלגה שלישית, אשר לשמחתנו עדיין לא הספיקה להכות שרש וענף בכל גבול ישראל, היא המפלגה הלזו כתבה על דגלה, אין להם נחלה בתורת ישראל ואין להם חלק בכל קדשי העם הישראלי ובכל כחה תשתדל לעקר משרש את סגולתנו העתיקות את מדותינו המיוחדות את הטוהר והזיו אשר בהם ישראל מצוינים והם שלא להזכיר בשם עם ישראל הס שלא להזכיר בשם ד' ותורת משה המפלגה הלזו היא כרקב לבית ישראל, כי כל ישע וחפץ העומדים בראשה הוא, למחות כל הטפוס המיוחד ואת הצלם האלקי מכל בית ישראל, וליתן להם טפוס אינטרנציונלי, להבליע ולהטמיע אותם בין כל גויי הארץ וככל פעמים יהיו גם בית יעקב ובית ישראל, יום יום יטיפו בארסם להמית את כל מדה טובה ונכונה מעם ישראל, ובשתם ומצודתם פרושה על ילדי הנוער תקות ישראל וועתידו לנטוע בהם זמורת הזר ולמודיהם הארסיים, שלא לשמוע בקול הורים ומורים ולהעמיד כל קיום הקבוץ הישראלי על החומר והמטריליזם בלבד, וכנגד מפלגה הלזו עלינו ללחום בכל האמצעים הנמצאים ברשותנו ולצאת במלתמת תנופה כנגד אלה הפורצים גדרי העולם הישראלי והסותרים בנין וגבולים שגבלו ראשונים, זרים הם לנו, זרים הם לרוחנו, זרים הם לתורתנו ולדתנו, וכזרים נכירם, גם אנחנו בתוככי הלאם הישראלי, ולא נניח כלי זייננו מידינו, כלי הזין של תורתנו הקדושה עד אשר נצא מנצחים וכל הרשעה כולה כעשן תכלה בשעה שתעבור ממשלת הזדון מן הארץ:

וכמו שאנו רואים בתקופתנו אנו את הזרמים השונים בעם ישראל, כן גם בימי חיי האמוראים ר' אלעזר נתחלקו ישראל ונתפוצצו לרסיסים, ונתתלק הדעות בין חכמי ישראל אז, אם עלינו לאחוז בשיטת ר' זירא כי המאור שבהתחברות והתקשרות יחזור למוטב את אלה הנבדלים והנפרדים מתורת ישראל ודתי האלקית, או כי האמת כשיטת חבריו המובאים בכל תוקף נגד שיטתו הוא, ואומרים כי אי אפשר להתחבר לרשעים גם אם כונתנו לטובה, אחרי שאור של גיהנם כבר שלט בהם ונשרפו שרפת נשמה וגוף קיים, ולא ישיבו עוד אחרי נפלם ואחרי ירידתם הרוחנית בכל תקפה ועוזה, על כן מנא ר' אבהו בשם ר' אלעזר לפרסם, כי אם הצדק עם חברי ר' אלעזר ור' זירא כי אחרי שכבר שלטה בהם אור של הגיהנם חזי כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים, אך רק באלה אשר באמת כבר שלטה בהם האש של גיהנם ואשר כבר נשמתם הישראלית פרחה מהם אך אלה מהם אשר עדיין לא נתקו את הקשר הגרדי המאגד אותם עם כלליות האומה אלה מהם אשר עדיין הם קשורים אל עברנו היפה והמהודר בשלל צבעיו המזהירים, אלה מהם אשר עדיין לא נכבה בהם הזיק הישראלי ובכל שעה ורגע הם מזכירים כגחון, כי תלמידים הם לחכמי ישראל האמתיים כי תלמידים הי' למאורי ישראל שהאירו את העולם בתורתם וחכמתם בדור העבר, אות הוא לעולם כי החוט המשולש של קב"ה ואורייתא וישראל לא נתק כולו מהם ובתוך תוכם של חדרי לבם עוד ימצא אותו האש תמיד, הבוער בכל לב ישראל, ואם מפני סבות חיצוניות אין באפשרותנו להכירה מפני המון האפר המונח עלי' אך כח החיים של תורתנו הקדו' תתי' גם את העצמות היבשות האלה ובקרבתנו להם יתקרבו גם הם תחת כנפי שכינת ד', כי הלא כל גופם אש בוערת בשעה שהדבר נוגע לשאלה כלליית של קיום האומה, ואם כל גופם אש, אזי אין מקום עוד לאור של גיהנם גיהנם לשלוט בהם ועדיין נשמתם נשמת ישראל סבא קיימת בהם ולעת מצא תשוב להאיר כאור שבעת הימים, בה בשעה שתפקחנה עיני העורים, לראות אור האמת חותמו של הקב"ה ואם אפילו האש המקיפה את חלל לב אלה, התלמידי חכמים, אינה אש קידש לגמרי בכל טהרתה וקדושתה, בכל זאת יש ביד אש כזאת גם כן להציל את אותם התלמידי חכמים שמוקפים על ידה מאור הגיהנם, כי גם דם הסלמנדרא תולדות האש אינו דם טהור לגמרי כי החלב והעכבר מתרגמינן ביהונתן כרכישתא וסלמנדרא, ובכ"ז יש בכת דם הסלמנדרא להגן כן יש בכת האש של אלה התלמידי חכמים אף אם אינה אש טהורה כטוהר האש של גבוה הנמצאת אצל חכמי ישראל האמתיים, ואף אם אינה נוקבת ויורדת עד תהום נפשם וכל הקיפה אינה מגעת רק עד הגוף בלבד אך כיון שעל כל פנים כל גופם אש מוכנים הם לבא במים ואש על קדושת שם ד' ועמו כדי הוא אותה האש להגן עליהם שתשאר נשמתן קיימת, למען תהא בידם להסר האבק שעלה על נשמתן ולשוב לאור באור החיים האמתיים של עם ישראל יתד עם כל העם הנבתר בהר הקדש בירושלים:

אמנם ריש לקיש בא להוסיף על דברי ר' אלעזר, כי אם אמנם בנוגע לבני המפלגה אשר באבר המדולדל הם בגוף הלאם הישראלי, הם כבר נתקו לגמרי את כל החוטים שהי' מקשרים אותם לכללות האומה הישראלית, ועל כן אי אפשר כלל לדבר עליהם, כי אין אור של גיהנם שולטת בהם, כבר נשרפה נשמתן כליל ואין להם עוד חלק לא באלקי ישראל ולא בעם ישראל, התחברותם לנו והתחברותני עמהם הרי היא כארס בכעוס, אי אפשר עוד לשום בן אדם להשיב הנדחים האלה, היודעים את רבונם ומתכונים למרוד בו לגבול ישראל, אחרי שהם מכחישים וכופרים בהוית עם ישראל, מכחישים לגמרי בתורת ישראל ובסגולתו העצמית, מכחישים לגמרי בתקות ישראל ובעתידותיו המזהירות, על כן עלינו להתרתק מהם כמטחוי קשת, לשמור על צעירי ישראל שלא יבאו בחברתם לשתות מים המאררים ממעינותיהם הנרפשים המלאים ארס של כפירה והתכחשות לכל קדשינו, שלא לשמוע את דבריהם המלאים דברי בוז וקלס על כל גדולי האומה וקדושי עליון, להבדילם לגמרי מקהל ישראל, למען יכירו וידעו התמימים, אשר הם באים אליהם בדברי פיתוי שונים לפרוש רשת לרגלם, כי לא באלה חלק יעקב, ולא יטעו עוד אחריהם:

אך אלה הנמנים על מפלגת העממים המתיחסים בחבה יתרה אל דגל ישראל ולאמיותו, מודים בעברו ומחכים לחקותו העתידית, מקושרים הם אל כללות העם הישראלי, ומשתמשים הם בכל האמצעים להגן על תורת ישראל ועל זכיות העם הישראלי ברות וחומר, ואם אמנם אינם נאה מקיימים אבל נאה דורשים בשבח מסורת ישראל ודת ואמונתו הם עומדים בפרץ על כל צרה שלא תבא על הצבור הישראלי בין בנוגע למצבו החומרי בין בנוגע למצבו הרותני, מפלגה הלזו אם אמנם מוכרחים אנחנו ללחום בכל תוקף עוז כנגדה ולהראות בדבור ובכתב עד כמה נטתה מהר מדרך ד', וכי כל האומר אין לו אלא תורת העממות בלבד גם עממות אין לו, כי כאמור עממות בלא דחיות אי אפשר לה להתקיים לארך ימים אך בכל זאת עדיין אי אפשר לומר עליהם כי אור של הגיהנם כבר שלטה בהם וכי כבר הם בגדר, שרפת נשמה וגוף קיים, עוד יש מקום לחכות כי גם הם יתעוררו לחיים ישראליים, כי המאור שבתורה אשר המה קשורים לה יחזירם סוף סוף למוטב, המאור שביהדות אשר המה מאוחדים לה יאור להם את האור חדש אשר על ציון יאיר, וע"כ אין לדחותם בשתי ידים ואם השמאל תהא דותה אותם ואת שיטתם אשר היא פגול ולא ירצה לישראל אך הימין תהא מקרבת אותם ואותות האחוה והשלום, אשר יראו להם יביאו את התכלית הנרצה, כי יאצילו עליהם מקדושת התורה והמצות וכבוד ד' אשר חופף על רוב בנין ורוב מנין ישראל גם עליהם יהי' חופף, ויתד עם כל ישראל שומרי תורה ואוהבי אמונה יבנו את בית ישראל לתפארה על פי רות ישראל סבא, הזיק האלקי הנחבא עמוק עמוק בבתי לבם וכליותם יתפרץ החוצה, ויהי' לשלהבתי' אדיר וחזק עד כי הרואה יאמר האיר פני כל המזרח, באור התורה ונר המצוה, ותתבטל העממות ועל מקומה תבא דת ואמונה:

אמנם במה דברים אמורים שאין אור של הגיהנם שולטת לשרוף את הנשמה ולקיים את הגוף אלא בפושעי ישראל, כלומר שגם אם הם פושעים והולכים, אבל מכל מקום יכירו וידעו ערך ישראל וסגולותיו הכי עתיקות, קשורים הם ומאוחדים בתועים אמיצים אל כל הקדוש והיקר לישראל מתעסקים בכל לבבם ונפשם בכל דבר הנוגע להצבור הישראלי, פושעי ''ישראל" כאלה אין אור של הגיהנם שולטת בהם להאביד לגמרי נשמתן נשמת ישראל סבא, כי בכל עת מצא עלילה היא להתנער מאבק העממות וללבוש מחלצות הדת והאמונה, וק"ו ממזבח הזהב אשר אין עליו רק זהב הקדש כעובי דינר זהב ובכ"ז זה רבות בשנים אשר המזבח עומד על מקומו ואיננו אכל, וע"כ גם אלה הפושעי ישראל אשר הם מלאים מצוות כרמון, לו יהא כי מצוותיהם אין בהם אלא כעובי דינר זהב הגנה, בכ"ז יש בידן להעלות ניצוצי הקדושה של אותם הפושעי ישראל למדרגתן הישראלית ולא תהא אור הגיהנם שולטת בהן ובנשמתם:

ושני מזבחות הי' בהיכל המקדש, מזבח הנחשת ומזבח הזהב. הנחשת היא מתכות קשה מוצקה מאד שאינה בולעת מאחרים אלא א"כ האור מהלך תחתי' (ש"ך יו"ד סי' ס"ת בשם ר"י וש"ס נדה י"ד ע"ב) והזהב הוא הרך שבכל המתכיות, מזבח הנחשת מרמז על עמוד התורה, שכל אחד מוכרח להיות קשה עורף כנחשת, כעמוד נחשת עלי' לעמוד נגד הרוחות השונות המנשבת בעולם וכנגד כל הקולטורית הזרות לרות התורה שלא יבלע מהם כלום, וישאר בתמימותי וטהרתו למזבח הזהב מרמז על יסוד האחדות ועמוד השלים אשר מוכרת לכל אדם בכלל ולבן ישראל בפרט, כשם שהזהב הוא רך מטבעו, כן מוכרת להיות כל אדם רך כקנה ולא קשה כארז, רוך ונועם מוכרחים להקיף את כל אדם באשר הוא אדם לקבל פני הבריות בסבר פנים יפות, לבטל עצמו מפני רצון אחרים ולהיות זהב שחוט שהי' כחוט הנמשך ולא מושך אחרים בעל כרחם, וכשרצה ריש לקיש להורות כי אלה הפושעי ישראל אין אור של הגיהנם שולטת בהם, היתה כונתו בזה להורות על סמל של מזבח הזהב אשר הוא מורה רוך ונועם, כך עלינו להתהלך עם איתם הפושעי ישראל בהתקרבות ולא בהתרחקות, ברוך וידידות ולא בקשיות ושנאה יתרה, כי לולי זאת לא הי' ר' אלעזר מוכרת להשמיענו, כי אין אור של גיהנם בתלמידי החכמים ולא ריש לקיש, כי אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל, כי הלא זה הלכתא למשיתא, אך רצו בזה להורות כי יש באלה הפושעים שריד כמעט גם מחלק קדושת ישראל והחלק הזה כשיתאחד עם ההבל של נוצרי תורה ושומרי מצוה, יצטרף לחשבון גדול וקדושת התורה תשפיע גם על הפושעים האלה להביא בחשבון צדק את מעשיהם, ובע"כ יענו אמן על פרוגרמת מחזיקי בעץ החיים של תורתני ודתנו, כי סוף כבוד האמת לבא, אם אך אינם מאלה אשר יודעים ומכירים את האמת ומתכונים למרוד בה:

אמנם אין כל הדברים אמורים אלא בפושעי ישראל אשר כאמור עדיין יש מקום בראשם לקבל הכשרת טהרה, עדיין נשאר בהם ניצוץ של טהרה וקדושה הראוי להצטרף עם ניצוצי הקדושה הרבים של רוב מנין ובנין העם הישראלי הרדים עם ד' ותורתו, אך אלה אשר כבר פשטו את הרגל לגמרי ולא נשאר בהם אף משהו שבמשהו מכל הקדוש והיקר לישראל, דורסים הם ברגל גאוה להכעיס על קדשי בני ישראל, רוח טומאה וממלאה כל חדרי בתי לבם וכליותם עד שלא נשאר עוד מקום פנוי גם לניצוץ קדושה אחת עם פושעים סתם כהם, אשר אין ראוים לצירוף של השם פושעי ישראל, עמהם אין אנו רשאים להתחבר ולהתאגד גם כלפי חוץ, כי כבר נודע מה שאמר הגר"א ז"ל לפרש דברי הנביא חגי, כי כת הטומאה גדול יותר מכח הקדושה, כי הנוגע בטומאה הרי גם הוא נעשה טמא ואם נגע באב הטומאה נעשה ראשון לטומאה ואם נוגע באוכלין ומשקין הם נעשים שני לטומאה והם עושים שלישי לטומאה וגם רביעי לקדשים לא כן הנוגע בקדשים אפי' בקדשי קדשים, אין הדבר הנוגע נעשה קדש כלל, וע"כ מוכרח כל אדם מישראל להתרחק מאלה אשר הם כנגע וכספחת לבית ישראל כי עלולים הם להמשיך טומאתם גם על המתקרבים אליה, ועל כן צא, צא, נאמר אליהם הכנס לא נאמר, עבודות הזרות של המפלגה הלזו הם מטמאים במגע ובמשא את כל הבאים עמהם ביחס ובקשר כל שהו ועל כן כשסיימו רז"ל דברי ר"ל סוף סדר מועד המודיע כי רק פושעי ישראל אין אור של גיהנום שולטת בהם ועמהם אין איסור להתחבר, כי עדיין מחוברים ומקושרים הם בניצוץ קדושה כל שהוא בכלל ישראל, אבל עם אלה הקודמים אשר אין שם ישראל נקרא עליהם עוד בני האינטרנציונל המה, ואין להם עוד שום התיחסות עם העם העתיק אשר בשם ישראל יכונה עמהם אין לבא בשום התקשרות והתחברות בעולם כי טומאתם טומאת הגוף והריח תטמא גם את הבאים עמהם במשא ומתן, כי גדול כח הטומאה מכח הקדושה אשר יש בכחה להעביר הטומאה גם לאחרים אף בנגיעה כל שהוא, ע"כ פתתינן נמי אחרי חתימת המאמרים הנזכרים בהתחלת מסכת יבמות, חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף העולם מן החליצה ומן היבום המורה לנו כי גדול כח הטומאה של העריות אשר בכחו להתפשט מהערוה להצרה ומהצרה לצרת הצרה עד סוף העולם, מה שאין נמצא כן בכת הקדושה, על כן אין אנו רשאים להתחבר עם אלה אשר מוקפים הם מכל צדדיהם ברוח טומאה בלא שום טהרה כלל ורק עם אותם אשר לא שלטה בהם אור הגיהנם לגמרי ובנשמתם עדיין ניכר הרושם הקדוש של נשמת ישראל סבא עמהם הרשות נתינה להתאגד ולהתחבר כלפי חוץ, כי אלה עלולים עוד לבא לידי הכרת האמת של תורתנו ודתנו הקדושות, במהרה בימינו:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה