אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן ע"ד הדרוש לברכות

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן ע"ד הדרוש לברכות

הדרן שלישי לכל הש"ס

(ברכות ס"ב ע"א) אמר ר"א אמר ד"ח תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר:

וכר בניך למודי ד' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך' שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית אלהינו אבקשה טוב לך ד' עוז לעמו יתן ד' יפיך את עמו בשלום:

ונראה דבא להורות כי רבוי השלום שבא לעולם, על ידי תלמידי חכמים שבדור, אין שום הבדל ביניהם, הן שעוסקים בסדר זרעים, והן שעוסקים בסדר מועד, והן שעוסקים בסדר נשים, או בסדר נזיקין, קדשים וטהרות, כולם מכבים שלום בעולם. כי בכל חלק וחלק מששה סדרי המשנה, מרומז יסוד השלום, והת"ח העוסק בו משתמש בכל פרטיו וסעיפיו להפיץ את השלום בעולם הישראלי ולחזקו ולהרבותו, בכל מפלגותי' ואלו הששה כתובים באים כאחד להורות על כל סדר וסדר, יש בכח העוסק בו, להרבות את השלום בכל חלקי עם ישראל וזה החלי:

וכל בניך למודי ד', ורב שלום בניך, רימז על סדר הראשון מששה סדרי המשנה שהוא סדר זרעים, כי המסכת הראשונה מלמדת את ישראל והזכיר שם שמים על כל הנאה והנאה, כי לד' הארץ ומלואה, וכל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, ואך ע"י אשר מלמד עצמי להכיר אדנותו של הקב"ה וכל העולם ומלואה, אזי יש באפשרות ליהנות בעולם הזה, הידועה הלזו וההכרה הזאת, תורה לו לאדם דעת כי אך ע"י ברית השלום יתקיים בעולם כי בהאמינו אמונת אמן, כי לד' הארץ ומלואה, אזי לא תעלה עוד על דעתו כי כחו ועוצם ידו עשה ו את החיל הזה וימהר לקיים את כל המצוות התלויות בארץ, פאה וכלאים, שביעית ותרומות, מעשרות וחלה ובכורים, הוא בידעו כי מידי הכל ומידך נתנו, לא ירע עיניו באחיו האביון יפרוס מלחמו לבל יעסוק בגמילות חסדים בעין טובה ובנפש עדינה יקבל כל אדם, – לרבות גם אלה אשר יבאו לבקש ממנו, כי יתמוך מהונו ואונו לכל דבר שבצדקה בסבר פנים יפות, ואזי יתחזק השלום ותתרבה האחדות, תתבטל המחלוקת ופירוד הדעות וכל העם כולו, על מקומם יבאו בשלום:

שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, מורה על סדר השני שהוא סדר מועד:

כי כל המביט בעין חודרת יראה לעינים, כי כל המחלוקת ופירוד הדעות צומחות ובאות מהשבתות ומועדי בני ישראל, כי בכל ימות השבת והשנה אשר כל אחד טרוד בטרדתו היום יומית אין לו פנאי להרהר בענינו חברו ובעסקיו הפרטיים כי דיו שיפקיע את עצמו לא כן בבא ימי הבטלה והשביתה אזי יש לו זמן ופנאי להשקיף על חיי חברו וחסרונותיו, בימי השבתות והמועדים יש לכל אחד שעת הכושר להסתכל בכל מומי חברו והעסקני הצבור, אם הם עוסקים בצרכי הצבור באמונה, וכל אחד מוצא לו את אשר הוא מבקש, ותיכף יציצו מעיר כעשב הארץ כל מיני הקפידות הריבות והקטטות אשר יחריבו ומחריבים כל חלקה טובה בישראל, ולא בחנם אמרו חז"ל בקדושין פ"א ע"א סקבא דשתא רגלא, כי אם יום השבת גם הוא עלול להביא לידי שינוי הדעות והערכין בין אחד לחברו, אך בכ"ז יכול היות כי לא תהא ביד יום אחד להרחיב פרץ המחלוקת ולהגדילו, אך ימי הרגלים הנמשכים כשבוע שלם, הם הם סקבא דעתא, אבני הנגף שמונחים על דרכי השלום והאחדות לת"ח עיניהם בראשם לקדם פני הרעה, ע"י שהם מקהילים קהלות ברבים, יודעים עת לכל חפץ לפרסם ברבים ולהפיץ בפומבי את אשר הורו לנו חז"ל בירושלמי שבת ומו"ק כי לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא כדי לעסוק בהם בתורה מאהבים הם בימי השביתה האלה את התורה על כל עם ישראל, ועי"ז אדרבה מסתלקים כל אבני הנגף וכל מיני המכשולים הרבים שנולדים ע"י אשר המחלוקת היא אות נפשם ופירוד הדעות הוא כלכלתם, הקשר שבין אחד עם חברו מתחזק האהבה והאחוה מתגברת, הידידות והרעות נוטלות מקום בראש בכל חלקי הלאם הישראלי והשלום רב הוא בשביל אוהבי תורתך:

העוסקים בהלכות שבת הם יפגשו בדרכם תיכף את האזהרה מלהוציא מרשות הרבים לרשות היחיד ומרה"י לרשות הרבים, כי ישנם כאלה אשר הם ראוים להיות מכונים בשם רשות היחיד של העם הישראלי גדולי הנפש וכבירי הכשרון וישנם כאלה רוב מנין ישראל בכללותם, אשר הם מכונים בשם רשות הרבים. ובזמן ששלום ואחדות שוררים בעולם הישראל כל אחד עוסק במקצוע שלו, ואין עינו צרה בשל חברי. אך כשהשלום מתבטל והאחדות תופר אזי כל אחד יוציא מחוג שלו, ונכנס לתוך של חבירו וממילא אין עוד מקום לשלום ואחדות והתורה הזהירה שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך:

והעוסקים בהלכות עירובין הם יורו לדעת כי דרכי התורה הם דרכי נועם ודיני עירוב הרשיות מרבים שלום בעולם, וכמו שאמרו חז"ל בירושלמי עירובין, כי אם בכל ימות החול כל אחד הוא במה בפני עצמו אבל ימות השבת ימי המנוחה הם כר נרחב להתרועע חד עם אחר להתקרב זה לזה ולהתקשר אחד עם חברו עד כי כל אהל ישראל יבנה ויתכונן להיות אחד:

והעוסקים בהלכות שקלים יורונו לדעת, כי כל אחד כשהוא לעצמו לא יחשב רק כמחצה בעלמא, ומטבע של אש הראה הקב"ה למשה ואמר לו כזה יתנו באש אהבה וחבה, באותות ידידות ורעות, זו היא סמל הנתינה הישראלית המרבה חבה ואחוה בין שדרות ישראל וקרבנות הצבור אין בהם כדי ריצוי והעלאה לריח ניחוח אם יהי' נקרבים משל יחיד אך לכל אחד ואחד בין אם הוא עשיר שבעשירים ובין אם הוא דל שבדלים כולם מאוחדים ביחד להקריב את הקרבן האלקי על מזבח ד' בהיכל הקדש:

והמלמדים דיני פסחים לישראל גם הם יבססו את בסים השלום, כי יורו אותנו שאין קרבן הפסח בא על היחיד, כי חבות ישראל וסמל יציאתו מעבדות לחרות ומאפלה לאורה אי אפשר לה שתבא אם לא יהיו מאוגדים ומקושרים ביחד ביחד לאכילתו צריכה להיות פסח מצה ומרור כרוכים ביחד כן חלקי העם בין אם היא מכונה בשם פסח, בין היא מכינה בשם מצה אף שאינו נושא עליו חותם תכנית הקדושה וגם מי שהוא מכונה בשם מרור מוכרח להיות כרוך ביחד עם כל חלקי העם הישראלי ראשו על כעריו ועל קרבו, כולו שלם ביחד בלי שום יוצא מן הכלל ואזי יהי' פסח כשר זכר לגאולת ישראל:

וגם אלה העוסקים בהלכות יום הכפורים מורים לנו לדעת את גודל הנחיצות של השלום והרעות לעם ישראל, כי הלא עכירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר אך עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר כי קדושת יום הנורא הזה א"א לה שתחל אם לא יסיר כל אחד ואחד מלבבו אח החוץ המבדיל בינו לבין חברו וישיבו להתחבר ולהתאחד כולם ביחד בלב אחד ובנפש אחת, ואז חבא תשועת ד' וסליחתו ומחילתו במהרה ואומרו מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ:

יכשהת"ח מלמדים הלכות יו"ט של עצרת שהוא זמן מתן תורתנו הלא כבר מודיעים בזה, את הנחיצות לאחדות ושלום, כי נתינת התורה לא באה להם לישראל רק אחרי אשר התאחדו כאיש אחד חברים, עד שיכול לקרות ויחן ישראל נגד ההר כל ישראל חברים בגוף אחד ובנשמה אחת כולם כאחד ענו ואמרו נעשה ונשמע, ולו לא קבלו עליהם את השלום המוחלט והאחדות הגמורה כי אז לא זכו לקבלת התורה אשר כל דרכי' ונתיבותי' שלום:

וכשבאים ללמד הלכות סוכה לישראל הרי נבנה על ידיהם סוכת השלום המחזקת בתוכה את כל חלקי העם הישראלי כי דופנותי' מורים על שתים כהלכתה, הצדיקים והבינונים ושישית אפי' טפח ומשהו, ובכל זאת גם חלק של משהו זה מוכרח להיות מאוחד עם שחי הדפנות השלמים ואם יחסר טפת זה בסוכת ישראל אזי אינה סוכת השלום שכוונה לה התורה אשר היא מוכרחה להיות סמל תבנית ודמות האחדות הגמורה והשלום המוחלט:

וכשבאים ללמוד הלכות ראש השנה לרבים, הרי מרגישים בדיני השופר אשר ע"ש נקרא יו"ט זה בשם יום הזכרון כי אי אפשר להעלות על הדעת לקיים מצות השופר כהלכתה אם א יהי' נמצאים באחדות שלמה ובשלום גמור כי הלא כה יודיע לנו השופר כי שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות אם נרצה להזכר בפקודת ישועה ורחמים ביום הזכרון הזה עלינו לכונן אח היכל השלום על בסיסו החזק והאמיץ, סמל דמות השופר מוכרת לחיות בקרב לב כל ישראל עם אחד ולא הרבה עממים:

וכשהם באים לדרוש הלכות פורים וקריאת מגילה הלא יחגלה לנגד עינינו מאורעות המגילה עם כל פרטיהן ודקדוקיהן ונמצא כי הצלת ישראל באה להם רק ע"י לך כנוס את כל היהודים ולא הי' משתדלים להעביר את רוע הגזרה כל אחד לפי כח השתדלותו משום שכל אחד הי' שנוח לאיד חברו וע"כ בעצה היעוצה מלפני אסתר היתה לפעול כי שה פזורה ישראל יתכנס כנוס אחד ואז כח השלום יגן על עם ישראל להתקשר עם הסבה העליונה ע"י שם השלום והגזרה הרעה תבטל ואשר כן נתקיים במלואו:

וכשהם באים ללמד ברבים הלכות תענית הלא מפרסמים, כי הלא זה הוא צום אבתרהו כי אגרא דתעניתא צדקתא לפתח חרצובות רשע לפרוס לרעב לחמו להרגיש בצרתו של חברו ולהשתתף בצערו לכסות הערום, ולבל תתעלם מבשרו לשלח רצוצים חפשים ולהביא עניים מרודים בית האחרות תתגבר והשלום יתחזק וכל בדק ובדק שהי' בחומת השלום של עם ישראל יתוקן כראוי ואז חזרת שמש האהבה והרעות בכל חלקי העם הישראלי:

וכאשר יתעסקו בהלכות מועד קטן, גם אז מרבים שלום בעולם, כי כל הנפטר מן המח אומרים לו לך בשלום, ומלאכי השרת שיוצאים לקראת הצדיק בשעה שנפטר מן העולם מכריזים לפניו יבא שלום, לומר. כי השלום הוא אשר הי' כלי מחזיק ברכה להאדם באשר הוא חי על פני אדמות וגם לאחר פטירתו כשבא להתלונן בצל כנפי שדי, אם השלום הי' אדיר חפצו בעולם העובר אזי בהקב"ה ששמו שלום ימצא התקשרותו והתחברותו וע"כ מכריזים לפניו לא ענין אחר ולא התעסקותו בענינים אחרים אך יבא שלום, ופוטרים אותו בלך בשלום:

והמלמדים ברבים הלכות חגיגה הלא מפיצים לכל שומעיהם הידיעות הנחיצות בנוגע להוקרת השלום והאחדות בין כל חלקי העם הישראלי כי זאת תורת זבח השלמים, להורות שלום והתחברות בין כל שדרות הרחבות של העם הישראלי, זבת החגיגה והשלמים יש בו חלק לגבוה יש בו חלק לכהנים גם יש בו חלק לכל ישראל, וכל החלקים האלה מאוחדים ומקושרים גם יחד, לומר ששלמות קרבן החגיגה אינה יכולה להיות כן אם בה בשעה שהוא מקריב החלב לגבוה הוא נותן ג"כ חלק לכהנים שומרי משמרת הקדש, וגם נשאר ג"כ חלק הבעלים אזי היו הקרבת זבח השלמים וחגיגה לרצון לפני ד' ואמרו חז"ל במ"ר צו כי בין בכלל ובין בפרט בין בקרבנות היחיד בין בקרבנות הצבור חתם הקב"ה בזבח השלמים, וכונתם כי לא לבד בכלל צריך כל אדם לכוון אל זבח השלמים. אלא אפי' אם הדבר נוגע לפרט ג"כ זבח השלמים הוא העיקר וכל כונות אחרות הם טפל ולא לבד, אם הקרבן שהוא צריך להקריב כדי לחזק את השלום נוגע רק ליחיד עליו מוטל להקריבו על מזבח השלום אלא אפי' עניני הצבור, מוכרחים לפנות מקומם מפני שר השלום והאחדות, וע"כ אמר אין לי אלא ביחיד בצבור מנין, כי עיקר המטרה בכל הדברים שהם מיסדים לחתום בשלום ע"כ מייתי שם ראי' דגם בקרבנות הצבור חתם הקב"ה בקרבן השלמים, וקרבן צבור של שלמים אינו בא אלא בעצרת שהוא יום שניתנה בו התורה להורות כי ע"י אותם התלמידי חכמים שמרבים תורה בישראל גם השלום הצבורי מתרבה ומתחזק בכל חלקי ישראל:

ותלמידי החכמים הקובעים משנתם בסדר נשים, גם הם כאחיהם הקודמים מסייעים לבנות את בנין השלום לכל עם ישראל, הם מחזיקים קדושת חיי המשפחה וטהרתה, ועי"ז האב זוכה ומזכה לבניו אחריו, כי יגודלו ויתחנכו להיות בנים נאמנים להוריהם, אחים רחמנים, לאחיהם מלדה ובטן, ביישנים וגומלי חסדים באביהם הראשון לא יתנכלו במזומותיהם הרעים ושלום אמת תשרור בין כל חברי המשפחה, עד שכל אחד יכיר לדעת כי שלום בחילו ושלוה בארמנותיהם, זכר עשו ימחה לגמרי ואות קין לא יראה ולא ימצא בהבנים הטהורים והקדושים שנולדו מנשואין טהורים וקדושים:

וכשהם עוסקים בהלכות יבום, הלא הם מראים לכל, כי תורתנו הקדושה דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום, כמאמר חז"ל יבמות פ"ז ע"ב, וכל אחד מהאחים מוכרת להראות התקשרותו לאחיו והתחברותו גם לאחר פטירתו, ועליו להקים שמו על שם נחלתו, ורוקקים בפני אותו האח אשר מפיר ברית אחים, ואינו רוצה להקים שם לאחיו שהלך בדרך כל הארץ:

וכשהם מלמדים דינו נשואין וכתובות לישראל, הם מורים לנו כי השלום יקר היא מכל לחיי המשפחה ואם שלום ביניהם הרי שכינה שרוי שם באהלם, חייהם בנוי על יסוד האחדות, וכל אחד מוכרח לרקד לפני הכלה ולחבבה על בעלה ולאמר כלה נאה וחסידה כדי שתהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, להיות קשור ודבוק בחבלי אחדות עם כל חלקי עם ישראל, ולא לבד שעליו בעצמו לחיות בשלום ושלוה אך עליו להרבות השלום והאחדות בין כל מכיריו ורעיו:

וכאשר מפרסמים דיני ''גיטין'' הרי הם מצרפים לנו הידיעה הנחוצה, כי כל המפר ברית הנשואין מגרש אשתו ראשונה גם מזבח מוריד עליו דמעות, כל המקדש המורה על התרכזות עס ישראל אל נקודה אחת הוא בלי ספק מגנה את הפירוד וההתפרדות בין המאוחדים אך גם המזבח אשר בצדו נשחטים ונשרפים חלקי הקרבנות בכל זאת גם הוא מוריד דמעות על הפרת השלום שהמגרש מפיר, וידיעה הלזו מחזק את האחדות ומוחה כנגד הקפדנות הנפרזה ומלמד לאדם דעת להיות מן הנעלבין ואינן עולבין, ומחול ברצון לכל מי שחטא כנגדו למען הרבות שלום אמת בישראל:

וכשהם מתפלפלים בהלכות קדושין מורים לנו לדעת, כי האחדות לא רק שהיא דרישה ונחוצה לכל אדם באשר הוא אדם, אך גם חותם של קדושה מונח עלי', וכשהוא הוא מניח אבן היסוד לחיי משפחה, עליו להודיע לבת לויתו כי מקודשת היא לו כדת משה וישראל קדושה מיוחדה חופפת על התחברותם והתאחדותם הלזו, סמל דמות השלום הקדוש גם לכל עם ישראל כולו כדת משה וישראל, שהטביעו עליו אהבה ואחוה שלום ורעות כל ימי חלדם עד נצח:

וכשמלמדים הלכות נדרים ברבים הרי הם מודיעים לכל אחד, כי הקנאה והתאוה והכבוד הן שלשת אבות הטומאה לכל אלה אשר רוצים להפריע את השלום ואת הרעות, כי קשה כשאול קנאה להרבות המחלוקת ולהגדיל מדורת פירוד הדעות, והתאוה בת הקנאה גם היא כאחותה, תעזור להפיר ברית האחים, ואחריהן יבא הכבוד, להפר האחוה, ולטבל את החבה וההתקשרות, אשר הן נחיצות למען השוות הדעות להיות כולן אחד, וסיג לפרישות מאלה אבות הנזיקין הוא נדרים, אשר ע"י יתבטלו כל המניעים והמפריעים וכל אבני הנגף המונחים על דרך השלום והאחדות ויתחזק ויתרבה כח האחדות לכל ישראל למחלקותם:

וכשמפיצים הלכות נזיר בישראל, הרי הם מסקלים עי"ז את אבן הנגף הגדולה מדרך האחדות והשלום כי אין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא היין, כי למי אוי ולמי אבוי ולמי פצעים תנם למאחרים על היין, והפרישה מן המזיק הזה מועלת להחזיק שלום הבית וחיי המשפחה לבטל הריבים וכל נגעי פירוד הדעות ובדעת מיושבה יעשה לו חשבון נפשו בזה ובבא, והכל על מקומו יבא לו בשלום אמת:

ו שעוסקים בהלכות סוטה הרי הם מורים לנו לדעת, את מחאת תורתנו הקדושה החריפה נגד התשה שפרצה גדרו של השלום והאחדות שנתקדש על ידי שני הרעים גם יחד, היא הבעירה והדליקה אש המחלוקת ופירוד הדעות באהל השלום והשלוה, היא הפריעה בעד השלוה והמנוחה שהיו שוררות באהל רעה ובן לויתה בחיים, על כן יפריעו בעד מנוחתה ושלותה היא, ואם היא לא ידעה להעריך את ערך השלום אשר הוא כלי מחזיק ברכה, לכל ישראל והוא כח החיים לכל חיי חברה ע"כ גם פתיל חייתה יוקפד מארץ החיים ותשאר אות קלון לכל אחיותי' אשר הולכות בדרכה, וידעו איך להוקיר את האחדות ואת הרעות ויתרבה השלום המוחלט בכל ישראל:

ותלמידי החכמים העוסקים בסדר נזיקין גם הם מרבים השלום בכל ישראל למפלגותיהם, כי כל אחד המביא בכור הבחינה את משפטי עם ישראל נגד משפעי עמים אחרים הוא ימצא אותם בתכלית הניגוד זה לעמת זה, הן במשפטי העמים אנו רואים, כי אם יהין איש לגנוב בחשאי אזי מלבד עונש הכסף עליו לישב עוד בבית האסורים זמן ידוע, ואם ירהיב עז להיות גוזל וחומם בפרהסיא אתת דתו להשלח לגדור האסורים, ואם ירצת נפש אזי משפטו תרוץ להשלח לעבודת פרך כל ימי חיי' אם ימצא לו צד זכות במעשיו הרעים, ומה אנו רואים במשפטי ישראל אם הרהיב בן ישראל בנפשו לגנוב בסתר אזי יש עונש עליו דין כפל אמנם אם מהר להודות קודם שבאו העדים אזי פטור מן הכפל ואם נעשה גזלן אזי פטור גם מן הכפל, ובן ישראל כי ירצח נפש, אזי לא כל כך בנקל יענש בעונשו שנקצב לו ושנקבע לו עפ"י דין התורה בדיקות וחקירות שונות על הב"ד לחקור ולדרוש, את העדים ואם הכחישו עצמם באיזו בדיקה עדותן נבטלת וצריך היא להתיר עצמו למיתה ולקבל עליו ההתראה האם כל אחד לא ישתומם בנפשו, איך אפשר שתתקיים אומה כזאת בעולם הלא כולם עלולים להיות גונבים וחומסים ורוצחי נפשות, ובכ"ז יעידו לנו המספרים של בית האסורים שבכל העולם כי בעם ישראל לא ימצאו כל כך חומסים ושודדים לפי המספרים והאחוזים הנמצאים בשאר עמים, ופתרון החידה הלזו הוא, כי אלה המשפטים אשר אין בהם לא עונש הגוף ולא עונש ממון ונפשות הם רק לפניהם ולא לפני עמים אחרים העם הנבחר אשר יסודו אחדות וכותליו וגגו שלום ודעות שמסוגל היא בשלש המדות של רחמנים ביישנים וגומלי חסדים, אינו עלול כלל להפר ברית האחים ולפרוץ גדר החברה מטבעו, ואם ראינו לפרקים אחדים יוצאים מטבעם הישראלי אות הות, כי אינו בריא בשכלו ותבונתו, וכמו שהורו חז"ל אין אדם עובר עברה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, וע"כ א"א לדונו בעונשים חמורים, בהיותו נמצא במצב אי נורמלי ונפילת הנפש, וע"כ אומר המשורר, למען אחי ורעי, האתים והרעים הטבעיים, נבראו המשפטים האלה המלאים כל סדר נזיקין, כי זאת אומרת לכל העולם כולו, אדברה נא שלום בך, יסוד השלום הטבעי הנטוע בקרב ולב עם ישראל הוא הוא הגורם אשר יתקיימו המשפטים האלקיים בישראל ולא משפטי עמים אחרים:

וכשהם מלמדים משפטי השלש בבות ''ב"ק ב"מ וב"ב' הרי כל חיך אוכל יטעם, כי כל פרטי המשפטים וסעיפיהם כולם אך לעם ישראל ניתנו למורשה, ולא לעם אחר, אשר להם זקוקים דינים אתרים ומשפטים בעונש הגוף שונים משונים, וציין החסידות ניתן לכל מי אשר הוא מקיים מילי דנזיקין כמאמרם ב"ק ל' ע"א, כי מילי דנזיקין אינם כוללים בתוכם רק משפטי המזיק והגוזל והחומס בלבד אך רובם ככולם מלמדים את האדם הישראלי דעת כי עליו לשמור עצמו שלא יזיק הוא אחרים יותר משלא יוזק, ממון חברו מוכרח להיות חביב עליו יותר מממונו הוא וגופו של חברו מוכרח להיות חביב עליו יותר מגופו הוא, וכבוד חברו מוכרת להיות חביב עליו יותר מכבודו הוא, וכל המקיים דברים האלה הרי הוא חבר נכבד בבית ישראל, יודע ומוכיח את אשר תורת ישראל דורשת מכל עם ישראל, והשלום מתרבה והאחדות מתחזקת, ע"י אלה הת"ח המרבים שלום בעולם הישראלי

וכשהם עוסקים בהלכות סנהדרין ומכות, הרי הם מדגישים לכל אחד אהבת הרעים אשר מוכרחה להיות נטועה גם אל אלה אשר לא הי' יכולים לעמוד בנסיונות החיים, ועברו על הדברים אשר לא יאה ונאה לכל בן ישראל לעשותם, אך חלילה וחלילה לנתק את מוסרות האחדות גם מאלה אשר חטאו נגד מצות ד' אשר לא תעשינה רעך הוא גם בשעה שאתה מוכרח עפ"י פקודי התורה לנתק פתיל חי' ועליך לברור לו מיתה יפה בלא יסורים יתרים אחיך הוא בעולם הזה ואתיך הוא גם לעולם הבא כי כל ישראל אחים הם בחלקם לעולם הבא שכולו טוב, ואם נתחייב על פי דין התורה להלקותו ולהכותו אל תביט עליו בעין רעה אחרי אשר קבל עונשו, זכור ואל תשכח חמיד כי כיון שלקה הרי הוא אחיך מלדה ומבטן עליך לקרבו ולתומכו ולחזקו כי לא יפול ברוחו עדיין בן נאמן הוא בתוך משפחות עם ישראל וע"י זה התבה והידידות מתחזקות בכל חלקי ישראל, ולמען אחי ורעי, אדברה נא שלום בך, כולם אחים כולם רעים ביחד ומכל אחד ואחד יבנה בית ישראל ע"י התלמידי חכמים האלה, המרבים שלום בכל גבול העולם הישראלי:

וכשהם מלמדים הלכות שבועות הדיינים לישראל הרי עם מזהירים לזכור כי כל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא, אחראי אתה בעד כל העולם כולו, בעד שבועתך אם תשא אותה לשוא, ואם אין אתה חושש בעד שלומך הפרטי עליך לחשוש בעד שלום כל העם הישראלי, אשר אתה נחשב כאבר מאיבריהם וע"י הזכרה הלזו, יתעורר הצדק ותשיב לתחי' האחדות והיושר הישראלי יצא מנצח ויתרבה השלום בעולם:

וכשהתלמידי וכשהתלמידי חכמים מפיצים ברבים הלכות עבודה זרה, כי אסור לכל ב ישראל להאמין באל אחר וכי עלי' להתרחק ממנה ומעובדי' הרי הם מניחים בזה אבן היסוד לאמונת האחדות כי אל לו לעם ישראל אשר אחדותו הוא יסודו להאמין באלהים אחרים אלהי העמים המריבים אך האמין באל אחד ומיוחד אשר שמו שלום, ועי"ז יבין ויכיר כל אחד כי בקבלו עליו עול מלכות שמים, להודיע גלוי לכל כי ד' אלקינו הוא ד' אחד קבלה זו דורשת ממנו כי גם הוא ילך בדרך זו שהתוה לו אדון העולמים, שמו למטרתו יהי' אחד, לא יתחלק לעולם משלמות עם ישראל ויחבר אח האהל הישראל להיות אחד עד נצח:

וכשהם מוסרים לרבים מסכת עדיות, הרי הם מלמדים לדעת עד כמה חביבים עלינו כל חלקי ישראל למפלגותיהם עד כי הגרדיים, בעלי מלאכה שפלה הכריעו חכמי ישראל בעדותם הם, כי כל מי אשר כלול בעם ישראל הרי הוא אבר נכבד בגוף העם הישראלי ולא נכר שוע לפני דל, ומפרסמים גם כן, כי אין אליהו בא לרחק אלא לקרב מלאך הברית הוא מלאך השלום אשר ישיב לב בנים אל אבות ולב האבות אל בניהם למען תתבטל שנאת החנם המרקבת בעם ישראל ועם ישראל ישוב לתחייתו כימי עולם וכשנים קדמוניות:

וכשהתלמידי חכמים האלה, מלמדים ברבים מסכת אבות, הרי ראש דבריהם, מכריז ומפרסם, על שלשה דברים העולם עומד ואחד משלשת העמודים היא גמילות החסדים, הכולל בתוכה כל מדה נכונה של התקשרות וחסד של אהבה ואחוה וכל הנברא בצלם בין לעניים בין לעשירים בין בממונו בין בגופו בין בחיים בין לאחר פטירתו, כי החוט המאחד לכל אדם באשר הוא אדם, הלא היא עמוד השלום והאחדות והוא הוא הבריח התיכון והעמוד החזק אשר בכחו להבריח את כל חלקי ישראל וכל אחד יבא על מקומו בשלום:

והעוסקים במסכת הוריות, מלמדים אותנו לדעת כי תורתנו הקדושה אינה מבדילה בין איש לאיש ואם הוא אפילו מאותם שנולדו שלא בקדושה אם הוא ת"ח הרי הוא קודם במעלתו גם לאותו הכהן הגדול המשמש בקדש, להורות כי תורה אחת וחקה אחת לכל ישראל, וכשם שהתורה אחת היא כן צריכים כל ישראל להתאחד ולהתקשר ולמצא הכלי המחזיק ברכה להם זה השלום:

והתלמידי חכמים העוסקים בסדר קדשים, גם הם כאחיהם מרבים השלום והאחדות בעולם הישראלי, כי הקב"ה בהזהירו לבנות את הבית המקודש הלא כה דבריו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ע"י אשר קיים העם הישראלי מצות עליי' לרגל שלש פעמים בכל שנה ושנה להראות פני ד' אלקים במקום אשר בחר והבטיח לכל ישראל כי לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני, הורה לדעת לעם ישראל עם הנבחר כי יסודו האחדות, בנינו ההתאגדות, וגגו וקירותיו הוא השלום המוחלט בין החלקים השונים של העם הישראלי ובהיותם רחוקים זה מזה ריתוק מקום בכל הארץ הקדושה הלא יכול כל אחד להרגיש את עצמו כי הוא כשבלת בודדת ואין לו חלק ונחלה עם שאר חלקי הלאם הישראלי ע"כ ראה הקב"ה אדון ישראל להזהיר על בנין הבית המקודש אשר בו יתאספו ויתקבצו כל ישראל שלש פעמים בשנה אל מרכז אחד ונקודה אחת שכל הזרמים יתאחדו שמה ויראו ויוכחו לדעת כי אם אב אחד לכולם הלא אחים הם מלדה ומבטן ועי"ז תתחזק האחדות והרעות והחבה בין כל ישראל למחלקותיהם, והקב"ה ששמו שלים ישים משכנו ואהלו בתוככי ישראל, וע"כ אמר, ועשו לי מקדש, אשר בו יתרכזו כל קוי ושרטוטי העם הישראלי שלש פעמים בשנה והשלום הדרוש יבא ויקח מקומו בין כל שדרות הרחבות של עם ישראל אזי ושכנתי בתוכם בתוך עם ואחד יש מקום למשכן ד' אחד, אשר שמו יעיד עליו, מה הוא דורש מעם ישראל זו היא כונת המשורר, למען בית אלקינו, אשר א"א נו להתקיים אך ורק אם לא תשרור שנאת אחים ופירוד הדעות כמו שהורה לנו הנסיון המר בחורבן הבית השני, אשר לא הגיע עליו התורה והעבודה מפני שנאת החנם והפרת ברית האחים, למען בית אלקינו אבקשה נא טוב לך, אם תתאחד האומה באחדות שלמה ובהתקשרות מוחלטה כולם כאיש אחד חברים אשר תהא בידינו לבנותה בשם יחיד, ולא בשם רבים, ע"כ פתח בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד כי הטוב המוחלט הנחוץ להשגתנו אותו א"א להשיגו אם לא נפתח בלשון רבים ונסיים בלשון יחיד, למען בית אלקינו, כי יהי' בית נכון ונשא לאלקי ישראל, אבקשה טוב לך, כי אדבר לכל העם כולו בלשון יחיד:

ואלה מאותם הח"ח העוסקים בהלכות זבחים הלא מבררים כי המזבח שעליו מקריבים הקרבנות כולם, אין בונים אותו גזית, אך אבנים שלמות בלא שום פגימה וחריץ בלא שום חרב וברזל המקצרים ימיו, של אדם הוא הוא אשר יש בידו לרצות ולכפר על ישראל, אך אותו המזבח אשר יחסרו לו האבנים השלמות, וכנגע נראה בקירותיו כי מתחלק הוא לרסיסים וכעין פגימות וחריצים נראים בתוכו לא זה הוא המזבח אשר יש בכחו להביא כפרח עם ישראל, לא זהו המזבח אשר יש בידו להזין ולהזיח ולחבב את ישראל לאביהם שבשמים, בהתפרסמותם הלזו הרי הת"ח מרבים אחדות וחבה ורעות בין ישראל למפלגותיהם וע"ז נאמר ת"ח מרבים שלום בעולם:

והעוסקים בהל' מנחות, הרי הם מורים לנו, כי חביבה מנחת העני כמנחת וקרבן העשיר וכמו שנאמר בקרבן הבהמה אשה ריח ניחוח לד' כן נאמר במנחת העני ריח ניחוח לד' רחמנא לבא בעי, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, והמנחות ברובן צריכות שמן ולבונה להורות כי בתתך מנחה לאותם הזקוקים לזה, הראה להם סבר פנים יפות נחמם בדברים רכים וטובים דבר על לבם, וימצאו נתן להם במצבם הקשה, אשר הם נמצאים בו, ועי"ז תתחזק האחדות ותתגבר הרעות האהבה והאחוה ילכו שלובי יד וזרוע ושלום אמת תשרור בכל חלקי העם ותהי' המנחה מנחת זכרון מזכרת אהבה לאדון העולמים:

והמלמדים שחיטת חולין לתלמידים גם הם יקחו חלק בבנין היכל השלום לכל עם ישראל, רחמים יתרים הטביע הקב"ה בלב כל אחד מישראל לבל לצער גם את הבריות שנבראו בשבילם ולהנאתם, הסכין של שחיטה מוכרח הוא להיות חד וחלק ולא ישהה ולא יגרום ולא יחליד ולא יעקר את הסימנים למען לא יגרום צער ויסורי הגוף יותר מהדרוש ומוכרח לשחיטתה, וישא כל אחד ק"ו בנפשו שאם אינו רשאי לגרום צער למין הבהמה והחי שלא נבראו אלא לצרכו ולתועלתו ק"ו בן בנו של ק"ו שאין לו רשות לגרום עגמת נפש ויסורי הגוף והנפש לשום אחד מכל המון ישראל יהי' מאיזה חלק שיהי' ועי"ז תתרבה האהבה והחבה בין המפלגות השונות שנמצאות בבית ישראל תתבטל השנאת אחים לא יראה ולא ימצא עוד פירודי הדעות ועל מקומם בא יבא השלום המוחלט המקווה:

וכשהם עוסקים בהלכות בכורות, הרי הם מורים לנו לדעת, כי אם הבדיל ד' בין שבט הלוי להיותו קדש מקודש לד' בהיכל קדשו, אך אין זה אלא הבדל חיצוני אבל כולנו מאוחדים ומקושרים זה לזה נשתתפנו כיששכר וזבולן בשעתם אנחנו עוסקים במסחר ובחרושת המעשה והם הכהנים בני לוי עוסקים בעבודת המקדש וכשהם שיש לנו חלק בעבודתם הם כן יש להם חלק בעבודתנו אנו, ובעין יפה ורוח נדיבה עלינו לתת חלקם המגיע להם לפי אזהרת התורה, כל בכור פטר כל רחם עלינו לתתו, מתנה לכהן חלף עבודתו, בלא עין רעה ובלא לב רע אך בלב טוב ובנפש חפצה ואזי יבנה בנין האחדות בין כל חלקי העם הישראל ואיש לרעו יאמר חזק זה בעבודתו בנין העולם החומרי וזה בעבודת בנין העולם הרוחני וד' יברכם בשלום:

וכשהם וכשהם מלמדים ברבים הלכות ערכין, הלא המלה הראשונה, הכל מעריכין לומר:

כי בהשתתפות בנין בית המקדש אשר הערכין מיוחדים לזה, משותפים כל חלקי העם הישראלי מן הפחות שבפחותים עד הגדול שבגדולים, וכמו שבשקלים אין שום הבדל והפרש בין הדל והעשיר כן גם בערכין אין שום הפרש בין הדל להעשיר זולת בהשג יד, כי הבנין המרכזי של הקדש והמקדש אשר הוא סמל האחדות והשלום מוכרח לכלול בתוכו כל המון הרזמים השונים הנמצאים בתוככי עם ישראל ותורה אחת וחקה אחת לכולם בזה, כל איש לפי שנותיו יתן ערכו בשקל הקדש וע"י זה ירבו שלום בישראל:

וכאשר יעסקו בהלכות תמורה, הלא ילמדו אותנו כי קרבן הצבור אין עושין תמורה, לומר כי אם יש ביד האדם להקל ראשו ולהמשיך קדושת קרבנותיו על אחרים אבל אין ביד שום אדם להקל ראשו נגד קרבן הצבור והשותפין קדושת הצבור גדולה כל כך ותשובה עד שאין בכח שום יחיד, להמשיך ממנה קדושה על קרבן אחר, כי ההתאחדות היא יקרה לנו מפנינים וא"א להתחלק ממנה לכל בן ישראל ע"כ הורו לנו לדעת כי קרבן הצבור והשותפין אינו עושה תמורה ובדעתנו ערך האחדות וגדולתה, אזי יחזק כל אחד את השלום והרעות, וקרבן הצבור, סמל ההתאגדות, יכבד על פני כל העם:

ומה הם מלמדים את ישראל במסכת כריתות, הם מלמדים, כי כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית כי ואגודתו על ארץ יסדה, א"א כלל לחשוב על שום הרצאה אלקית, אם לא יהי' ישראל מאוגדים ומקושרים ביחד להיות כולם ראוים להעלות ריח ניחוח לפני אדון ישראל בהיכל קדשו, וידיעה הלזו הלא תתן די דיאמץ בלב כל אחד גם מהנופלים והנחשלים שבמחנה ישראל להיות גוף אחד ואורגן אחד עם כל לאום ישראל, ולא יהי' מקום עוד להתפרדות והתפלגות והתחלקות לחלקים שונים אך כל אחד יהא מוקף בטבעת השלום הקדוש לכל ישראל כולם:

וכשהם עוסקים בהלכות מעילה, הם מורים לדעת כי אל לו לאדם לשלוח ידו בקדשי ד' המיוחדים להיות א ריח ניחוח לפני הקב"ה ועל מזבח ד' מרכז הצבורי, עניני ק הצבור וההתאחדות קדש הם וכל השולח ידו להשתמש בהם לטובתו ולהנאתו ענש יענש, ואל לו להקל ראשו בקדשים המיוחדים לד ששמו אחד, כי עי"ז יבא להקל ראשו ג"כ בכל עניני אחדות ושלום. וכבוד ומורא לכל אדם מישראל לרחש ולהקדשים, אשר נושאים עליהם סמל דמות האחדות והשלום:

ורעיון זה הם מליטים לנו הת"ח כשהם עוסקים במסכת תמיד, כי מוטל עלינו מורא ושמירת המקדש סמל רמות המרכז הלאומי היחידי וכל עיר שגגות גבוהין מבית הכנסת בית המקדש המעט, לסוף חרבה, אם אינה מכרת ערכו האמתי של בית מקדש המעט סמל דמות האחדות מקום משכן כבוד ד' החופף ענינו תמיד אשר שמו אחד ושמו שלום:

ע וכשהם עוסקים בהלכות קנים. מלמדים אותנו לדעת כי כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה, אם העם הוא חי, במובנה האמתית של מלת חיים, אזי מוכרח הוא להיות קולו אחד אחדות שלמה מוכרחת להיות מקיפה כל חלקי העם כי אז אות הוא על החיים שלו וכי עתיד הוא להתקיים לארך ימים לא כן אם אנו שומעים קולות מקולות שונים העם נתחלק לרסיסים והמפלגות מתרבות ככמהין ופטריות וכל אחת אומרת עלי תניח האומה הישראלית את ראשה אות הוא כי כבר הוא בחזקת מת ולא כל כך מהרה יקום לתחי', החיים המוכרחים לנו לעם ישראל הם חיי האחדות והשלום והידיעה הלזו מוספת כח בפמליית ישראל לחזק את הרוחות ולעודד את הנפשות כולן להיות עם אחד ושלום על כל ישראל למפלגותיהן:

ואותם הת"ת העוסקים במסכת ''מדות", הם הם המרבים שלום בעולם הישראלי, הן מדת בית המקדש מראה אותנו לדעת כי נתחלק לעזרה להיכל וקדש הקדשים וכל אלה חלקים הי' מוכרחים להיות מאוחדים זה עם זה וכל מי אשר ירהיב עז בנפשו לבנות את חלק העזרה בפני עצמו וחלק ההיכל בנין בפני עצמו וחלק קדש הקדשים לבנין מיוחד פגול הוא לא ירצה להיות בית המקודש לכל ישראל כי א"א להיות בית מקודש מרכז רוחני לכל ישראל אם לא ישא עליו חותם תכנית האחדות בין כל חלקי ישראל וכמו שאנו רואים בתוככי חלקי ישראל ישנו חלק אחד מהפחותים אשר בשם עזרה יכונה וישנו מהמעולים אשר נוכל לכנותו בשם היכל הקודש וישנם חלק אחד אשר בשם, בני עלי' מכונים ואשר הם קדש הקדשים של העם כולו וכולם כאחד מוכרחים להיות מאוגדים ומקושרים ביחד כב' המינים בשעתם כן חלקי המקדש העזרה וההיכל וקדש הקדשים היו מוכרחים להיות בנוים ומאוחדים ביחד ות"ח העוסקים בהלכות האלה מדגישים על כל זה וע"כ בהתעסקותם בענינים כאלה הם מרבים שלום בעולם הישראלי:

ותלמידי החכמים העוסקים בסדר טהרות גם הם כאחיהם העוסקים ביתר חלקי סדרי המשנה מרבים שלים בעולם, כי כל הטומאות אי אפשר להטהר מהם רק אם יטהר עצמו במי מקוה וע"כ נקרא סדר זה בשם טהרות, כי כונת כל הדברים הנשנים בסדר הזה, אך להעיר את האדם, כי אם נטמא באחת מאלו הטומאות המטמאות את האדם אל יעבור על בל תאחר וימהר לבא במים ויטהר וכבר הורה אותנו הרמב"ם לדעת, כי מי המקוה מורים לנו על. מי הדעת והטהרה הנפשית ולזה מוכרח האדם לגבורה עצומה, וכמו שאמרו חז"ל בברכות י"ח ע"ב על בניהו בן יהודע כי הוא הכה את הארי ביום השלג דתבר ברדי דחלבא יטבול, ואיזהו גבור הכובש את יצרו ונלחם כנגדו להטהר מכל החלאה והזוהמא שהוא מטיל בהאדם, אמנם רמז רמזו לנו כי אין המקוה מטהרת אלא באשבורו שכל טיפות המים המה מאוחדים ומקובצים ביחד אבל אינה מטהרת בזוחלין אם המים מתפשטים אנה ואנה אי אפשר למקוה כזה להעלות טהרה, להורות לאדם הישראלי כי אם אתה רוצה באמת לטהר עצמך מזוהמתך האנושית אזי אין באפשרותך לקבל הטהרה האמתית אם לא תזרוק השרץ של פירוד הרעות ושנאת החנם מידך כי אם תטבול מאה פעמים במקואות של טהרה ולא החלטת עדיין בנפשך להיות השלום נר לרגלך והאחדות אור לנתיבתך בתך אזי הרי אתה שטובל ושרץ בידך שאם אפי' יבא בכל מימות שבעולם לא יעלו אותו מטומאתו זו היא כונת הכתוב הששי שהובא בראש דברינו המכוון כנגד סדר טהרות ד' עוז לעמו יתן, הוא נתן כח ועז לעמו ישראל להיות מהגבורים הנלחמים תמיד ולהרגיז יצר טוב על יצר הרע לטהר עצמו מכל הטומאות שנדבקים עליו ברצון ושלא ברצון בכל מקובלת ימי חיי', אך אך אם לא יצרפו להטהרות והטבילות האלו גם טהרת השלום כי אז לשוא של טהרותיו נאנס כל תקופות ימי חי', אך אם לא יצרפו הטהרות והטבילות האלו גם טהרות השלוה כי אז לשוא כל טהרותו לחנם כל טבילותיו ע"כ הוא מסיים ד' יברך את עמו בשלום, כשם שלב ישראל קשורה בחבלי אהבה להקב"ה בדברים שבין אדם למקום כן לבו מלאה רגשי אחדות ושלום בדברים שבין אדם לחבירו וע"כ הברכה היא שלמה:

וכשהם מתחילים להתעסק בהלכות כלים ומסיימים אותן, הרי הם קוראים ומפרסמים אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת שטהרה, לומר כי כל אחד מוכרח להחזיק בשיטת ר"י בן לוי בכתובות ע"ז, לבל התבדל מכל אלה אשר נטמאו בטומאות המטמאות את הגוף והנפש כי בהתחברותו עמהם ישפיע עליהם ע"י כח תורתו ויראתו שגם המה יפשפשו במעשיהם הרעים ויחזרו בתשובה שלמה ואהל ישראל יהא אחד מאוגד ומקושר בכל חלקיו ומחלקותיו השונים, ואשרי להאיש שנכנס בטומאה והשפיע על אנה הטמאים, כי יפרשו עצמם מטומאתם והטהרה תהי' מטרת חייהם ומשאת נפשם, וקריאה וקריאה הלזו הלא תרבה אחדות ושלום אמת בעולם לקיים מאמרם ז"ל תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם:

וכאשר יזכו לסיים סדר טהרות הרי הם מכריזים ומודיעים גלוי לכל חלקי ישראל, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, כי מסכת עוקצין הכוללת בתוכה דיני צירופי הידים והשומרים אשר גם הם נחשבים לחלק מחלקי הפירות מעידה ומעירה אותנו לדעת, כי גם. אלה מישראל אשר אי אפשר לכנותם בשם עצם הפרי, אך ידים הם או שומרים הם להתלמידי חכמים, הם מצטרפים צירוף גמור להם וכעצם הפירות הם נחשבים, וידיעה הלזו הלא מחזקת מגברת את האחדות וההתקשרות בין מפלגות ישראל לכל מיניהו ופרטיהן, ואל זו הכונה הם מביאים ראי' מהכתוב, ד' עוז לעמו יתן, העז של התורה ניתן לכל אחד אשר הוא כלול בשם עם ד' באין הבדל והפרש כלל, וזה מורה כי ד' יברך את עמו בשלום:

והאם דברים אלה וידיעות אלו אינם מוכיחים אמתת הדברים הנצבים פתח הדברים כי תלמידי החכמים השונים בין אם הם עוסקים בהלכות סדר זרעים בין אם הם עוסקים הלכות סדר מועד או אם הם עוסקים בהלכות סדר נשים או יעסקו בהלכות סדר נזיקין או יתעסקו בהלכות סדר קדשים או סדר טהרות כולם כאחד מרבים ומחזקים את האחדות ואת השלום בעולם הישראלי:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה